אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ט · הלכה ט

הלכה ח

התנה עליה שתתגרש כו' חוששין שמא פייסו ומחלה. הנה דעת רבינו כדעת הרא"ש דמאי דפריך בפרק מי שאחזו וליחוש שמא פייס ה"פ כיון שהי' הולך ובא אע"פ שלא נתייחד עמה ניחוש שמא פייסה בדברים ומחלה לו התנאי אמנם רש"י ז"ל פיר' דמאי דפריך וליחוש היינו משום חשש גט ישן וכתב הר"ן ז"ל וז"ל וליחוש פירש"י שמא פייס ונתייחד' עמו ובעל והו"ל גט ישן ואע"ג דקי"ל בפרק מ"ש שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה ה"ק היכי אמרת דה"ז גט דמשמע גט שראוי להתגרש בו לכתחלה ליחוש שמא יבא בעל ויערער והוה ליה גט ישן עכ"ל: ויש לדקדק עליו טובא דאמאי אצטריך למימר משום דה"ז גט לכתחל' משמע הא בלא"ה פריך שפיר אבריית' דקתני ולגט ישן אין חוששין דניחוש שמא פייס והוי גט ישן והיכי קאמר אין חוששין ואברייתא גופא תקשי ליה להר"ן ז"ל דקאמר ולגט ישן אין חוששין דכיון דקיי"ל דאם נתגרשה תנשא מאי נ"מ אי הוי גט ישן וכדק"ל להרמ"ה ז"ל וכמ"ש הרא"ש פרק מי שאחזו אלא ע"כ הברייתא דקא' הוי גט אפי' להתגרש לכתחל' קאמר ומש"ה הוצרך לומר ולגט ישן אין חוששין ולאו ה"ט משום דהרי זה גט משמע גט שראוי להתגרש בו לכתחל' כמ"ש הר"ן דאפי' נימא דהרי זה גט משמע נמי דיעבד הכא ע"כ ברייתא דידן ה"ז גט לכתחלה קאמר מדקאמר ולגט ישן אין חוששין כו' וכיון שכן אמאי קבע קוש' אפרש"י ועיין בהרב בני יעקב דף קס"ד ע"ב מה שתי' בזה ואין לשון הר"ן סובל פירושו כמו שיראה הרוא' וכבר היה אפשר לומר דקוש' הר"ן לפרש"י היא דכיון שפירש דמאי דפריך וליחוש שמא פייס היינו משום גט ישן א"כ ע"כ מאי דפריך שם לישנא בתרא אמתני' דאם לא באתי וליחוש שמא פייס היינו ג"כ משום גט ישן כדפריך ללישנא קמא וכן מבואר מדברי התוס' בפרק המביא תניין די"א כדכתיב' דלרש"י ז"ל מאי דפריך לישנא בתרא משום דכיון דתלמוד' בחדא לישנא ובחדא מחתא מקשי לה משמע דתרוייהו שוין הן ויבאו ב' והא הוא דק"ל להר"ן ז"ל דכיון דקי"ל דנתגרש' תנשא לכתחל' מאי פריך וליחוש שמא פייס נימא דהרי זה גט אם נתגרשה בו קאמר ותי' משום דה"ז גט משמע דראוי להתגרש כו' אמנם הברייתא ודאי דלא ק"ל להר"ן משום דקתני בהדיא ולגט ישן אין חוששין כו' ע"כ דהרי זה גט דברייתא לכתחלה קאמר וכן מבואר מדברי התוס' פרק המביא תניין דף י"ח ד"ה שמא כמ"ש דלרש"י מאי דפריך ללישנא בתרא ליחוש שמא פייס היינו ג"כ משום גט ישן שכתבו וז"ל פי' בתוספות שמא נתייחד' עמו והוי גט ישן ואין נרא' לר"ת כו' ועוד דלמה לי' למיפרך שמא פייס ומשום גט ישן התם דקאי אההיא דהרי זה גיטך כ"ז שאעבור מכנגד ל' יום ואם לא באתי מכאן עד י"ב חדש כיון דאם בא בלי שום יחוד בטל הגט ונראה לע"ד פשוט שקושייתם ללישנא בתרא דמתני לה אמתני' דאמרי' בגמרא דמאן דמתני' לה אמתניתין כל שכן אברייתא נמצא דמאי דפריך ללישנא בתרא וליחוש שמא פייס אברייתא ומתני' קא פריך וז"ש התם דקאי אההיא דהרי זה גיטך כל זמן כו' ואם לא באתי אבל ללישנא קמא ודאי דלא ק"ל מידי משום דהכי אמרינן התם דמאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' לא וה"ט כמ"ש רש"י דלא חיישינן לשמא בא בצנעה ואברייתא הוא דאיכא למיחש כיון שהיה הולך ובא ניחוש שמא נתייחד עמה באותן הימים שהיה הולך ובא והו"ל גט ישן ובהכי נתיישב מה שהקשה מוהריב"ל בחידושיו יע"ש שלע"ד נראה פשוט כדכתיבנא ומ"מ זה שכתבנו דלפרש"י ז"ל מאי דפריך ללישנא דמאן דמתני להו אמתני' ליחוש שמא פייס היינו ג"כ משום גט ישן וכמ"ש התוס' נראה דהא ודאי ליתא דהרי מתני' דאם לא באתי באומר מעכשיו איירי כדקתני בהדיא ובמגרש בתנאי מעכשיו ליכא משום גט ישן וכמ"ש התוס' פ' מי שאחזו דע"ג אמתניתין דלא תתייחד וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שם גם הרשב"א והר"ן ז"ל שם כתבו כן בהדיא יע"ש וא"כ ע"כ צ"ל לפירוש רש"י ז"ל דמאן דמתני לה אמתני' דפריך ליחוש שמא פייס ה"פ ליחוש שמא נתפייס ובא בתוך הזמן ונתבטל תנאו ולאו משום גט ישן וכיון שכן יש לתמוה על התוס' ז"ל במה שהבינו בדעת רש"י ז"ל דמשום גט ישן קפריך אפי' בתנאי דמעכשיו נמצא רש"י ז"ל סותר את עצמו וגם התוס' ז"ל ל"ק להו לפרש"י אלא משום דל"ל למיפרך כו' ותיקשי להו עדיפא מינה דבתנאי מעכשיו ליכא משום גט ישן וצ"ע ומעתה דברי הר"ן ז"ל מוקשין ועומדין והדרא קו' לדוכתא ומ"ש דקו' הר"ן ז"ל היא אמתני' דאם לא באתי ליתא שהרי בתנאי דמעכשיו ליכא משום גט ישן וכמ"ש הר"ן בהדיא לכן נראה לי לומר דהר"ן ז"ל ה"ט דל"ק ליה אברייתא דקתני כו' משום דהר"ן ז"ל ס"ל כדעת רש"י ז"ל שכתב בפרק הזורק דהא דקי"ל דאם נתגרשה תנשא לכתחילה היינו דוקא בהלך בעלה למה"י וכ"כ הר"ן שם בהדיא יע"ש וא"כ אברייתא ליכא לאקשויי דאיך קאמר ולגט ישן אין חוששין כיון דקי"ל דאם נתגרשה תנשא וכמו שהקשה הרמ"ה דאיכא למימר דברייתא מיירי בבעלה בעיר ובבעלה בעיר אפי' אם נתגרשה בגט ישן לא תנשא לכתחילה ומש"ה הוצרך לומר בברייתא ולגט ישן אין חוששין כו' וכ"כ הב"י ז"ל דקס"א ע"א משם תלמידי הרמ"ה יע"ש: אמנם למאי דפריך בגמ' וליחוש שמא פייס לפירוש רש"י דהיינו משום גט ישן ק"ל להר"ן דהא קי"ל דאם נתגרשה תנשא לכתחילה ואע"ג דבבעלה בעיר אם נתגרשה לא תנשא היינו דוקא בדידעינן בודאי דנתייחד עמו דבהא איירי מתניתין דפרק הזורק כדקאמר איזהו גט ישן כל שנתייחד אבל היכא דלא ידעינן בודאי דלא נתייחד תסגי דניחוש שמא נתייחד כי היכי דלא תתגרש דומיא דהלך בעלה למה"י אבל אם נתגרשה לית לן למיחש כולי האי דלא תנשא לכתחילה כיון דאפי' בודאי נתיחד אם נתגרשה תנשא לכתחילה אם הלך בעלה למה"י כנ"ל אע"פ שהוא קצת דוחק מיהו מה שתי' הר"ן דה"ק היכי אמרת הרי זה גט דמשמע כו' יש להקשות עליו ממ"ש רש"י בפ' ר"ג דנ"ב על ההיא מימרא דאיתא התם האומר לסופר כתוב גט זה לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט ופירש"י דגט ישן מיהא הוי הרי דלישנא דהרי זה גט פרש"י דר"ל אם גרשה וצ"ע. והרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' יב כתב וז"ל וההיא דכל זמן שאעבור יש לפרשו בכל ענין או שפייס ובטל הגט שהרי לא אמר מעכשיו או שמא בא בתוך שלשים ונתבטל הגט כך פי' ר"ת ע"כ לשונו והקשה עליו מוהריב"ל בחידושיו פרק המביא תניין וז"ל ואיכא למידק בדבריו דהיכי קאמר דמאן דמתני לה אברייתא פריך ב' דליחוש שמא בא בצינעא וליחוש שמא ביטל כיון דלא קאמר מעכשיו והיכי מצי לאקשויי ליחוש שמא בא בצינעא שהרי לכאורה מאן דמתני לה אברייתא לא מתני' אמתני' משום דלא חיישינן לשמא בא בצינעא ע"ש מ"ש בדוחק: ולע"ד אשתמיט מיניה מ"ש הרשב"א פרק מי שאחזו דע"ו וז"ל ור"ת פי' לאחר שלשים יום אמאי תנשא לאחר ליחוש שמא נתפייס ובא בחשאי והא דאמרינן מאן דמתני אמתני' כ"ש אברייתא היינו כ"ש דהיה הולך ובא ואז יותר ראוי לחוש שמא בא כדרכו ולא ראינוהו כן פרש"י דהיינו כ"ש דמאן דמתני לה אמתני' עכ"ל ע"ש א"כ א"ל שדעת הרא"ש כדעת הרשב"א ומאן דמתני לה אבריי' ולא מתני לה אמתני' היינו טעמא כיון דלא היה הולך ובא לית לן למיחש שמא בא בצינעא ואברייתא דוקא דהיה הולך ובא הוא דאיכא למיחש שמא בא כדרכו וזה פשוט ומ"מ מ"ש הרשב"א דכן פי' רש"י דהיינו כ"ש דמאן דמתני לה אמתני' הם דברים תמוהים דדברי רש"י אין ענין לפר"ת כלל דמ"ש רש"י וז"ל כ"ש אברייתא וכיון דהיכא דלא בא חיישינן שמא פייס כ"ש אברייתא שהי' הולך ובא ע"ש אין הכונה לומר שכיון שהיה הולך ובא אפילו אם עברו ל' ולא ראינוהו שבא דחיישינן שמא בא כדרכו כמו שפי' ר"ת אלא הכונה לומר דכיון דלא בא כלומר שלא ראינוהו שבא שמא בא בחשאי ונתיחד עמה כל שכן אברייתא שהיה הולך ובא דאיכא למיחש באותן הימים שהיה הולך ובא שמא פייס ונתייחד עמה וזה מבואר בדברי רש"י ז"ל שם בד"ה שמא פייס אבל לעולם דל' יום שעברו ולא בא סבירא ליה לרש"י דמאן דמתני לה אברייתא ליכא למיחש שמא בא בחשאי כדרכו כיון שלא ראינוהו שבא ואי איכא למיחש משום אותן הימים שהיה הולך ובא הוא דאיכא למיחש וכיון שכן איך כתב הרשב"א וכן פירש רש"י וצ"ע:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה