שער המלך על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק כב · הלכה י
והמזכה לעובר לא קנה ואם היה בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו קנה. כתב המבי"ט ח"ב סי' קל"ז על לאה שצותה שכל האלג"ארייא שתצא מן החתול עד זמן פ' שיתנו לבתה דאע"ג דהוי דשלב"ל אין כאן בית מיחוש משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר ומקנה והביא ראיה מדאמרי' פ' מי שמת דקמ"ב אמר ר"י המזכה לעובר לא קנה וא"ת משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו מקנה לעובר שלו שהוא דשלב"ל ה"ה שאדם מקנה לבנו ולבתו דשלב"ל דדבר שלב"ל או לדשלב"ל כי הדדי נינהו וראיתי להרב כמוהר"ח אלפאנדאר"י ז"ל הובאו דבריו בס' בני חיי חא"ה סי' נ"א שתמה עליו שדבריו סתרו על מ"ש בח"א סי' של"ט שנשאל על לאה שנכנסה ערבנית לכתובת בנה ומת אם יהיה דינה כדין האב דאמרי' דאע"ג דערב דכתוב' לא משתעבד משום דמצוה קעביד אבא לגבי ברי' שעבודי משעבדי נפשיה והשיב הרב ז"ל דכל דבר שתקנו חכמים לבן משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כגון המזכה לעובר או מי שישא לבנו גדול הבית דקנאו בלתי חזקה וערב דכתובה דמשתעבד היינו דוקא באב דהכי דייק לישנא דתלמודא דקאמר אבא לגבי בריה שעבודי משעבדי נפשיה אבל באם לא אמרי' דעתה קרובה אצל בנה יע"ש וא"כ איך כתב בתשוב' זו על לאה שצותה שיתנו לבתה דקנאו מטעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו הא באם לא אמרינן דעתה קרובה אצל בנה ועוד הקשה הרב לפי מ"ש בתשוב' זו דאפילו באם אמרינן דעתה קרובה אצל בנה מהא דתנן פרק יוצא דופן בן יום א' נוחל ומנחיל ואמרינן בגמ' נוחל ממאן מאביו אי בעי מיני' לירתו ואי בעי מאביו לירתו אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב ודוקא בן יום א' אבל עובר לא מ"ט דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר והשתא אם איתא דבאם נמי אמרינן דעתה קרובה אצל בנה והאם שזכתה לעובר שלה קנתה נימא נמי עובר נוחל ומנחיל כגון שנתנה האם מתנה לעוברה שבבטנה ואח"כ מת הולד במעיה דמנחיל העובר אותן הנכסים לאחיו מן האב ומדלא קתני עובר ש"מ דהאם לגבי עובר שלה לא אמרינן דעתה קרובה ולא משכחת לה גבי עובר מנחיל וכמ"ש בתשובה ח"א את"ד ולע"ד נראה שאין מכאן סתירה למ"ש המבי"ט בח"ב שהרי קו' הלזו לא על המבי"ט תלונתו דתיקשי ליה לרב ששת דאמר פרק יש נוחלין דהמזכה לעובר קנה ואפי' עובר שאינו שלו ופרכינן עלה מהא מתני' דקתני בן יום א' נוחל ומנחיל בן יום א' אין עובר לא אלמא עובר אינו יורש ירושה דממילא וכ"ש דהמזכה לא קנה ומשני הא אמר רב ששת נוחל בנכסי האם ודוקא בן יום א' אבל עובר לא דהוא מיית ברישא כו'. והשתא מאי משני הא אכתי תקשי לרב ששת דליתני עובר נוחל ומנחיל וכגון באם שזכת' לעוברה שבמעיה ואח"כ מת הולד במעיה דמנחיל אותן נכסים לאחיו מן האב דהשתא ליכא למימר משום דבאם לא אמרינן דעתה קרובה אצל בנה דהא רב ששת אפילו במזכה לעובר שאינו שלו ס"ל דקנה ומכ"ש באם המזכה לבנה ולעיקר קו' נראה לע"ד דלק"מ ואשתמיט מיני' מ"ש הנ"י פרק מי שמת הביאו הרב ד"מ בסימן ר"י דהא דאמרי' דהמזכה לעובר שלו קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו היינו דוקא היכא דיצא לאויר העולם דאז באותה שעה זכה למפרע משעה שהקנה לו אמנם אם מת במעי אמו לא קנה והביא ראיה מן הירושלמי ובודאי דה"ט משום דאמדינן דעתיה דזה לא זיכה לו המעות אלא ע"מ שיצא לאויר העולם ויהנ' מהן וכ"כ בהדיא הרא"ש ז"ל בתשוב' כלל פ"ב סי' ד' דאפי' לרב ששת דס"ל דהמזכה לעובר קנה אינו קונה עד שיבוא לאויר העולם והביא ראי' מדקאמר ר"ה פ' אז"נ המוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו הרי דאע"ג דר"ה ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל אפ"ה קאמר דכל זמן שלא באו לעולם יכול לחזור יע"ש וא"כ משו"ה לא קתני עובר נוחל ומנחיל דכיון שמת במעי אמה כ"ע מודו דלא קנאו ומאוד אני תמיה על הרב ז"ל איך אשתמיט מיני' דברי הרא"ש והנ"י ז"ל הללו גם מה שהקש' שדבריו סתרי למ"ש בח"א נראה לע"ד שיש לחלק והוא שהמבי"ט ז"ל סי' הנז' בס"ד בשנותו את טעמו לומר דבאם לא אמרי' דעתה קרובה אצל בנה ההוא אמר דמה"ט משום דהתורה ירדה לסוף דעת האב ולסוף דעת האם וטפי רחים האב על הבן מאם על הבן במידי דאיכא דררא דממונ' ויהב נפשי' וממוניה טפי האב מהאם דהאב עושה מלאכ' ואי יהיב ליה לבריה דרחים ליה לא חסר ולא מידי דאיכא ליה רווחא באומנות משא"כ האשה דאין לה חכמה אלא בפלך ואם כן לפי טעם זה איכא למימר דע"כ לא כתב הרב ז"ל דבאם לא אמרינן דעתה קרובה אלא דוקא במזכה לעוברה מחיי' וא"כ בנדון שנשאל הרב ז"ל על לאה שנכנסה ערבנית לכתובת בנה בעודה בחיים דהתם ודאי שייכא ביה טעמא דכיון דאשה אין בידה להרויח כמו האיש חביב' לה ממונ' טפי ואע"ג דרחים לה לברה כמו האב לבריה מ"מ אדם קרוב אצל עצמו וצערא דגופא חמירא לה טפי מש"ה לא גמרה ומקנה אמנם מ"ש בח"ב היינו כלפי נדון הרב ז"ל דלאה צותה מחמת מיתה דהתם ודאי כיון דלמיתה אזלא לא שייכא בה טעמא דחביבא לה ממונה טפי ומשום הכי אמרינן דדעתה קרובה אצל בנה כנ"ל ליישב ואמנם יש לדקדק בתשוב' זו על הרב המבי"ט שכתב דאד"מ דשלב"ל לבנו מאותה שאמרו בפרק יש נוחלין יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה או חלוצה וחכ"א אינו נאמן ופרשב"ם ז"ל דפליגי במוחזק לן באחד שהוא בכור ואמרינן עלה בגמרא א"ל ר"ן לרבה בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר ל"ל ומשני' בצריך היכר' כגון שבאו מחדש בכאן ואין מוחזקין בא' מהן מי הוא בנו והדר פריך למאי הלכתא למיתבא ליה פי שנים לא יהא אלא אחר אלו בעי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב ליה ומשני ל"צ בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן והדר פריך ולר"מ דאמר אד"מ דשלב"ל יכיר ל"ל ומשני ל"צ בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופרשב"ם ז"ל דכיון דבההיא שעתא אינו יכול ליתנם לו לא מצי לאקנויינהו מקמי דאתו לידי' ע"כ והשתא לדעת המבי"ט ז"ל דס"ל דבבנו אד"מ דשב"ל לכ"ע א"כ מאי האי דפריך ולר"מ דאמר אדם מקנה דשב"ל יכיר ל"ל הא אפי' לרבנן דר"מ תיקשי ליה דכיון שהוא בנו יהא נאמן לומר זה בני בכור במיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה ואפילו לנכסים שנפלו לאחר מכאן ואפשר ליישב ולומר דמשום הכי לא פריך בגמרא לרבנן דר"מ משום דכיון דטעמיה דהמבי"ט ז"ל הוא דיליף לה מההיא דהמזכה לעובר דקאמר ר"י דאע"ג דלעובר אחר לא קנה המזכה לעובר שלו קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ואם כן כיון דלדשב"ל אד"מ לבנו ה"ה דשלב"ל דאדם מקני לבנו וכמבואר בדבריו א"כ נראה דדין זה במחלוקת הוא שנוי דלר"ה דס"ל התם בפ' מי שמת דהמזכה לעובר לא קנה אפילו הוא בנו כדאמרינן התם ההוא גברא דא"ל לדביתהו נכסי להאי דמעבר' אמר ר"ה הוי מזכה לעובר וכו' ואותבי' ר"ן ממתני' דאם ילדה אשתי זכר יטול מנה וקאמר משנתינו אינו יודע מי שנאה כלומר דלאו הלכתא היא ה"נ דס"ל לר"ה דאין אד"מ דשב"ל לבנו דתרוייהו כי הדדי נינהו ואם כן מש"ה לא פריך בגמ' התם בפ' יש נוחלין לרבנן דר"מ ומשום דאד"מ דשלב"ל לבנו משום דבפלוגתא אתמר דלר"ה ל"ק לי' ואפשר דהמקשן דפריך התם ולר"מ דאמר אד"מ כו' ה"נ ס"ל כר"ה ומשו"ה לא פריך אלא לר"מ כנ"ל. ומיהו מאי דק"ל לכאורה ממ"ש בפ' י"נ דף קכ"ד ע"א מ"ט דרבנן דאמרי אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתה אמר קרא לתת לו פי ב' מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטה לידי' אף חלק בכורה עד דמטה לידי' ופירשב"ם עד דמטא לידי' דנותן אינו יכול ליתנם לאחרים דאין אד"מ דשלב"ל והשתא לדעת המבי"ט ז"ל אפילו קרייה רחמנא מתנה כל שהוא לבנו אד"מ דשלב"ל האמנם אחר העיון נראה דקו' זו קשה בלא"ה אסוגיא דהתם דקאמר ורבי נמי הכתיב לתת לו כו' ומאי קו' הא ר' ס"ל דאד"מ דבר שלב"ל כדאיתא בקידושין פ' האומר אלא הדבר ברור דאפי' לר"מ דס"ל דאד"מ דשלב"ל היינו דוקא בשלא מת המזכה קודם שבא לעולם אבל כל שמת המזכה קודם שבאו לעולם לכ"ע לא קנה וזה מבואר מסוגיא דיש נוחלין דקאמר ל"צ לנכסים שנפלו כשהוא גוסס כו' וא"כ היינו דקאמר התם שפיר מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטה לידי' וכל זמן שלא מטא לידי' ומת המזכה קודם שבאו לעולם לא קנה לכ"ע אף חלק בכורה עד דמטה לידי' וכל שמת קודם שהשביחו הנכסים אינו נוטל פי ב' ומשו"ה פריך ור' הכתיב לתת לו ודוק: אך לדברי המבי"ט ז"ל לא יתכן דרך זה שהרי מבואר מדבריו דס"ל דלגבי בנו אד"מ דשלב"ל אפי' מת המזכה קודם שבאו לעולם שהרי נדון שלו היה שצותה שכל האלג"רייא שתצא עד זמן פ' שיהי' לבתה ומתה קודם שבא' האלגר"ייא לעולם ואפי"ה ס"ל דקנה ויש ליישב דס"ל לרבנן דמדכתיב לתת ע"כ דאתא לאשמועינן קרא שחלק בכורה יהיה לו דין מתנה הראויה לאחרים דאי מתנה הראויה לבנו קאמר ואפי' בדלא מטא לידי' א"כ לתת ל"ל ואע"ג דלתת אצטריך לאשמועינן שאם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי כבר כתב רשב"ם ז"ל דלרבנן תרתי שמע מינה דמדכתיב לתת שמעינן דמתנה קרייה רחמנא ומדכתיב לו שמעינן שאם אמר איני נוטל רשאי יע"ש וליכא למימר דנימא דכוליה קרא להכי הוא דאתא לאשמועינן דאם אמר איני נוטל רשאי דא"כ ליכתוב קרא לתת לבד ודוק ומן האמור בזה נרא' שתי' זה שכתבנו ליישב דעת המבי"ט ז"ל דמשו"ה לא פריך בגמ' אליבא דכ"ע ואפי' לרבנן דר"מ משום דבפלוגתא איתמר דלר"ה ל"ק ליה ואפשר דהמקשן גופיה דפריך ולר"מ כו' ה"נ דס"ל כר"ה ומשו"ה לא פריך אלא לר"מ לא ניתן ליאמר דאכתי ק' למאי דמשני בגמ' ל"צ לנכסים שנפלו כשהוא גוסס דהך תי' ניחא לר"ה אכן לר"י דס"ל דגבי בנו אד"מ דשלב"ל ואפי' לנכסים שנפלו לאחר מיתה כמ"ש המבי"ט ז"ל ק' ולכן נראה דמשו"ה לא פריך התם לרבנן דר"מ דיכיר ל"ל משום דאע"ג דאד"מ דשלב"ל לבנו ואיכא מיגו איכא למימר דאצטריך קרא דיכיר לאשמועינן היכא דמת הבן והניח בנים או בנות שנאמן האב לומר דאביהן של אלו היה הבכור כדי שיטלו הבנים פי ב' בנכסיו דהשתא ליכא מיגו דאי בעי יהיב להו במתנה משום דהא דאמרינן דאד"מ דשלב"ל לבנו משום דדעתו קרובה אולי היינו דוקא בבנו אבל בן בנו כאחר דמי וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשוב' כלל פ"ב סי' הנז' וכ"כ המבי"ט ז"ל עצמו בתשוב' ח"א סי' ש"ט ואף לדעת הרב ת"ה סי' ש"ן דבן בנו כבנו וכן הוא דעת מוהרשד"ם ז"ל בח"אה סי' קל"ז מ"מ אבן בן בנו כ"ע מודו כאחר דמי וכמ"ש הרב כנ"הג סימן ר"י בהגהת הטור סימן ח' עיין שם ואם כן משכחת לה בכ"הג דהשתא ליכא מיגו ואשמועינן קרא לומר דאפי"ה נאמן האב לומר שהוא בכור כדי שיטלו בני בניו פי ב' האמנם מצאתי להרב מהרימ"ט ז"ל בס' בני אהרן סי' נ"ו שכתב דברים סותרים למ"ש והוא שהרב ז"ל הוקשה לו בפשטא דשמעתתא דמאי פריך לא יהא אלא אחר אלו בעי למיתב ליה במתנה מי לא מצי יהיב ליה דנימא דאצטריך קרא דיכיר היכא דמת הבן והניח אשתו מעוברת דנאמן האב לומר פ' בני בכור כדי שיטול פי ב' העובר שלו דבמתנה לא מצי יהיב דהמזכה לעובר לא קנה ואפי' תימא דדעתו של אדם קרובה אצל בן בנו כמו בנו כדעת הרב ח"ה משכחת לה בפחות ממ' יום שכתב הריטב"א ז"ל דלא קנה משום דמיא בעלמא נינהו ותי' הרב ז"ל דמאן נימא לן דבכה"ג מהימן האב היכא דליכא מיגו שלא נתנה תורה נאמנות לאב להכיר את הבן אלא בזמן שישנו בעולם דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי ב' משמע דבבן בחיים משתעי קרא א"ד יע"ש וא"כ כפי זה אזלא לה תי' דידן והדרא קו' לדוכתא דליכ' למימר דלרבנן דר"מ אצטריך קרא דיכיר היכא דמת הבן והניח בני' או בנות שנאמן לומר שאביהן של אלו היה הבכור שהרי לפי האמת ה"נ דלא מהימן כדעת מוהרימ"ט ז"ל דבעינן שיהיו בעולם בשעת הכרה אלא שדין זה שכתב הרב ז"ל הוא דין מחודש ולא ראינו לשום א' מהפוסקים שכתבו דין זה ובר מן דין שבפי' נראה הפך מוהריק"ו שורש תמ"ד יע"ש וכמו שכן הוכיח במישור החכם השלם מ"ור במוהר"י הלוי ז"ל הובאו דבריו בס' בתי כהונה חלק בית ועד סי' ו' יע"ש ומה שהקש' מוהרימ"ט ז"ל עד שמכח זה בנה יסודו יש ליישב עוד על פי סוגי' דפ' השותפין יע"ש וכמ"ש בס' בתי כהונה יע"ש ודוק:
וראיתי להרב כנה"ג ז"ל סי' ר"ט בהגהת הטור אות כ"ט שהק' לדעת המבי"ט ז"ל ממ"ש מרן הב"י שם בסי' הנז' משם הר"ב העיטור וז"ל תשו' לרב פלטוי גאון האי מאן דכתב בשטר יהבית לברי או לאנתתי כל דאית לי וכל דיהבי לי לא קני אלא מאי דהוה ליה ההיא שעתה דוקא הרי בהדיא דאפי' בבנו קאמר דאין אד"מ דשלב"ל והא ודאי קו' אלימת' היא ואשר אני אחזה ליישב כיון דטעמא דהמבי"ט ז"ל הוא משום דס"ל דמקנה דשלב"ל או לדשלב"ל כי הדדי נינהו וכי היכי דבמזכה לעובר אמרינן דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ה"נ במקנה דשב"ל וא"כ נר' שדברי הרב ז"ל הן לפום מאי דקי"ל התם דהמזכה לעובר שלו קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמ"ש הרי"ף ורבינו והטור אמנם למאן דפוסק התם דאפי' במזכה לעובר שלו לא קנה וכמו שכן הוא דעת ריא"ז ז"ל כמ"ש בכנה"ג שם אות י"ג והיינו משום דבתר הכי מסקינן בגמ' והלכתא מזכה לעובר לא קנה ומשמע ליה דסתמא קאמר ואפי' לבנו א"כ ה"נ דס"ל דאין אד"מ דשלב"ל לבנו דתרוייהו כי הדדי נינהו וא"כ מצינן למימר שפיר שדעת רב פלטוי כדעת ריא"ז דלא אמרי' דדעתו של אדם קרוב' אצל בנו והמזכה לעובר שלו לא קנה וא"נ י"ל שדעת רב פלטוי גאון כדעת הרי"ף והרמב"ן והר"ן דהא דאמרינן דדעתו של אדם קרובה אצל בנו היינו דוקא בש"מ ומשום תקנת חכמים כדי שלא תטרף דעתו אבל בבריא אע"ג דדעתו של אדם קרובה אצל בנו לא מהני כיון דאין הקנאתו הקנאה ורב פלטוי ז"ל מיירי במתנת בריא אמנם המבי"ט כלפי נדון שלו שהיה במתנ' ש"מ כתב דלכ"ע קנה מיהו הא ק"ל עליו ממ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' המיוחסות סי' ק"ו על ראובן שנתן מתנה לבתו כל נכסיו שקנה ושעתיד לקנות שאינו יכול לקנות נכסים שעתיד להקנות משום דהוי דשלב"ל יע"ש ועל הרשב"א ז"ל לא יתכן שום א' מהתי' שכתבנו שהרי הוא ז"ל פסק מתני' דאם ילדה אשתי זכר יטול מנה וחלק על הרי"ף ז"ל שכתב ודוקא ש"מ וכמ"ש ה"ה ז"ל פ"ח מה' זכיה ומתנה הלכה ט"ז ועוד אני תמיה על המבי"ט ז"ל ממ"ש רבינו פ"ו מה' זכיה דין י"ז וז"ל כבר ביארנו כו' ואמרו כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו' צריכים שיהיו הדברים שהם פוסקים מצוים ברשותו שאין אד"מ דשלב"ל ע"כ הרי בהדיא דאפי' גבי בנו ובתו ס"ל דאין אד"מ דשלב"ל ומבואר הוא שדעת רבינו דהמזכה לעובר שלו קנה אפי' בבריא כמ"ש בפ' זה וצ"ע: