אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק י · הלכה ט

הלכה ד

כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי כו' והוא שלא יחוץ הבגד כו'. עיין בהשגות הראב"ד ז"ל ומרן כ"מ כתב שהראב"ד מפ' דהא דאמר רבא שלא במקום בגדים ג' על ג' חוצצות פחות מג' אינן חוצצות דחוצצות ואינן חוצצות לענין חציצה בין יד לכלי אתמר כו' אבל לפי האמת דעת רבינו כפי' רש"י ז"ל דחוצצות ואינן חוצצות לענין יתור בגדים איתמר והריטב"א הכריח כפי' רש"י ז"ל מדפריך בגמ' ות"ל משום חציצה (משמע דמילתא דפשיטא היא דאפילו גמי וצלצול קטן חוצצים והא רבא ור"ח פליגי לפי שיטה זו כו' יע"ש) ולכאורה היה אפשר לומר דהראב"ד ס"ל דהא דפריך בגמרא ות"ל משום חציצה לאו אמתני' דכורך עליו גמי קא פריך כפי' רש"י ז"ל בעירובין דא"כ לישנא דת"ל לא א"ש לפי זה ותו דא"כ הך קו' הו"ל לתלמודא לאקשויי תיכף ומיד אמתניתין ולא לבתר דמייתי פלוגתא דר"ח ור"י אלא ס"ל דלר' יאודה בריה דר"ח קא פריך דקאמר לא שנו אלא גמי אבל צלצול קטן הוי יתור בגדים דכיון דס"ל לרב יאודה דצלצול קטן חשיב בגד לענין יתור בגדים אע"ג דהוי פחות מג' הוא הדין וכ"ש נמי דחשיב בגד לענין חציצה ואהא פריך דל"ל משום טעמא דיתור בגדים תיפוק ליה משום חציצה ותריץ יתיב כשמואל כו' ומוהר"מ ב"ח ז"ל בקונטריס כפות תמרים דכ"ט ע"ב תי' באופן אחר דס"ל להראב"ד דהא דפריך ות"ל משום חציצה לר"י קא פריך דקאמר דשלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים אפי' בג' ע"ג ואהא פריך דכיון דהוי ג' על ג' לכ"ע הוי חציצה ות"ל משום חציצה וכדבריו פי' רש"י ז"ל בזבחים די"ט ע"א ד"ה ות"ל דלר"י קא פריך הן אמת שדברי רש"י ז"ל בזבחים סותרים למ"ש בעירובין ובר מן דין מ"ש שם בזבחים סמוך ונר' בד"ה ל"א אמרי לה מבואר דס"ל דבמקום עבודה אפילו נימא אחת חוצצת ואפי' שלא במקום בגדים וא"כ צ"ל דמ"ש בד"ה ות"ל וכי שרי ר"י לאו למימרא דדוקא לר"י קא פריך ולא אמתני' אלא כונתו לומר דלר"י נמי פריך וכן כתב שם הרב צאן קדשים יע"ש ומ"מ לדעת הראב"ד ניתן ליאמר דס"ל דלר"י דוקא קא פריך וכמ"ש מוהרמב"ח ז"ל אך קשיא לי טובא לפי תי' ז"ל דא"כ היכי פריך בגמ' בתר הכי ופליגא אדרבא דאמר רבא שלא במקום בגדים ג' על ג' חוצצת כו' אדר"י ודאי פליגא אדר"י בריה דר"ח מי נימא דפליג והשתא לפי תי' הרב ז"ל היכי קאמר דרבא פליגא אדר"י הא כיון דס"ל להראב"ד דחוצצות דקאמר רבא לענין חציצה בין יד לכלי איתמר וכמ"ש מרן דרבא ודאי לא פליגא אדר"י דר"י מיירי בשמאל ושלא במקום עבודה כמו שתי' בגמ' אבל לעולם דבמקום עבודה אפילו ר"י מודה דג' על ג' חוצצות וכן ק' ג"כ לפ' דרבי' דכיון דלרב יאודה בריה דר"ח ע"כ מוקמינן לה בשמאל ושלא במקום עבודה א"כ כי פליג ר"י עליה דרב יאודה וקאמר לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים ה"נ מיירי בשלא במקום עבודה ולעולם דבמקום עבודה מודה ר"י דחוצצות והיכי קאמר בגמ' דר"י פליגא אדרבא ולכן הנר' לי בדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דהנהו לישני בהא פליגי דלישנא קמא ס"ל דע"כ לא פליגי רב יאודה ור"י אלא לענין יתור בגדים אבל לענין חציצה כ"ע מודו דאפי' נימא אחת חוצצת ואפילו שלא במקום בגדים ומשום הכי פריך ות"ל משום חציצה ואמתני' נמי קא פריך כפרש"י ז"ל ומשום הכי קאמר דרבא פליגא אדר"י וס"ל השתא דחוצצות ואינן חוצצות דרבא לענין יתור בגדים הוא דאתמר אבל לענין חציצה בין יד לכלי אפילו נימא אחת חוצצת והא דנקט רבא לישנא דחוצצות משום דקאמר ברישא דבמקום בגדים אפילו נימא אחת חוצץ נקט נמי סיפא כי הך לישנא כמ"ש רש"י ז"ל אכן ללישנא בתרא דקאמר במימרא דרב יאודה דקאמר לא שנו אלא גמי אבל בצלצול קטן חוצץ סבירא ליה לרבא דלהך לישנא דכ"ע שלא במקום בגדים אין בו משום יתור בגדים ואפילו לרב יאודה ולענין חציצה בין יד לכלי הוא דפליגי והוכרח לזה מלישנא דחוצץ דקאמר במימרא דרב יאודה דדחיקא ליה מילתא לומר דנקט לשון חציצה במילתא דרב יאודה משום דבעי למימר בתר הכי ר"י אומר לא אמרו חציצה בפחות מג' אלא במקום בגדים דלא מצי למיתני משום יתור בגדים כמ"ש רש"י דזה ודאי דוחק דכיון דמימרא דרב יאודה נאמרה בתחילה לא שייך למימר דנקט רב יאודה לשון חציצה משום דבעי לאפלוגי עליה ר"י בתר הכי ונמצא א"כ דלפי דעת הראב"ד הנהו תרי לישני בדר' יהודה ברי' דר"ח פליגי ושלא כפרש"י שפי' דלא פליגי אלא במילתיה דר"י ולהך לישנא מימרא דרבא נמי כפשטא מתפרשא לענין חציצה בין יד לכלי וניחא השתא נמי הא דפריך בגמ' ות"ל משום חציצה לבתר דמייתי פלוגתא דר"י ורב יאודה ולא פריך אמתני' תיכף ומיד ובתר הכי הו"ל לאתויי פלוגתא דר"י ורב יאודה משום דקו' זו אינו אלא ללישנא קמא אבל ללישנא בתרא ל"ק ליה דס"ל דשלא במקום בגדים פחות מג' אינה חוצצת ואפשר שזה נמי הכריחו להראב"ד לפ' כן ומשו"ה השיג על רבינו וכתב שדבריו סותרים ממ"ש דפחות מג' על ג' אינה חוצצת דמשמע דלענין חציצה הוא דקאמר ופסק כלישנא בתרא דאי לא כן הי"ל לפרש דלענין יתור בגדים מיירי כיון דהנהו לישנא פליגי בהכי כנ"ל ליישב השגת הראב"ד ז"ל עוד ראיתי להרב משה בן חביב ז"ל שתמה לדעת הראב"ד ז"ל מסוגייא דפרק לולב הגזול דקאמר התם אמר להו רבא להנהו מגדלי הושענא דבי ר"ג כי גדליתו הושענה דבי ר"ג שיירי ביה בית יד כי היכי דלא תיהוי חציצה הרי דס"ל לרבא דהאגד הוי חציצה אף שהוא דבר מועט החוצץ בין יד ללולב וה"נ דכוותה גמי או בגד שאין בו שלש על ג' חוצץ לענין עבודה בין יד לכלי ע"ש שהניחו בצ"ע ולע"ד י"ל דס"ל להראב"ד דאע"ג דלענין אגד הוי חציצה אפילו דבר מועט אפי"ה לדבר הכרוך בידו כההיא דכהן שלקה באצבעו כל שאין בו ג' על ג' בטל לגבי ידו ולא הוי חציצה אלא בג' על ג' דחשיב ולא בטיל לגבי היד וכן ראיתי להרב במג"א ז"ל סימן תרנ"א ס"ק קי"ז שתי' ליישב דעת האגודה שכתב דאין לחוש להסיר הטבעת בשעת נטילת לולב משום חציצה כיון שאין כל היד מכוסה והק' הב"ח מההיא דרבא דאמר כי גדליתו כו' דבעי למימר דאגד הלולב הוי חציצה אף שאין כל היד מכוסה ותי' דס"ל לאגודה דכל שאין היד מכוסה בטל לגבי היד משא"כ באגד הלולב ע"ש וגדולה מזאת כתב הר"ן שם דבדבר הכרוך בידו בטל לגבי היד ואפילו כרך כל היד בסודר הן אמת שלדעת הר"ן קשה טובא מהא דכהן שלקה כו' דפריך בגמ' ות"ל משום חציצה ואפילו לדעת הראב"ד מודה הוא דבשלש על שלש מיהא וא"נ בצלצל קטן דחשיב חוצץ אע"ג דהוי דבר הכרוך בידו ולא אמרינן בטל לגבי היד ואפשר ליישב שאף הר"ן ז"ל לא כתב כן אלא לענין לולב ומטעמא שכתב שם דאנן לית לן קרא לפסול חציצה בלולב ומאי דחיישינן הוא משום דלא הוי לקיחה תמה והלכך כל שהוא טפל לידו בטל לגבי ידו והרי הוא כאלו נוגע בידו כו' אבל לענין עבודה דמיפסל בה חציצה מדכתיב ולקח הכהן שתהא לקיחה בעצמו של כהן דלא יהא חוצץ בינו לכלי כמ"ש רש"י ז"ל אפילו כל שהוא מודה דחוצץ וכעין זה כתבו התוס' ז"ל פ' הוציאו לו דנ"ח ע"א ד"ה מין במינו בשם ריצב"א לחלק בין לולב לעבודה ע"ש אך אכתי קשה לי דברי התוס' ז"ל שם בפ' לולב הגזול ד"ה דבעינן לקיחה תמה שכתבו בתחלת דבריהם כדעת הר"ן דבדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה והק' מההיא דפ' מ"ש גבי יששכר איש כפר ברקאי דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה ודחו פי' רש"י שפירש התם טעמא משום חציצה ופי' ז"ל דה"ט משום דהוי לקיח' ע"י ד"א ואע"ג דלרבא לקיח' ע"י ד"א שמה לקיח' ה"מ דרך כבוד כו' ועוד תי' דדל טעמא דחציצה נענש משום בזיון קדשים ע"ש והשתא תקשי להו מההיא דכהן שלקה באצבעו דפריך בגמ' ות"ל משום חציצה אע"ג דהוי דבר הכרוך בידו ומשום לקיחה ע"י דבר אחר ליכא דהא לא הוי דרך בזיון אלא דרך כבוד ולאו אורח ארעא שתראה מכתו בשעת עבודה וכמ"ש רש"י ז"ל ואי ס"ל לחלק בין לולב לעבודה כמ"ש בדעת הר"ן אם כן מאי ק"ל מההיא דיששכר איש כפר ברקאי וצ"ע כעת: תו ק"ל במ"ש התוס' שם וז"ל אלא י"ל דאגד הצריך ללולב שלא יתפרדו המינים שייך ביה חציצה אבל הכא סודרא לא בעי לולב ודחו לזה מכח ההיא דפ' הוציאו לו דבדבר שאינו צריך לו נמי שייך חציצה וק"ל דלמאי הוצרכו להביא עצות מרחוק לזה הא מההיא דפרק לולב הגזול דאמרינן התם בסמוך אמר רבא לא לידוק איניש לולב בהושענא דילמא נתרי טרפיה והוי חציצה מבואר דאפילו בדבר שאינו צריך שייך חציצה שהרי התם טרפיה לא בעו לולב ויש ליישב בדוחק:

סוף הספר

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה