שער המלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק יא · הלכה ה
המוכר שדהו בעדים כו'. כתב ה"ה ובחי' הרשב"א כתב משם ר"ח ז"ל דבמתנה עבדי אינשי דיהבי בצנעא ונראה מדבריו שהנותן שדהו בעדים וקבל אחריותו אינו גובה מנכסים משועבדים יע"ש וכן נראה דעת רבינו יונה ממ"ש הטור ח"מ סימן רמ"ג וז"ל והר' יונה כתב כו' ואם מתנה אם אמר שדה זו אני נותן לך באחריות קנה ומתחייב נמי באחריותו כמו שמתחייב באחריות ע"י שטר כך מתחייב באחריותו ע"י חזקה למגבי ביה מבני חרי ואולם מדברי הריטב"א ז"ל בפ"ק דקידושין דנ"ז ע"א גבי ההיא דהאומר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר שכתב וז"ל יש שואלין כיון שאינו חוזר בשדה מה הועיל חזרתו דלענין אחריות מסתמא לית אחריות אפי' בשטר ואי קביל עליה אחריות אפי' בע"פ נמי כו' יע"ש מבואר בהדיא שחולק אסברת ר"ח ז"ל דאל"כ הא נ"מ טובא גם הרשב"א ז"ל שם בחידושיו כתב וז"ל וא"ת כיון דקנה כי חזר בו בשטר מאי מהני ליה בשטר מתנה וא"כ במכר אי משום אחריות שבו הא רב הונא הוא דאמר המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כו' נראה שחולק למ"ש הוא עצמו משם ר"ח שהרי במתנה נ"מ טובא בשקבל עליו אחריות ממשעבדי וכן נראה להוכיח שדעת רשב"ם כדעת ר"ח ממ"ש בפרק ג"פ דקע"ב ע"א ד"ה להנך וז"ל כותבי שטר מתנה שאין כתוב בהן אחריות ולא אתי למטרף מלקוחות א"נ שטר מכירה שכתוב בהן אחריות שדינו לטרוף לקוחות משעת מכירה כו' כדאמרינן בח"ה כו' ואי סבירא ליה כדעת הריטב"א ז"ל הא אפילו בשטר מתנה שכתוב בהן אחריות מצי מתוקמא דטריף לקוחות כדין המוכר שדהו אלא מבואר דס"ל דבמתנה עבדי אינשי דיהבי בצנעא:
ודע שמשמעות דברי רבינו ז"ל מבואר דס"ל דהא דאמרינן המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים היינו אפילו בשטר שלא קבל אחריות בפירוש וכן מבואר עוד בהדיא ממ"ש בפי"ט מה' מכירה יע"ש ושלא כדעת הרב התרומות שער מ"ח ח"א שכתב בדוקא שקבל אחריות בפי' אבל בסתמא לא דבהא לא אמרינן ט"ס הוא והרב גדולי תרומה ז"ל שם כתב דלא נמצא לו לבעל התרומות שיוכל לומר המוחזק קים לי כוותיה יע"ש ודבריו תמוהים דלענין קים לי אפילו בשטר מכר שאין בו אחריות יכול לומר המוחזק קים לי כסברת רבינו ברוך מארץ יון ורשב"ם דסבירא להו דבשטרי מקח אחריות לאו ט"ס הוא וכמ"ש בהגהות אשרי פרק גט פשוט דרי"ד ע"א ומכ"ש במכר שדהו בעדים בלא שטר ועיין בהרב כנה"ג ז"ל סימן תר"ה בהגהות ב"י אות אלף שכתב וז"ל בכל הפוסקים לא מצאתי גלוי לדין זה לבד בפסקי מוהר"ם מרקנטי שכתב משם רשב"ם ורב שפסקו כשמואל דבמקח וממכר אחריות לאו ט"ס הוא ותימה דהא רבא הוא בתראה פסק דלא כשמואל ועוד תימא דבפ' ג"פ גבי מי שאבד שטרו מוכח דהלכה כרבא מדאמרינן פ' ג"פ דבשטר מו"מ כותבין חוץ מן אחריות שבו כו' יע"ש וכל דבריו מן המתמיהין ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי הגהות אשרי הללו ומ"ש דרבא דהוא בתראה פסק דלא כותיה מדברי הגהות אשרי מבואר ישוב לזה דרשב"ם ור' ברוך פוסקים כרב אשי דבתראה טפי ומשה"ק מהא דאבד שט"ח כו' ומה שתי' הן הם דברי הגמ' שם דקס"ט ע"ב פלוגתא דרפרם ור"א והוא מן התימה אם יצאו דברים אלו מפי קדוש:
עוד ראיתי לו שם שכתב על דברי גד"ת הללו שכתבנו וז"ל ואני אומר דכיון דמדברי הנ"י ז"ל בב"ב מוכח דכל שלא פירש אחריות אינו גובה מנכסים משועבדים ויכול המוחזק לומר קים לי כהבעה"ת והנ"י ז"ל אלו דבריו ואני תמיה עליו שהרב ז"ל סותר את עצמו ממ"ש בח"א סימן של"ט אות ט' וז"ל אבל מ"ש הנ"י ז"ל בפ"ק דמציעא והביא הבית יוסף סימן רכ"ד ההוא ודאי צריך לומר דהיינו דוקא במוכר דכל שלוקח קרקע אינו לוקחו בלא אחריות אבל בשטר הלואה כל שלא צוה כו' אחריות לאו ט"ס הוא יע"ש וא"כ סברת הרב התרומות שכתב גבי מוכר שדהו בעדים יחידאה איהו והרב ש"ך ז"ל בסימן קט"ו סק"ה ובסימן רכ"ה סק"א כתב על דברי גד"ת הללו שמצא לו חבר להרב בע"ת ז"ל לרשב"ם ז"ל פ' ח"ה דמ"א ע"ב שכתב כן בהדיא על מימרת רב הלזו ויש לפקפק עליו דאין זו ראיה כלל דרשב"ם ז"ל מה שהוצרך לומר דמיירי בדקבל אחריות עליו הוא משום דאיהו ז"ל ס"ל דקי"ל כרב אשי דבמקח וממכר לא אמרינן אחריות ט"ס מטעמא דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה ומכ"ש במוכר בעדים בלא שטר אמנם למאי דקי"ל דאפי' במו"מ אמרינן אחריות ט"ס הוא וא"כ בשטרי הלואה ה"נ דלא בעינן שיקבל אחריות בפי' הן אמת שדברי הרא"ש תמוהים במ"ש שדעת רשב"ם דקי"ל כשמואל ועיין בהרב מוצל מאש סי' נ"ט ובספר לשון למודים למו"ה ז"ל בה' הלואות דכ"ח ע"ד יע"ש ואני אומר שדברי הרב בעה"ת אלו לאו יחידאה וכבר מצאנו לו חבר להרמב"ן ז"ל בפרק הספינה דע"ז והרשב"א ז"ל בחי' פ"ק דקדושין דכ"ז שכתב כן בהדיא כדעת הנמוקי ז"ל יע"ש וכן נראה שהוא דעת ריב"א ז"ל שכתבו התוס' בפ' אע"פ דנ"ה ע"א ד"ה כתבו וז"ל ופי' ריב"ם בשם ריב"א דדוקא בשטר מכר חוזר שאינו רוצה שתהיה עליו שעבוד בשטר מכר טריף ממשעבדי אבל במתנה כו' יע"ש וכן כתב הגא"ש פרק הספינה והמרדכי פרק חזקת משמו והדבר תמוה שהרי למאי דקי"ל כרב אפי' בלא שטר נמי גובה ממשעבדי אלא נראה שדעתו ז"ל כדעת הראב"ד והבע"ת וההיא מיירי בשלא קבל אחריות בפי' וכן כתב הרב בני אהרן סימן קמ"ג דקמ"ה ע"ב והרב כנה"ג והב"ח שם שזה דעת ריב"א ואולם תמה אני על דברי התוס' דבפ' אע"פ דבסמוך ונראה כתבו וז"ל ומיהו למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא צריך לאמלוכי ביה לכתוב עליו אחריות כו' אבל למ"ד אחריות ט"ס הוא אין צריך לימלך הרי מבואר דס"ל שלא כדעת הנמוקי זכרונו לברכה וכן כתב הרב בעל שפתי כהן זכרונו לברכה סימן ל"ט ס"ק י"א דאם איתא אפילו למ"ד אחריות ט"ס הוא צריך לימלך א"כ איך אפשר דבתוך כ"ד סותרין את עצמן והביאו פי' ריב"א ולכן הנראה שודאי ריב"א ז"ל ס"ל דלא כהנמוקי ומ"ש שאינו רוצה שיהיה עליו שעבוד בשטר היינו מטעמא דמילי נכסי ושטרא אית לה קלא טפי וכן ראיתי להרב ב"ח ז"ל בתשו' סימן שכ"ב יע"ש ובהגא"ש בפ' אע"פ כתוב שם וז"ל מיהו לשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא אין כותבין אם לא אמר בתחלה כתבו ושמא אינו רוצה שיגבה ממשעבדי מיהו במתנה כותבין דלא גבי ממשעבדי עכ"ל ומ"ש לשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא תמוה שהרי שמואל אית ליה דבשטרי מו"מ אחריות לאו ט"ס הוא ואם נאמר שט"ס נפל בדבריו וצריך לומר לשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא אין כותבין כו' וכונת דבריו למ"ש התוס' דלמ"ד אחריות לאו ט"ס הוא צריך לאמלוכי ביה לכתוב עליו אחריות והיינו אין כותבין שכתב דהיינו אין כותבין אחריות בפי' תימא על עצמך א"כ מאי האי דקאמר אח"כ מיהו במתנה כותבין דלא גבי ממשעבדי הא אדרבה היא הנותנת דכיון דבמתנה לכ"ע לא אמרינן אחריות ט"ס הוא ודאי דאין כותבין בו אחריות דאינו רוצה שיגבה ממשעבדי ואי מש"כ מיהו במתנה כותבין היינו כתיבת השטר סתם בלא אחריות מאי איכא בין מתנה למכר הא מכר כי האי גוונא נמי כותבין לשמואל דאמר אחריות לאו ט"ס הוא ולכן הנראה אצלי שט"ס נפל בדבריו וצריך לומר מיהו לרבא דאמר אחריות ט"ס אין כותבין כו' ובהגא"ש לא מיירי כשבאים לכתוב עליו אחריות בפי' כדרך שכתבו התוס' בפי' דההוא ודאי אדרבא לשמואל אי ס"ל לאו ט"ס הוא פשיטא טפי דאין כותבין אלא כשבאין לכתוב שטרא סתמא מיירי וס"ל כדעת הנ"י והבעה"ת דאחריות ט"ס הוא אמת ולא אחריות מוכר והיינו דכתב בשטר מכר אע"ג דקנו מיניה אין כותבין שטר כלל משום דאינו רוצה שיגבה ממשעבדי שהרי הוא לא קבל עליו אחריות בפי' בשעת מכר אבל בשטר מתנה כיון דלא אמרינן אחריות ט"ס הוא כותבין שטר מתנה בלא אחריות ונמצא א"כ שדעת הגהא"ש כדעת הרב בעה"ת והנ"י שכתבו זה הנראה אצלי בכונת דבריו ומ"מ הדבר תמוה לפי שיטה הלזו דא"כ מאי האי דפרכינן פ"ק דמציעא ד"ה לשמואל דאמר אחריות ט"ס הוא אדשמואל דאמר זיל אמליך שיעבודא כו' ומאי קו' הא אע"ג דאחריות ט"ס הוא היינו לומר דמסתמא כך התנו בהדיא אלא שהסופר טעה ולעולם צריך לאמלוכי ונראה שלזה היתה כונת הש"ך ז"ל סי' ל"ט ס"ק י"א שכתב וכן משמע לכאורה פ"ק דמציעא ובאמת שהיא קו' חזקה ולא ידעתי מאי משמע לכאורה דקאמר וכן ראיתי למוהר"ב ז"ל בס' א"ז שתמה כן משם הריטב"א והנראה אצלי ליישב לפי שיטתם ז"ל ע"פ מ"ש הרב כנה"ג סימן ל"ט והש"ך שם דאפי' לדעת הנמוקי והראב"ד כל שהמוכר צוה לסופר לכתוב לו שטר אע"פ שלא פי' לו שיכתוב אחריות כיון דאחריות ט"ס הוא מסתמא כקביל עליה אחריות דמי כל שלא פי' לו שלא לכתוב לו אחריות יע"ש והשתא היינו דפרכינן שפיר דכיון דס"ל לשמואל אחריות ט"ס א"כ למה זה הוצרך לומר זיל אמליך שעבודא כו' ולמה צריך לאמלוכי על האחריות הא כל שצוה לו לכתוב שטר די כנ"ל נכון: