אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ג · הלכה טז

הלכה ה

וכן אשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים כו' לא תחלוץ ולא תתיב' לעולם עד שיוד' אם ילדה כו'. משנה ריש פרק האשה דף קי"ט האשה שהלך בעלה וצרתה למ"ה ושמעה האשה שמת בעלה ר"מ אומר לא תנשא ולא מתייבמת ואמרינן התם דה"ט משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות וסמוך מיעוט' דמפילות לחזקה דזקוקה ליבם והו"ל פלגא ופלגא יע"ש וראיתי להתוס' פרק עשרה יוחסין ד"פ ע"א שהקשה מסוגיא הלזו למאי דאמרי' התם דה"ט דר"מ דמטהר גבי תנוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו משום דרוב תנוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוט' לחזקה איתרע ליה רוב' כו' יע"ש ואמאי הא כיון דאמרי' סמוך מיעוט' לחזקה הו"ל פלגא ופלגא זת"ק יע"ש ודבריהם תמוהים בעיני דמאי ק"ל הא בהדי' אמרי' פרק כ"ה דפ"ו א"ל ר"פ לר"ה בריה דר"י מאי אירייא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוט' סמוך מעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא דתנן תנוק שנמצא כו' ודאי אם אמרו בספק טומאה לטהר יאמרו בס' איסור להתיר הרי מבואר דדוקא בס' טומאה מטהר ר"ש אבל בס' איסור לא וכבר כתבו התוס' שם משם הר"ח הכהן דה"ט משום דכיון דתנוק הוי אין בו דעת לישאל גמרינן מסוטה לטהר אפי' ברה"י דס' טהור יע"ש וע"כ לומר דהא דאמרי' בפרק עשרה יוחסין דתינוק עשאום חכמים כמי שיש בו דעת לישאל היינו דוקא אליב' דרבנן דמטמאים אבל ר"מ דמטהר לא ס"ל הכי וכיון שכן מאי ק"ל ז"ל מההיא דיבמות דבספק איסור' אפי' ר"מ מודה וכבר היה אפשר לומר דכונת קו' לר"פ דפריך התם לר' אמי דאמר מ"ט דר"מ הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי ולא אסיק אדעתיה לחלק בין ספק טומאה לספק איסור' אדקשיא ליה לר' אמי תקשי ליה לנפשיה מתניתין דיבמות דאוקימנא לה כר"מ וס"ל דמטעם סמוך מיעוטא לחזקה הו"ל פלגא ופלגא ולא אמרי' איתרע ליה רובא כדקאמר הכא ואהא תי' דמש"ה לא ק"ל לנפשיה משום דאין זה רוב חשוב אלא רוב גרוע אמנם לר' אמי דקאמר משום דרוב מעשיהן מקולקלין ק"ל שפיר משום דס"ל דההיא נמי לא הוי רוב חשוב דומיא דתנוק אלא דאחר ההשקפה לא נתן ליאמר זה כלל דאם זה היתה כונתם מאי האי דכתבו וכ"ת דאה"נ והא דמטהר ר"מ היינו משום דתינוק אין בו דעת לישאל וכל ס' כו' ומאי תירוצא הא קו' מעיקרא לא היתה אלא לס"ד דר"פ דלא אסיק אדעתיה לחלק בין ספק טומאה משום דאין בו דעת לישאל לספק איסורא ולומר דס"ל להתו' דמ"ש בפ' כ"ה אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו בספק איסור להתיר הכוונה לומר דדוקא גבי תנוק דאין זה רוב חשוב קא מטהר ר"מ בספק טומאה אבל בספק איסור כההיא דהתם דהוי רוב גמור לא התיר ר"מ הא ודאי דחיק' מילתא טובא דאם כן מה הלשון אומרת אם אמרו בספק טומאה והלא לאו בטומאה ואיסורא תליא מילתא אלא משום דהרוב אינו חשוב סוף דבר שדבריהם תמוהים בעיני וצל"ע:
והתוס' ז"ל שם תי' לקו' הלזו וז"ל וי"ל דאין זה רוב חשוב אלא רוב גרוע לכך מרעי ליה מעוטא וחזקה כו' וע"כ צ"ל כן דאל"כ קשיא אליבא דרבנן דהא רבנן קאמרי התם גבי הלך בעל' למ"ה ושמעה שמת תנשא דקא סברי מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף יע"ש הנה דעתם ז"ל מבואר דס"ל דהא דאמרינן ביבמות אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום כו' ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והו"ל פלגא ופלגא היינו לומר דמתני' ר"מ היא דוקא וכדקאמר מעיקרא אלא מחוורת' מתני' ר"מ היא וכן מוכח נמי ממאי דמסיק בתר הכי ואמר סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל מעוטא דמעוט' ולמיעוט' דמיעוטא לא חייש ר"מ אלמא דרבא אליבא דר"מ קאמר לה אבל לרבנן כיון דס"ל דלא חיישינן למיעוט' הו"ל רובא וחזקה רובא עדיף וכן מבואר ג"כ ממ"ש שם ביבמות ד"ה מחוורתא וז"ל מיהו אנן לא קי"ל כר"מ אע"ג דאתי סתמא דמתני' כר"מ דחייש למיעוטא לא קי"ל כותיה כו' הנה מבואר דס"ל דלמסקנא דהתם נמי מתני' לא אתי אלא כר"מ דוקא אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו לא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה אלא רובא וחזקה רובא עדיף ויש לי מן הקושי בדבריהם ז"ל שכתבו וקשה דבפ' הלוקח כו' אבל מטעם חלב לא מיפטרא אף על גב דרוב בהמות אינן חולבות אלא א"כ יולדות אלמא חיישינן למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדיה מיעוטא דאי אמרינן אוקי בהמה כו' ויש לדקדק דמשמע מדבריהם דאי הוה חזקה בהדיה מיעוטא הוה ניחא להו שפיר דמשום הכי חיישינן התם למיעוטא והלא בלא"ה נמי תקשי להו שהרי בההיא דיבמות נמי איכא חזקה בהדיה מיעוטא ואפילו הכי סבירא להו לרבנן דלא חיישינן למיעוטא ויש ליישב דבריהם עיין בתוספות ז"ל בבכורות ד"ך ד"ה חלב פוטר ודו"ק:
האמנם הריטב"א ז"ל שם בפ' עשרה יוחסין כתב דלמסקנא דהתם דמסיק טעמא דרישא משום סמוך מיעוטא לחזקה כו' האי פירוקא אליבא דכ"ע הוא בין לר"מ בין לרבנן ויש ספרים שכתוב בהן בפי' אלא אמר רבא לעולם רבנן היא וכן פסק רב האי גאון ז"ל יע"ש וכן נראה דעת רבינו ז"ל ממה שפסק כאן כסתם מתני' דיבמות דלא תנשא ולא תתיבמת משמע דס"ל דאפי' רבנן מודו דכל דאיכא חזקה בהדיה מיעוטא איתרע ליה רובא אמנם מאי דקשה טובא לרבי' ז"ל ממה שפסק לקמן בדין י"ח כת"ק דר"י דקאמר יצאה מלאה חוששת ומבואר הוא דסיפא דהך מתני' ע"כ אליבא דר"מ דס"ל דחיישינן למיעוטא דבשלמא רישא אתיא אפילו כרבנן ז"ל משום טעמא דחזקה ליבום ורובא לשוק וסמוך מעוטא לחזקה והוי ליה פלגא ופלגא אכן ביציאת מלאה דליכא חזקה ליבום שהרי אדרבא התוס' ז"ל שם הקשו בד"ה האשה וז"ל אע"ג דאיכא חזקה דמסייע לרובא דנקבות ומפילו' חושש' דאיתרע לה חזקה שיצאה מלאה יע"ש ונהי דאיתרע לה חזקה דשוק מ"מ חזקה דיבום נמי ליתא וא"כ ליכא אלא מיעוטא גרידא ולא חיישינן למיעוטא וכיון שכן קשה טובא איך פסק כת"ק דר"י וכבר ראיתי למוהריב"ל ז"ל ח"א סימן י"ז שהוקשה לו כן וכתב וז"ל ונראה דפסק כר"מ בתרתי משום דסתם לן תנא דמתני' כותיה כך נראה לכאורה מדבריו אבל רוב הפוסקים פסקו אין הלכה כר"מ אלא דוקא היכא דאיכא חזקה בהדי' מיעוטא יע"ש ודבריו תמוהים בעיני דאיך הפה יכולה לדבר שרבינו ז"ל פוסק כר"מ דחיישינן למיעוטא הרי בהדיא פסק שם בפ"א מהלכות אלו דין י"ז דקטנה מתיבמת ואלו לר"מ לא חולצת ולא מתיבמת משום דחייש למיעוטא שמא תמצא אילוני' גם בפ' ד' מהלכות בכורות פסק דחלב פוטר וע"כ דהיינו משום דלא חיישינן למיעוטא דחולבות אע"פ שאינן יולדות ואלו לר"מ דחייש למיעוטא חלב אינו פוטר כמבואר בפרק הלוקח ולדידי חזי לי לומר דס"ל לרבינו ז"ל דת"ק דר"י דאמר יצאת מלאה חוששת לאו משום דס"ל בעלמא כר"מ דחייש למיעוטא אלא אפילו לא חייש בעלמא למיעוטא אפי' הכי ס"ל דיוצאת מלאה חוששת משום דמיעוטא דזכרים הוי מיעוט המצוי ביותר בהא חיישינן למיעוטא דוגמא לדבר מ"ש התוספות ריש פ' כל הצלמים שהקשה שם וז"ל דמשמע התם דרשב"ג נמי לא חייש למיעוטא ופליג אר"מ ובפרק אם לא הביא תנן רשב"ג אומר כל ששהא ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהא כו' הוי נפל אע"ג דרוב נשים אינן מפילות אלמא דחייש למיעוט' ותירצו דודאי רשב"ג לא חייש למיעוטא וההיא דנפל שאני דהוי מיעוט המצוי דנפלים שכיחי ושם ודאי יש לחוש יע"ש וכ"כ בפרק החולץ דל"ו ע"ב ד"ה הא משם ר"י יע"ש וא"כ מכ"ש דאיכא למימר דמיעוטא דזכרים שכיחי טפי והוה"ש מיעוט המצוי ודרך אגב אומר דקשה לי בדבריהם שכתבו דנפלים שכיחי טפי ומ"ה חייש רשב"ג אע"ג דבעלמא לא חייש למיעוטא א"כ קשה טובא דמאי פריך התם ביבמות ברוב' דלית' קמן חיישי רבנן למיעוטא והרי קטן וקטנה דרוב' דליתא קמן ואזלי רבנן בתר רוב כו' ומסיק מחוורת' מתני' ר"מ היא ואמאי לא משני דכי אזלי רבנן בתר רוב' במיעוט' דלא שכיח כי ההי' דקטנה אבל במעוט דנפלים דשכיחי טפי חיישי רבנן למיעוטא כדס"ל לרשב"ג וצ"ל דמיעוט דאילו' נמי הוי מיעוט המצוי דומיא דנפלים ואפילו הכי לא חיישי רבנן למיעוטא ואם כן נמצא דג' מחלוקות בדבר דלר"מ אפי' מיעוט שאינו מצוי חייש ולרבנן אפי' במיעוט המצוי לא חיישי למיעוטא ולרשב"ג דקיימא לן כותיה במיעוט המצוי חיישינן ובמיעוט שאינו מצוי לא חיישינן ואם כן לפי דבריהם ז"ל קי"ל בההיא דקטנה כר"מ דאינה מתיבמת משום דמיעוטא דאילונית שכיח כמיעוט דנפלים הפך דעת כל הפוסקים ז"ל והוא דבר תמוה לע"ד כי אין להכחיש המוחש דאילונית ודאי לאו מצוי הוא ואפילו אחד מעיר ושנים ממשפחה ליתא בבל ימצא ומ"מ לדאתן עלה במיעוט דזכרים ודאי לא נפלאת היא לומר דודאי זכרים שכיחי טפי מנפלים והו"ל מיעוט המצוי טפי ומשום הכי קאמר ת"ק דיצאה מלאה חוששת ורבי יהושע פליג וס"ל דאפילו במיעוט המצוי לא חיישינן למיעוטא ופ' כת"ק משום דסתם מתני' כותיה וכמ"ש ה"ה ואפשר שהכריחו לרבינו ז"ל לומר כן משום דק"ל מה שהקשו התוס' ז"ל ביבמות דף ס"ז ע"ב ד"ה אין חוששין למיעוטא וזה לשונם וא"ת דהכא חייש ר"י למיעוטא (כלומר דס"ל לר"י התם דהניחה מעוברת אלו ואלו אין אוכלין בתרומה משום חלקו של עובר ואפילו ביש לו זכרים ואע"ג דאיכא למימר כל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוטא אפילו הכי ר"י חייש למיעוטא) ובפרק מצות חליצה קאמר דקטנה חולצת ואמאי הא אינה עולה ליבום וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ונדחקו בישוב קו' יע"ש אמנם לרבינו ניחא ליה הכי דעד כאן לא חייש רבי יהושע למיעוטא אלא גבי מיעוט דזכרים משום דהוי מיעוט המצוי דזכרים שכיחי אבל גבי אילונית כיון דהוי מיעוט שאינו מצוי לא חיישינן ומאי דקאמר התם דרשב"י דקאמר זכרים יאכלו כלן קסבר אין חוששין למיעוט ות"ק דרשב"י סבר דאפילו במיעוט המצוי כזה אין חוששין כדס"ל לר' יהושע דאם יצאת מלאה אינה חוששת וכן נמי מאי דקאמר התם אלא הכא בחוששין למיעוט קא מפלגי ה"ק בחוששין למיעוט דזכרים דהוי מיעוט המצוי קמפלגי כדמפלגי ת"ק ור"י דמתני' ודרך אגב אומר שראיתי להריטב"א ז"ל בשיטה כ"י למס' יבמות שתי' לקו' התוס' הלזו וז"ל וי"ל דמאן דסבר הכא דבחוששין למיעוט קמפלגי לית ליה ההיא סברא דחכמים היינו ר"י ומ"ד לההיא מילתא ס"ל דהכא בדרב נחמן פליגי כדאמרינן בסמוך א"נ דאילונית לר"י מיעוטא דמיעוטא הוא ולא חיישינן ליה ור"מ ס"ל דלא הוי אלא מיעוטא גרידא דאילו למיעוטא דמיעוטא אפילו רבי מאיר לא חייש א"ד יע"ש והנה מה שתי' דמ"ד התם מאן חכמים ר"מ ס"ל דבדר"ן פליגי הן דברים תמוהים דכי נמי נימא דבדר"ן פליגי ע"כ דר"ן ס"ל דחייש למיעוט' דאי לא חייש כי נמי לית ליה תקנתא דר"י אמאי אין אוכלין בתרומה כיון דזכרים מיעוט' נינהו ולמיעוט' לא חיישינן וכי מוקמינן לפלוגתייהו בתקנת' דר"ן היינו לומר דכ"ע ס"ל דחוששין למיעוט' כמבואר שם גם מה שתי' דר"י ס"ל דאילונית הוי מיעוט' דמיעוט' קשה דא"כ מאי פריך בפרק האשה בתרא וברובא דליתיה קמן לא חיישי רבנן למיעוט' והרי קטן וקטנה דמיעוט' דליתיה קמן כו' ומאי קושיא אימא דטעמייהו דרבנן גבי קטנה משום דסביר' להו דאילונית הוה ליה מיעוט דמיעוט' סוף דבר שדבריו ז"ל תמוהים וצ"ע:
ואיך שיהיה לדעת רבינו וסיעתיה הנה נכון כמ"ש דדוקא גבי מיעוט' דזכרים חייש ר"י משום דהוי מיעוט המצוי אבל בעלמא לא חייש למיעוט' ובהכי ניחא לי מאי דק"ל על הראב"ד ז"ל בפ"ז מהלכות תרומות דין ד' שהשיג על מ"ש רבינו לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל את העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו כתב וז"ל א"א מאי לפיכך ואם אינו מאכיל אפי"ה פוסל דקי"ל עובר אית ליה זכיה כו' הילכך העבדים אינם אוכלים מפני חלקו של חלל ע"כ וקשה טובא דהן לו יהי דקי"ל דעובר יש לו זכיה מ"מ איך פסק ז"ל דעבדים אינם אוכלים מפני חלקו של חלל ואפילו יש לו אחים והא ר"י לא קאמר הכי אלא משום דס"ל דחוששין למיעוט' אמנם לדידן דקי"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוט' כדקיימ' לן בעלמא דקטנה מתיבמת וכן נמי קי"ל דחלב פוטר מה"ט אמאי לא יאכלו בתרומה הא זכרים מיעוט' הוא ולמיעוט' לא חיישינן אכן כפי מ"ש הנה נכון דס"ל דבהא קי"ל כר"י דחייש למיעוט' משום דהוה ליה מיעוט המצוי כדקי"ל כת"ק דר"י גבי יצאת מלאה חוששת מהאי טעמא משום דזכרים מיעוט המצוי הוא:
האמנם הדבר הק' למ"ש מרן שם וז"ל ומה שהק' הראב"ד מהא דקי"ל עובר יש לו זכיה כבר כתבו הראשונים דאפ"ה הכא אינו פוסל משום דאיכא למימר דילמא נקבה כו' והו"ל רובא וזכרים הנולדים ולמיעוט לא חיישינן ולאפוקי מדר"י ע"כ והשתא קשה טובא דמ"ש גבי יצאת מלאה דחוששת דפסק כת"ק משום דחיישינן למיעוט זכרים ואי משום דזכרים הו"ל מיעוט המצוי ה"נ הכא הו"ל למיחש מה"ט: וראיתי להרב מחנה אפרים הלכות יבום די"ז ע"ג שיישב לקו' הלזו דפסק רבינו דיצאת מלאה חוששת אף ע"ג דלא חיישינן למיעוטא וז"ל ונראה לע"ד דלדידן דקי"ל כרבנן ולא חיישינן למיעוטא היינו לומר דאזלינן בתר רובא לגמרי דהרוב חשיב ככולו ולא חיישינן למיעוטא כלל זולת היכא דאיכא חזקה בהדיה מיעוטא כגון דמתני' דבחזקת יבום קיימא אבל כל היכא דליכא חזקה אזלינן בתר רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות והוי כאלו ילדה בן קיימא ולא אמרינן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות דאנן לא חיישינן למיעוטא ולא חשבינן לה כלל וכי אמרו בגמרא סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות היינו לר"מ דחשיב ליה למיעוטא ואפי"ה ביצאת ריקנית אינה חוששת לרבנן משום טעמא דאיכא חזקה לשוק א"ד יע"ש ולפי הנראה ודאי דאשתמיט מיניה סוגיא הלזו דפרק אלמנה לכ"ג דכפי דבריו היכי קאמר בגמרא והאיכא עובר קסבר אין חוששין למיעוטא ואדרבא כלפי לייא דכיון דס"ל דאין חוששין למיעוטא לא הי"ל לומר סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות דומיא דיצאת מלאה ואולי נאמר דר"י דקאמר אינה חוששת ואפילו הכי ס"ל דסמכינן מיעוט דמפילות למחצה נקבות לאחשובנה רובא והו"ל זכרים מיעוטא ע"כ דס"ל דל"ח למעוטא דאל"כ אמאי אינה חוששת וא"כ ה"נ נימא דרשב"י נמי הכי ס"ל כר"י דלא חייש' למיעוטא וסמכי' מיעוט דמפילות למחצה נקבות אלא דמ"מ אכתי קשה עלה ממה שפסק רבינו בהלכות תרומות דלא כר"י דחייש למיעוטא והשתא לפי דבריו ז"ל כיון דפסק כאן כת"ק דיצאת מלאה חוששת א"כ הי"ל לפסוק דחלקו של עובר פוסל דחיישינן שמא זכר הוא ומיעוט' דמפילות לא חשיבא מיעוטא כלל ותו קשה עליו מהא דאמרינן בס"פ בהמה המקשה אמתני' דקתני המבכר שהפילה שליא ישליכנה לכלבים מ"ט א"ר איקא בריה דר' אמי רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה ומיעוט בהמות דבר שאינו קדוש כו' וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוט' דנדמה למחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוט' ופסקו רבינו ז"ל פ"ד מהלכות בכורות והשתא לפי דברי הרב כיון דקי"ל דיצאת מלאה חוששת מטעמ' דכיון דלא חיישינן למיעוטא לא חשבינן ליה כלל לצרופינהו בהדי' מחצה נקבות אם כן ה"נ מה"ט נמי ניחא דיהא אסור דלא סמכינן מיעוטא דנדמה למחצה נקבות כיון דלא חשבינן ליה כלל ולזה י"ל דהתם שאני משום דאיכא חזקה דהעמד הולד בחזקת מעי אמו שלא היה קדוש בבכור וכמ"ש התוס' ובהכי ניחא לי מה שיש לדקדק מסוגיא זו למ"ש התוספות פרק כסוי הדם דפ"ז ע"א ד"ה מ"ט וז"ל הקשה הר"ש ורבנן מ"ט אם רוב מעשיהם מתוקנים אם כן יהא מותר לאכול משחיטתן כו' ואי פלגא ופלגא הוא א"כ סמוך פלגא דמקולקלין לחזקה דעומד בחזקת איסור ואיתר' ליה מחצה דמתוקנים ויהא מותר לשחוט אחריהן כו' יע"ש אשר מבואר מדבריהם דכל דאיכא פלגא וחזקה סמכינן פלגא אחזקא וחשיב כודאי וכיון שכן קשה דלמאי אצטריך הכא תלמודא לומר סמוך מיעוטא דנדמה למחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוטא ובלא"ה ת"ל דכיון דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך פלגא דנקבות לחזקה דמעי אמו ואיתרע ליה מחצה דזכרים אמנם י"ל דתלמודא אצטריך התם למיהב טעמא משום רובא משום דבעי לאוקומיה למתני' כר"מ נמי ומשום דהו"ל רובא וחזקה דבהא אפילו ר"מ מודה אמנם לרבנן ה"נ דמשום טעמא דמחצה זכרים ומחצה נקבות גרידא אית לן למשרי מטעמא דסמוך פלגא לחזקה כמ"ש וע"כ לא כתבו התוס' דמשום פלגא גרידא סמכינן פלגא אחזקה אלא דוקא אליבא דרבנן דס"ל דלא חיישינן למיעוטא אבל לר"מ דחיישינן למיעוט' ודאי דכל דהוי פלגא ופלגא לא סמכינן פלגא אחזקה וכמ"ש הרב ח"ה שם יע"ש ודו"ק שוב ראיתי להרשב"א בחי' ליבמות שכ' משם הרמב"ן וז"ל עוד כתב הרמב"ן ז"ל דהא דקתני יצאת מלאה חוששת משום דכיון דמלאה היא בחזקת יבום עומדת ולאו חזקה גמורה היא אלא חוששין ואין הולכין אחר הרוב וא"ת לאו בחזקת יבום היא דדילמא תפיל לא היא דכיון שעברה אין אומרים שמא תפיל דהו"ל כמיתה ולמיתה לא חיישינן כו' והוקשה לו מההיא דפ' אלמנה שכתבנו לעיל ותירץ דבין ר"י בין ר"ש חוששין בעלמא למיתה כדאיתא בגיטין פרק כל הגט וכיון שכן אף למפל' חוששין אלא דקמפלגי בחוששין למיעוט כתב עוד ומסתברא לי דלשמא תפיל חיישינן ושמא הפילה לא חיישינן כדאסיקנא בפרק כל הגט שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא וגבי חמותה לשמא מת הוא דכיון שהוחזקה עוברה בפנינו ועבר עליה זמן לידתה לא חיישינן והו"ל פלגא ופלגא והילכך לא תנשא את"ד ויע"ש ואם כן כפי דבריו מקום אתנו ליישב דברי רבינו דמשום הכי פסק בהלכות תרומות דלא כר"י דחייש למיעוטא משום דהתם כיון דהחששה היא שמא תפיל סמכינן מיעוט מפילות למחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוטא דלשמא ימות כבר פסק רבינו ז"ל פ"ט מהלכות תרומות דין א' דחיישינן ואם כן ה"נ חיישינן שמא תפיל אבל גבי יצאת מלאה כיון דלשמא מת הוא לא חיישינן ולדעת הראב"ד יש לישב על אופן שכתבנו לעיל ודו"ק:
האמנם הדבר הקשה הוא שהתוספות ז"ל שם ד"ה אין חוששין הקשו וז"ל הקשה הר"ר שמואל הא כי הוי נמי נפל פסול כדמוכח פרק מי שמת גבי גר שמת ובזבזו נכסיו ישראל כו' החזיק בשניה זכה בראשונה לא זכה ואומר ר"י דהכא נמי יש להסתפק שמא כבר מת והוא נפל יע"ש הרי דהכא נמי לשמא מת הוא דחיישינן ולשמא תפיל ליכא למיחש וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתא אם לא שנאמר שרבי' ז"ל ידע ליישב קו' הר' שמואל על אופן אחר ואנחנו לא נדע ודו"ק עוד ראיתי להרב מחנה אפרים ז"ל שהקשה לדעת רב האי גאון ור"ת והריטב"א וסיעתיה דס"ל דהיכא דאיכא חזקה בהדי' חיישינן למיעוטא דהא בפ"ק דחולין אמרינן מנה"מ דאזלינן בתר רובא ומייתי מפרה אדומה והא התם דאיכא חזקה בהדי מיעוטא דמוקמינא גברא לחזקת טמא שהיה וגבי שחיטה נמי אמרו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ואם שחט אחד והלך לו הולד כשר אע"ג דאיכא חזקה דאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כו' יע"ש והנה מה שהקשה מההיא דרוב מצויין אצל שחיטה כו' עיין בתוס' פ"ג דבכורות ד"ך ע"ב ד"ה חלב פוטר שהקשו כן ותי' דההוא רובא מצוי הוא ושכיח טובא כו' יע"ש גם מה שהקשה מההיא דפרה אדומה נראה דלק"מ כפי מ"ש התוספות שם וז"ל ומתוך כך מדקדק ר"ת דהכי הלכתא דחיישי למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדיה מיעוטא כו' ואפי' לא קי"ל כר"מ דמטהר בההיא דרוב תנוקות מטפחין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מיהא חיישינן כו' יע"ש אשר מבואר מדבריהם דהא דאמרינן דסמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא מדרבנן ולחומרא דאי מדאוריית' אפילו לקולא נמי ושוב ראיתי להרב ח"ה ז"ל שם בפ"ק דחולין מנה"מ שהוקשה לו כקושית הרב מח"א ז"ל ותי' כמו כן מסברא דנפשיה דההיא אינו אלא מדרבנן ולא זכר שכן מבואר מדברי התוספות דבכורות מיהו מ"ש עוד ועוי"ל דלמיעוטא דלא שכיח לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש הרא"ש והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכיח הוא עכ"ד ק"ל עליו דאם איתא דההיא דפרה מקרי דלא שכיח כלל היכי מייתי ראיה רבה בר רב שילא דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה התם שאני דהוה מיעוט דלא שכיח כלל דאפי' ר"מ דחייש למיעוטא מודה מיהו אכתי נראה דאיכא למידק לר"מ דס"ל דכל דאיכא חזקה בהדיה מיעוטא אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה מדאוריית' מדקא מטהר גבי תנוק וכמ"ש התוספות ז"ל בכורות ד"ך ד"ה ור"י יעוין שם א"כ תקשי ליה מפרה אדומה וכן קשה לדברי הרשב"א ז"ל בתורת הבית דף ז' ע"ב שנראה מדבריו דס"ל דכל דאיכא חזקה בהדיה מיעוטא חיישינן לה מדאורייתא ממה שהשיג לדברי הרא"ה ז"ל שכתב דההיא דרוב מצויין אצל שחיטה לאו דוקא רוב אלא כל המצויין קאמר דאל"כ הוה ליה לומר סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ותיאסר וז"ל ועוד היה לו להתבונן אנן היכי אכלינן בישרא כו' ורבה בר רב שילא נמי דמייתי לה מפרה אדומה הא לי' ליה ה"ט דהיכא דאפשר אפשר והא התם איכא מיעוטא דטרפות וסמוך מיעוט' אחזקה ותיאסר כו' אלא אפי' תימא דבעלמ' אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לא אמרינן אלא ברובא וחזקה דבעלמא אבל חזקה המסתלק ע"י המתעסקין לסלקה ורוב המתעסקין כל שיתעסקו בה מסלקין אותה ודאי ושנתעסק בה מתעסק אחר ולא ידענו אם מן הרוב או מן המיעוט ע"כ יש לנו לומר זיל בתר רובא ומיעוטא כמאן דליתיה דמי וה"ט נמי דעיסה שבבי' שהרי רוב הנוגעים בה מאותם שהם עמה בבית דוחין חזקת טהרתה כו' יע"ש הנה מבואר מדבריו דהא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דאורייתא היא מדקשיא ליה מפרה אדומה והשתא קשה דבשלמא לחזקה דבהמה בחייה בחזקת אסור עומדת ניחא ליה שפיר דחזק' מסתלקת על ידי המתעסקין לסלקה לא חשיבא חזקה כלל אמנם אכתי תקשי ליה דבפרה אדומה הא איכא חזקה דהעמד גברא בחזקת טמא כמו שהיה ואמאי לא נימא סמוך מיעוט' לחזקה ובר מן דין ק"ל כפי דבריו ז"ל מההיא דפרק כסוי הדם שכתבנו לעיל דקאמר מאי אירייא רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא כו' הרי דחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת חשיבא חזקה לומר סמוך מיעוטא לחזקה אף על גב דהתם אליבא דרבי מאיר קאמר לה מכל מקום מדרבי מאיר נשמע לרבנן דכי היכי דלר"מ חשיבא חזקה לומר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ה"נ לרבנן חשיבא חזקה לומר סמוך מיעוטא לחזקה כי היכי דניחוש למיעוטא דבהא לא אשכחן דפליגי אי חזקה מסתלקת חשיבא חזקה או לא וצריך עיון ומההיא דתנוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו לא תקשי ליה די"ל שהרשב"א ז"ל מפרש כפי' ר"ת ז"ל וכ"כ בחידו' פ' כ"ה ודו"ק ועל מ"ש התוס' ביבמות ובבכורות ובפ"ק דחולין די"א ע"ב ד"ה לר"מ דחזקה דמעי אמו חשיבא חזקה והעמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה ק"ל דאם כן היכי בעי למיפשט התם דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה כו' וניחוש שמא ניקב קרום של מוח כו' וכן בשבירת עצם בפסח ומפרה אדומה כדאיתא התם ודילמא התם ה"ט משום דאזלינן בתר חזקה דהעמד אותם בחזקת מעי אמו שאין טרפות פוסל כדק"ל בי"ד סי' י"ג דהשוחט את הבהמה ונמצא בה בן ט' חי אפילו הפריס על גבי קרקע אין טרפות פוסל בה דכבר התוס' ז"ל שם בד"ה אתיא מפרה אדומה הקשו וז"ל וא"ת כיון דפרה בת ב' שנים וא"כ דילמא ה"ט משום דאוקמא אחזקה שאינה טריפה ותי' דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודע אפי' שעה א' לא אזלינן בתרה יעיין שם ותי' ז"ל לא יגהה מזור לקושיתינו וכמובן ודרך אגב אומר שיש לדקדק בדברי התוס' דמאי ק"ל הא לעיל ד"ה מנה"מ הקשה וז"ל וא"ת כיון דאזלינן בתר חזקה כ"ש דאזלינן בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף וי"ל דלראב"י בעי דלא קים ליה חזקה מקרא ומאי דמפרש רבינו חיים כו' יע"ש והשתא כפי תי' ז"ל מאי ק"ל הא כי נמי נימא דטעמא דפרה אדומה משום חזקה הוא שפיר איכא למיפשט מינה דאזלינן בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף ולומר דקו' ז"ל אינו אלא לפי תירוץ הר' חיים ז"ל שכתבו לעיל כל כי האי הי"ל לפרש האמנם הנראה ברור בכונתם ז"ל דק"ל כלפי מאי דאמרינן ביבמו' ובדוכתי טובא דכל דאיכא רובא וחזקה אפי' ר"מ דחייש למיעוט' מודה דלא חיישינן משום דהו"ל מיעוטא דמיעוטא ואם כן היינו דק"ל דמנא ליה למילף מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא דילמא התם ה"ט דאיכא נמי טעמא דאוקמא אחזקה וכל דאיכא רובא וחזקה אפילו ר"מ דחייש למיעוטא מודה דלא חיישינן ולעולם דברובא גרידא חיישינן למיעוט' שוב ראיתי להרשב"א ז"ל שם שתי' כן לקוש' התוספות ולדעתי איכא למישדי נרגא כמ"ש וצ"ע ואיך שיהיה לדאתאן עלה אפשר ליישב ולומר דע"כ לא כתבו התוס' דחזקה דמעי אמו חשיבה חזקה אלא דוקא גבי בכור משום דכל זמן שהוא במעי אמו אין כאן קדוש' כלל דגזרת הכתוב הי' דבפטר רחם תלי רחמנא ואפי' נתנבלה או נטרפה אמו אין קדושה חלה עליו משא"כ גבי טרפה דטעמא דאין טרפות פוסל בה היינו משום דשחיטת אמו מטהרתו ועובר ירך אמו הוא וחשיבא כחתיכת בשר בעלמ' ואם נתנבלה או נטרפה אמו טעון שחיטה מדאוריית' וכל שאר טרפות פוסל בה כדאיתא התם וכיון שכן ודאי דחזקה דמעי אמו לא חשיבא חזקה ודאית דדילמא אמו טרפה היא או תתנבל אמו כנ"ל נכון:
כתבו התוספות פרק אין מעמידין דל"ד ע"ב ד"ה אי אמרת וז"ל תימא כי איכא רובא נמי אמאי לא חשבינן ליה מיעוטא דמיעוטא כו' וי"ל דשאני הכא דלאחר שחיטה איתרע לי' חזקה דהנך קיבות העומדות לפנינו כו' ואפילו לר"י דלא חייש התם אסר הכא דהתם אין שום ודאית של איסור יע"ש והנראה מבואר מדבריהם דס"ל דר"י נמי חייש למיעוטא אלא טעמא דר"י דלא חייש התם משום דהו"ל רובא וחזקה ולא חשיבא ליה יצאה מלאה איתרע ליה רובא מכיון דאין שום ודאית של איסור אבל גבי קיבה כיון דלאחר שחיטה איתרע ליה חזקה ליכא אלא רובא וחייש למיעוטא ועיין בהרב ח"ה שם וכיון שכן יש לתמוה מההיא דפריך התם בבכורות גבי ההיא דחלב פוטר ומי חייש ר"י למיעוטא והתנן יצאת מלאה חוששת ר"י אומר אינה חוששת ואמרינן מ"ט דר"י קסבר רוב מעוברות יולדות כו' והו"ל זכרים מיעוט' ולמיעוטא לא חיישינן ומשני אלא איפוך והשתא כפי דבריהם מאי קו' ע"כ ל"ק ר"י התם אלא משום דאיכא רובא וחזקה אבל גבי חולבות דליכא חזקה בהדי' רובא דאי משום חזקה דהעמד ולד בחזקת מעי אמו הא איכא נמי חזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה וכיון שכן אוקי חזקה כנגד חזקה וליכא אלא רובא ומש"ה חייש ר"י למיעוטא והדבר צריך ישוב כעת:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה