אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק כב · הלכה א

פרק כב

אין אדם מקנה דשלב"ל כו'. כתב ה"ה ואוקימנא בפרק האשה רבה הנהו דאמרי אדם מקנה בשיטה ואינה הלכה וזה פשוט ומוסכם ע"כ ומדברי רש"י ז"ל פ' האומר דקדושין דס"ב ע"ב ד"ה כמאן אזלא נראה שפוסק הלכה כר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל וראיתי להרב ז"ל דשמ"ז ע"ב שהקש' לדעת רש"י ז"ל מההיא דספ"ק דגיטין דאמרינן התם אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במע"ג קנה אמר רבא מסתברא מילתיה דרב בפיקדון אבל במלוה לא והאלקים אמר רב אפי' במלוה איתמר נמי אמר שמואל כו' ושיילינן וטעמא מאי ופרש"י ז"ל מ"ט במלוה קנה הא ליתי' בעיניה דליקני ושקלינן וטרינן עד דמסיק מר זוטרא דהא חדא מתלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא כו' והוא תימא דהא אי מסקינן בעלמא דאף כל דשלב"ל יכול אדם להקנות א"כ מאי קו' במע"ג אמאי משוי לי' הלכתא בלא טעמא ותי' דשמא לא נזקקו לאותו משא ומתן אלא אליבא דשמואל דאמר בהדיא דין מע"ג במלוה דמסתמא לא סבר כר"מ דאד"מ דשלב"ל דהא לא כייליה בהאשה רבה בהדי אמוראי ותנאי דסברי הכי אבל לר"ה אמר רב לא צרכינן למידי דלטעמייהו אזלי דס"ל כר"ע א"ד יע"ש הנה הרב ז"ל לא ברירא ליה מילתא אי שמואל ס"ל בהדיא כר"מ והוצרך לומר דמסתמא לא ס"ל כר"מ מדלא כייליה בהדי הנך ולא זכר שם דבהדיא אמרינן בפ' אע"פ דף נ"ט דשמואל ס"ל דאין אדם מקדיש דשלב"ל ומכ"ש דאין אדם מקנה דשלב"ל ועיקר תי' לא נהירא לי דא"כ אליבא דרב דס"ל כר"מ משמע ודאי דמע"ג נמי איתיה במלוה דמ"ש מפקדון וא"כ ק' היכי קאמר רבא מסתברא מילתיה דרב בפקדון אבל במלוה לא אמאי לא וכן נמי כי קאמר והאלקים אמר רב אפי' במלוה אמאי לא הכריח הדבר ממאי דס"ל לרב בעלמא כר"מ וכההיא דפ"ק דמציעא דקאמר והאלקים אמר רב אפי' בשדה זו מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר"מ ותו דבפ' האיש מקדש דמ"ח אמרי' במלוה ע"פ במאי פליגי בדרבה אמר רב כו' מ"ס כי קאמר רב בפקדון אבל במלוה לא כו' והשתא ק' דאיך אפשר לומר דרב לית ליה מע"ג במלוה כיון דס"ל בעלמא כר"מ ועיקר קו' מעיקרא ליתא למ"ד דאע"ג דס"ל לרש"י דהלכה כר"מ דאד"מ דבשלב"ל היינו דוקא לומר דשבאו לעולם אינו יכול לחזור אבל קודם שבאו לעולם או לרשותו אפי' לר"מ יכול לחזור בו וכדאיתא בפרק אז"נ המוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו ובפ"ק דמציעא די"ו אההיא דרב דאמר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה פרש"י ז"ל קנה אם יקחנו ואינו יכול לחזור בו כשלקחה הנה מבואר דקודם שלקחה אפי' לר"מ יכול לחזור וא"כ משו"ה פריך שפיר דמ"ט (דמ"ד) דמע"ג אפילו במלוה קנה דמשמע ודאי דא"י לחזור בו אפי' בעוד המלוה ביד הלוה עדיין דאינו ברשותו ואמאי הא אפילו לר"מ כל זמן שאינו ברשותו יכול לחזור בו וזה פשוט עיין בספר כהונת עולם ומההיא דגרסינן פ' השולח דמ"ה ר"ח ערק לי' עבדא כו' שלחו לי' והכתיב לא תסגיר עבד אל אדוניו שלח להו כו' ומ"ש דשלח להו כראב"י משום דמשמע להו קראי כו' יש להוכיח כדעת רש"י ז"ל שלדעת הפוסקים ז"ל דאין הלכה כר"מ ק' דא"כ מאי פריך בגמ' ומ"ש דשלח להו כראב"י ומאי קו' הא כיון דהא דרב דאמר בלוקח עבד ע"מ לשחררו אתיא אליבא דר"מ משו"ה לא שלח להו כדר' דהוי דלא כהלכת' אמנם לדעת רש"י ז"ל דס"ל דהלכה כר"מ ניחא שפיר ודוק. מיהו הא קשה לי ממ"ש רש"י ז"ל פרק מי שהי' נשוי דפ"א גבי ההיא דזבנא לכתובתה דאימיה בטובת הנאה ואתא איהו וקא מערער וקאמר רבא נהי דאחריות דידה לא קביל אחריות דנפשיה מי לא קביל ופרש"י ז"ל דעל חזרת המעות קאמר אבל במכירת הקרקע חוזר דאין א"מ דשלב"ל כו' והשתא ק' דלפי שיטתו ז"ל דס"ל דהלכה כר"מ א"כ אמאי הוצרך לאוקמי ההיא דזבנה לכתובתה בחזרת מעות ודלא כהלכתא לוקמי שפיר במכירת הקרקע ואליבא דר"מ דקיי"ל כותיה והתוס' ז"ל שם כתבו דאין סברא לומר דהא אתי כמ"ד א"מ דשלב"ל דהא קי"ל כמ"ד אין א"מ כו' ויש ליישב דהוצרך רש"י לזה אליבא דרבא דקאמר התם אחריות דנפשיה מי לא קביל ורבא גופי' משמע דס"ל כרבנן דר"מ מדקאמר פ"ק דמציעא מסתברא מילתיה דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שם דמאי דקאמר מסתברא כותי' היינו לומר דס"ל לרבא כותיה דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא ס"ל כותיה משום דס"ל אין א"מ דשלב"ל ואפילו דרב אמרה אפילו בשדה זו מ"מ רבא לא ס"ל כותי' בשדה זו ועיין בהרב בני יעקב דצ"ד ע"א ובאסיפת זקנים שם וא"כ מש"ה הוכרח רש"י לומר דהא דקאמר רבא אחריות דנפשיה מי לא קביל דעל חזרת המעות קאמר ועל התוס' ז"ל יש לגמגם דאמאי הוצרכו להכריח מדקי"ל דאין אד"מ דשלב"ל ואמאי לא הכריחו בפשיטות מדרבא גופי' כמ"ש ויש ליישב דמההיא דפ"ק דמציעא לא מכרעא דאפשר לפרש דמסתברא מילתא דרב דקאמר רבא אליבא דרב הוא דקאמר דרב גופי' לא אמר אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא ובתר הכי חזר בו רבא ואמר האלקים אפילו בשדה זו אמרה ולעולם איכא למימר דרבא גופי' ס"ל כותיה ודוק:
טעם המלך ב) דברי הרב לכאורה תמוהין מאוד דהיאך רצה להוכיח מדברי הש"ס מדאמר מ"ס כי קאמר רב בפקדון אבל במלוה לא הא ע"כ רב סובר בין במלוה בין בפקדון וזה תמוה דהא ע"כ כונת הש"ס לאו הכי הוא דהא האי מ"ס הוא רבנן דר"מ ואיך שייך כלל לומר דר"מ ורבנן פליגי בכונת רב וע"כ שפ' הש"ס היינו לומר שרבנן ור"מ פליגי בדין אי דיניה של רב בין בפקדון בין במלוה או בפקדון דוקא ואין הכונה היאך אמר רב למלתי' וא"כ מאי הוכיח רבינו הא ודאי רב עצמו סובר כר"מ ועיין בר"ן קדושין ובכ"מ פ"ו מהל' מכירה דין ו':
והרבני המופלא חכם וסופר הר"ר יעקב נר"ו בן הרה"ק פו"מ כ"ה מרדכי איידליץ נר"ו תקן ואזן דברי הרב על נכונה דהכי כונתו דודאי קשיא על הש"ס אמאי נקט הש"ס הך לישנא מ"ס כי קאמר רב כו' ולא אמר הש"ס כפשוטו מר אית ליה דרב בין בפקדון בין במלוה ומר לית ליה דרב במלוה וע"כ דהש"ס לא היה לנקוט כה"ג דמניה הוי משמע דרב גופיה ודאי סובר בין במלוה בין בפקדון ובאמת הש"ס גופא מספקא ליה בכונת רב אי רב אמר בפקדון דוקא או אף במלוה לכן נקט הש"ס כהאי לישנא מ"ס כי קאמר רב ואף שעל ר"מ ורבנן ל"ש למימר דפליגי היאך אמר אלא דאנן מסופקין היאך אמר רב למלתיה וא"כ שפיר הקשה הרב הא לפי דעת בעל גד"ת אין ספק בכונת רב כלל ונכון דבר:
ובאמת בלא"ה תמיה לי על הרב גד"ת מהאי דאמרינן לעיל אר"ז לעולם בברי וכדר"ה א"ר ופירש"י וצבורין בעינן דסבר רב זביד לא אמר רב קנה אלא בפקדון כל היכא דאיתא בעינא וכן משמע מלשון הש"ס דאמר בגמ' רב פפא לא אמר כר"ז קסבר ר"פ כי אמר רב ל"ש מלוה ול"ש פקדון ולדעת גד"ת הא ודאי רב הכי ס"ל והיאך רצה רב זביד לפ' מלתא דרב עצמו וזה צ"ע על הרב המחבר שלא הרגיש בזה לסתור דברי הרב גד"ת. ולא זה בלבד שסתירה זאת היא על הרב גד"ת אפילו לפרוקא של רבינו קשה טובא דהוא מפרק ליה שקושית הש"ס היא עכ"פ על רב אי במלוה נמי אמאי קנה במע"ג ואינו יכול לחזור הא אף אי מקנה אדם דשלב"ל מ"מ הא יכול לחזור ולכך קאמר הש"ס דהוי הלכתא בלא טעמא א"כ לפ"ז עכ"פ כל כמה דלא חזר שפיר הקנין הוי קנין ולפ"ז אכתי קשיא לר"ז הא הכא במתני' איירי דלא חזר ביה א"כ שפיר הוי קנין אפילו באין צבורין אפילו אי לא אמר רב מלתיה במלוה היינו לפי שיכול לחזור אמנם זה ליתא כיון דיכול לא תקינו ליה רבנן כלל האי דקנין מע"ג דאף בהא של הש"ס דרצה הש"ס לחתור אחר טעם של מע"ש היה נמי סובר הש"ס דחכמים תקנו האי קנין של מע"ג לתקנות השוק אלא שבעלי הש"ס היו יוצאים לקרב הענין אל השכל ולמצוא טעם ויושר ע"פ שורת הדין וכללא אשר בידן אבל ודאי זה היה סובר הש"ס דתקנת חכמים היה משום תקנת השוק וכמ"ש תוס' בסוף הסוגיא וכמו שכתבתי לעיל בשם ידידי הרב מוהר"ב נר"ו ולפ"ז כל מקום שיכול לחזור לא תקנו החכמים כמ"ש הרא"ש לענין בע"כ ולפ"ז נכונים הדברים לסברת רבינו. והנה הרבני הנז' מוהר"ר יעקב נר"ו הקשה קצת על דברי רבינו ובמה שרוצה לסתור קושית הרב גד"ת דהכי הוא קושית הש"ס וטעמא מאי כלומר הא עכ"פ אמאי אינו יכול לחזור דאף אי אדם מקנה דבר שלב"ל עכ"פ כל כמה דלא בא הדבר לעולם הרי יכול לחזור וזה נכון מאוד. אבל עכ"פ לפ"ז יש להעמיק אמאי נקט הש"ס בסמוך על דברי אמימר הקשי' אלא מעתה קנה לנולדים דלא חל בשעת מתן מעות ה"נ דל"ק דאפילו לר"מ דאמר א"מ כו' ה"מ כו' אבל לדבר שאינו בעולם לא והרי מפרשי התוס' בד"ה לדבר דהקושיא מש"ס אליבא דר"ה אבל אליבא דר"נ דאמר לכשתלד קנה ל"ק והא לר"נ נמי קשה דהא עכ"פ יכול לחזור דכן כ' הרא"ש שם בפרק מי שמת בהדיא ועפ"ז רצה לתרץ קושית הפני יהושע על הרא"ש ורבינו האי דנקטו שמע"ג הוי הלכתא בל"ט והלא קיי"ל כר"נ ועי' פ"י ואמרתי לו דזה ליתא דהא השתא מיירי הש"ס דכבר הקנה לנולדים במע"ש וכבר באו לעולם ובאמת כ"ז שלא הקנה לנולדים הי' יכול לחזור בו אבל השתא שהקנה במע"ש להני שנולדים אחר שנעשה ההלואה ואמרי' לר"נ א"מ לדבר שלא בא לעולם א"כ משועבד להם וזה פשוט יותר מביעא בכותחא:
ואולם הרבני מוה"רי נר"ו דלה דהבא ואנכי מצאתי מרגניתא דודאי לפ"ז יש להעמיק דהא עכ"פ כל זמן שלא הקנה לנולדים אלו הרי יכול לחזור אף לר"נ וא"כ לפ"ז הרי השעבוד לנולדים אלו אינו חל עד בשעת מע"ג דכל זמן שלא הקנו הרי עדיין השעבוד אינו חל דהא יכול לחזור והא בשעת מע"ג הרי ההלואה אינו בעין ושוב אכתי הוי דבר שלא בא לעולם וא"כ אף לר"ן קשיא דודאי ר"נ אמר לדיני' בגונא אחריתא דהיינו בדבר שבא לעולם לדבר שלא בא לעולם אבל בנ"ד קשיא טובא ממ"נפ אימת ומתי יקנה בשעת מתן מעות הרי הנולדים לא היו בעולם ויכול לחזור ובשעת הקנין הרי הוי המלוה אינו בעולם ועי' בזה כי יש להעמיק בדבר אף שיש לדחות קצת. ולפ"ז גם לר"נ קשה ולפ"ז אנן בדידן יש לפרש דברי הש"ס אף אליבא דר"נ וה"ק הש"ס אפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שישנו בעולם כו' כלומר דעכ"פ חדא הוא אבל הכא הרי תרתי נינהו דבר שלא בא לעולם לדבר שאינו בעולם ואף שהשתא הוא בעולם מ"מ בשעת מתן מעות לא היה בעולם והשתא שהמה בעולם הרי מעות אינו בעולם ואכתי יכול לחזור בו ואף אי נימא דדחוק הוא לפרש כן כונת הש"ס מ"מ הדבר נכון בעצמו דגם לר"נ קושית הש"ס נצבת וקיימת. ועפ"ז תרצתי קושית הרב פני יהושע שהקשה מאי פריך הש"ס אפילו לר"מ כו' ה"מ כו' אבל לדב"ש בעולם לא וז"ל ויש לדקדק דהא א"ל נמי איפכא דאפילו לרבנן דאין אדם מקנה דבר שלב"ל אפ"ה מודו דיכול להשתעבד דשלב"ל כדאיתא בר"פ מי שמת גבי דאקני וכדפרש"י כו' וא"כ ה"נ איכא למימר הקנה לנולדים נהי דלא מהני הקנין מ"מ מהני השעבוד עכ"ל ונ"ל ע"פ הצעותינו לבאר היטב דודאי לא טובה שעבוד לדידן לענין זה דיכול לחזור מקנין לר"מ וכמ"ש הנמוקי יוסף ומרדכי פרק מי שמת בשם הרשב"א והובא ברמ"א סי' קי"ב סעיף א' עייש"ה ולפ"ז אם יכול לחזור בשעבוד הרי סברתינו קיימת ונצבת כיון דיכול לחזור הרי אין הקנין חל אלא בשעה ששעבד והקנה במע"ג והרי בעת ההיא הוי דבר שלא בא לעולם דהמעות אינו בעין בעת ההיא. ולפ"ז הכל יבוא על נכון דודאי הש"ס נקט שפיר אפילו לר"מ דאמר א"מ דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא והיינו לדעת רב הונא וכמ"ש תוס' ולא קשיא דלמא שעבוד טובה יותר ואלים דאפילו לדבר שלא בא לעולם יכול לשעבד הי' הש"ס סובר אליבא דר"ה דאית ליה קנין לדבר שלא בא לעולם גרע מקנין דבר שלא בא לעולם וא"כ אע"ג דשיעבוד אלים מ"מ לא אלים יותר אליבא דר"מ מקנין דבר שלא בא לעולם וכסברת הרשב"א אליבא דרבנן דר"מ. ולפ"ז כיון דאליבא דר"מ יכול לחזור בדבר שלא בא לעולם ה"נ לדידיה יכול לחזור משעבוד לדבר שלא בא לעולם דשעבוד לדבר שלא בא לעולם לא טובה מקנין דבר שלא בא לעולם ואע"ג דשעבוד טובה מקנין היינו דשעבוד יכול להשתעבד א"ע אף לדבר שלא בא לעולם ובקנין ליתא דשעבוד לדבר שלא בא לעולם וקנין דבר שלא בא לעולם לענין זה שוין נינהו כל זה לר"ה אבל לר"נ דסובר דאפילו לרבנן דלית להו כלל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפ"ה לדבר שלא בא לעולם מודין דמהני הקנין והרי שעבוד עדיף מקנין א"כ מאי עדיפא וע"כ לר"נ עולים דרגא דכיון דלרבנן דר"מ קנין לדבר שלא בא לעולם עדיפא מקנין דבר שלא בא לעולם והאי הוי קנין והאי לא הוי קנין א"כ לר"מ כ"ש דלדבר שלא בא לעולם הוי קנין וא"כ גבי שעבוד לדבר שלא בא לעולם לדידי' אלים ואלים ואפילו חזרה לא שייך דתרי מעלות יש לזה דהוי לדבר שלא בא לעולם והוי שעבוד ובכל פעם הוי שעבוד עדיף מקנין ולא מבעיא לר"מ אלא אפילו לרבנן דר"מ דהא לרבנן דר"מ לדעת ר"נ מודו להו דלדבר שלא בא לעולם הוי קנין אלא דעכ"פ יכול לחזור בו כמ"ש הרא"ש שם להדיא וכמו שהעיר הרבני מוהר"י נר"ו אבל גבי שעבוד דעדיף מקנין אפילו לחזור אינו יכול ול"ש סברת רשב"א דלא עדיף שעבוד לרבנן מקנין לר"מ דהכי עדיף ועדיף דבאמת י"ל דלר"מ דגבי לדבר שלא בא לעולם אפילו לחזור אינו יכול לדעת ר"נ ואף אם לא נימא הכי מ"מ ודאי אליבא דר"מ בשעבוד אינו יכול לחזור. ולפ"ז עכ"פ מתורץ קושית הפני יהושע היטב דשפיר הקשה הש"ס אליבא דר"ה אלא מעתה כו' דאף בשעבוד יכול לחזור אליבא דר"ה וכיון דיכול לחזור עכ"פ אינו חל השעבוד מיד אלא עד שהקנה לנולדים במע"ג ואז לא הוי מתן מעות והוי דבר שלא בא לעולם ומאי מהני מע"ג הרי יכול לחזור כסברת רבינו. שוב העיר הרבני הנזכר והחזיק דבריו הראשונים לומר דאפילו לר"נ נמי צריכין למימר דהוי הלכתא בלא טעמא דהא עכ"פ נכונים הדברים לפי פשוטן דאף לר"נ יכול לחזור אף שהוי קנין לדבר שאינו בעולם אבל עכ"פ קודם שהקנו להם במע"ג הרי יכול לחזור דהא לא הוי בשעת מתן מעות ובמאי זכו ולפ"ז אין זוכין אלא באם לא חזר הלוה דודאי לא עדיף האי נעשה כמי שאמר כו' כאלו אמר בפי' משתעבדנא כו' ויכול לחזור להני שלא בא לעולם ולפ"ז ודאי לא שייך לומר דבמע"ג הוי בעל כרחו של הלוה דהא יכול לחזור וא"כ לפ"ז שפיר הקושיא אף לרב נחמן דאפילו לדידי' נמי הקושיא אלא מעתה כו' ה"נ דלא קנה כלומר הרי עכ"פ ליכא אלא מרצונו של הלוה והיאך א"ר דקנה במע"ג ואפי' בע"כ ולפ"ז מתורץ היטב הרא"ש ורבינו האי דהביא דמע"ש הוי הלכתא בלא טעמא דע"כ צריכין למימר הכי אף לר"נ דזולת זה אמאי עכ"פ יכול להקנות בע"כ והרא"ש בזה לשיטתו דס"ל כשיטת תוס' בזה דהוי אפי' בע"כ ואולם גם זה יש לדחות דל"צ למימר דבשעת קנין צריך להיות מרוצה דודאי לר"נ יכול הלוה לחזור כל זמן שלא נולדו אבל תיכף משנולדו הוא משועבד אף שעדיין לא נעשה הקנין במע"ג ותיכף משבא לעולם לא שייך חזרה ועיין בזה כי נכון הוא:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה