אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ג · הלכה ה

הלכה ב

כתב ה"ה ז"ל דאפילו לדעת רבינו ז"ל וסיעתיה דבמוחזק שיש לו אחין ואמר אין לי אחים אינו נאמן במוחזק לן דלית ליה בנים ואמר יש לי בנים נאמן דשאני אחים דלא תליא מילתא בדידיה דאפשר דאית ליה אחין והוא לא ידע שהרי לא ראינו אינו ראיה נגד החזקה אבל באומר יש לי בנים דמילתא דתליא בדידיה ואיהו אמר דאית ליה בכל גוונא נאמן במיגו דאי בעי מגרש לה יע"ש ונראה דס"ל דאע"ג דהוי מיגו במקום חזקה אפי"ה מיגו דבידו אלים טפי כמ"ש הר"ן דאמרי' ליה אפילו נגד חזקה ודוקא באומר אין לי אחים אינו נאמן אף ע"ג דאיכא מיגו מטעמא דלא תלייא בדידיה כמ"ש ז"ל וק"ל ממ"ש ה"ה ז"ל עצמו פ"ד מה' נחלות ה"ו על מ"ש רבינו שם מי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן כו' ואמר זה בני אם ת"ח הוא כו' הרי זה יורישנו כו' כתב ה"ה וכשהגיע רבינו ז"ל לענין ירושה חלק בין היה ת"ח לשאר בני אדם והטעם בזה משום דירושה בידו הוא לתת לו נכסיו במתנה אפילו יהי' עבד גמור וכיון שהוא בחזקת כשרות כו' אמרינן העמד חזקת כשרות של זה כנגד חזקת שפחות של זה ונשאר דין מיגו כו' אבל בשאר בני אדם ליכא אלא מיגו והו"ל כנגד חזקת שפחות ואין אומרים מיגו במקום חזקה כו' יע"ש והשתא קשה דכפי מ"ש בהלכות יבום דהאומר יש לי בנים נאמן אף ע"ג דמוחזק לן דלית ליה בנים משום דמילת' דתליא בדידיה הוא ואמרינן מיגו נגד חזקה מטעמא דכתיב' א"כ ה"נ אע"ג דאיכא חזקת שפחות אמרינן מיגו נגד חזקה כיון דמילתא דתליא בדידיה הוא וליכא למימר דלא כ"כ ה"ה ז"ל אלא לענין יבום משום דאיכא טעמא דאין אדם חוטא ולא לו אבל לענין ירושה דליכא הך טעמא אין אומרי' מיגו נגד חזקה דהא ליתא שהרי רבינו ז"ל כתב שם דאם אין לאביו בן חוץ ממנו אשת אביו מתיבמת הרי דאפילו לענין יבום נמי ס"ל דאינו נאמן אלא ע"כ דהיינו מטעמא שכתב ה"ה ז"ל דאין אומרים מיגו במקום חזקה ואולי ס"ל לה"ה ז"ל כדעת הריטב"א ז"ל שכתב בחידושיו לחד טעמ' דהכא אמרינן מיגו נגד חזקה משום דהוי מילתא דספיקא ועבידא לגלויי כו' יע"ש וס"ל דדוקא יש לי בנים הוי מילתא דעבידא לגלויי דלמחר המצא ימצא עדים שלא נשא אשה מעולם אלא זו אבל מי שבא על השפחה והוליד ממנה בן הוי מילתא דלא עבידא לגלויי כלל ומשום הכי אמרי' דאין אומרים מיגו נגד חזקה ובהכי ניחא לי דברי התוספ' ז"ל דפרק האשה שלום דקט"ו ע"א ד"ה או דילמא שהקשה אההיא דפרק האשה שלום דאבעיא לן החזקה היא מלחמה בעולם אי אמרינן מיגו במקום חזקה מהא דשמע' ותי' דהתם שאני משום דאמר בדדמי כו' וקשה טובא דאכתי מה יענו לההיא דפ' קמא דב"ב גבי פרעתיך בתוך זמני דאבעיא לן אי אמרינן מיגו במקום חזקה שהביאו שם בראש דבריהם דאמאי לא איפשטא לן מהא דשמעתין ואי ס"ל ז"ל כתי' הר"ן דהכא שאני דהוי מיגו דבידו דאלים טפי א"כ אמאי הוצרכו לשנויי לההיא דפרק האשה שלום משום טעמא דאמר בדדמי ות"ל דהתם שאני דהוי מיגו דטענה אכן דברי הריטב"א הללו ניחא שפיר דמההיא דב"ב ל"ק להו משום דהתם שאני דלא הוי מלתא דעבידא לגלויי ומש"ה מבעיי' לן אי אמרינן מיגו במקום חזקה משא"כ בהא דשמעתין דמילת' דעבידא לגלויי הוא:
אמנם מההיא דפרק האשה שלום ק"ל שפיר דהתם נמי מילתא דעבידא לגלויי הוא והוצרכו לשנויי דהתם שאני דאמר בדדמי והריטב"א ז"ל שתירץ כן נר' דסמך אאינך טעמי שכתב שם כמו שיע"ש ועיין בהרב גו"ה דס"ה ע"א מ"ש בדברי התוס' ז"ל הללו והן דברים תמוהי' ודוק. ודע שרש"י ז"ל שם בסוגייא בד"ה דמוחזק לן באחים ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא כו' וכן כתב הטור ז"ל סי' קנ"ו וז"ל אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים כו' וכתב מרן הב"י שם שכן נראה מדברי רשב"ם שכתב בפרק י"נ וז"ל הכא אתי לאשמועינן אף ע"ג דמוחזק לן בגויה חזקה בעלמא בלא עדים אי אמר זה בני נאמן לפוטרה מיבום כו' וראיתי למוהרא"ש ז"ל סימן כ"ו שתמה על מרן הב"י ז"ל דאמאי לא כתב שכן נראה מדברי רש"י שלפנינו ולדעתי ל"ק דמדברי רש"י אין ראיה משום דכי קאמר בגמ' ברייתא דמוחזק לן באחים אכולהו בבי קאי בין בשאמר בשעת קדושין יש לי בנים או אין לי אחים וא"כ הוכרח רש"י ז"ל לומר דמיירי בשאין עדים בדבר משום חלוקת אין לי אחים דהתם ודאי כל שיש עדים לא מהני משום דה"ל מיגו במקום עדים אמנם לחלוקת יש לי בנים אפשר לומר דמודה רש"י ז"ל דנאמן אפילו שיש עדים שיש לו אחים כיון שאינו מכחיש בדיבורו את העדים אמנם מדברי רשב"ם ז"ל שכ"כ אמתני' דהתם דמיירי באומר זה בני הוכיח מרן ז"ל שפיר שדעתו כדעת הטור וזה פשוט. כתב הב"ח ז"ל סימן הנז' שדין זה שכתב הטור הוא לפי דעת רבינו והרמב"ן והרא"ש ז"ל דס"ל דבמוחזק לן באחין ואמר אין לי אחים אינו נאמן במיגו נגד חזקה אבל לדעת הר"ן והרז"ה ז"ל דס"ל דנאמן משום דס"ל דהלכה כר' דמה לי לשקר כעדים דמי ואתו עדים ועקרי לחזקה א"נ דהאומר זה בני נאמן אפילו יש עדים שיש לו אחים דאין כאן אלא חזקה ליבום ואתו עדים ועקרי לחזקה ועל פי זה תמה על מרן ז"ל שכ' שמדברי רבינו משמע דס"ל דאפילו נגד עדים נאמן וזה תימה שהרי דעת רבינו דבמוחזק לן באחים אינו נאמן משום דמה לי לשקר כחזקה דמי א"ד יע"ש ולע"ד אחר המחילה לא דק במה שרצה להשוות דין מוחזק שיש לו אחין ואמר אין לי אחים להיכא שיש עדים שיש לו אחים ואמר יש לי בנים דאיכא למימר דהיכא שיש עדים שיש לו אחים ולא מוחזק לן בבני הו"ל כאלו יש עדים בדבר שזקוקה ליבם ואף הר"ן והרז"ה ז"ל מודו וראיה לדבר שהרי רשב"ם ז"ל ס"ל כדעת הטור ז"ל כמ"ש מרן ז"ל ואלו רשב"ם מבואר בהדיא שדעתו ז"ל כדעת הר"ן והרז"ה ז"ל שכתב בפ' הנז' דקל"ה גבי ההוא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחין בד"ה ועוד וגם ואע"ג דמוחזק לן באחי נאמן להתירה ולומר אין לי אחים מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא כו' כדאמרינן לעיל דאף ע"ג דמוחזק לן באחי נאמן לומר זה בני כו' הרי בהדייא דס"ל דאע"ג דמוחזק לן באחי ואמר אין לי אחים נאמן כדעת הר"ן והרז"ה ז"ל וא"כ ע"כ צ"ל כמ"ש דלא תלייא הא בהא:
גם מה שתמה על מרן ז"ל ל"ק כלל דאיכא למימר דרבי' ז"ל איפכא ס"ל במוחזק באחים ואמר אין לי אחים אינו נאמן משום דדיבורו נגד החזקה ולא אמרינן מיגו במקום החזקה אבל ביש עדים שיש לו אחים ואמר יש לי בנים כיון שאינו מכחיש בדיבורו את העדים וגם אינו נגד החזקה נאמן וכן ראיתי בחי' הרשב"א ז"ל דס"ל כדעת רבינו ז"ל דאפילו שיש עדים שיש לו אחים נאמן לומר יש לי בנים שכתב וז"ל אמר בשעת קידושין יש לי בנים והוא מוחזק באחים או אפילו יש אחים ידועים ובנים לא היו לו ידועים כו' נאמן יע"ש והרשב"א ז"ל דעתו כדעת רבינו ז"ל דבמוחזק באחים ואמר אין לי אחים אינו נאמן כמו שמבואר שם אלא ע"כ לומר דלא תליא הא בהא וכמ"ש ומדברי הנ"י ז"ל נר' לי להוכיח שדעתו ז"ל כדעת רבי' והרשב"א דאפילו יש עדים בדבר נאמן ממ"ש שם בפר' הנז' גבי ההוא דהוה קא שכיב ואמר חזיא לכהנא רבה ואמר למאי ניחוש לה כו' כתב וז"ל וא"ת אמאי לא אמרינן דה"ק חזיה לכהנא רבה לפי שיש לי בנים דנאמן לומר כך וי"ל כו' והשתא אי ס"ל ז"ל כדעת הטור דכל שיש עדי' בדבר אינו נאמן א"כ מאי ק"ל נימא דבההוא עובדא הוה שמיע להו לאביי ולרבא דהיו לו אחים ידועים ומש"ה אינו נאמן לומר זה בני וכן יש להוכיח מדברי התוס' שם ד"ה חזיא שכתבו וז"ל ואומר ר"י דשפיר גרסי' רבא כו' ולא שהיה אומר שהיו לו בנים דא"כ היה נאמן כדתנן במתני' דזה בני נאמן כו' והשתא אי ס"ל ז"ל כדעת הטור לא ידעתי מי גילה להם רז זה דבההוא עובדא לא היו לו אחים ידועים אלא חזקה בעלמא אדתיקשי להו ז"ל אלא שאם באנו לזה י"ל על רשב"ם שכתב וז"ל האמר ר"ח כו' והאי נמי ה"ק גרשתי את אשתי כו' שהרי אינה נפטרת בטענ' יש לי בנים דהא מוחזק לן בגויה דאין לו בנים ואיהו לא טעין יש לי בנים דניהמניה ע"י מיגו כו' והנה דברי רשב"ם לעין הקורא דבריו סתרי בתוך כ"ד האמנם כונתו מבוארת שמ"ש שהרי אינה נפטרת בטענת יש לי בנים כו' כונתו להקשות קו' הנ"י דאמאי לא נפרש דבריו דה"ק חזיא לכהונה שיש לי בנים ולזה קאמר דהא מוחזק לן בגויה דלית ליה בני כלומר וכיון שכן אין לנו לפרש דבריו שאמר נגד החזקה אלא אי טעין בהדייא יש לי בנים נאמן כו' והשתא כפי דעתו מאי ק"ל ואיך קאמר דאי טעין בהדיא יש לי בנים נאמן ומאן פלג ליה דמיירי בשלא היו לו אחים ידועים אדתיקשי ליה והיותר קשה דבד"ה ההוא דהוה קא שכיב כתב והיו לו אחים ולא בנים ומדלא כתב והיה מוחזק לן באחין משמע שר"ל שהיו לו אחים ידועים וא"כ מאי ק"ל וצ"ע עוד ראיתי לעמוד על מ"ש רש"י שם באותו הסוגייא בד"ה נאמן להתיר כו' כלומר נאמן במה שאמר בשעת קדושין ואין נאמן במה שאמר בשעת מיתה נר' שכונת רש"י לאפוקי דלא נימ' דנאמן להתיר דקתני בבריית' לאו דוקא באומר כן בשעת קדושין אלא ה"ה נמי באומר כן בשעת מית' דכל שהוא להתיר נאמן ולזה כתב כלומר נאמן במה שאמר בשעת קדושין לומר לך דדוקא כשבא להתיר בשעת קדושין נאמן אבל בשעת מיתה אפילו להתיר אינו נאמן וס"ל כמ"ש התוס' בד"ה רבי סבר לחד תי' דבשעת מיתה לא שייך מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא דשמא אין לו כח יע"ש ואף שהתוספות ז"ל לא כ"כ אלא לרבי נתן דאליביה הוא דקיימו מ"מ משמע ודאי דלר' נתן אינו נאמן במוחזק לן באחין מה"ט כיון דאין כאן מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא וברייתא במוחזק לן באחים מיירי למאי דס"ד השתא וכמ"ש הר"ן והרשב"א ז"ל ואם כן אפשר לומר שבא לאפוקי דאם בשעת קדושין אמר אין לי בנים ובשעת מיתה אמר יש לי בנים דאינו נאמן להתיר ואף ע"ג דאיכא מגו דאי בעי מגרש לה אפילו הכי אין אומרי' מיגו להכחיש דבריו הראשונים וכדעת הנ"י ז"ל פרק י"נ גבי ההיא דהאומר זה בני וחזר ואמר זה עבדי יע"ש ועיין במוהרא"ש סימן כ"ה מ"ש בכונת רש"י ז"ל ומ"ש נ"ל נכון ודוק ובמאי דאמרינן התם בגמר' ברייתא דמוחזק לן באחין כו' מאי קאמר למיפטרה מיבם מצי אמר פטרנ' לך בגיט' כו' וה"נ אמרינן בפרק י"ן מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה כו' ראיתי למוהר"ש הלוי ז"ל הובאו דבריו בספר בני הארן סי' ס"ב שהקשה מסוגי' הלזו למ"ש הר"ן ז"ל בפ' אלמנה נזונית אההיא דאמרי' ש"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש דמשמע הא בברי' חיישינן ואין מאמינין אותו מתוך שיכול להפקיעו בשאלה ותי' וז"ל ואי מהא לא אירייא דהתם דדיבורא בעלמא קיל ליה טפי שאלה אבל מעשה קשה דגירושין לא עביד כיון דאפשר בשאלה כו' יע"ש וקשה טובא דמה יענה לסוגייא דידן דאמרינן דהאומר זה בני נאמן מיגו דאי בעי מגרש לה וכן נמי אמר גבי בכור ונאמן לומר זה בני בכור במיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה ולא אמרינן דדבורא קיל ליה טפי ממעשה ועוד אני מוסיף להקשות עליו מסוגייא דפרק האומר דס"ד דהוה בעי תלמודא למימר התם דטעמא דמתניתין דקתני קדשתי את בתי וגרשתיה נאמן הוא משום דבידו לקדשה ולגרשה ופריך תלמודא דנשבית ופדיתיה נמי יהא נאמן הואיל ובידו להשיאה לחלל ולא אמרי' דדיבורא קיל ליה טפי ממעשה ואף למאי דדחי לה תלמודא התם הוא משום טעמא דלאו בידיה הוא הא לא"ה הוא נאמן ומה שתירץ הרב הנזכר כבר דחה דבריו מוהר"ר יום טוב ן' יעי"ש ז"ל שם ועוד קשה עליו לפי תי' מההיא דקדשתי את בתי שהקשינו דהתם לא עביד איסורא אלא שרוצה לפוסלה לכהונה ואפילו הכי הוה בעי תלמודא למימר משום מיגו דבידו ואשר היה אחזה לי לומר דמעולם לא כתב הר"ן ז"ל כן אלא דוקא גבי שאלה משום דהתרת נדרים בשלשה וכיון דבעינן ב"ד של שלשה לא מיקרי בידו וכדאמרינן בפרק האומר דס"ב גבי גר דלא מיקרי בידו לגייר משום דכיון דבעינן שלשה מי יימר דמזדקקי ליה תלתא ומה"ט אם אמר ה"א מקודשת לי לאחר שאתגייר אינה מקודשת ועיין בספר בתי כהונה ח"ב בחלק בית אבות דף והילכך ס"ל למר"ן ז"ל דכיון דלאו בידו הוא לא חשיבא מיגו ומשום הכי אינו נאמן דדיבורא קיל ליה טפי ממעשה כזה דלאו בידו הוא אבל היכא דעביד מעשה קשה דגירושין אמרינן ודאי דנאמן מטעם מיגו כיון דאפשר בשאלה דאע"ג דלאו בידו הוא לאו למימרא דאין בידו כלל אלא דבעי טורח גדול עד שיזדקקו לו תלתא והילכך אמרי' ודאי דמסתמא הוה טרח יום או יומים עד דמכנפו ליה ולא הוה עביד מעשה קשה דבגרושין אמנם גבי האומר זה בני נאמן מטעם דבידו לגרש משום דגרושין כיון דלא צריך ג' חשיב דבר שבידו וכדאמרינן התם נהי דבידו לגרש כו' ואע"ג דגט נמי בעי סופר ועדים כבר כתב הרב החדושין ושאר המפרשים דבסופר לא אמרינן מי יימר דמזדקקי ליה דמסתמא ימצא סופר בשכר ובעדים נמי לא אמרינן מי יימר כיון דאינו צריך ב"ד של ג' ואב"ד בלחוד הוא דאמרינן מי יימר דמזדקקי ליה יע"ש וכיון דבידו הוא לא אמרינן בכי הא דבורא קיל ליה ממעשה כיון דמעשה נמי קיל ליה דבידו לעשותו כך היה נראה לי ליישב דברי הר"ן על נכון ובהכי ניחא נמי ההיא דפ' השולח דאמרינן דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד מטעמא דחזקה לא שביק היתירא ואכיל איסורא ולא אמרינן דעביד איסורא מטעמא דדבורא קיל ליה ממעשה דומי' דהקדיש כל נכסיו דחיישי' שאדם עושה קנונייא ועביד איסורא להפקיעו מיד ההקדש מטעמא דדבורא קיל ליה ממעשה כמ"ש הר"ן אכן כפי מ"ש הנה נכון דהתם נמי גבי פרוזבול כבר כתב הר"ן ז"ל שם דקי"ל הלכה כר"ן דלא בעינן ב"ד של ג' וא"כ איכא למימר דרב נמי דקאמר התם דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד ס"ל כר"ן ולא כר"ש דבעינן ג' והילכך כיון דלא בעינן ב"ד של ג' חשיב דבר שבידו וכי הא לא אמרינן דיבורא קיל ליה טפי ממעשה: אך זו שקשה בעיני מאותה שאמרו בריש פרק האשה רבה דבהקדש דידיה נאמן לומר נשאלתי על הקדשי במיגו דבידו לאיתשולי ולא אמרי' דדבור' קיל ליה טפי ממעשה דשאלה צריך ב"ד של ג' וכן נמי ק' לתי' מוהר"ר יום טוב ן' יעיש זכרונו לברכה שתירץ לההיא דפרוזבול דלא כתב הר"ן זכרונו לברכה כן אלא דוקא גבי הקדש דכל זמן שלא בא ליד הגזבר עבידי אינשי דטעו דבדיבורא בעלמא מפקיעין אותו מן ההקדש ומה שצריך שאלה הוא מתקנת חכמים אבל לענין האיסור כבר פקע האיסור בגילוי דעת בעלמא והילכך אמרינן דדבורא קיל ליה טפי ממעשה משא"כ פרוזבול דכ"ע ידעו שהוא איסור תורה וא"נ דגבי פרוזבול אע"ג דדבורא קיל ליה טפי ממעשה לא סמיך עליה דחושש שמא לא יאמינוהו אחר עבור השמיטה ונמצא מפסיד אבל לגבי הקדש אם לא יאמינוהו אפשר בשאלה ולא יפסיד לעולם יע"ש והדבר קשה דמה יענה לההיא דנשאלתי על הקדש דלא שייך הנך תי' כלל וכמובן ואולי נאמר דשאני ההיא דנשאלתי על הקדש דטענה גרועה היא דכיון דצריך ג' אם כן יאמר לו בפני מי נשאל על הקדשו וע"כ שיאמר שמתו או שהלכו למ"ה וא"כ נמצא העולם מכירין בשקרו שיאמרו הרוצה לשקר ירחיק עדיו דמה"ט כתב הרא"ש פ' כל הנשבעין גבי אל תפרעני אלא בעדים דאינו נאמן לומר פרעתיך ביני לבינך במיגו דפרעתיך בפני פ' ופ' והלכו למ"ה משום דאינו טוען כן ברצון שמכירין העולם בשקרו יע"ש א"כ בטענה גרועה כי הא אמרינן ודאי דאם איתא דמשקר לא היה טוען הך טענה דנמצא מכירין בשקרו אלא הוה טרח יום או יומים עד שיזדקקו לו תלת משא"כ בההוא דמנה לפ' בידי דטענה אלימתא היא אמרינן ודאי דדבורא קיל ליה טפי ממעשה וא"כ מעתה מתרצתה ההיא נמי דפרוזבול בהכי דהתם נמי כיון דבעינן ב"ד א"כ ע"כ שיאמר שהלכו למ"ה או מתו ונמצא מכירין בשקרו ולא היה צריך הרב ז"ל לתי' כלל כנ"ל ועל פי האמור תשובה מוצאת למה שהקשה מוה' אהרן קונפינו ז"ל שם בתשובה סי' ס"ב לתי' הר"ן ז"ל דאכתי ק' דיהא נאמן לומר מנה לפ' בידי במגו דאי בעי אמר נשאלתי על הקדשי דנאמן כמ"ש והכא לא שייך תי' כלל דהא נמי דבור ודבור הוא אכן כפי מ"ש הנה נכון דהא לא חשוב מיגו דכיון דצריך ג' וע"כ שיאמר שהלכו למ"ה או מתו נמצא העולם מכירין בשקרו כמ"ש הרא"ש ז"ל ומשו"ה לא ק"ל להר"ן ז"ל אלא משום מיגו דאי בעי לאתשולי האמנם נראה דהר"ן ז"ל לא ס"ל הך תי' דהרא"ש ז"ל ממה שהקשה אמתני' דפרק האומר דנשבית ופדיתיה דיהא נאמן לומר דנשבית ופדיתיה במיגו דאי בעי אמר קדשתיה וגרשתיה והשתא אי ס"ל הך דהרא"ש ז"ל מאי ק"ל הא כיון דקדושין וגירושין בעו עדים א"כ ע"כ שיאמר שהלכו למ"ה או מתו ונמצא מכירין בשקרו ולא חשיב מיגו לדעת הרא"ש ז"ל ועיין במוהרימ"ט ז"ל שם ולכן נ"ל ליישב דברי הר"ן ז"ל ע"פ מ"ש הרב ש"ך ז"ל ח"מ סי' רנ"ח ס"ק ו' ליישב קו' הר"ן הלזו דהא דר"ה מיירי באומר מנה זו של פלוני הוא בפקדון דאל"כ איך נפרע מן ההקדש בלא שטר וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם בספר המלחמות וא"כ אע"ג דאית ליה מיגו דאי בעי מתשיל אינו נאמן דחזק' כל מה שביד האדם הוא משלו ואין אומרים מיגו במקום חזקה וכמ"ש הרמב"ן וה"ה ז"ל פ"א מה' מלוה ולוה דאינו נאמן לומר מטלטלין אלו של פ' הם במיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה דכיון דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו הוי מיגו במקום חזקה יע"ש וא"כ איכ' למימר שפיר דמה"ט לא ק"ל להר"ן דיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר נשאלתי על הקדשי משום דהו"ל מיגו במקום חזקה אמנם משום מגו דבידו דאי בעי לאתשולי ק"ל שפיר משום דאזיל לשיטתיה שכתב בשמעתין דמיגו דבידו אלים טפי ואמרינן ליה אפילו נגד חזקה והוצרך לשנויי מטעמא דדבורא קיל ליה טפי ממעשה כנ"ל נכון:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה