שער המלך על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק יא · הלכה ד
כל מלוה גובה כו' ומלוה ע"פ גובה מן היורשים כו'. הנה הרי"ף ז"ל ס"פ גט פשוט כתב ז"ל וקי"ל כעולא דהא רב פפא שהוא בתרא פסק הלכה הכי בפ' האשה נקנית דאמר רב פפא הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשים מ"ט שעבודא דאורייתא כו' והא דפסק ר"פ הכא ואמר הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא לאו דפליג דידיה אדידיה אלא דהא קמ"ל דהיינו טעמא דאוקמוה רבנן אדאורייתא וגובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת ע"כ וכ"כ הרא"ש יעיי"ש. וראיתי להרב בג"ת דשל"ו ע"ב שהקשה על דבריהם ז"ל וז"ל ותיר' ז"ל לכאורה הוא קשה הישוב דכי אצטריכנא לאהדורי בתר טעמא אמאי אוקמוה רבנן איזה דבר אדאורייתא היינו היכא דאיכא איזה צד שהיה ראוי לתקן שלא יעמוד הדבר אדין תורה אז אמרינן דאיכא טעמא לאוקמי אדין תורה כגון הא דאקשינן לעולא א"ה מלוה בשטר נמי דהיינו לומר דכיון דמלוה ע"פ תקנו רבנן דלא לגבי ממשעבדי משום פסידא דלקוחות בשטר נמי הו"ל למיחש לפסידא ומש"ה אצטריכנא לטעמא דכיון דלקוחות אפסידו אנפשייהו אוקמוה אדין תורה כו' ברם הכא גבי יורשין לעולא דס"ל שעבודא דאורייתא מה לנו לבקש טעמי' למה לא תקנו שלא יגבה מן היורשים לתלות הדבר בטעם שלא תנעול דלת ומאיזה צד היה מקום לתקן שלא כדין תורה כיון דגבי יורשין ליכא טעמא דפסידא ואם כן אין צורך לומר אלא דמלוה על פה גובה מן היורשין מפני שכך הוא דין תורה ע"כ ת"ד ולע"ד נראה ליישב דבריהם כלפי מה שכתבו התוספות שם פ' גט פשוט דף קע"א ע"א ד"ה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות וז"ל תימא כיון דמלוה בשטר גובה מן היורשין אע"ג דשעבודא לאו דאורייתא שלא בשטר נמי מ"מ לא גביה מה לי היכא דאית ליה קלא לדלית ליה קלא וי"ל מי שמלוה על פה כיון שאינו חושש לקלא וכתקנה דלקוחות לא תקנו חכמים לגבות מן היורשין עכ"ל א"כ מעתה אף אנו נאמר שזהו כונת הרי"ף והרא"ש ז"ל ממ"ש דקמ"ל דה"ט דאוקמוה רבנן אדאורייתא שרצונם לומר דמש"ה הוצרך ר"פ לטעמא שלא תנעול דלת משום דאי לאו הכי אע"ג דשעבודא דאורייתא וליכא פסידא דלקוחות מ"מ כיון דתקנו חכמים השתא דאינו גובה מן הלקוחות משום פסידא א"כ נימא כיון דאינו חושש ללקוחות והלוהו ע"פ אינו חושש ליורשין וכדס"ל לרב דאע"ג דמלוה בשטר גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת במלוה ע"פ ס"ל דאינו גובה מן היורשין ולא חששו חכמים לנעילת דלת מטעמא דכיון דאינו חושש ללקוחות אינו חושש ליורשין מש"ה קאמר ר"פ דאוקמוה רבנן אדין תורה וגובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת וחששו חכמים לנעילת דלת לענין דגובה מן היורשין אע"פ דאינו גובה מן הלקוחות ובהכי ניחא מ"ש עוד הרב הנז' ז"ל שם וז"ל ועוד קשה לדבריהם דצריכנן לטעמא דנעילת דלת לאוקמה אדין תורה לגבי היורשין דהא התם בהאשה נקנית די"ג אמרי' אהא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה א"ש והוא שהפרישה מחיים מ"ט שעבודא לאו דאו' ר"י אמר אע"פ שלא הפרישה מחיים מ"ט קסבר שעבודא דאורייתא ופרכינן והא איפליגו בה חדא זמנא כו' ומהדרי' צריכא דאי אתמר בהא בהא קאמר שמואל דלאו מלוה הכתובה בתורה כו' והשתא לדברי הרי"ף והרא"ש דאהני טעמא דשלא תנעול דלת לאוקמיה אדין תורה מאי פריך הא הדבר פשוט דאי אתמר בהא הוה אמרינן דלעולם ס"ל לשמואל דשעבודא דאורייתא בדאיכא טעמא דנעילת דלת כההיא דמלוה ע"פ גובה מן היורשין והכא גבי קרבן לא מחייבינן ליורשין משום דליכא נעילת דלת והילכך לא מוקמינן אדאורייתא ואי אתמר בהא דמלוה ע"פ הו"א בהא אמר ר"י דאוקמינן אדאורייתא מטעמא דנעילת דלת אבל באידך מודה לשמואל ע"כ ת"ד ואולם ע"פ האמור ל"ק מידי דע"כ לא אמרו הרי"ף והרא"ש דצרכינן לטעמא דנעילת דלת לאוקמה אדין תורה אלא דוקא גבי מלוה ע"פ משום דאי לאו ה"ט היה לנו לומר דכיון דאינו חושש ללקוחות והלוהו ע"פ אינו חושש ליורשין כדס"ל לרב ומש"ה צרכינן לטעמא דנעילת דלת דחששו חכמים לנעילת דלת ואוקמוה אדאורייתא ברם התם דלא שייך ה"ט כלל דהוי מלוה הכתובה בתורה וא"כ אי ס"ל לרב ושמואל דשעבודא דאורייתא היל"ל לענין חטאת אע"פ שלא הפרישה מחיים יביאו יורשין עולתה כיון דליכא פסידא דלקוחות והכא לא צרכינן לטעמא דנעילת דלת מדקאמר דדוקא הפרישה מחיים אבל לא הפרישה לא מוכרח דס"ל דשעבודא לאו דאורייתא ומש"ה פריך שפיר דהא אפליגו בה חדא זמנא כנ"ל שוב ראיתי להריטב"א ז"ל בקדושין שתמה על הרי"ף כמו שתמה הרב הנזכר ולע"ד נראה כדכתיבנא אמנם הא קשיא לי לדעת רבינו חננאל ז"ל שכתבו התוס' בקדושין ד"ה אמר ולדעת ה"ר אליהו ז"ל שכתבו בפרק גט פשוט ד"ה גובה דלר"פ אע"ג דשעבודא לאו דאורייתא אפ"ה גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא אם כן מאי פריך בגמרא הא אפליגו בה חדא זמנא ומאי קו' הא צריכי שפיר דאי אתמר בההיא דהאשה שהביאה חטאתה כו' הו"א דבההיא דוקא ס"ל לשמואל דאינו גובה מן היורשין משום דליכא טעמא דנעילת דלת אבל בההיא דמלוה ע"פ אע"ג דשעבודא לאו דאורייתא הו"א דמודה שמואל דגובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת וכדס"ל לר"פ ואי אתמר בהא הו"א בההיא דוקא ס"ל דמלוה ע"פ גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות ומאי דגרסינן בספרים ר"י אומר מלוה ע"פ גובה בין מן היורשין ובין מן הלקוחות טעות סופר הוא דהא מתני' היא ע"י עדים גובה מנכסים ב"ח וכן כתבו בתוס' רי"ד ועיין בתוס' בפרק יש בכור דף מ"ח ד"ה לכ"ע משום דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ואפי"ה גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא אבל בההיא דהאשה שהביאה חטאתה אימא מודה לשמואל דאינו גובה מן היורשין משום דשעבודא לאו דאורייתא וליכא טעמא דנעילת דלת קמ"ל דגובה מן היורשין דשעבודא דאורייתא וצריך לדחוק ולומר דעדיפא מיניה נקט ודו"ק תו הקשה הרב הנזכר לדעת ר"ח דס"ל בההיא דפ"ק דקדושין דקאמר שעבודא דאורייתא איירי במלוה הכתובה בתורה אבל ההיא דגט פשוט במלוה ע"פ שאינה כתובה בתורה ובההיא ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא וז"ל נראה מדבריהם דגם מאן דסבר שיעבודא לאו דאורייתא מצי סבר דכשהיא מלוה הכתובה בתורה שעבודא דאורייתא וגבי מיורשין ולפ"ז ק"ט דהא בג"פ אההיא דקאמרי רב ושמואל מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשין אותבינן מהחופר בור בר"ה ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי שור לבעליו א"ר אלעאי אמר רב כשעמד בדין ומאי קושיא אימא דכי קאמר רב ושמואל דוקא במלוה שאינה כתובה בתורה אבל הך דבור היא בנזקין דמלוה הכתובה בתורה ולא הו"ל לגמר' לאקשויי הך קו' לרב ושמואל בההיא דג"פ אלא אאידך דר"י אמר שמואל דהאשה נקנית דאיירי בקרבן שהוא מלוה הכתובה בתורה עכת"ד ולע"ד נראה דאישתמטי' מניה סוגיא דערכין דפ' ז' דנראה דהא דכתבו התוס' לדעת ר"פ לחלק בין מלוה הכתובה בתורה לשאינה כתובה דבכתובה בתורה גובה מן היורשין הוא דעת רבא בערכין דגרסינן התם אההיא מתני' דקתני הגוסס והיוצא ליהרג ר"י אומר אם הזיק חייב ואמרינן בגמ' רבא אמר דכ"ע מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתור' קמפלגי ת"ק סבר מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי' ור"י סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי' וא"כ קשה מאי פריך לרב ושמואל אימא ה"מ ר"י היא אלא ע"כ לומר דהך מקשן לא שמיע ליה הא דרבא וא"כ מעתה אית לן למימר לדעת התוס' ג"כ דהך מקשן לא שמיע ליה הא דר"פ ורבי אלעאי אמר רב לא תריץ ליה הכי דהך מתני' ר"י היא משום דאכתי קשיא ליה סתמא בערכין אהך סתמא וכמ"ש רש"י ז"ל שם בההיא סוגיא יע"ש כנ"ל: