אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק כב · הלכה ה

הלכה א

דבר שאינו ברשותו כו' שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך לא קנה כלום. בפ"ק דמציעא אמר רב האומר שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה ואוקימנא לה התם דכר"מ ס"ל ולא קי"ל כותיה והתוס' שם ובפ' האומר כתבו וז"ל משמע דלמ"ד אד"מ דשלב"ל צ"ל מעכשיו כו' וקש' דהא מילתא דר"מ בסמוך גבי לאחר שאתגייר דלא בעי למימר מעכשיו כו' ואמאי צ"ל בשדה ובעבד טפי מבגר לכך אומר ר"י דלא דמי כו' להכי נקט בשדה ובעבד לישנא דמהני בכל ענין ואפילו נקרע השטר כו' הנה בדברי התוס' לא פורש היכא שמת המזכה קודם שבאו לעולם ואח"כ באו לעולם אי מהני הקנאתו מידי דהוי אנקרע השטר או נאבד או לא ועיין בחדושי הרשב"א ז"ל שכתב כללא דמילתא דשב"ל לרבי מאיר כדבר שבא לעולם לרבנן כל שבזה ל"ק לרבנן לא קנה לר"מ וכל שבזה קנה לרבנן קנה לר"מ והילכך א"ל מעכשיו לכשאקחנה ורצה לחזור בו אינו חוזר ומיד שלקחו קנאו ואפילו נקרע או שנשרף הגט כעין דבר שבא לעולם לרבנן ור"י דאמר עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו בדלא אמר מעכשיו איירי ואפי"ה משבאו לעולם אינו יכול לחזור בו דבקנין כסף מיירי עכ"ד הנה מדברי הרשב"א ז"ל הללו מבואר דס"ל דלר"מ דאמר אד"מ דשב"ל כל שאמר מעכשיו אפילו חזר בו או שמת המזכה קודם שבא לעולם אפי"ה משבאו לעולם קנה שהרי כתב דדשב"ל לר"מ כדבר שבא לעולם לרבנן ובדבר שבא לעולם פשיטא ודאי דכל שאמר מעכשיו ולאחר ל' יום אפילו מת קודם ל' הקנאתו הקנאה וכמבואר לעיל בר"פ וכיון שכן ק"ל טובא מהא דגרסינן פרק יש נוחלין דקכ"ז בשלמא לר"מ היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר ל"ל לא יהא אלא אחר אלו בעי למתבא לי' במתנה מ"ל מכי יהיב ומשני ל"צ בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן וכר"מ דאמר אמדשלב"ל יכיר ל"ל ה"מ בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופרשב"ם דאפילו לר"מ דאמר אד"מ דשלב"ל ה"מ בנכסים שנופלים לו בשעה שיש בו כח ליתנם לאחרים אבל גוסס אין בו כח ליתן כו' יע"ש:
והשתא קשה לדעת הרשב"א דכל שאמר מעכשיו אפילו מת המזכה קודם שבא לעולם הקנאתו הקנאה ומכ"ש בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וליכא למימר דסוגיא דהתם מיירי בשלא אמר מעכשיו דאכתי תיקשה לי' דיהא נאמן לומר זה בני בכור במיגו דאי בעי יהיב להו במתנה מעכשיו ולכשיבואו לעולם ואפשר ליישב ולומר דס"ל ז"ל דמאי דפריך בגמרא דיהא נאמן במיגו דאי בעי יהיב להו במתנה לכשיבואו לעולם קאמר דאי במיגו דאי בעי יהיב להו במתנה מעכשיו ולכשיבואו לעולם אין זה מיגו דכיון דאינו יכול לחזור בו קודם שבאו לעולם אינו רוצה לתת במתנה לשום אדם בחייו שמא יצטרך לו או תשתנה דעתו והו"ל צועק ואינו נענה וכן ראיתי למהורי"ם ז"ל הובאו דבריו בספר בני אהרן סימן נ"ו שתירץ מעין זה לקושית המ' ז"ל שהקשה דאמאי לא פריך לרבנן נמי דיהא נאמן במיגו דאדם מתחייב בדבר שלא בא לעולם ותירץ דמאי דפריך דאי בעי יהיב להו במתנה במתנת דייתיקי קאמר דאומר מהיום אם לא אחזור בי עד שעת מיתה ובחייו לא מהני בכהאי גוונא יע"ש ואם כן כיון דמיירי במתנת דייתיקי ובידו לחזור כ"ז שירצ' הדר דינא לאומר לכשיבואו לעולם וכל שמת המזכ' אין הקנאתו הקנאה: ועל פי האמור תשו' מוצאת למ"ש הרב בני אהרן בחדושיו לה' מתנה דקכ"ה ע"ד ליישב תשובת הרא"ש כלל פ"ד סי' ו' דכתב דאפי' בקרקע שקנה אחר המתנ' זכתה בו שכתב ושאני עתיד לקנות ואקהו בו אקהתא דהא קי"ל הלכ' רווחת דאין אד"מ דשלב"ל ותירץ הרב ז"ל דאותה תשוב' מיירי שאמר מעכשיו כמ"ש בשאל' וא"כ הגם דקי"ל אין אד"מ דשלב"ל ויכול לחזור אף משבא לעולם היינו בשלא אמר מעכשיו אבל בשאמר מעכשיו קנה ואינו יכול לחזור בו כשבאו לעולם דהא מה שאנו סוברים כשבאו לעולם סובר ר"ה כשלא באו לעולם ואפ"ה סובר כפי דעת הר"ן והרשב"א ז"ל בשדה ועבד דבמעכשיו אינו יכול לחזור וא"כ ה"ה לדידן בשאמר מעכשיו אינו יכול לחזור לאחר שבאו לעולם א"ד יע"ש ותמה על הרב בני יעקב דע"ב ע"ג מסוגיא זו דא"כ אמאי אצטריך לאקשויי אליבא דר"מ ליקשי להו לרבנן נמי דאכתי יכיר ל"ל יהא נאמן במיגו דאי בעי יהיב להו במתנ' מעכשיו אכן כפי מ"ש הנה נכון דמיגו דמעכשיו לא חשיב מיגו כיון שאין יכול לחזור והתם במתנת דייתקי מיירי כמ"ש מוהרימ"ט ודו"ק: גם מה שהקש' עוד שם ממ"ש בפ"ק דמציעא אמר רבא האומר שדה זו לכשאקחנ' קנויה לך מעכשיו קנה ואוקימנא לה התם דכר"מ ס"ל והכי אמרינן בפרק האש' רבה הרי דאע"ג דאמר מעכשיו אפי"ה לא קנה אלא לר"מ יע"ש ובאמת לכאור' הוא דבר מתמיה על הרב ז"ל איך אשתמיט מיני' ומה גם שהרב הנזכר שם שקיל וטרי באותה סוגיא אכן כד מעיינת שפיר דבריו מצודקים במה שדקדק בדבריו וכתב ה"ה לדידן בשאמר מעכשיו אינו יכול לחזור בו לאחר שבאו לעולם ע"כ הנה דקדק הרב וכתב לאחר שב"ל לומר לך דדוקא כשבאו לעולם אינו יכול לחזור לדידן אבל קודם שבאו לעולם לדידן דקיימא לן כרבנן דרבי מאיר אפילו במעכשיו יכול לחזור בו ואף דר"ה ס"ל דבמעכשיו אפי' קודם שבאו לעולם אינו יכול לחזור היינו משום דס"ל כר"מ דמשבאו לעולם אפי' בלא מעכשיו אינו יכול לחזור והילכך במעכשיו סלקינן דרגא אבל לדידן דקי"ל דבלא מעכשיו אפילו משבאו לעולם יכול לחזור במעכשיו דוקא משבאו לעולם אינו יכול לחזור אבל קודם שבאו לעולם יכול לחזור דחד דרגא סלקינן ואם כן איכא למימר שפיר דהאי דאוקימנא להא דרב דאמר שדה זו כרבי מאיר היינו משום דסתמא קאמר קנה דמשמע אפי' קודם שלקחה אינו יכול לחזור דאם איתא הכי הול"ל האומר לחבירו שדה זו כו' עד שלא לקחה יכול לחזור משלקחה אינו יכול לחזור וכלישנא דר"ה דקאמר התם במוכר פירות דקל אלא משמע דקנה מיד קאמר ומשום הכי ע"כ לאוקמא כר"מ ואף שרש"י ז"ל שם במציעא כתב דאינו יכול לחזור בו כשלקח' קאמר היינו משום דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת התוספות ז"ל שם שכתב דאפילו במעכשיו יכול לחזור בו עד שלא באו לעולם אמנם הרב ז"ל לא כ"כ אלא לדעת הר"ן והרשב"א ז"ל כנ"ל ומעתה מה שהקש' עוד מדברי הריב"ש סימן ש"ד שכ"כ בפירוש דאפי' במעכשיו לא קנה ומטי בה מההיא דשדה זו וכו' לא תברא כלל דהריב"ש ז"ל אזיל בשיטת התוספת וכבר הרב ז"ל עצמו הביא תשוב' זו וכתב וז"ל ועיין בהריב"ש סימן ת"ד שדעתו כדעת התוספת וכונתו ודאי למ"ש דממ"ש הריב"ש דבמעכשיו אפילו משבאו לעולם יכול לחזור נרא' שדעתו כדעת התוספת דקודם שבאו לעולם יכול לחזור בו אפילו לר"ה אבל לדעת הר"ן והרשב"א כיון דס"ל דאפילו קודם שבאו לעולם אינו יכול לחזור לר"מ ה"נ לדידן כשבאו לעולם דדא ודא חדא היא גם מה שהקש' עוד מההיא דפרק האשה שנפלו ההוא גברא דנפלה לי' יבמה כו' א"ל פלוג מהשתא אמר [מר] בר רב אשי אע"ג דהאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל' יום קנה התם בידו הכא לאו בידו והקש' התוספות דהא אמרינן במציעא שדה זו לכשאקחנ' כו' ותירץ דהתם אליבא דר"מ אבל אנן קי"ל כרבנן הרי בפי' דאפילו אמר מעכשיו לא קנה הא נמי לא תברא כפי מ"ש דהתוספות אזלי לשיטתם דס"ל דכל שלא באו לעולם אפילו במעכשיו יכול לחזור לר"מ אמנם לדעת הר"ן והריטב"א ה"נ דאינו יכול לחזור וסוגיא דהתם לדעתם ז"ל לענין חזרה קודם שבאו לרשותו ואע"ג דא"ל פלוג מהשתא אפי"ה יכול לחזור בו כל שלא יבם ולא באו הנכסים לרשותו עדיין וכמו שהוק' לו להרב הנזכר על דברי התוספות ודחק עצמו בדבריהם יע"ש האמנם זו היא שקש' בעיני לדברי הרב ז"ל ממ"ש בפרק האומר ובפרק האשה רבה רבי כר"מ דתניא לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר ה"ד אמר ר"ן ב"י כגון דכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והשתא אם איתא דכל שאמר מעכשיו אינו יכול לחזור בו לעולם א"כ מנ"ל לתלמודא דר' ס"ל כר"מ נימא דהא דר"מ מיירי באומר לכשאקחך קנוי לך מעכשיו ולא חזר בו עד שלקחו ואהא קאמר הכתוב לא תסגיר עבד ומי גלה להם רז זה דרבי מיירי בשחזר בו כדי שנאמר דכר"מ ס"ל גם מדברי הרשב"א ז"ל שכתב בתשו' המיוחסות סי' ק"ו על ראובן שיש לו בת ורצה ליתן לה כל נכסיו שהיו לו ושיהיו לו בשעת מיתתו איך יהיה ל' המתנה השיב הרב ז"ל דאין לו ליתן במתנה בשום צד נכסים שעתיד לקנות שאין אד"מ דשלב"ל אבל נכסים ידועים שיש לו יכול ליתן כל מה שיש לו מעכשיו ולאחר מיתה הרי מבואר מדבריו דאפילו במעכשיו אין אדם מקנה דשלב"ל ואע"ג דהרשב"א ס"ל כדעת הר"ן והריטב"א דבמעכשיו אפי' קודם שבאו לעולם אינו יכול לחזור לר"ה וכמש"ל אלא משמע ודאי דלא תליא הא בהא וכן עיקר. ודע שמדברי התוספות הללו שהקשו דל"ל מעכשיו נרא' דס"ל דאין אד"מ דשלב"ל אפילו באומר לכשיבואו לעולם ושלא כדעת המרדכי שכתב פרק יש נוחלין אההוא דאמרינן התם נכסי לסבתא שדעת רשב"ם ז"ל דאע"ג דאין אד"מ דשלב"ל היינו דוקא בשמקנ' לו מעכשיו אבל כל שאומר לכשיבואו לעולם קנה יע"ש דלדעת רשב"ם ז"ל לא תיקשי להו מידי דל"ל מעכשיו שהרי רבותא אשמועינן ולא מיבעיא בדאמר לכשאקחנו קנוי' לך דאליבא דכ"ע קנה אלא אפילו באומר מעכשיו קנה משום דס"ל כר"מ אלא משמע ודאי דס"ל דאפילו באומר לכשיבואו לעולם אפי"ה אין אדם מקנה דשלב"ל ויש להוכיח כן בהדיא מההיא דקאמר ה"ד אמר ר"ן ב"י באומר לכשאקחנ' קנוי' לך מעכשיו והשתא אם איתא לדעת רשב"ם ז"ל קשה דמנ"ל לר"ן ב"י דמיירי באומר מעכשיו ורבי כר"מ ס"ל אימא דמאי דקאמר רבי בלוקח עבד ע"מ לשחררו מיירי באומר לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך ולא אמר מעכשיו ולעולם דרב ס"ל דאין אד"מ דשלב"ל וצ"ע: וראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' לכתובות פרק מי שהי' נשוי דצ"ט גבי ההיא דזבנ' לכתובת' דאימיה כו' שיחס סברא זו שכתב המרדכי ליישב דברי ר"ת שכתב שם דהאומר שדה זו שאירש מאבא מכור לך דקנה לכ"ע והקש' הרב ז"ל מההיא דהמוכר פירות דקל דאע"ג שבירר המכר אפי"ה קי"ל דלא קנה ומההיא דשדה זו לכשאקחנה קנוי' לך כו' דאוקימנא לה כר"מ אבל לרבנן לא קנה אע"ג דסיים המקח ותי' הרב ז"ל דודאי מוכר שדה של אביו מעכשיו אע"פ שמת ונפלה לו בירושה אין המכר כלום כעין ההיא דשדה זו שאני לוקח ופירות דקל לפי שהוא אומר מעכשיו אבל הכא מיירי ר"ת בשלא מכר לו אלא לכשירש וכשיבא לעולם אז נקנה המקח ושוב הק' על תי' זה מהא דאמרינן בהאומר פירות ערוג' זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוג' זו מחוברת לכשיביאו שליש ויתלשו דהוי דשלב"ל ואוקימנא לה לראב"י בשיט' יע"ש הנה הרב ז"ל כתב סברא הלזו מסברא דנפשי' ולא זכר שם שסברא הלזו של כת הקודמין היא כמ"ש המרדכי ומה שהק' מההוא דלכשיביאו שליש י"ל דס"ל לתלמודא דההיא ע"כ באומר מעכשיו איירי מדקתני יתר על כן אמר ראב"י משמע דרבנן פליגי עליה ומשום הכי אוקימנא לה בשיטה מיהו מה שיחס סברא זו לדעת ר"ת לע"ד איכא למשדי נרגא ממ"ש התוס' פרק האשה רבה דע"ג ד"ה קנוי' לך שהקש' משם ר"י כקושיא דהכא דלמה צריך מעכשיו כיון דאית לי' אדם מקנה דשלב"ל ותי' משם ר"ת דאיצטריך מעכשיו משום דסתם שדה קנינו הוא בחליפין יע"ש והשתא אם איתא שלדעת ר"ת כל שאומר לכשיבואו לעולם לכ"ע קנה א"כ מאי ק"ל לר"ת הכא דלמה אצטריך מעכשיו עד שהוצרך לתרץ משום דסתם שדה כו' הלא קו' מעיקרא ליתא כמ"ש והמרדכי ז"ל הק' לסברא זו שכתב משם רשב"ם מההיא דפרכינן ולר"מ דאמר אד"מ דשב"ל יכיר ל"ל והשתא אמאי לא פריך אפילו לרבנן דאכתי מצי ליתנם במתנה לכשיבואו לעולם ולע"ד נראה דלא ק' דלרבנן לא מצינן לאקשויי דיהא נאמן במיגו דאי בעי יהיב להו במתנ' לכשיבואו לעולם דאיכא למימר דקרא אצטריך אפילו למטלטלין שנפלו לאחר מכאן דלא מצי ליתנם במתנה לכשיבואו לעולם משום דמטלטלין אין קנינם אלא במשיכה או בחליפין וכיון שלא הקנה לו מעכשיו א"כ כשיבואו לעולם כבר כלתה משיכה והדרא סודרא למאריה וכמ"ש התוס' בפרק האומר ובקנין אגב לא מצי להקנות דאיכא למימר דקרא אצטריך בשלא הי' לו ארעא מעולם דלא מצי לאקנויי אגב קרקע כדאי' בפרק חזקת ועוד דקנין אגב אינו אלא מדרבנן לדעת רובא דרבוותא ואפילו תימא דהוי מדאורייתא כבר כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ל"ו דקנין אגב לא מהני אלא לנכסים שיש לו עכשיו ולא לנכסים שיהיו לו לעתיד משום דאנן בעינן דומיא דויתן להם אביהם עם ערים בצורות דהקנה להם כסף וזהב שהיו לו עכשיו יע"ש ומשמע ודאי דלכ"ע קאמר ואפילו לר"מ דס"ל אד"מ דשב"ל אפי"ה בקנין אגב לא מהני דהבו דלא להוסיף עליו. ובהכי ניחא לי מה שהקש' הרב בני אהרן דף הנז' ע"ב לדברי התוס' דפ"ק דמציעא שהק' כקו' דהכא וז"ל דל"ל מעכשיו ואי לענין שאינו יכול לחזור בו אפילו אמר מעכשיו מה בכך הא אמרינן עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו והקש' הרב ז"ל דמנ"ל דההיא מיירי במעכשיו דילמא ההיא בדלא אמר מעכשיו אבל אם אמר מעכשיו אפילו קודם שבאו לעולם אינו יכול לחזור וכפי מ"ש י"ל דס"ל להתוס' דההיא דר"ה ע"כ באומר מעכשיו מיירי דהא מטלטלין אינן נקנין אלא במשיכה או בקנין סודר ואי באומר לכשיבואו לעולם הדרא סודרא למאריה ובקנין אגב לא מהני כמ"ש וכן ראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחי' פרק האומר שכתב דהא דר"ה ע"כ באומר מעכשיו איירי דהא אין מטלטלין נקנין אלא במשיכה וכמ"ש ומעתה יגדל התימה על הרשב"א ז"ל שכתב בחי' דהא דר"ה בקנין כסף איירי ובאומר לכשיבואו לעולם והדבר קשה שהרי מטלטלין אין נקנין אלא במשיכ' והיכי קאמר ר"ה משבאו לעולם אינו יכול לחזור ולומר דלענין מי שפרע קאמר דעד שלא בא לעולם יכול לחזור ואפילו מי שפרע (ליכא) זה ודאי דוחק דלישנא דאינו יכול לחזור בו כלל משמע ושוב ראיתי דלק"מ שהרי קי"ל הלכה רוחת דכל המחובר לקרקע דינו כקרקע ונקנה בכסף או בשטר או בחזקה וכמ"ש הטור ז"ל סימן קצ"ג יע"ש ויש לתמוה על מוהרימ"ט ז"ל איך נעלם ממנו דין זה ומעתה אזדא לה תי' דתריצנא ליישב דברי התוס' דאכתי מצינן לאוקמא שפיר ההיא דר"ה באומר לכשיבואו ובקנין כסף או שטר ולכן נראה דמשמע להו דהא דר"ה באומר מעכשיו איירי דאי בשאומר לכשיבואו לעולם מאי אשמועינן ר"ה במ"ש עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו הא ודאי פשיטא וכי ס"ד דעדיפא דשלב"ל לר"מ מדבר שבא לעולם לרבנן דכל שלא אמר מעכשיו יכול לחזור בו אלא ודאי דבאומר מעכשיו איירי והא אתא לאשמועינן דאע"ג דבדבר שבא לעולם כל שאמר מעכשיו אינו יכול לחזור בו בדשב"ל גריעא טפי אפילו באומר מעכשיו משום דלא מצי להקנותו מעכשיו כנ"ל. ודע שהרב גד"ת דשמ"ט ע"א נסתפק בדברי רבינו ז"ל אי ס"ל דדוקא בשדה זו לא קנה משום דהו"ל דשב"ל אבל שדה סתם קנה כיון דהרבה שדות מצוין ליקח חשיב כדבר שבא לעולם וכמו שכן נראה ממ"ש רש"י פ"ק דמציעא וראיתי להרב בני יעקב שתמה עליו דאיך אפשר לומר דבשדה סתם חשיב כדשב"ל שהרי כתב פ' כ"ד מה' הנז' האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך אפילו לא הי' לו דקלים אם רצה לקנות לו ה"ז נקנה המקח כו' הרי דס"ל להרמב"ם דאע"ג דמילתא דשכיח למזבן הוא אפי"ה חשיב דשלב"ל ודלא כדעת הפוסקים דס"ל שם דכיון דשכיח למזבן חשיב דשב"ל וא"כ עכ"ל דשדה זו שכתב הרמב"ם לאו דוקא יע"ש ולדעתי לק"מ דמאי דס"ל לרבינו דבשדה סתם קנה ואינו יכול לחזור בו ה"ד בשלקחה וכמו שכן נרא' מדברי רש"י ז"ל במציעא שכתב במימרא דרב אינו יכול לחזור בו בשלקחה משמע דקודם שלקחה יכול לחזור בו ואפילו בשדה סתם ומ"ש רבינו גבי קרקע ודקלים דלא קנה היינו לומר דלא מחייבינן להנותן כיון שאכתי אינם ברשות אמנם אה"נ דאם קנה דקלי' דחייב ליתן לו וזה פשוט: כתב המרדכי פרק מי שמת דאם הקנה לחבירו בחליפין מעות ומטלטלין י"א שקנה הכל ואע"ג דאין מטבע נקנה בחליפין הכא שאני דמיגו דחייל אמטלטלין חייל נמי אמעות וכתב הרב כנה"ג ז"ל סימן ר"ג בהגהת ב"י אות ט' וז"ל ומפורש שם דמיגו דחייל אדבר שבא לעולם חייל נמי אדשלב"ל וק' לזה אדבעי לאוכוחי פ' מי שמת דבלשון שעבוד משעבד בדשלב"ל מהא דמכר שדה לחבירו כו' ומאי סיעתא שאני התם דאגב דמשתעבד לקרן משתעבד לריוח מוהר"ם קלעי ז"ל בתשובה כ"י א"ד הנה הבין הרב ז"ל שלדעת י"א המקנה לחבירו דשלב"ל עם דבר שבא לעולם קנה דמיגו דחייל הקנין אדבר שבא לעולם חייל אדשלב"ל וק"ל דא"כ אדפריך בגמ' פ' יש נוחלין דקכ"ז ע"ב לר"מ דאמר אד"מ דשב"ל כו' אמאי לא פריך לרבנן נמי דיהא נאמן לו' זה בני בכור במיגו דאי בעי מקנה ליה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל וכבר המרדכי ז"ל עצמו פ' יש נוחלין הק' לדעת רשב"ם דס"ל דבאומר לכשיבואו לעולם לכ"ע קנה מהא דפ' יש נוחלין וא"כ אמאי לא ק"ל לדעת י"א כן ודוחק לומר דקרא אצטריך להיכא דאין לו נכסים כלל בעין אלא נכסים שיפלו לו לאחר מכאן תו ק"ל מהא דאמרינן פ' יש נוחלין דקכ"ד תניא אין הבכור נוטל פי ב' בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם ר' אומר בכור נוטל פי ב' בשבח כו' ואמרינן מ"ט דרבנן אמר קרא לתת לו פי ב' מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטי לידי' כו' ופי' רשב"ם עד דמטה לידי' ונותן אינו יכול ליתן לאחרים דאין אד"מ דשלב"ל והשתא אם איתא דכל היכא דמקנה דבר שבא לעולם עם דשלב"ל קנה א"כ הן לו יהי דמתנה קרייה רחמנא הא מתנה גופא כל כה"ג דבכור דמקנה לו דשב"ל עם דשלב"ל לכ"ע קנה וצ"ע ובעיקר דינא מה שהבין מוהר"ם קלעי בדברי המרדכי המעיין בדברי המרדכי יראה שלא כתב כן הי"א אלא דוקא במקנה מעות ומטלטלין כיון דשייך בהו קנין בהגבהה או במשיכה משו"ה אמרי' נמי דחל עליו הקנין בחליפין מטעם מיגו מה שאין כן בדשב"ל דלא שייך בהו קנין כלל וכ"כ הסמ"ע ז"ל בסי' הנז' ס"ק י"ט יע"ש גם מהר"י חיון ז"ל סי' ל' כתב דהמקנ' דבר קצוב עם דשא"ק לכ"ע לא קנה מהטעם האמור וכן עיקר:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה