שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ח · הלכה יב
הרי זה גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט כו' אבל אמר לה ע"מ שלא תנשאי עד ן' שנה ה"ז גט כו'. זה דעת רבינו דס"ל דבחוץ הוא דפליגי ר"א ורבנן אבל בע"מ מודו דתנאה הוי וכן הוא דעת הרי"ף ז"ל האמנם הרמב"ן והר"ן ס"ל דאף בע"מ פליגי רבנן וס"ל דשיורא הוי ולדבריהם ז"ל אין תקנה לתת גט ע"י תנאי זה וראיתי להרב מוצל מאש סי' ס"ז שיצא לדון בדבר חדש וכתב דיש תקנה בדבר לתת הגט על ידי שליח הולכה ויעשה התנאי לשליח שיהיה שליח הולכה ע"מ שלא תנשא לפ' והגט הוא גט כריתות בלתי שום שיור רק שהשליח יודיע לאשה שאין שליחותו אלא ע"מ שלא תנשא לפ' ואם תנשא לפ' בטל שליחותו ואם כן אין כאן שיור בגט ואם תנשא לפלוני הגט לא נתבטל ויכול לחזור וליתנו לה אלא שנתבטל השליחות והאריך בדבר וזה הלכה העלה דשפיר אריך למיעבד הכי יע"ש ולפי קוצר דעתי הלכה זו מקופחת ויש לפקפק בה טובא ואמינא לה ממ"ש התוס' ביבמות דף י' ד"ה שהקשו ללוי דתני פלוגתא ליתני אשת איש דפוטרת צרתה כגון דאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני דפליגי בהמגרש ר"א ורבנן דלר"א הוי גט ואסורה לפ' ואם נשאת לאחר ומת פוטרת צרתה והאריכו בקו' זו ותי' דאע"ג דלוי תני פלוגתא ובפלוגתא קמיירי לא תני אלא פלוגתא דס"ל לתנא דמתניתין כותיה כו' יע"ש וכ"כ בפ' המגרש והשתא לפי דברי הרב מוצל מאש דבעושה התנאי בשליחות לכ"ע ש"ד א"כ אכתי תקשי להו קושייתם אתנא דמתניתין ואליבא דכולי עלמא בשהתנה ע"י שליח גם בס"ד כתבו דבירוש' פ' המגרש פריך לה דלתני ט"ז נשים כר"א כו' ולפי דברי הרב ז"ל הי"ל להירוש' להק' אליבא דרבנן ובמתנה בשליחות תו ק"ל דלפי דבריו ז"ל נראה דבאומר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעולם דס"ל דאין זה כריתות ה"נ דיש תקנה לתת את הגט ע"י שליח הולכה ויעשה התנאי בשליחות ושפיר קרינן ביה דבר הכורת כיון דאין כאן תנאי בגט ואם תשתה יין הגט לא נתבטל ויכול לחזור וליתנו לה אלא שנתבטל השליחות ש"ד דומיא דעל מנת שלא תנשאי דבחדא מחתא ממעטינן להו מטעמא דאין זה כריתות וכיון שכן קשה טובא מההיא דגרסי' פ"ק דיומא די"ג אמתני' דקתני אף אשה אחרת מתקנין לו ואוקימנא לה דכניס לה ומגרש לה על תנאי ופרכינן לו טובא ואמרי אלא דאמר לה ע"מ שתמותי מתה הא קיימא הך מתה הך קיימא הא ופרכינן ודילמא לא מתה ולא חדא מינייהו והו"ל ב' בתים ועוד כה"ג מי הוי גט והאמר רבא הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות והשתא לפי דבריו ז"ל קשה דאמאי לא משני דמגרש לה ע"י שליח ועושה התנאי לשליח שיהי' שליח הולכה ע"מ שתמות היא וליכא למימר כיון דאכתי קשיא לן אידך דילמא לא מתה ולא חדא מינייהו והו"ל ב' בתיי משום הכי לא חש תלמודא לשנויי לה בהכי דהא ליתא דאם איתא כדמסיק תלמודא התם דמגרש לה לתרוייהו וטרח ליישובי בה טובא אמאי לא משני דמגרש להו לתרוייהו ע"ת דלחדא אמר לה ע"מ שתמותי והתנאי ע"י שליח ולחדא א"ל הרי זה גיטך ע"מ שלא תמות חברתיך דאי מתה הך קיימא הא ואם מתה הא קיימא הך אלא משמע ודאי דאין תקנה לה ע"מ שתמותי ואפילו ע"י שליח ועוד נראה דיש לפקפק בתקנה זו דשייך לומר בזה כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וצ"ע ובאומר ע"מ שלא תנשאי לפ' והלכה ונתקדשה לו אם נתבטל התנאי ובטל הגט למפרע או לא הוו נשואין עד שתכנס עמו לחופה על דבר זה נשאל מוהריק"א ז"ל בדיני גיטין סימן י"ג וכ' דלכאורה נראה דאע"פ שנתקדשה לו לא עברה על תנאו כל זמן שלא נכנסה עמו לחופה שעל זה מורה לשון נשואין אך להיותי מיראי ההוראה לא מלאני לבי להתיר יע"ש והרב המבי"ט ח"א סי' של"ד כתב בפשיטות דאינו נקרא נשואין עד שנכנסה לחופה ושכן כתב הרשב"ץ ז"ל בתשובה יע"ש ואנכי הרואה שיש לדקדק מדברי התוס' הפך דבריהם ממ"ש בפ"ק דיומא ד"ה הנז' ובפ' המגרש וז"ל ולמאן דס"ל מאחות אשה ניחא דלא דמי לאחות אשה דע"מ שלא תנשאי שרייא ליה בזנות וע"מ שלא תבעלי יכולה היא להתקדש לו ובע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי אי חשיב שיור כו' והשתא אי ס"ל דנשואין לא מיקרי אלא על ידי חופה אמאי לא כתבו בפשיטות דע"מ שלא תנשאי לא דמי לאחות אשה משום דיכולה להתקדש לו כמ"ש בע"מ שלא תבעלי ואמאי הוצרכו לומר בע"מ שלא תנשאי חד טעמא ובע"מ שלא תבעלי חד טעמא אלא מוכרח דלאירוסין נמי קרו ליה אינשי נשואין וכן מוכח בהדיא ממ"ש עוד ובע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי כו' והשתא אמאי לא כתבו דבע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי לא דמי לאחות אשה כיון שיכולה להתקדש לו וליכא למימר דבאומר ע"מ שלא תנשאי גרידא ה"נ דס"ל דאם נתקדשה לו לא עברה על תנאו משום דלשון נשואין אינו מורה אלא בנכנסה לחופה אבל באומר שלא תנשאי ולא תבעלי גלי דעתיה דלאירוסין נשואין קרי ליה דאי נשואין ממש כפשטיה קאמר אם כן הו"ל לאתנויי שלא תבעלי גרידא אלא ודאי דלטפויי קדושין הוא דאתא דהא ליתא דאכתי נימא דנשואין כפשטייהו משמע ואתא לטפויי נכנסה לחופה ולא נבעלה אלא מבואר דס"ל דלקדושין נמי נשואין קרו ליה אינשי ועיין בתשובת הרשב"א הביאה מרן הב"י ז"ל אה"ע סי' כ"ז שכתב דהאומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת דלא תקרא נשואה עד שתבעל או תכנס לחופה יע"ש נראה מדבריו שחולק אדברי התוס' שכתבנו ועיין במ"ש מרן שם בב"ה ובהר' מכתב מאליהו ז"ל שער ח' סימן [כ"ב] ובתשו' מוהר"ש חסון סימן ע"ט ובספר אורים גדולים למוד צ"ג יעוין שם ודוק:
ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי כו'. אם אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלו' כתב רבינו ירוחם הביאו הרב מכתב מאליהו דף קע"ה וז"ל וכתבו התוס' כי בע"מ שלא תבעלי לפלו' לא תנשא לכתחילה כי אינו בידה לקיים התנאי כי שמא תבעל בע"כ ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ורש"י כתב דאינו גט אבל בע"מ שלא תנשאי לפ' בידה הוא כי אינה נשאת אלא מדעתה עכ"ד ומרן הב"י סי' קל"ז כתב דרי"ו ס"ל כדעת רש"י ז"ל דדוקא ע"מ שלא תנשאי לפ' הוא דהוי גט משום דלא הוי שיור דהותר' עצמה בזנות אבל ע"מ שלא תבעלי הוי שיורא ולא הוי גט והרב מכתב מאליהו תמה על דבריו דאי כונת רי"ו כמ"ש מרן ז"ל הי"ל לאתויי סברא הלזו לעיל מזה שהביא רי"ו ז"ל סברת התו' דע"מ שלא תבעלי הוי שיור שם ה"ל להזכיר דרש"י ס"ל דאינו גט ולא הי"ל לאתויי בכאן שאינו ענין למה שהביא משם התוס' שלא תנשא לכתחילה מטעם שמא תאנס ותבעל ויתבטל התנאי ועוד שהכניס דברי רש"י ז"ל בין הדבקים שאח"ז חזר ואמר אבל בע"מ שלא תנשאי בידה כו' שכל זה הוא מדברי התוס' ומתוך כך כתב בס"ד דרי"ו ז"ל כוון למ"ש רש"י פ' המגרש דפ"ד גבי מאי דאמרינן התם ע"מ שלא תבעלי לאב' ולאביך אין חוששין שמא נבעל' שכתב וז"ל אין חוששין כו' כלומר מותר' לנשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להם ויבטל הגט אבל אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלו' אינו גט דחיישי' שמא תבעל לו דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם יע"ש שדבריו תמוהים כמו שפיר' ואין משפט הלשון סובלתו כלל ועוד שכפי דבריו לדעת רש"י אפי' ע"מ שלא תנשאי לפלו' אינו גט וממ"ש רי"ו אבל בע"מ כו' נראה בהדיא דקאי אתרוייהו בין לדעת רש"י בין לדעת התוס' ולכן הנ"ל לומר כדי ליישב לשון רש"י ז"ל דממה שכתב אינו גט מבואר דמדין תורה קאמר דאינו גט ולא משום דחיישי' שמא תבעל ונמצא גט בטל וכדעת התוס' ואלו ממ"ש שמא תבעל משמע דמשום חששא הוא ואם כן לא הוי גט בטל ואם נשאת אמאי תצא וגם מ"ש דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם כו' אין לו מובן דלא דמי כלל דהתם כל עיקרו משום דלא הוי כריתות דאכתי אגידה ביה ומש"ה לא הוי גט משא"כ הכא דטעם פסולו הוא משום דחיישינן שמא תבעל ונמצא גט בטל ואי מיית האי גברא הוי גט כשר ומותרת לינשא וכבר תמה כן הרב הנזכר ועיין בהרב ח"ה ואשר אני אחזה לומר דרש"י ס"ל דע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט כלל ואסורה לינשא לעולם ואם נשאת תצא משום דחיישינן שמא תבעל אח"כ ונמצא גט בטל ובניה ממזרים וכיון שכן אין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול וכמ"ש רש"י ז"ל לעיל דפ"ג ד"ה שאין זה כריתות ומדר"ע נשמע לדידן דכי היכי דס"ל לר"ע גבי ע"מ שלא תנשאי לפלו' דאינו גט כלל משום דאתי לידי תקלה דאם הלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה ונשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ובניה ממזרים ומש"ה לא הוי גט כלל דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול כמ"ש רש"י (ונ"ל דכונת רש"י ז"ל הוא כמ"ש הרשב"א בחידושיו וז"ל כלומר דאפי' לעלמא אינו כורת דאכתי אגידה ביה דאם עברה על תנאו הגט בטל ובניה ממזרים אלמא אין זה כריתות ומ"ש רש"י דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול כונתו לומר משום דאכתי אגידה ביה ואע"פ שהרשב"א ז"ל כתב שאין כן כוונת רש"י מ"מ מדברי רש"י שלפנינו אין הכרח כמ"ש) מינה נשמע לדידן בע"מ שלא תבעלי לפלוני דהגט בטל מהאי טעמא דדילמא תבעל ונמצא גט בטל ואין זה כריתות וס"ל לרש"י ז"ל דהא דפרכינן לעיל א"ה בכולהו תנאי דעלמא לא מנסיב היינו דוקא בתנאים שיש בידה לקיימן כגון ע"מ שלא תנשאי לפ' או ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלו' דאינה חשודה לקלקל את עצמה ואין חוששין שמא תזיד ותעבור ומש"ה ס"ל לתלמודא דהוי גט מן התורה כי מיית אידך משא"כ באומר ע"מ שלא תבעלי לפלוני דאיכא למיחש שמא תאנס ותבעל בע"כ וכיון שכן לא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול ומעתה נתבארו דברי רש"י ז"ל במ"ש אבל אמר ע"מ שלא תבעלי אינו גט שמא תבעל כלומר ונמצא הגט בטל ומש"ה לא הוי גט דלא אמרה תורה כריתות המביא לידי פיסול משום דאכתי אגידה ביה כדכתיבנא: וכתב עוד דומיא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעול' כלומר דכי היכי דהתם אינו גט משום טעמא דאכתי אגידה ביה ה"נ הכא אינו גט מה"ט שמא תבעל בע"כ ונמצא הגט בטל ואכתי אגידה ביה כמ"ש הרשב"א וא"נ אפי' למ"ש הרשב"א דרש"י לאו משום טעמא דאכתי אגידה ביה קאמר דהכי מייתי דע"מ דכי היכי שלא תלכי כו' אינו גט משום דאכתי אגידה ביה ואין זה דבר הכור' ה"נ אינו גט משום דהוי כריתות המביא לידי פיסול ומעתה כונת רי"ו מבוארת דבתחילה כתב וכתבו התוס' כי בע"מ שלא תבעלי כו' כי אינו בידה לקיימה ורש"י כתב דאינו גט דהיינו מהא דכתיב. וכתב עוד אבל בע"מ שלא תנשאי לפלוני בידה הוא כו' כלומר דאפי' רש"י ז"ל מודה דהוי גט מן התור' ודוקא בשאינו בידה הוא דס"ל דאינו גט וכדכתיבנ' והשתא ניחא שהכניס דברי רש"י בין הדבקים זה הנ"ל ליישב לשון רש"י ורי"ו ודוק: ודע שמ"ש רבינו דבע"מ שלא תנשאי לפלונ' אינו גט דומיא דהאומר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעול' אין זה דין מוסכם והרבה מן המפרשים חלוקים עליו ויש לתמוה על רבינו ז"ל דבפ"ו מהלכות אישות הלכה י"ג כתב וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלו' כו' ה"ז מקודשת מס' (וכתב ה"ה דאע"ג דאמרינן בתר דבעיא הדר פשט' ויצאה והיתה מקיש הויה ליציא' וכשם שאינה מגורשת לרבנן כך אינה מקודשת מ"מ הא אמרי' התם אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא בא אחר וקדשה כו' ומפרש רבינו את"ל איתא לספיקא דר' אבא דמפליג בין קידושין לגירושין ואע"פ שבגט אינה מגורשת בקדושין אפשר שהיא מקו' ומש"ה פסק דהוי מקודשת מס' והכריחו לרבי' ז"ל לפרש כן אע"ג דר"א גופיה פשיטא ליה דגירושין וקדושין שוין הם משום דאי כפרש"י נמצא דשקיל וטרי אביי אליבא דר' אבא דלית הלכתא כותיה) אבל אם א"ל ע"מ שתהיה מותרת לפלו' ה"ז מקודשת וכתב ה"ה כבר כתב' בהלכות דבע"מ אפי' רבנן מודו דהוי גיטא וה"ה לקדושין ויש לתמוה דהא רבי' ז"ל ס"ל דבע"מ שלא תנשאי לפלו' אינו גט משום דאכתי אגידה ביה ודוקא באו' ע"מ שלא תנשאי לפלו' עד נ' שנה הוא דהוי גט משום דע"מ לא הוי שיור וכיון דקבע זמן לא אגידה ביה וכיון שכן היל"ל דה"ז מקודשת מס' דדילמא דוקא בגירושין אינו גט משום דבעינן כריתות וליכא אבל בקדושין קנין כל דהו בעי' א"ד בעינן ויצאה והיתה וכדקא מבעי' ליה לר' אבא אליבא דרבנן והי"ל לרבי' לפרש דדוקא אם א"ל הרי את מקודשת ע"מ שתהי' מותרת לפלו' עד זמן פ' ה"ז מקודשת דומיא דגרושין וצ"ע כעת ועיין במוהר"א ששון ז"ל סי' קי"ח ודוק: