אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ד · הלכה ב

פרק ד

אין איסור נבלה כו' אינו לוקה משום נבלה וטריפה כו'. כתב ה"ה מפורש בספרא חלב נבלה וחלב טריפה כו' או כלך לדרך זה טהר מכלל חלב וטהר מכלל נבלה מה מצינו שטהר מכלל נבלה בטמאה כו' ת"ל טריפה יצאת בהמה טמאה שאין לה טריפה כו' עיין בהרב ל"מ שתמה על דברי ה"ה הללו דמשמע דכונתו להביא ראיה ממ"ש שם טהר מכלל נבלה בטמאה משמע דאין איסור נבילה בטמאה וקשה על זה דבסוף פרק חטאת העוף אוקמוה להא בנבלת עוף טהור כו' ותו קשה מאי מייתי מטומאה לאיסור נבלה אע"ג דלענין טומאה טהור אבל לענין אכילה אפשר שיהיה לו לאו דנבלה דומיא דחלב נבלה ובס"ד כתב שה"ה לא ראה בריי' זו מקומה בגמרא כי אם ע"פ הספרא ולפיכך כתב מה שכתב את"ד יע"ש: ולע"ד דברי ה"ה מבוארים דודאי ס"ל לה"ה ז"ל דמ"ש בספרא טיהר מכלל נבלה בטמאה לענין טומאה מיירי ובנבלת עוף טהור אלא דכונתו להביא ראיה ממ"ש בסופו יצאת בהמה שאין לה טריפה והשתא אם איתא דבהמה טמאה אין במינו טריפה הא במינו טריפה מיקרי כיון דאי טריפה היא מחייב משום טריפה זה הנראה פשוט בכונת ה"ה ומתוך האמור ק"ל למ"ש התוס' פרק חטאת העוף ד"ע ע"א ד"ה וחד למעוטי עוף טמא וז"ל הא דלא נפ"ל לר"מ מהיכא דנפ"ל לר"י משום דר"מ לטעמיה דאית ליה איסור חל על איסור עכ"ל והדבר תמוה דאי ס"ל לר"מ דאיסור חל על איסור א"כ היכי ממעטינן לר"מ מטריפה למעוטי עוף טמא שאין במינו טריפה הא כיון דאיסור חל על איסור חל איסור טריפה אאיסור בהמה טמאה ובמינו טריפה מיקרי והיותר תימא דבהדיא אמרינן בכריתות פרק אמרו לו אמתני' דיש אוכל אכילה אחת כו' נימא אית ליה לר"מ איסור חל על איסור נהי דאיסור חל על איסור לית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף אית ליה כו' יע"ש וא"כ לר"מ פשיטא ודאי דטריפה לא חייל אאיסור בהמה טמאה כיון דאין כאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף וכמו כן ק"ל למ"ש ה"ה בפ' זו הלכה י"ז וז"ל ובודאי הסוגיות שבגמרא מוכיחות שאין הלכה כדברי האומר איסור חל על איסור ומשמע דר"מ ור"י הוא דפליגי כו' יע"ש והוא תימא שהרי ר"מ ע"כ לית ליה איסור חל על איסור ממה שמיעט עוף טמא מטעמא דאין במינו טריפה וכמו שהכריח הוא מהספרא ובר מן דין מההיא דכריתות מבואר דלית ליה אחע"א וכעת צ"ע עוד בענין זה הוקשה אצלי אברייתא דספרא שהביא ה"ה והובאה בגמרא דידן בפרק הנז' ומסיים בה אוציא את הטמאה שאין במינה טריפה ולא אוציא את החיה שיש במינה טריפה ת"ל ואכל לא תאכלוהו מי שחלבו אסור ובשרו מותר יצא חלב חיה שחלבה ובשרה מותר ע"כ וק"ל טובא דא"כ למאי אצטריך טריפה להוציא חלב טמא הא כי היכי דממעטינן חלב חיה מטמאה דאין חלבו חלוק מבשרו ה"נ יש למעט בהמה טמאה מה"ט ובהדיא פרכי' התם לעיל מינה מ"ש טמאה דאין חלבה חלוק מבשרה חיה נמי אין חלבה חלוק מבשרה ואם כן ה"נ ניפרוך איפכא ל"ל קרא למעוטי טמאה מ"ש חיה דאין חלבה כו' וצריך יישוב: ודע דהמתבאר מסוגיא דפ' חטאת העוף דר"י ממעיט נבלת עוף טמא מקרא דכתיב נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה כו' וטריפה אצטריך להביא טריפה ששחטה שהיא מטמאה דר"מ דפליגי אר"י פרכינן התם האי טריפה מאי עביד ליה ומשני מבעי ליה למעוטי שחיטה שהי' לפנים ור"י טריפה אחרינא כתי' ור"מ חד למעוטי שחיטה שהיה לפנים וחד למעוטי עוף טמא ור"י מנבלה נפקא כו' יע"ש ויש לי מן התימ' על רש"י בפי' החומש דבס' אמור סי' כ"ב שנה משנתו אליבא דר"מ שכתב בד"ה נבלה וטריפה וז"ל וצריך לומר טריפה מי שיש במינו טריפה יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טריפה ע"כ ואם כן ע"כ לומר דטריפה אחרינא דכתי' בס' אחרי סי' י"ז אצטריך למעוטי שחיטה שהיה לפנים ואלו רש"י שם ד"ה אשר כתב וז"ל וטריפה האמורה כאן לא נכתב אלא לדרוש וכן שנינו יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בבית הבליע' ת"ל טריפה מי שיש במינו טריפה כו' יע"ש והוא תימא ששנה משנתו דלא כר"מ ודלא כר"י ותרי קראי למעוטי טריפה למה לי וצ"ע כעת:
טעם המלך א) לחומר הנושא אמרתי לתרץ דהנה באמת הקשיתי לכאורה על ר' יהודה דאמר זבחים (ס"ט ב') וחולין (ק' ב') יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל מי שאסורו משום בל תאכל נבלה כו' ומפרש הש"ס בחולין שם דהיינו טעמא דר' יהודה דלית ליה איסור חל על איסור וקשה לי הא אמרינן שם בחולין דאף דר"י לית ליה אחע"א בחמור על קל אית ליה אחע"א וא"כ קשה הא פי' תוס' ביבמות (ל"ג ב') סוף ד"ה אמר ר' יוסי דאיסור טומאה מקרי איסור חמור וא"כ קשיא אמאי לא יחול איסור נבלה על איסור טומאה הא יש לנבלה חומרא שמטמאה ושוב כיון שחל איסור נבלה לענין איסור אכילה משום חומרא שמטמא נבלה בעלמא שוב גם יטמא בעוף טמא ועיין בתוס' בזבחים שם ד"ה ר"י אומר מדברי רבינו המחבר בהלכות א"ב בקונטרס אחע"א מה שנ' בפי' דברי תוספת אלו ומה שהשיג על בעל צאן קדשים שם עייש"ה וע"כ צריכין למימר דרבי יהודה לית ליה הך סברא דחשיב טומאה איסור חמור לענין אכילה דטומאה לחוד ואכילה לחוד (ועיין מ"ש לעיל בקונטרס אחע"א כפי יד ה' הטובה עלינו בענין הזאת) ואינו נכנס כלל אפילו בסוג חמור וס"ל לר' יהודא דמכח קושי' תוספות ביבמות שם דהקשו איך יחול נבלה על חלב וטרפה על חלב הא הוי ליה כולל בקל על חמור לא מוכח דע"כ מהאי טעמא חל כיון דיש לנבלה חומרת הטומאה דס"ל כפרוקא הראשון שם בתוספת דהיינו טעמא דחל משום דחלב קיל דהותר מכללו והמתקתי הענין דלר' יהודא ודאי אמרינן כפרוק' של תוס' שם דהיינו טעמא דחל משום דהותר מכללו דהא דחזר שם תוספת מתירוץ הזה וכ' שם דהיינו טעמא דנבלה חל משום דמטמאה הוכרחו לומר כן דהקשו הא נבלה נמי הותר מכללו אצל כהנים לפי שהותרה מליקה וכתבו דזה לא מקרי הותר מכללו לפי שכהנים משולחן גבוה קא זכו ונ"ל לומר דודאי לר' יהודה דס"ל אם מלק ונמצאת טרפה מטמא בבית הבליעה הרי חזינן דמליקה זו לא נקראת שחיטה לשום דבר ואפ"ה אמרה התורה דכהנים יאכלו חטאת העוף ע"כ כהנים משלחן גבוה קא זכו ולפ"ז אין לכנוס בגדר הותר מכללו ולא מוכרחין אנו למימר הטעם דחל נבלה על חלב משום דמטמא אלא טומאה לא מקרי חמור כלל ולכך אי לא מקרי חמור כלל אינו חל נבלה על עוף טמא דהכא לא הוי לא כולל ולא חמור כל זאת אליבא דר' יהודה אבל לר"מ יכולין למימר איפכא דנבלה נמי מקרי הותר מכללו דכהנים לאו משולחן גבוה קא זכו אלא התורה אמרה זו היא שחיטתן וא"כ ליכא למימר דמהך טעמא חל נבלה על חלב לפי שחלב קיל שהותר מכללו הא נבלה נמי הוי הותר מכללו וע"כ דמשום הכי חל לפי שחלב אינה מטמאה ונבלה מטמאה ולפי יעוד הזה סלקא ליה כל התמיהות של רבינו ותוספת לשיטתייהו אזלי דפירשו בחולין (ק"א א') דמה שאמר הש"ס בכריתות פ' אמרו לו (י"ד א') ומגו דאתוסף ביה איסור הניי' היינו איסור חמור ולא איסור מוסיף הרי חזינן דס"ל לתוס' דלר"מ אית ליה איסור חל על איסור בחמור לחוד (ועיין במה שכתבנו לעיל באריכות בהל' א"ב ששלבנו דעת תוס' עם דעת תוס' בשבועות) ולפ"ז יבוא הכל על נכון דודאי שפיר מפרשי התוס' משום דר"מ לטעמיה דאית ליה אחע"א כלומר דאית ליה אחע"א בכה"ג דאיסור האחרון הוי א"ח והוא גבי נבלה שמטמא הוי חמור אבל מטרפה ממעטינן שפיר ואמרינן שאין במינו טרפה לפי שאינו חל איסור טרפה על איסור טמאה דהא אחע"א וטריפה אינו חמור לגבי טמאה ומסולקין כל הדקדוקים והעיונים של הרב ז"ל: ובחדושי אמרתי בזה גרגר אחד והוא שאמרינן בכריתות (י"ד ב') והא לית ליה לר"מ אחע"א וכ' רש"י שם וז"ל דהא לא בעינן לאוקמא לעיל אלא באיסור כולל ומוסיף ע"כ והדבר תמוה ערבך ערבא צריך והיכן ראה הש"ס לעיל דלית ליה לר"מ אחע"א ומתוך דברינו יבואר ממילא דהא נשמע הכי מר"מ דמיעט מטרפה לאפוקי עוף טמא שאין במינו טרפה שמע מינה דלית ליה אחע"א ועיין בזה כי נכון המה הדברים בעצמותן:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה