אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ד · הלכה כב

הלכה ב

נאמר בשור הנסקל כו'. פרק האיש מקדש דנ"ו ע"ב אמרינן ממשמע שנאמר סקול יסקל איני יודע שנבלה היא כו' מגיד לך שאם שחטו לאחר שנגמר דינו כו' וראיתי להתוס' ז"ל פרק שור שנגח ד' וה' דמ"א ע"א ד"ה איני יודע הקשו דנימא דקרא אצטריך לבן פקועה לרבנן דר"מ דלא בעי שחיטה יע"ש והריטב"א ז"ל תי' בשם יש מתרצים דהא אתיא דלא כהלכת' כר"מ דאמר בן פקועה בעי שחיטה ולדעתי קשה על תי' זה דא"כ משמע דלרבנן דר"מ דס"ל דבן פקועה אינו טעון שחיטה שחטו לאחר שנגמר דינו מותר דקרא דלא יאכל את בשרו איכא לאוקמי לבן פקועה דוקא וכיון שכן קשה שהרי רבנן דר"מ דס"ל בפ' בהמה המקשה דע"ד דבן פקועה אינו טעון שחיטה אינהו ס"ל בפ' כסוי הדם דפ"ה דשור הנסקל ששחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה מדאמרינן התם חיה ועוף הנסקלין ר"מ מחייב וחכמים פוטרים גם בפרק מרובה דע"א מבואר ג"כ דס"ל דשחטו לאחר שנגמר דינו אסור וא"כ קשה דרבנן דר"מ ארבנן דר"מ ויש ליישב בדוחק תו ק"ל דלמאי אצטריך ולא יאכל לאסור היכא דשחטו לאחר שנגמר דינו ותפ"ל מקרא דלא תאכל כל תועבה כדאמרינן פ' כ"ה דקי"ד אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וה"נ תעבתי לך הוא שהרי אסר הכתוב לשוחטו והזהיר לסוקלו ולפמ"ש הרא"ם בפ' משפטים דלתנא דבי ר' ישמעאל אצטריך תלת' קראי דלא תבשל גדי חד לאיסור הנאה כו' לחייב מלקות על אכילתו דאי מקרא דלא תאכל כל תועבה הו"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו יע"ש ניחא דהכא נמי אצטריך קרא דלא יאכל לחייבו מלקות ועוד י"ל דדוקא בלאו המפורש בתורה הוא דמקרי דבר שתעבתי לך כההיא דבשר בחלב אבל בלאו הבא מכלל עשה לא מקרי דבר שתעבתי לך וכן צ"ל ג"כ בההיא דאמרינן התם בפרק האיש מקדש דנ"ח גבי חולין שנשחטו בעזרה יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר כו' וקשה דהא דבר שתעבתי לך הוא ות"ל מלא תאכל כל תועבה אכן אם נאמר דבלאו הבא מכלל עשה לא מקרי דבר שתעבתי לך ניחא כנ"ל. ודע דבגמ' פרכינן התם והשתא דנפ"ל איסור אכילה ואיסור הנאה מלא יאכל האי ובעל השור נקי למאי אתא כו' וראיתי בתוס' רי"ד שם שהקשה וז"ל ראיתי מקשים כיון דלא יאכל לכ"ע גם איסור הנאה במשמע א"כ גבי כסוי הדם דכתיב אשר יאכל נפרש אשר יהנה ונרבה גם חיה ועוף הטמאים בכסוי ולאו מילתא היא דהא אמרינן היכא דנפקי איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא הוא דאמרינן דלא יהנה הוא והכא אם מרבינן טמאים א"כ האי לא יאכל הנאה משמע ולא אכילה והיכי עקרינן קרא מפשטיה דכתיב לשון אכילה ותו אי גם הטמאים טעונים כסוי לשתוק קרא מיניה ולכתוב חיה ועוף סתם והו"א אפי' טמאים כו' עכ"ל וראיתי להרב טירת כסף ז"ל ד"ט ע"ג הקשה על תי' הב' ממ"ש בתורת כהנים בפ' אחרי מות עוף יכול אף עוף טמא במשמע ת"ל חיה מה חיה שהיא מטמא בגדים אף עוף שהוא מטמא בגדים יצא עוף טמא שאינו מטמא בגדים אי מה חיה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים יצא עוף טהור שהוא באם על הבנים ת"ל אשר יאכל ופירש הרב קרבן אהרן דאם לא נאמר אשר יאכל הייתי מוציא עוף טהור דלא ליבעי כסוי דהיינו עושין ההקש בהפך כמו חיה שאינה באם על הבנים כו' לכך כתיב אשר יאכל ללמדך שאינו מדבר רק בעוף טהור וא"כ איך כתבו תוס' רי"ד דאי גם הטמאים טעוני' כסוי לא לכתוב אשר יאכל הא אי לא הוה כתיב אשר יאכל הו"א דדוקא עוף טמא בעי כסוי אלו ת"ד יע"ש. ולדעתי לק"מ שהרי כתב קרבן אהרן שם דהיקש' דחיה ועוף ממלת עוף דריש לה שלא נאמר זה או זה אלא על דברים שהם ממין אחד אבל אי הוה כתיב כי יצוד ציד חיה ועוף ודאי דלא הוה דרשינן היקשה דמה חיה כו' שהרי קרא לגופא אתא לחייב כסוי על חיה ועוף ולא סגי בלאו הכי וא"כ דברי תוס' רי"ד מבוארים דאם איתא דגם הטמאים טעוני' כסוי לישתוק קרא מאשר יאכל וליכתוב חיה ועוף דמעתה ודאי לא הוה דרשינן היקשה דמה חיה כו' והוה מרבינן טהורים וטמאים בכלל וכן מדוקדק בלשונו שכתב ליכתוב חיה ועוף סתם ולא כתב חיה או עוף כלישנא דקרא אלא כונתו למ"ש כן נרא' לי פשוט אלא מיהו הא ק"ל לתי' ז"ל דאכתי נימא דאשר יאכל פי' אשר יהנה וכ"ת לישתוק קרא מאשר יאכל הא לא מכרעא דאי לא הוה כתיב אשר יאכל הוה מרבי' ג"כ חיה ועוף הנסקלים וצפורי עיר הנדחת דאע"ג דאיסורי הנאה הם טעונים כסוי להכי כתיב אשר יאכל למעוטי אסורים בהנאה. וכן ראיתי להתוס' ז"ל בפ' כיסוי הדם ד"פ ע"א ד"ה ור"ש שהקשו וז"ל הקשה ר"א ממיץ אימא דהאי אשר יאכל אתא למעוטי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים כדדריש ר"ש מכל האוכל אשר יאכל בפ' המנחות והנסכים אלא שבמה שתי' שם די"ל דהתם כתיב מכל האוכל דמרבה כל אוכל אפי' האיסור בהנאה ואתא אשר יאכל למימר שיהא מותר בהנאה אבל הכא לא כתיב כל אשר יאכל משמע המותר לישראל ק' שהרי גבי חמץ ושור הנסקל דכתיב לא יאכל ולא כתיב שום רבויא ואפי"ה לכ"ע איסור הנאה במשמע וכקו' התוס' רי"ד ז"ל ואפשר דמנייהו לא ק"ל להתוספות ז"ל דס"ל דדוקא גבי חמץ ושור הנסקל מדהו"ל למיכתב לא יאכל וכתב לא יאכל בצירי הוא דנפ"ל דאיסור הנאה במשמע וה"ק לא יהיה בו היתר אכילה אמנם גבי כיסוי הדם דלא סגי דליכתוב יאכל בצרי דאי הוה כתיב אשר יאכל הוה משמע דדוקא בשוחטו כדי לאכלו טעון כסוי אבל אם שחטו למוכרו או לד"א אינו טעון כיסוי ליכא למישמע מינה דאשר יאכל פי' הנאה אמנם מההיא דכל האוכל אשר יאכל ק"ל שפיר דהתם נמי לא סגי דלכתוב יאכל בצירי דאי הוה כתיב יאכל היה משמע דדוקא לאוכלו הוא דמקבל טומאה ואפ"ה דריש ר"ש למעוטי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים ואהא תי' דשאני התם דכתיב כל כנ"ל ולתי' הא' שתי' התוס' רי"ד דאי מרבינן א"כ האי לא יאכל הנאה במשמע ולא אכילה ולא עקרינן קרא מפשטיה קשה מההיא דכל האוכל אשר יאכל דמרבינן נמי איסור אכילה ועקרי' קרא מפשטיה ויש ליישב בדוחק:
מעשה חושב (שכג) הקשו דנימא דקרא אצטריך לבפ"ק לרבנן דר"מ דלא בעי שחיטה יע"ש. והריטב"א ז"ל תי' כו'. דהא אתיא דלא כהלכתא כו'. בחידושי כתבתי דלכאורה קשה הא לר"מ מי ניחא דמה יענה למ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה דא"כ הא י"ל דקרא איירי בעוף הנסקל (דגם עוף קרוי שור כדילפינן שור שור מסיני) ומש"ה אצטריך קרא דולא יאכל את בשרו להיכא דאם האבן שהוא נסקל בו קרעו לסימנים דאין העוף נבילה ומותר באכילה ולהכי אתי קרא לאוסרו: הן אמת דבחולין דף כ"ח ריש ע"א משמע שם דר"מ ס"ל דיש שחיטה לעוף מן התורה ועיין בתוס' שם בד"ה תיהני כו' אלא דמאי דפריך הש"ס שם אדרב יהודה משום ר' יצחק בן פנחס דס"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה מברייתא דמלק בסכין כו' היא פירכא קלישתא דהא אנן קיי"ל כר' יהודה לגבי ר"מ והא ס"ל דמלק ונמצא טריפה דאינו מטהר מידי נבילה וא"כ מאי קושיא היא נימא דהברייתא כר' יהודה וכהלכה אתיא: (ועיין חולין דף כ' ע"ב) ור"מ י"ל נמי דס"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה ובאמת מלק בסכין מטהר מידי נבילה אלא דהברייתא אליבא דר' יהודה אתיא וא"כ הרי טפי הי"ל להש"ס להקשות מברייתא זו דקדושין דף נ"ו הנ"ל והיינו דאי נימא דאין שחיטה לעוף מן התורה א"כ מנ"ל להברייתא ללמוד מקרא דלא יאכל את בשרו דאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור והרי הקרא אצטריך למיסר עוף הנסקל באם נקרעו הסימנים שלו ע"י האבן שסקלוהו בו וכנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה