אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק י · הלכה ד

פרק י

וכהן גדול כו' או כהן הדיוט ששמש בפחות מד' בגדים עבודתו פסולה וחייב מיתה כזר ששמש כו'. ממשמעות דברי רבינו ז"ל נראה דס"ל דלחיוב מיתה נמי דינו כזר דאינו חייב אביאה ריקנית והיינו משום דלשרת אבבואם נמי קאי ושלא כדעת ריצב"א שכתבו התוס' פ"ק דיומא דפ"ה ד"ה להביא את המכנסים וז"ל ותי' ריצב"א דמיתה דגבי בגדים אצטריך לחייב אפי' על ביאה ריקנית באהל מועד כדכתיב והיו על אהרן בבואם אל אהל מועד כו' ע"ש גם התוס' פ' הנשרפין דף פ"ב בד"ה ולא משום טומאה בתחילת דבריהם כתבו כס' ריצב"א דשלא רחוץ ידים ורגלים מחייב אביאה ריקנית שכתבו וז"ל ומיהו קשה הא דקתני ולא משום רחוץ ידים כו' דאסידור השולחן והטבת נרות דבהיכל ת"ל דנפ"ל מדכתיב בבואם אל אהל מועד אלמא אפי' ביאה ריקנית מחייב בלא עבודה ויש לדקדק דאמאי לא הקשו מחלוקת מחוסר בגדים הקודמת דהתם נמי כתיב והיו על אהרן ובניו בבואם אל אהל מועד ולא ימות כמ"ש ביומא ואפשר לומר דממחוסר בגדים ל"ק להו משום דאיכא לאוקמי בנכנס לבוש בד' בגדים ובשעת העבודה פשט אחד מהם וקמ"ל דלא מחייב משום מחוסר בגדים אשעת עבודה משום דלאו עבודה תמה היא מיהו ק"ל כפי סברת ריצב"א דמחייב אמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אפי' אביאה ריקנית מהא דגרסינן בזבחים דכ"ג ע"ב אמר ליה רבא לר"נ מכדי יושב כזר ומחיל עבודה אימא מה זר במיתה אף יושב במיתה אלמא תניא כו' ומשני משום דהוה ליה מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים והשתא לדעת ריצב"א מאי משני אכתי נימא דיושב כזר ומה זר במיתה בשעת עבודה דהא זר לא מחייב מיתה אביאה ריקנית אף יושב שעבד במיתה דומיא דזר ושני כתובים דמחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים דכתיבי בהו מיתה אצטריך לביאה ריקנית דלא נילף לעלמא ולומר דדוקא בהנהו מחייבי מיתה אביאה ריקנית הא בעלמא לא מחייבי אביאה ריקנית מיהו היכא דעבד מיהא נימא דמחייב מיתה דומיא דזר ושוב ראיתי דלק"מ שהרי כתבו התוס' שם ובדף (י"א) [י"ח] ד"ה אתיא חוקה דכי אצטריך שני כתובים למעוטי יושב אבל ערל ואונן לא צריך קרא למעטינהו ממיתה כיון דלא איקרו זרים ואם כן ע"כ דמיעוטא דשני כתובים אתא למעוטי יושב אף אשעת עבודה ממיתה דאי אביאה ריקנית הא לא משכחת ביושב ביאה ריקנית ותו כיון דנ"ל מקרא דלעמוד לעמידה בחרתים ולא לישיבה מסברא הו"א שדינו כזר דלא מחייב אביאה ריקנית וזה פשוט ולדעת רבינו ז"ל נראה דאפילו בשתויי יין דלא כתיב בהו לשרת לא מחייב מיתה אביאה ריקנית משום דילפינן חוקה חוקה ממחוסר בגדים לענין חלול כדאיתא בזבחים וכי היכי דהתם לא מחייב אביאה ריקנית ה"נ שתויי יין דאין ג"ש למחצה ובהא ניחא לי מה שהקשה הרמב"ן ז"ל בס' המצות במל"ת סימן ע"ג לדעת רבינו ז"ל דאשתויי יין הוא מוזהר אף אביאה רקנית ועונש מיתה לא מחייב אלא אעבודה והקשה הרמב"ן ז"ל וז"ל גם זו האזהר' שהוא מזכיר לשתויי יין בלא עבודה אזהרה בלא מיתה לא ידעתי לה מקום שזה הכתוב יין ושכר אל תשת בבואם אל א"מ אם הוא אמור אפילו אביאה רקנית אם כן מיתה נמי לחייב ואם הוא בביאת עבודה לבד ביאה בלא עבודה מנין ע"כ דבריו ועיין בספר מגילת אסתר מה שנדחק בזה אכן כפי מ"ש יש לומר דלענין מיתה ילפינן חוקה חוקה ממחוסר בגדים וכי היכי דהתם לא מחייב אביאה רקנית דכתיב לשרת הכי נמי הכא אמנם לענין אזהרה קאי קרא כפשט' דאביאה רקנית נמי מחייב משום דבמחוסר בגדים נמי י"ל שלדעת רבינו הוא מוזהר גם כן אביאה רקנית משום דהוה ליה זר כדנפ"ל מקרא דבגדיהם עליהם ובזר שנכנס למקדש לדעת רבינו משמע שהוא מוזהר אפילו אביאה רקנית מק"ו דבעל מום וכמ"ש הרב מש"ל ז"ל בה' ביאת המקדש פ"ט דין ט"ו יע"ש וכדבריו נ"ל להכריח מהא דבעי למילף בריש פ"ב דזבחים דזר מחלל עבודה מק"ו דבעל מום ואם איתא איכא למפרך מה לבעל מום שכן חמור דאפי' אביאה גרידא הזהירה עליו התורה אלא משמע דזר נמי דינא הכי וכן כתב עוד הרב הנזכר שכן נראה מדברי התוס' בפ"ב דיומא דכ"ג ע"ב ד"ה יש שהקשו וז"ל וק' לר"ל דמוכח דלאו עבודה היא מדלא אצרכיה קרא ד' בגדים ואם כן ל"ל קרא לר"א כו' ומאי טעמא דת"ק דפסל ב"מ להוצאה וי"ל משום דב"מ חשיב כזר דסד"א וכי תעל' על דעתך שזר קרב לגבי המזבח ולהכי צריך קרא לר"א וה"ט דת"ק דפסל עכ"ל משמע דס"ל דאפי' בכניסה אל המזבח בלא עבודה מוזהר עליו זר וע"ש מה שצדד הרב ז"ל בפי' דבריהם ומיהו עיקר דבריהם צריכי' לי עיון במ"ש דטעמא דת"ק משום דב"מ חשיב כזר וכי זר קרב לגבי המזבח שהרי מחוסר בגדים נמי חשיב זר כדנפ"ל מקרא דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהן והו"ל זרים ואפי"ה גלי ביה קרא דכשר להרמת הדשן כדס"ל לר"ל דקאמר דאי ס"ד עבודה היא יש לך עבודה שכשרה בב' כלים וא"כ מ"ט דת"ק דפסל להרמת הדשן כהן ב"מ משום דחשיב כמו זר הרי מחוסר בגדים יוכיח דחשיב זר ואפי"ה קרב לגבי המזבח להרמת הדשן ואדרבא מחוסר בגדים גרוע מבעל מום דאלו בעל מום לא כתיב בהדייא ביה זרות ואלו מחוסר בגדים בהדייא כתיב ויש לישב וצ"ע: וראיתי להר"ב מגילת אסתר במ' ל"ת סי' ס"ט הביא ראיה לדעת רבינו דב"מ אסור ליכנס מן המזבח ולפנים מדתנן בסוף זבחים ומייתי לה בפרק הנשרפין דף הנז' היוצק והבולל כו' עד המסדר את השולחן והמטיב את הנרות אין חייבין עליהן לא משום זרות ולא משום טומאה כו' ומדלא קאמר משום ב"מ נמי ש"מ ב"מ המטיב את הנרות שהיו בהיכל חייב וזה משום שאסור ליכנס שם אפילו שלא בשעת עבודה עכ"ד ועיין בהרב מש"ל מה שטרח ליישב זה ולא עלה בידו ולע"ד נראה דאין משם ראיה כלל לדעת רבינו ז"ל וזה שאף הרמב"ן ז"ל אזיל ומודה בב"מ שנכנס להיכל בביאה רקנית שהוא מוזהר עליו דפשיטא ודאי דלא עדיפי ב"מ מכהנים טהורים דחייבי' על ההיכל משום ביאה רקנית וכמ"ש שם רבינו ז"ל בסימן הקודם וז"ל וכן כל כהן מוזהר מהכנס להיכל ג"כ זולתי בשעת עבודה יע"ש וכ"כ הרמב"ן שם בהדייא דמ"ש בספרי יכול לא יכנס לעשות ריקועין ת"ל אך בא להוציא כל כניסה שלא לעבודה ותפש לו המותרות שאלו נכנס אל הפרוכת שלא לצורך היה חייב משום ביאה רקנית דאסור מאל יבא בכל עת אל הקדש ומה שהביא ראיה הרמב"ן לסברתו מהא דאמרינן בערובין הכל נכנסין לתקן את ההיכל כהנים לוים וישראלים אע"ג דאפילו לדעתו ז"ל כהן ב"מ אסור ליכנס בהיכל נ"ל שבודאי שכונתו לומר דאם איתא לדעת רבינו ז"ל דאפילו בין האולם ולמזבח דהתם ליכא ביה אזהרה משום ביאה ריקנית שלא הוזהרו על ביאה ריקנית אלא להיכל ואפי"ה הזהירן הכתוב שלא יכנסו משום קדושה א"כ כי נמי איכא צורך הבנין אמאי מותרין ליכנס הא אין איסורו משום ביאה ריקנית כי היכי דנימא כיון שהוא לצורך הבנין ליכא ביאה ריקנית אלא ודאי דב"מ מותר ליכנס בין האולם לבין המזבח ולהיכל הוא דאסור משום ביאה ריקנית כשאר כהנים טהורין ומשום הכי כיון שהוא לצורך בנין לא הוי ביאה ריקנית זה נ"ל פשוט בכונת הרמב"ן אלא דק"ל על דבריו שהרי משמע התם בעירובין דלרב כהנא כהנים טמאים נכנסין לתקון ההיכל וכן פסק רבינו בפ"ז מה' בית הבחירה אע"ג דטמא הנכנס לעזרת ישראל הוא חייב כרת ולאו ה"ט משום ביאה ריקנית שהרי בעזרת ישראל מותר ליכנס ביאה ריקנית אלא ע"כ דה"ט משום דגלי קרא דמותר ליכנס ממיעוטא דאך ואף ע"ג דההוא קרא בב"מ כתיב ילפינן מיניה לטמאים וצ"ע ואיך שיהיה לדאתאן עלה מבואר מדבריו דב"מ נמי אם נכנס לפרוכת דהיינו היכל מוזהר עליה מקרא דאל יבא בכל עת וא"כ ע"כ מה שמותר ב"מ להיכנס שלא בשעת עבודה לדעת הרמב"ן היינו בין האולם ולמזבח ואם כן משום הכי לא תני אין חייבים משום ב"מ משום דב"מ המטיב את הנרות והמסדר את השלחן בהיכל אע"ג דלאו עבודה תמה היא מ"מ הא ודאי עבודתו פסול כמ"ש רבינו ז"ל פ"ט דין ה' ואם כן כיון שעבודתו פסולה הרי הוא חייב משום ביאה ריקנית וכדפרכינן פ' הוציאו לו דנ"ג גבי חיסר אחת מסמניה עי"ש ומ"מ התוס' שם דלא מחייב אביאה ריקנית אפילו בהיכל שלא רחוץ ידים ורגלים היינו לענין דלא מחייב מיתה משום דלשרת האמור גבי מיתה אבבואם נמי קאי מיהו לענין מלקות פשיטא ודאי דחייב משום דכיון דעבודתו פסולה הו"ל ביאה ריקני' ואין חייבין דקתני אין חייבין מיתה קאמר משא"כ בב"מ דאפי' בעבודה תמה אינו אלא בעזרה וקי"ל כרבנן דרבי אם כן לא מצי למיתני אין חייבין כיון דהשתא נמי מיחייב משום ביאה ריקנית ואולי סבור הרב ז"ל דמ"ש רבינו דהמסדר את השלחן והמטיב את הנרות עבודתו פסולה היינו דוקא גבי זר דמחייב מיתה אעבודה תמה ובעבודה שאינה תמה הוא מוזהר עליה ומשום הכי עבודתו פסולה משא"כ בב"מ דבעבודה תמה הוא באזהרה ובעבודה שאינה תמה אפילו אזהרה ליכא כמ"ש רבינו שם דין ד' א"כ עבודתו נמי כשרה וכן ראיתי להר"ב מש"ל ז"ל פ"י דה' תמידין ומוספין דין י' שעלה בדעתו לומר כן ואף שלבסוף הסכימה דעתו ז"ל לומר דאפי' לדעת רבינו דעל עבודה שאינה תמה אינו מוזהר עליה מ"מ עבודתו פסולה מ"מ איהו מסברא דנפשיה אמרה ואפשר שהרב ז"ל חולק בזה אמנם הא ודאי ליתא שהרי בפ' הוציאו לו דף מ"ט קתני בברייתא בהדייא ב"מ בקבלה ובהולכה פסולה אע"ג דלאו עבוד' תמה היא וכן כתבו התוס' ברפ"ב דזבחים עד שאני תמיה על הרב מש"ל ז"ל איך עלה בדעתו לומר כן ואישתמיט מיניה סוגייא הלזו כנ"ל מיהו אכתי קשה אמאי לא חשיב שתויי יין שהרי משמע דבשתויי יין נמי בעי' עבודה תמה דילפי' גזרה שוה ממחוסר בגדים ועיין בהרב מש"ל פ"ט מהלכ' ביאת מקדש דין י' וצ"ל דתנא ושייר:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה