אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ח · הלכה יא

הלכה ט

הרי זה גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך כו'. כתב ה"ה וז"ל והק' המפר' ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אמאי אין זה כריתות והא קי"ל כו' ויש מן המפ' החולקים עליו בזה דברייתא לאו בדוקא כו' עיין בהר"ן פרק המגרש שכ' תי' זה משם אחרים מתרצים דלבית אביך לאו דוקא אלא שאמר לה לבית זה שהיא של אביך יע"ש וראיתי להרב מש"ל שהקשה וז"ל וק"ל דנהי דבאומר בית זה קי"ל דאם מת ומכרו אסור מ"מ הא איכא קולא אחריתי דהיינו לענין אם נפל דאפי' חזר ובנאו מותר בו משום דפנים חדשות באו לכאן וסבור הייתי לומר דשאני הכא דקאמר תרתי בית זה שהוא של אביך וכמ"ש הר"ן וה"ה ז"ל וכיון שכן אזלינן לחומרא בתרוייהו כו' אך ק' דהר"ן בפ' השותפין כתב דאם אמרו ביתך זה משום זה אתה תופסו בין לחומרא דמכירה בין לקול' דנפילה והביא ראיה מן הירושלמי וא"כ ה"נ בנ"ד דאמר ע"מ שלא תלכי לבית זה שהוא של אביך אם נפל נתבטל התנאי ואמאי לא חשיב כריתות וצ"ע א"ד ז"ל ובעניותי לא ידעתי אדק"ל להרב מחלוקת נפל אמאי ל"ק ליה בפשיטות לשיט' הר"ן דס"ל דהאומר ביתך זה משום זה אתה תופסו וע"כ ודאי דכונתו לומר דתפסינן לשון אחרון עיקר בין לקולא בין לחומרא ואם כן מינה נשמע דאם אמר קונם בית זה שהוא ביתך שאני נכנס דמשום ביתך אתה תופסו בין לקולא בין לחומרא דהא ודאי אין הפה יכולה לומר דלעולם דתפסינן לשון זה עיקר בין האומר זה בלשון אחרון בין האומרו בלשון ראשון דא"כ נמצא הלכתא בלא טעמא דמאי אולמיה לשון זה מלשון ביתך וכן מבואר בהדיא ממ"ש הר"ן בפ' אין בין המודר דמ"ב ע"ב גבי האומר נכסי אלו דהולכין אחר לשון אחרון והביא ראיה מהא דביתך זה שאמרו בירושלמי וכיון שכן תמה על עצמך היכי ניחא ליה להר"ן קו' בהכי לומר דמיירי באומר לבית זה שהוא של אביך דהא אכתי הקו' במקומה עומדת דתופסין לשון אחרון דשל אביך עיקר בין לקולא בין לחומרא ואם מת או מכרו מותר ליכנס דלאו בית אביה היא. הן אמת דהיא גופא צריכה רבה לידע עיקר טעמו של הר"ן ז"ל דס"ל דמשום זה שהוא לשון אחרון אתה תופסו בין לקולא בין לחומרא דמ"ש מההיא דהמשכיר בית לחבירו י"ב דינרים לשנה דינר זהב לחודש דבפרק השואל דקי"ל התם דספיקא הוי אי תפסינן לשון ראשון או לשון אחרון וכמ"ש שם הרא"ש והטור וכל הפוסקים אין גם א' חולק בזה ואם כן ה"נ היל"ל דספיקא הוי ואזלינן לחומרא בתרוייהו וכמו שכן הוא דעת הרא"ש שם בפרק השותפין וכבר ראיתי להרב כהונת עולם בהלכות נדרים סי' רי"ו שתמה על הר"ן כן ומה שתירץ הם דברים דחוקים כאשר יראה הרואה ולי אפשר לו' דס"ל להר"ן ז"ל דשאני ההיא דהמשכיר י"ב דינרים לשנה דלשון אחרון סותר לגמרי ללשון ראשון דכשאתה אומר דינר לחדש אין הפה יכולה לדבר י"ב דינרים לשנה והילכך מספ"ל איזה לשון תפסינן עיקר משא"כ באומר ביתך זה דלשון זה אינו סותר לביתך שהרי לבית זה שפיר קרו ליה אינשי ביתך וזה במשמע זה ביתך דלבית זה קרו ליה נמי ביתך וכיון שכן נמצא דזה פי' דביתך הוא דהילכך תפסינן לשון אחרון עיקר כנ"ל ומ"מ קושיא קמייתא אכתי במקומה עומדת דה"נ נימא דלשון אחרון דשל אביך עיקר בין לחומרא בין לקולא כיון דשל אביך אינו סותר לגמרי בית זה דלבית אביה בית זה נמי קרו ליה אינשי ואשר נראה לי שדעת האחרים שהביא הר"ן ז"ל כדעת רבינו שכ' מרן הב"י י"ד סימן רי"ו דס"ל דהאומר ביתך זה תפסינן לשון ראשון דביתך עיקר בין לקולא בין לחומרא והילכך דכותא נמי באומר קונם לבית זה שהיא ביתך תפסינן לשון ראשון דבית זה עיקר ואם מת או מכרו אסור ומכל מקום אף שהר"ן חלוק בזה אפילו הכי לא נמנע מלהביא תירוץ זה משום דלפי דעת הר"ן ז"ל מצינן למימר דמיירי באומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך זה דלשון אחרון דזה עיקר אך מאי דקשיא לי הוא על הרשב"א ז"ל דבפ' המביא תניין דף כ"ב כתב וז"ל מסתברא דלאו דוקא נקט לשון זה כו' אלא הכא באומר לה שלא תלכי לבית זה של אביך לעולם כו' יע"ש ואלו מדברי הרשב"א בחידושיו לנדרים בפ' אין בין המודר גבי ההיא דנכסי אלו מבואר שדעתו ז"ל כדעת הר"ן דתפסינן לשון אחרון עיקר ושמא נאמר דלבית זה שהוא של אביך שכתב הרשב"א לאו דוקא ואשגרת לישן הוא אלא מיירי באומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך כנ"ל. עוד כתב הרב הנז' וז"ל ודע דקושי' זו אינו אלא אליבא דהר"ן כו' אך אין דין מוסכם דהא איכא הרא"ש ז"ל דס"ל דהאומר ביתך זה נקטינן כחומר' דתרוייהו ולפי"ז ניחא דלא הוי הכא כריתות ואם תאמר הא הרא"ש ל"ק אלא משום דמספ"ל איזה לשון עיקר ומשום דהוי ס' דאורייתא אזלינן לחומרא וא"כ לגבי גט היכי פסיק ותנא דלא הוי גט הול"ל דהויא ס' מגורשת וסבור הייתי לומר דלמ"ד דס' דאורייתא לחומרי שהוא מן התורה ובהסכמת רוב הפוסקים אפשר דהכא אינה מגו' כלל משום דכיון דמספ"ל אי תפסינן לשון ראשון או האחרון נמצא דמן התורה אינה יכולה לילך לבית אביה בין אם מכרו לאחר בין אם נפל מספ' ויש לי ראיה לדין זה מאותה שכתב הר"ן כו' ומ"מ לבי מהסס הרבה בדין זה דבשלמא ההיא דהר"ן ז"ל אליבא דחד מיהא חל הנדר כו' אבל הכא כפי כל הצדדין הוי כריתות דהא לא מספ"ל אי תפסי' תרוייהו ואם כן הול"ל דהויא מגורשת ודאית את"ד יעש"ב. והנה מ"ש דלמ"ד ס' דאורייתא לחומרא מדאורייתא אפשר דהכא אינה מגורשת אשר מבואר מדבריו דלמ"ד הוי דרבנן ליכא לספוקי כלל דודאי מגורשת ד"ת לע"ד אחר המחילה לא כן אנכי עמדי דבנ"ד ודאי לכ"ע הוי דאורייתא שהרי דבר ידוע הוא דפלוגת' דרבינו וסיעתיה אי ספיק' דאוריי' לחומרא הוי מדאורייתא או מדרבנן אינו אלא בדליכא חזקה כלל אבל בדאיכא חזקה דהיתירא או דאיסור' לכע' אזלינן בתר חזק' וכמבואר ובא בקונט' ס"ס להפר"ח ז"ל יעש"ב ובשאר הפוסקים ז"ל הלא בספרתם וא"כ נחזי אנן בנ"ד ודאי דאית חזקה דאיסורא שהרי באומר קונם ביתך זה כל זמן שלא מת או שנפל הבית ודאי איסורא הוא וליכא לספוקי בה כלל וכי מת או נפל הוא דמספ"ל אי מותר ליכנס בה או לאו הילכך אית לן למימר דאוקי אחזקת איסור דמעיקרא ומן התורה ודאי אסור ליכנס בה. גם מאי דפשיטא ליה להרב ז"ל דאי אין איסורו אלא מדרבנן הוי ודאי מגורשת דבר תורה כיון דמן התורה מותרת לילך נמצא דמדאורייתא הוה ליה דבר הכורת בינו לבינה ואף שמדרבנן מיהו אסורה לילך ונמצא דאכתי אגידא ביה כל ימיה מחמת תנאו מ"מ מן התורה מיהא כורת בינו לבינה הוא לא כן ידמה לע"ד אלא כל שמחמת תנאו אסורה לילך אע"פ שאין איסורו אלא מדרבנן אינו גט כלל ד"ת דכיון שהקפידה תורה דבשעת נתינת הגט יהיה דבר כורת בינו לבינה והשתא מיהא מכח גזירת רז"ל אגידא ביה כל ימיה נמצא דאין כאן דבר הכורת בינו לבינ' ודוגמא לדבר ראה תראה בהרב מחנה אפרים ה' קנין משיכה סימן ב' יעש"ב ויש לי ראיה ברורה לזה מאותה ששנינו בפרק המגרש דף פ"ה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו' לעבד ולנכרי ה"ז גט כשר ופרש"י שם כו' והשתא קשה לדעת רבינו ז"ל דס"ל דאיסור ישראלית לעבד אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בתשובה ח"א סימן קפ"ח ועיין בהרב כנה"ג חא"ה סימן ד' בהגהת הטור אות ח' יע"ש תקשי לן דהיכי קתני מתני' הרי זה גט הא מדאורייתא גט בטל הוא דשיורא הוי כיון דאי לא הוה משייר לעבד היתה מותרת להנשא להן דרך אישות והאי משום איסור אישות שבה אסורה להנשא לו מדאורייתא והרי בחייבי לאוין דמדאורייתא אסורה להנשא להן שלא מחמת תנאו אפי"ה חשיב שיור מטעמא כיון דחייבי לאוין תפסי קידושין ולהאי לא תפסי קדושין מחמת אישות שבה ק"ו הדברים בעבד דחשיב שיור כיון דישראלית לעבד מותרת להינשא לו ד"ת ולהאי אסורה מחמת אישות שבה אלא ע"כ לומר דאע"ג דמן התורה ישראלית לעבד שרי אפילו הכי כיון דחכמים אסרו לא חשיב שיורא ונמצא גט כשר מן התורה דמה שהקפידה תורה הוא דבכל עת וזמן נתינת הגט שיהא דבר הכורת בינו לבינה והשתא מיהא לעת כזאת כורת בינו לבינה הוא מכח גזירת רז"ל ולא זו בלבד לדעת רבינו צריכים אנו למ"ש אלא לכ"ע נמי דינא הכי ואמינא לה מההיא דאבעיא לן התם חוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר א"ד שייר בביאה א"ל תניתו' לאבא ולאביך במאי אלימא בנשואין אבא ואביך בני נשואין נינהו אלא לאו בזנות והשתא קשה למאי דס"ד השתא דאלו לאבא ולאביך דקתני מתני' שלא תבעלי בזנות קאמר אם כן כי קתני מתני' נמי לעבד ולנכרי בזנות נמי הוא דקאמר דאי בנשואין עבד ונכרי בני נשואין נינהו כדפריך אחלוקת אבא ואביך וכיון שכן היכי קתני מתני' דהגט כשר הא מדאורייתא ישראלית לגוי דרך זנות מישרא שרי דב"ד של שם גזרו עליו דמן התורה לא אסירא רק דרך חתנות וא"כ מן התורה אין זה דבר הכורת בינו לבינה אלא משמע ודאי דכיון דהשתא מיהא בלא"ה אסור' מכח גזירת רז"ל שפיר קרינן ביה דבר הכורת בינו לבינה ואם כן אף אנו נאמר דכי היכי דבמידי דמדאורייתא חשיב שיורא עבדינן עיקר אדרבנן ולא חשיב שיורא ושרינן אשת איש לעלמא ה"נ אית לן למימר במידי דמדאורייתא חשיב דבר הכורת בינו לבינה ומכח איסור רז"ל לא חשיבא דבר הכורת עבדינן עיקר אדרבנן דלעת כזאת מכח גזירת רז"ל כל ימיה אגידא ביה ומעתה מ"ש הרב הנזכר דכיון דלכל הצדדין הוי כריתות כיון דלא מספ"ל אי תפסי' תרוייהו הול"ל דהויא מגורשת ודאי' נראה דליתא דכיון דהשתא מיהא מדרבנן אסורה בתרוייהו לא חשיבא כריתות כנ"ל: האמנם מצאתי להרשב"א ז"ל דברים סותרים למ"ש שכתב בפרק המגרש דפ"ג ד"ה אלא בע"מ וז"ל ואפילו אמר לה נמי הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות מה"ט נמי דילמא מיית האי דנשאת לו בתוך ל' יום כו' ואע"ג דהכא בלא תנאו אסורה לינשא עד שלשה חדשים כו' ואם כן נמצא שאין תנאו מבטל כלום מ"מ ד"ת מותרת לינשא מיד כו' וכיון שכן אין זה כריתות האמור בתו' את"ד הנה מבואר שדעתו ז"ל דעבדינן עיקר אדאורייתא ולא אדרבנן וכפי דבריו ז"ל לא ידעתי מה יענה לההיא דחוץ מזנותיך וצ"ע ועיין בתשו' מוהרימ"ט ח"א סימן ן' שנראה ג"כ סותר למ"ש וכפי מ"ש מהר"י אבועאלפייא ז"ל הן דברים מצודקי' עוד כתב הרב הנזכר וז"ל ודע שראיתי להרשב"א ז"ל בפ"ב דגיטין שהקשה דאפשר דנפל הבית בחייה ותירץ דשמא מיתה שכיח אבל נפילה לא שכיח ולא חיישי' אי נמי יש לומר דאע"פ שנסתר הבית לא אמרינן בכי הא נפל אזדא כו' והנה אליבא דהר"ן אפשר לתרץ התירוץ הראשון דלנפילה לא חיישינן דלא שכיח כו' אך קשה דאם הר"ן ז"ל סבירא ליה כתירוץ קמא דמילתא דלא שכיח אם כן מה הוקשה לו לתי' התוספות שתירץ דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביו דאכתי אפשר דימותו כל זרעו והוי כריתות אימא דמיתת כל זרעו הוי מילתא דלא שכיח ובהדיא אמרינן בפ"ק דיומא דלמיתה דחד חיישינן למיתה דתרי לא חיישינן משום דהוי מילתא דלא שכיח באופן שדברי הר"ן צ"ע א"ד והיא קושיא חזקה ולפי חומר הנושא נראה לי ליישב דס"ל להר"ן דע"כ לא אמרינן דהאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' ה"ז כריתות מטעמא דילמא מיית אלא דוקא בתולה הדבר בחיי חבירו דכיון דסוף האדם למות הו"ל כאלו נתן קצבה לדבר ובהדיא כתב הטור סי' קמ"ג דהאומר ע"מ שלא תנשאי לפ' עד זמן פל' אפי' נתן זמן הרבה לדבר יותר ממה שהוא חיי האדם כל שהוא דבר קצוב ש"ד ודכותה נמי באומר כל ימי חיי פל' כיון שסופו למות הו"ל כאלו נתן קצבה לדבר והילכך אמרינן דכיון דלמיתה קאי ודילמא מיית בחייה הוי כריתו' משא"כ באומר ע"מ שלא תלכי לבית זה דלאו לנפילה קאי שהרי אפשר שלא יפול כל ימי עולם ומשום דאיכא לספוקי באפשר שיפול לא חשיבא כריתות ובהכי ניחא לי הא דתניא בתוספתא הביאה הרשב"א פרק המגרש ע"מ שלא תעלי באילן זה ע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל הרי זה גט וקשה טובא דלמה זה קתני בתוספתא נקצץ האילן כו' הא אפי' לא נקצץ ונסתר הכותל נמי הוי גט כיון דאפשר שיפול דומיא דע"מ שלא תשתי יין כל ימי פלוני דהרי זה גט מיד מטעמא דדילמא מאית אכן כפי מ"ש הנה נכון דהכא שאני דלאו לנפילה קאי דאפשר שלא יפול כל ימי עולם והילכך לא הוי גט אלא עד שיפול דבההיא שעתא מיהא אכתי לא אגידה ביה ובהכי ניחא לי דברי התוס' שתי' לקו' הלזו דשאני האומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך דכל יוצאי חלציו קרויים בית אביה וקשה להו לרבוותא ז"ל לתי' הלזו דהתינח שתי' לחלוקת מת אכן לחלוקת מכר דקי"ל דמותר אכתי במקומה עומדת אכן כפי מ"ש הנה נכון דמחלוקת מכר לא ק"ל מעיקרא כיון דלאו למכירה קאי ולא דמי למיתה כמ"ש עיין בהרב ש"ך י"ד סימן רי"ו ס"ק [י"ב] יע"ש ודוק: עוד כתב הרב הנזכר וז"ל ודע שדין זה של הרשב"א שכתב דאף באומר בית זה אם נפל אסור הוא דין מחודש ולא ראיתי לשום אחד מהראשונים שיאמר כן ואני תמיה בדין זה מהירושלמי שהביא הר"ן דמוכח מינה דבבית זה אם נפל מותר שוב ראיתי להרב ב"ח שכתב דאליבא דהרא"ש והטור אף באומר בית זה אם נפל אסור ופירש הירושלמי כפי הנחה זו כו' ואם כן ליכא תיובתא להרשב"א מהירושלמי א"ד יע"ש ודבריו תמוהים בעיני שהרי מדברי הב"ח מבואר שלדעת הרא"ש והטור דס"ל דאף באומר בית זה אם נפל אסור הוא משום דאינהו מפרשי הירושלמי דתרתי קמבעייא ליה היכא דאמר ביתך זה משום מה אתה תופסו משום ביתך או משום זה ונ"מ לענין מת או מכרו והא קא מבעייא ליה אם נפל ובנאו אזדא ליה בין באומר ביתך בין באומר זה ופשיט ליה מברייתא דהאומר תנו בית חתנות לבני ונפל יורשים חייבים לבנותו דבין באומר ביתך בין באומר בית זה לא אמרי' נפל ובני אזדא ליה ומשום דהרא"ש לא גריס בירושלמי כדגריס הר"ן ז"ל בסיפא דברייתא תנו בית זה לבני ונפל אין חייבין לבנות את"ד יעש"ב ואלו הרשב"א ז"ל בחדושיו לנדרים פרק השותפין הביא גירסת הירושלמי כגירסת הר"ן דגריס בסיפא דברייתא תנו בית זה כו' גם בפרק אין בין המודר דף הנזכר כתב ובירוש' אבעיא לן באומר ביתך זה משום מה אתה תופסו ומסקנא משום זה אתה תופסו כדברי הר"ן ומבואר הוא שלפי זה הוא מפרש שאין כאן אלא בעייא א' ומ"ש בירוש' נפל ובני אזדא ליה היינו לצד דקאמר משום זה אתה תופסו וכמו שביאר זה באורך מרן הב"י ז"ל שם וא"כ תימה על עצמך איך הפה יכולה לדבר שהרשב"א מפרש הירושלמי כפירוש הרא"ש וצ"ע: וראיתי למו"ה בספר לשון למודים הלכות נדרים סי' קי"ט שהק' לקושית התוס' הלזו משם ראיתי מקשים דמאי קו' דאף ע"ג דהאומר קונם לביתך שאני נכנס אם מת או מכרו מותר הכא שאני כיון דאמר לעולם הוי לאחר מיתה וכמ"ש התוס' עצמם ריש פרק הכותב ד"ה הו"א עד עולם אפירות קאי ור"ל בין בחייה בין במותה ודחו פירש"י שם שכתב שנה או שנתים יע"ש מה שתי' והנה לדעת מוהריב"ל ז"ל ח"א סי' [ק"כ] שכ' דהאומר ע"מ שלא תשתי יין סתם הרי זה גט משום דסתמו יום אחד משמע וכמו שצדד שם באורך וכן הוא דעת הר"ש בן הרשב"ץ כמ"ש בסמוך נראה דלק"מ דהתם גבי עד עולם לישנא יתירא דעד עולם ע"כ לטפויי לאחר מיתה הוא דאתא דאי בחייה דוקא בלא עד עולם נמי אינו אוכל פירות כל ימי חייה כדקתני מתניתין דהתם משא"כ הכא דלעולם אצטריך לגופיה דאי הוה קאמר ע"מ שלא תלכי לבית אביך סתם לא היתה אסורה אלא יום א' בלבד להכי אמר לעולם אבל לאחר מיתת אביה מנ"ל לטפויי ואפילו נאמר דס"ל להתוס' ז"ל כדעת ה"ה שאכתוב בסמוך דכל שהתנאי הוא בשב וא"ת סתמו לעולם משמע לכ"ע י"ל דלא ניחא להו בהכי משום דא"כ כי קתני סיפא כל שלשים יום הרי זה כרי' לישמועינן רבותא אפילו בדאמר סתמא דבשלמא לתירוץ שתירץ דשאני הכא דקאמר בית אביך דכל יוצאי חלציו כו' אין להקשות אדתני סיפא באומר שלשים יום לישמועינן באומר ע"מ שלא תלכי לבית פלוני לעולם דאיכא למימר דכולה בדידה קמיירי אכן אם נאמר דשאני הכא דאמר לעולם קשה דליפלוג וליתני בדידה ושוב ראיתי להרב החידושין זכרונו לברכה שם שתירץ כן והוקשה לו מסיפא כמ"ש יע"ש מה שתי' ודוק ועיין בתוספות ריש פ"ג דתמורה ד"ה לא מבעייא שכתבו דלישנא דשטרא דייק טפי מלשון המשנה יע"ש:
ודע שהתוספות בערובין דט"ו ע"ב ד"ה ע"מ הקשה כקושיתם דפרק המביא תניין וראיתי שם בדפוס אמשטרדם שנדפסו בשנת התע"ו בראש הספר הובא שם תי' משם תוספות ישנים על הגליון וז"ל ושמא דאפילו הכי אין זה כריתות כיון דבשעת גירושין אינו יודע שימות אביה קודם עכ"ד ויש לתמוה עליהן מסוגיא דפרק המגרש דפ"ג דאמרינן התם אמר רבא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות ומפרשינן טעמא דילמא מאית ומקיים תנאה ואם כן ה"נ נימא כיון דבשעת גירושין אינו יודע שימות אותו פלוני קודם אין זה כריתות דומיא דהתם וצ"ע: כתב הרב מש"ל ז"ל וז"ל ונראה דה"ה במתנה בקיום מעשה כגון האומר הרי זה גיטך ע"מ שתדורי בבית זה לעולם דאינו גט משום דכל ימיה אגידה ביה יע"ש ועיין בתוס' פרק מי שאחזו דע"ה ע"ב ד"ה מת הבן שכתבו כן בהדיא והנראה דאשתמיט מיניה מדלא הזכירו על דל שפתיו ובאומר ע"מ שלא תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך סתם ולא הזכיר לעולם הנה הרב מוהריב"ל ז"ל ח"א דף קמ"ד כתב דלרב אשי דס"ל גבי האומר על מנת שתשמשי את אבא שתניקי את בני דכל סתם כמפרש יום א' דמי כ"ש בע"מ שלא תשתי יין דסתם כמפרש יום א' דמי ולצעורה קא מכוין והא צערה יעש"ב וראיתי להרב בעל מכתב מאליהו שער ח' סימן כ"ד דתהי עלה ממ"ש רבינו בסמוך הרי זה גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך כו' הרי שדימה אומר ע"מ שלא תנשאי סתם לאומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דכל סתם כמפרש לעולם דמי יע"ש ולע"ד נראה דלא דמי דשניי' ההיא דע"מ שלא תשתי יין דכל יום ויום יכולה לשתות ואיכא למימר דכי אמר לה שלא תשתי יין אשתי' דיום א' קאמר דלצעור' קמכוין והא צער' משא"כ גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני דלא שייכא כלל דאטו בכל יום ויום יכולה לינשא לאותו פ' כי היכי דנימא כי אמר לה ע"מ שלא תנשאי יום א' קא' דנשואין לא שייכי ביומי' אלא בפע' בפע' הילכך כי אמר שלא תנשא לעולם משמע אמנם הדבר הק' לי מהתו' שכתב הרשב"א בפ' המגרש דקתני ע"מ שלא תעלי באילן זה ע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן כו' ה"ז גט הרי דאע"ג דהתנה סתם ולצעורה קמכוין אפי"ה קתני דבאומר סתם לעולם משמע וכן הביאה הרשב"א ז"ל בתשו' והרשב"א ז"ל בחדושיו וכן הוא בכל הדפוסים אשר חפשתי ומ"ש הטור סימן קמ"ג ובתוספתא איתא בהדיא ע"מ שלא תעלי באילן זה לעולם אשגרת לישן הוא ומשום דלא נ"מ מידי לענין דינא לא דק בלישניה ובר מן דין מה שהשוה הנושאים הא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לההיא דע"מ שתשמשי את אבא רב המרחק ביניהם דשאני תנאי דקום עשה מתנאי דשב וא"ת כמ"ש הרב מכתב מאליהו וכ"כ בפי' ה"ה בפ"ז מה' אישות והביא דבריו מרן הב"י ז"ל סי' ל"ז יע"שב אחר זמן רב נדפסו תשו' הר"ש בן הרשב"ץ וראיתי לו שם בסימן שפ"ג וז"ל וכל זה הוא אפי' אמ"ל שלא תנשאי לעולם אבל בסתם יש לעיין מה דינו ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב סתם ולא אמר לעולם מ"מ נראה שהוא ז"ל לא דבר אלא בשאמר לעולם ודבר הלמד מענינו כו' ואין לחלק בין תנאי שהוא בשב וא"ת לתנאי דקום עשה כו' ואם איתא לא הוה שתיק תלמודא מיניה ודברי הרמב"ם אינם מכריעין את"ד הנה מבואר שדעתו כדעת מוהריב"ל ואפי' בע"מ שלא תנשאי לפ' סתם ס"ל דיום א' דוקא קא' הפך ממ"ש ולמעשה ודאי יש לחוש לדעתם כנ"ל: עוד כתב ה"ה ז"ל ודעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל הוא כדברי המפרשים האחרים ואמרו שע"מ שלא תנשאי לפלו' ה"ז כריתות וכדין המתנה כל ימי חיי פ' או כל זמן פ' דלכ"ע הוי כריתות כו' הנה ממ"ש ה"ה דהאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני הו"ל כדין המתנה כל ימי חיי פלוני נראה ברור דבאומר לה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לכל העולם אלא לפ' דלכ"ע אינו גט כלל ואפילו לדעת הרמב"ן והרשב"א דדוקא באומר שלא תנשאי לפלוני איכא למימר דילמא מיית ולא אגידא ביה כלל אבל באוסרה לכ"ע ואינו מתירה אלא לאחד ודאי ליכא למימר דילמא מייתי כ"ע וגדולה מזו נראה דלפי מה שתי' הרשב"א ז"ל לקו' התוספות והמפרשים ז"ל לההיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך דמיירי באומר לבית זה ואע"ג דאפשר דנפל הבית לנפילה דלא שכיח לא חיישינן כו' יע"ש ל"מ באוסרה לכ"ע ואינו מתירה אלא לאדם אחד דלא הוי גט כלל אלא אפילו באומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני ולפל' אינו גט משום דמיתה דתרי הוי מילתא דלא שכיח ולא חיישי' כדאיתא פ"ק דיומא ואפילו למה שנראה מדברי הר"ן ז"ל דאפילו למיתה דכל זרעו דלא שכיח חיישינן ולא מקרי אגידא ביה וכמ"ש לעיל משם הרב מש"ל ז"ל מ"מ באוסרה לכ"ע הא ודאי אין הפה יכול לדבר דילמא מייתי כ"ע ונמצא א"כ דכל ימיה אגידא ביה ולא מקרי דבר הכורת בינו לבינה וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' פרק המגרש אמאי דאמרי' התם ולמאי דאוקימנא בחוץ מ"ט דר"א אמר קרא והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחד כתב וז"ל מהכא משמע דלר"א אפי' אמר לה ה"ז גיטך ולכל אי את מותרת אלא לאדם אחד ה"ז מגורשת א"ד ולכאורה נראה שיש להוכיח מדבריו הפך ממ"ש דכיון דלר"א אפילו באוסרה לכ"ע ומתירה לאדם אחד ה"ז גט א"כ מינה נשמע באומר ע"מ דמדר"א בחוץ נשמא לרבנן בע"מ: ואולם אחר העיון נראה דלא דמי כלל וע"מ לרבנן גריעא טפי מחוץ לר"א ואמינא לה מילתא בטעמא דבחוץ לר"א שאני כיון דלא אגידא ביה כל ימיה דאם עברה ונשאת לאיש אחר דעלמא לא נתבטל הגט כלל ומותרת היא לינשא אחר כך למאן דשרי לה שהרי אין כאן תנאי אלא שיורי קא משייר דלכ"ע תהיה באיסור אשת איש כמקדם ואותו פ' יחול עליה שם גירושין והילכך כי עברה ונשאת לאיניש דעלמא אכתי הגט במקומו עומד למאן דשרי לה ונמצא דלגבי דידיה דבר הכורת בינו לבינה מקרי והתורה אמרה דגט ע"י שיור הוי גט מה שא"כ בע"מ לרבנן כיון דתנאה הוי דאם עברה ונשאת לאיניש דעלמא נמצא הגט בטל למפרע ואפילו למאן דשרי לה אם כן לא קרינן דבר הכורת בינו לבינה דכל ימיה אגידא ביה שמא תנשא לאיניש דעלמא ולומר דילמא מייתי כ"ע הא ודאי ליכא למימר וזה פשוט אצלי כביעתא בכותחא ויש סעד למ"ש ממ"ש הרשב"א ז"ל שם באותו פ' לדחות ס' רבינו ז"ל דס"ל דבאומר ע"מ שלא תנשאי לפלו' לעולם לא הוי גט וז"ל ועוד מדאמרינן בריש פרקין בחוץ הוא דפליגי רבנן עליה אבל בע"מ מודו ליה משמע דע"מ דומיא דחוץ שהיא אסורה לו לעולם קתני וכגון דאמר ע"מ שלא תנשאי לפ' לעולם ואפ"ה קאמר דמגורשת עכ"ד ויש לדקדק דאמאי הוצרך להוכיח דבע"מ שלא תנשאי לפ' לעולם ה"ז גט ממאי דקאמר בגמרא אבל בע"מ מודו ליה דמשמע דעל מנת דומיא דחוץ והי"ל להוכיח בפשיטות ממאי דס"ל לר"א דבחוץ אפילו שהיא אסורה לו לעולם ה"ז גט דמדר"א דשרי בחוץ אפילו באוסרה לעולם נשמע לרבנן דע"מ לרבנן כחוץ לר"א אלא מבואר דס"ל דמהא ליכא למשמע דע"מ לרבנן גריעא טפי וכדבר האמור ומש"ה לא ק"ל אלא מלישנא דתלמודא דקאמר בחוץ הוא דפליגי אבל בע"מ מודו דמשמע דאפילו באומר ע"מ שלא תנשאי לעולם דומיא דחוץ:
ואין להקשות לפי מ"ש דבאומר שלא תנשאי לכל העולם אלא לפלוני דלכ"ע אינו גט כלל א"כ אדקשיא ליה להרשב"א לדעת רבינו מטעמא דע"מ דומיא דחוץ תקשי ליה לדידי' דכיון דבחוץ לר"א אפילו אינו מתירה אלא לאדם אחד הוי גט היכי קאמר בגמרא אבל בע"מ מודו דמשמע דומיא דחוץ אלא ע"כ לומר דלאו דומיא דחוץ ממש קאמר אלא הא כדאיתי' והא כדאי' דבחוץ לר"א אפי' באוסרה לכל העולם ובע"מ לרבנן במתירה לכל אדם ואוסרה לאדם אחד וא"כ אף אנו נאמר לדעת רבי' ז"ל דע"מ לאו דומיא דחוץ ממש קאמר אלא בחוץ אפי' לעולם שרי לר"א ובע"מ דוקא באוסרה לזמן שרו לה רבנן אבל בלעולם אפילו לרבנן לא הוי גט הא ל"ק כלל משום דאע"ג דלר"א אפי' באוסרה לכל אדם ומתירה לאדם אחד דינא הכי כדנפקא לן מקרא דוהיתה לאיש אחר מ"מ מתני' לא קתני אלא באוסרה לאדם אחד ואם כן כי קאמר תלמודא אבל בע"מ מודו אדינא דמתני' קאי ושפיר הוי דומיא דחוץ אבל לדעת רבינו ז"ל ק"ל שפיר כנ"ל פשוט: ואמנם מצאתי להרשב"ץ בתשובה ח"א סימן ד' שנשאל אם יכול לגרשה ולאוסרה על הרבה בני אדם והשיב וז"ל מסתברא לי שיכול לאסור דהא ר"א דשרי בחוץ בעי בגמ' מ"ט ואמרינן אמר קרא והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחד כו' ומדר"א בחוץ נשמע לרבנן בע"מ מכ"ש דטפי עדיף ע"מ לרבנן מחוץ לר"א דחוץ הוי שיורא ולא ע"מ את"ד יע"ש: הנה נראה מדבריו שדבריו ז"ל סותרים למ"ש ואולם המעיין בדבריו ז"ל יראה שאין סתירה למ"ש שדבריו ז"ל הם דוקא באוסרה לכל העולם עד זמן פ' וכמו שכתוב בשאלה אם יכול לאוסרה על הרבה בני אדם עד זמן ך' שנה או יותר דהשתא משום טעמא דכל ימיה אגידא ביה ליכא כל שנתן קצבה לדבר אלא דקא מספ"ל דכיון דאסרה להרבה בני אדם חשיב כמו שיור ובשיור אפילו שיירה לזמן לא הוי גט כמבואר מדברי הרשב"א ז"ל בפרק המגרש ומדברי הריטב"א בפ"ק דקדושין ואהא השיב הרב ז"ל דמדר"א בחוץ נשמע לרבנן במכ"ש וזה מבואר ממ"ש שם סמוך ונראה וז"ל וכיון דבחוץ לר"א לא הוי שיור בגט היכא דשייר אפילו חד כ"ש בע"מ לרבנן דלא הוי שיורא כו' הנה מבואר דמטעם שיורא הוא דהוה קא מספ"ל וכמ"ש: אמנם באומר ע"מ שלא תנשאי לעולם אלא לפ' לכ"ע ודאי דאינו גט מטעמא דכל ימיה אגידה ואחר כותבי כל זה מצאתי למוהר"ש חסון ז"ל סי' ע"ט דפ"ג ומתוך דבריו ז"ל נראה שנשאל על נדון זה שאמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפ' וכתב הרב ז"ל שדבר זה במחלוקת הוא שנוי אי ע"מ הוי שיור או לא כמ"ש הר"ן וכתב עוד וז"ל ואין לחלק בין כשמתירה לכ"ע ואוסרה לפ' ובין כשאוסרה לכ"ע ומתירה לפלוני והביא ראיה מדברי הרשב"א ז"ל שכתבנו לעיל ומבואר מדבריו שנדון שלו היה שאסרה על כל העולם כל ימי חייה ממה שהביא אח"כ בסי' ק"ג סברת רבינו ז"ל כמו שיע"ש והם דברים תמוהים ומ"ש הוא אמת ויציב כנ"ל וראיתי להריטב"א ז"ל בחדושי גיטין כ"י שכתב בפ' המגרש וז"ל ע"מ שלא תשתי יין לעולם דאגידא ביה כל ימי חייה אין זה כריתות וה"ה נמי דר"א מודה בהא דאין זה כריתות אע"פ שחולק בחוץ דשאני התם דאי מיית ההוא גברא שוב אינה מעכב' כלל בשבילו משא"כ הכא שהיא אגידא ביה לעולם כו' וכ' עוד וה"ה למאן דשרי בע"מ שלא תנשאי לפל' לעולם דה"ז כריתות דהו"ל כאלו אמר כל ימי חיי פלוני ושלא כדברי הרמב"ם תדע שהוא כן דהא ודאי ע"מ כחוץ ובחוץ לעולם משמע ואפ"ה קא שרי ר"א משום דאפשר דמיית והויא שעה דקיימא בלא תנאי ע"מ למאן דשרי נמי דכוותה היא עכ"ד אשר מבואר מדבריו דטעמא דר"א דשרי בחוץ הוא משום דילמא מיית ולפ"ז באומר ה"ז גיטך ואסורה את לכל אדם אלא לפלוני לפי' ר"א לא הוי גט שהרי ליכא למימר דילמא מייתי כ"ע והוא תימא שהרי מקרא דוהיתה לאיש אחר ילפינן לה דאפי' לא התירה אלא לאיש א' הוי גט וכמ"ש הרשב"א וכ"כ הוא ז"ל שם כדברי הרשב"א והוא פלאי וצ"ע:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה