אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ג · הלכה ב

פרק ג

האומר זה אחי. משנה פרק האומר וגומר שם וכתב הר"ן וז"ל ולענין הלכה קי"ל כר' דאינו נאמן לאסור דהא מה לו לשקר כעדים דמי כו' ועדיין יש לדקדק דאי קי"ל כר' נקטינן דאפילו בדמוחזק לן דאית ליה אחים נאמן לומר אין לי אחים ואלו בפרק יש נוחלין אמרינן ההוא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחין ואמר בשעת מיתה דאית ליה אחים אמר ר"י למאי ניחוש לה א"ל אביי הא איכא עדים במ"ה דידעי דאית לי' אחים ומסקנא א"ל רבא לר"ן זיל חוש לה אלמא כל היכא דמוחזק לן דאית ליה אחים לא מהימן וניחא לי כו' יע"ש וראיתי להרב לח"מ בפ"ג מהלכות יבום וחליצה שהקשה לדבריו דמשמע דאי קי"ל כר' נתן ל"ק ליה מההיא דיש נוחלין וקשה טובא דאפילו כרבי נתן לא אתיא ההיא דיש נוחלין שהרי רבי נתן ל"ק אלא היכא שחזר בו בשעת מיתה ואמר יש לי אחים אבל אם לא חזר בו בשעת מיתה נאמן במה שאמר בשעת קדושין אין לי אחים וכמ"ש רש"י והביאו הר"ן והוא מוכרח דאל"כ אלא אפילו שלא יחזור אינו נאמן לר' נתן במה שאמר בשעת קידושין אין לי אחים א"כ מאי האי דקאמר ר"נ אף נאמן לאסור ולמה לנו לנאמנותו הא בלא"ה היא אסורה ואינו נאמן במה שאמר בשעת קידושין וכן הקשה לדברי ה"ה שכתב ומתבאר בגמ' שאין הלכה כר' לפי אוקמתא זו כו' דמשמע דכר"נ אתי' ההיא די"נ והוא תימא דאפי' כר' נתן לא אתיא כפי פירש"י והוא מוכרח כמ"ש את"ק יע"ש והנה מה שהק' לדברי ה"ה הא ודאי לא קשה מידי ואשתמיט מיניה דברי הרמב"ן שכתב במלחמות דלר' נתן אפילו לא חזר בו אינו נאמן להוציאה מחזקתה אלא היתה בחזקת היתר מותרת היתה בחזקת איסור אסורה ונאמן דקאמר ר"נ לאו דוקא אלא לומר שאין עושין כדבריו ואיידי דקאמר ת"ק נאמן קאמר ר"ן נאמן כו' יע"ש ואם כן היא גופא מצינן למימר שזהו דעת ה"ה ומשום הכי כתב דההיא דיש נוחלין לא אתיא כר' אלא כר"ן וזה פשוט וא"נ אפשר שדעת ה"ה כדעת הרב החידושין שכ' דלר"ן אי לא חזר בו בשעת מיתה כיון דס"ל דמה לי לשקר כחזקה דמי לא אתיא חזקה ועקרה לחזקה וקיימה בס' איסור וחולצת ולא מתייבמת אבל אי חזר בו בשעת מיתה נתחזקה חזק' הראשונה לגמרי ומתייבמת יע"ש ואם כן אי קי"ל כר"ן ניחא ההיא די"נ דקאמר זיל חוש לה לענין דקיימא בס' איסור ודו"ק:
אכן לדברי הר"ן ז"ל קשה טובא שהרי הר"ן סמוך ונראה הביא פי' רש"י וכתב דאי לאו דהדר בי' בשעת מיתה הוה מהימנינן ליה אפי' לר"ן וכי הדר ביה בשעת מיתה הוא דפליגי כו' וא"כ כפי דבריו אפילו אי קי"ל כר"ן תיקשי ליה ההיא דיש נוחלין גם מוהרח"ש ז"ל סימן כ"ו הקשה קושיא הלזו לדברי הר"ן ולבסוף הצריכו עיון והנה אין לתרץ לזה ולומר שדעת הר"ן וה"ה ז"ל כמ"ש התוס' בד"ה ר' סבר לחד תירוץ דבשעת מיתה לא שייך זה דאי בעי פטר לה בגיטא דשמא אין לו כח וא"כ ההיא די"נ דמיירי בשעת מיתה משום הכי קאמר דחיישינן לה דאינו נאמן נגד חזקה משום דליכא מיגו ומ"ש הר"ן דאי לא חזר בו אפילו ר"ן מודה היינו באומר כן בשעת הקידושין דאיכא מיגו דזה ודאי ליתא דאי ס"ל כתירוץ התוס' אם כן מאי ק"ל מההיא דיש נוחלין הא אפילו כר' מצי אתיא ההיא די"נ דהא טעמ' דר' דקאמר נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור הוא משום דס"ל מה לי לשקר כעדים דמי וכיון דבשעת מיתה ליכא מיגו אפילו לרבי נמי אינו נאמן נגד חזקה וכן מתבאר גם כן מדברי הר"ן שכתב לעיל מזה וז"ל והא דאוקימנא בדלא מוחזק לן באחי היינו משום סיפא כו' אבל רישא דיש לי בנים נאמן בדמוחזק לן באחי והכי אמרי' בהדיא פ' יש נוחלין כו' והשתא אי ס"ל כדעת התוס' מאי ראיה מייתי מההיא דיש נוחלין התם שאני משום דאיכ' מיגו דאי בעי מגרש לה כדאיתא התם בהדיא אבל באומר כן בשעת מיתה דליכ' מיגו ה"נ דאינו נאמן אלא ודאי משמע דלא ס"ל כחילוק התוס' והד"ק לח"מ ז"ל לדוכתא וזה פשוט. והוצרכתי לזה למה שראיתי להרב מחנה אפרים בחידושיו על רבינו די"ז ע"ב שכתב על קו' הרב ל"מ דכפי תי' ב' של תוס' לק"מ ע"ש ולא דק כמ"ש והר"ב ל"מ תי' עם מה שיש להקשות בגמ' דאמאי לא אוקי הברייתא דמוחזק לן באחי ומוחזק לן דלית ליה בנים ואע"פ כן אמר יש לי בנים נאמן ואמאי קאמר ולא מוחזק בבני דמשמע דלא ידיע לן אי אית ליה או לא ולכן נרא' דלכך אוקמא בגמ' בדלא מוחזק לן בבני משום דס"ל לתלמודא דאהך חלוקה הוא דקאמר ר"ן אף נאמן לאסור דמשמע דאי לא חזר בו נאמן להתיר משום דכיון דלא מוחזק לן בבני אע"ג דמוחזק לן באחי נאמן במ"ש יש לי בנים כיון שאינו סותר החזקה לגמרי אבל בחלוקת אין לי אחים לא הוצרך ר"נ לומר אף נאמן לאסור דאפילו לא חזר בו אינו נאמן כיון שסותר החזקה לגמרי והשתא אתי שפיר ההיא דב"ב כר"ן את"ד יע"ש והן דברים תמוהים בעיני שהרי מבואר מדברי הר"ן דאפילו בחלוקת אין לי אחים נאמן לר"ן אי לא חזר בו ממ"ש וז"ל וכי אמר בשעת קידושין יש לי בנים או אין לי אחים אי לאו דהדר ביה בשעת מיתה הוה מהימנינן ליה כו' הרי מבואר דאפילו בחלוקת אין לי אחים לר"ן נאמן כל שלא חזר בו וכן מבואר ממ"ש עוד שם בס"ד וכל כמה דלא איתכחיש דבוריה קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו ואלו אית ליה אחי הוה הדר ביה בשעת מיתה כו' הרי דבחלוקת אין לי אחים נמי ס"ל דנאמן ולא ידעתי איך אישתמיט מיניה ולכן נ"ל לומר על פי מ"ש מוהרח"ש סי' הנז' ליישב מה שהקשה לי' לרב אחד הובאו דבריו ז"ל שם בתשו' סי' כ"ה עמ"ש הר"ן ז"ל והא דאוקימנא בדלא מוחזק לן באחי הוא משום סיפא אבל רישא דיש לו בנים נאמן אפילו בדמוחזק לן באחי שהרי אינו עוקר חזקתו אלא שבא להתירה מצד אחר דמשמע מדבריו דדוקא ביש לי בנים נאמן לר"ן אבל באומר אין לי אחים אינו נאמן כיון שסותר החזקה ולפי פי' ז"ל אפי' באומר אין לי אחים נאמן לר"נ כל שלא חזר בו כמ"ש בהדיא ותירץ הרב ז"ל דאה"נ דאפי' ר"נ מודה מיהו היינו דוקא באומר יש לי בנים או אין לי אחים דאינו סותר החזקה לגמרי דאפשר דהיו לו ומתו כמ"ש הר"ן משם הרמב"ן אבל באומר לא היו לי אחים מעולם מסתברא ודאי דלר' נתן אינו נאמן אפי' לפי פירש"י ז"ל דבשלמא לר' דס"ל מה לי לשקר כעדים דמי ניחא דאפי' בלא היו לי מעולם נאמן דאתו עדים ומרעו לחזקה אבל לר' נתן דס"ל דמה לי לשקר כחזקה דמי ותרוייהו שוים הם אם כן מנלן דבלא היו לי נאמן ומ"ש הר"ן ז"ל שהרי אינו עוקר החזקה אאין לי אחים נמי קאי דכיון שאינו אומר לא היו לי מעולם אלא שהיו לו ומתו א"ד ז"ל ואם כן מעתה מתרצתה קו' בהכי דמשו"ה לא ק"ל להר"ן ז"ל אליבא דר' נתן מההיא דיש נוחלין משום דהתם מיירי בשדיבורו מכחיש הקול והחזקה לגמרי שאמר לא היו לי אחים מעולם ואי נמי שהקול היה שהאחים הן מן החיים אשר הן חיים עד הנה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ועיין במוהריב"ל ח"א סימן קכ"ג שנמצא דיבורו סותר החזקה לגמרי ובהא ר' נתן מודה דאינו נאמן:
האמנם לר' דס"ל דמה לי לשקר כעדים דמי אפילו באומר לא היו לי מעולם נאמן ק"ל שפיר מההיא דיש נוחלין כן נ"ל ומהתימה על מוהרא"ש ז"ל איך לא שת לבו ליישב דברי הר"ן הללו כפי מ"ש הוא ז"ל בעצמו והיותר נכון לע"ד לומר שדעת ה"ה והר"ן ז"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו דהא דנאמן לר"ן לומר יש לי בנים או אין לי אחים כל שלא חזר בו היינו דוקא באומר כן בשעת קידושין דכיון דקודם שקדשה ושתעמוד היא בחזקת איסור בא הוא ואמר אין לי אחים והורעה חזקה לכ"ע לגבי זו שלא עמדה בחזקת איסור טפי עדיף מיגו מחזקת איסור אבל במוחזק לן באחי ואמר בשעת מיתתו אין לי אחים אינו נאמן דהא מפיק לה מחזקתה דעד השתא בחזקת איסור לשוק הוה קיימא ולא אתיא חזקת מיגו ומפיק לה יע"ש ואם כן משום הכי לא ק"ל להר"ן ז"ל אליבא דר' נתן מההיא דיש נוחלין משום דהתם מיירי באומר כן בשעת מיתה דכיון דבחזקת איסור הוה קיימא לא אתיא חזקת מיגו ומפיק לה מחזקת' כמ"ש הר"ן דלר' נתן כל שלא חזר בו מהני היינו דוקא באומר כן בשעת קידושין אמנם לר' דס"ל דמה לי לשקר כעדים דמי אם כן אפי' באומר כן בשעת מיתה נאמן דכיון דכעדים דמי אתו עדים ומרעי לחזקה ומש"ה ק"ל אליבא דר' מההי' דיש נוחלין ובהכי ניחא נמי מה שהקשה הרב הנז' מוהרא"ש ז"ל דברי הר"ן ז"ל דמשום הכי הוצרך הר"ן למיהב טעמא משום דאינו סותר החזקה משום דאמתני' קאי דמיירי באומר כן בשעת מיתה דאז כיון דבחזקת איסור לשוק עומדת לא אתי חזקת מיגו ומפיק לה מחזקתה אלא דוקא באומר יש לי בנים ס"ל להר"ן ז"ל דאע"ג דבחזקת איסור עומדת כיון דאינו סותר דיבורו החזקה לגמרי נאמן אפי' לרבי נתן והכריח כן מההיא דיש נוחלין דמשמע התם דמתני' דיש נוחלין אליבא דכ"ע היא מדלא קאמר בגמ' התם ה"מ ר' היא ובהא הוא דפליגי הר"ן ז"ל עם הרשב"א ז"ל דלהרשב"א ז"ל כל שאומר כן בשעת מיתה אפילו באומר יש לי בנים אינו נאמן וכתב דמש"ה הוצרך אביי לאוקמי למתני' בדלא מוחזק לן באחי ולבסוף כתב דהך אוקמתא דאביי לאו דסמכא היא מכח ההיא דיש נוחלין כמו שירא' המעיין בדבריו ז"ל אמנם הר"ן ז"ל דס"ל דהך אוקמתא דאביי יתד היא שלא תמוט הוכרח לומר דבאומר יש לי בנים אפילו רבי נתן מודה ואפילו במוחזק לן דאית ליה אחים וכההיא דיש נוחלין כנ"ל ליישב על נכון דברי ה"ה והר"ן והרב הנז' תי' ליישב דברי הר"ן ז"ל דבשלמא באומר כן בשעת קידושין איכא למימר דלא משקר משום דבמילתא דעבידא לגלויי לא משקר אבל כשאומר כן בשעת מיתה יש לחוש דילמא משקר דלא איכפת ליה אם ימצא שקרן לאחר מותו ותמה עליו המוהרא"ש ז"ל דלפי זה החילוק משמע דלר' נמי אינו נאמן כיון דמה לי לשקר הוי חזקה גרועה וכ"ת אה"נ דלשניהם אינו נאמן באומר אין לי אחים בשעת מיתה הרי דבר זה ק' עד מאד והרי אפילו לדעת הרמב"ן כ' הר"ן ז"ל בהדייא דבאומר אין לי אחים בשעת מיתה נאמן וא"כ מנ"ל להר"ן ז"ל לחדש דין זה לפי פירש"י ז"ל דלדעת ר' שאני לן בין אומר כן בשעת מיתה לאומר כן בשעת קידושין ודבר זה היה ראוי להר"ן לבארו ולפרשו א"ד יע"ש ולדידי אי מהא לא איריא כלל דהרמב"ן ז"ל משום דס"ל באומר אין לי אחים הו"ל כאומר יש לי בנים דאינו סותר החזקה דאפשר דהיו לו ומתו מש"ה ס"ל דאפילו באומר כן בשעת מיתה נאמן דהו"ל כאומר יש לי בנים לדעת הר"ן ז"ל דנאמן אפילו באומר כן בשעת מיתה כיון שאינו עוקר החזקה אמנם הר"ן ז"ל ס"ל דל"ש בין אומר אין לי אחים לאומר לא היו לי מעולם דאין לי אחים משמעותו שלא היו לו מעולם כל שלא פירש בהדיא שהיו לו ומתו וכמו שכן הוא דעת הרא"ש ז"ל ורבינו והרשב"א ז"ל דס"ל דבמוחזק שיש לו אחים כל שאמר אין לי אחים אינו נאמן יש לי בנים נאמן ומש"ה ס"ל דכל שאמר אין לי אחים בשעת מיתה אינו נאמן כיון שעומד' החזקה והמיגו הוי גרוע דיש לחוש דילמא משקר וכל שאמר יש לי בנים נאמן כיון שאינו עוקר החזקה אמנם אי קשיא לתי' הרב ז"ל הא ודאי קשיא דאם נאמר דלרבי נמי כל שאמר אין לי אחים בשעת מיתה אינו נאמן משום דיש לחוש דילמא משקר ולא איכפת לי' אם ימצא שקרן אחר מותו א"כ מאי ק"ל להר"ן ז"ל מההיא דיש נוחלין הא התם באומר כן בשעת מיתה מיירי כדקאמר בהדייא ומש"ה אפילו לר' אינו נאמן ולא ידעתי איך נעלם ממוהרא"ש ז"ל דבר זה עד שהוצרך להק' עליו מדברי הרמב"ן ז"ל:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה