שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ח · הלכה ט
התנה עליו ואמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי אינה מגורשת כו'. כתב הר"ן ר"פ האומר וז"ל גרסינן בירוש' רבי אבהו בשם ר"י ה"ז עולה ל' יום כל ל' יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יוצאה לחולין כו' הרי את מקודשת לי לשלשים יום הרי היא מקודשת כלומר לעולם מה בין הקדש ומה בין אשה מצינו הקדש שיוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט הרי זה גיטך ל' יום אינו גט שאין זה כריתות אמר ר' יצחק בר' אלעזר הדא דתימא מקודשת בשקדשה בכסף אבל קדשה בשטר הואיל ולא למדו קדושי שטר אלא מגרושין מה בגרושין אינה מגורשת אף בקדושין אינו מקודשת וכבר כתבתי בפרק המגרש בבעיא דבעא מיניה רבא מר"ן היום אי את אשתי מהו דפשטיה בה כיון דפסקה פסקה דמסתברא דהכי קי"ל ולפי זה אף בקדושי שטר מקודשת לעולם ובירושלמי סברי דאינה מגורשת דלא כפשטין אבל לדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין דאינה מגורשת אף בקדושין אינ' מקודשת כלל עכ"ד ונמצא א"כ מדברי הר"ן דלדעת רבינו אם קדשה בשטר אינה מקודשת דומיא דגירושין דאינ' מגורשת ומאי דפריך בפ"ד דנדרים דף כ"ט רב המנונא בפשיטות אלו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר א"א אשתי מי נפקא בלא גט היינו כשקדשה בכסף אבל קדשה בשטר מודה רב המנונא דאינ' מקודשת דומיא דגרושין ולדעת הרא"ש והחולקים על רבינו וס"ל בהיום אי את אשתי ולמחר א"א דמגורשת משום דכיון דפסקה פסקה ה"ה גבי קדושין אף בשקדשה בשטר מקודשת לעולם משום דכיון דחלו הקדושין בתוך שלשים יום שוב לא פקעי הקדושין בכדי בדבורא בעלמא ועל פי זה אני תמיהא על הרב כנה"ג חאה"ע שנדפס מקרוב בסימן ל"ח שיטה א' שכתב וז"ל המקדש את האש' ואמר לה הרי את מקודשת לי לשלשים יום ולאחר ל' יום הרי את מותרת לכל אדם יש שנסתפק אי חיילי קדושין ואי חיילי לסוף שלשים יום אי מותרת בלא גט ולע"ד הדבר פשוט דחיילי קדושין ואם קדשה בתוך שלשים יום לא תפסי בה קדושין ולאחר שלשים יום יוצאה בלא גט ול"מ למ"ש בעל ת"ה הביאו הרב"י בטור זה סימן קנ"ז דף רכ"ו שיש נוהגים להתנות בשעת קדושין שלא תזקק ליבם אם תפול לפניו כו' דלפי הנוהגים כן ה"ה באומר לאש' ה"א מקודשת לי לשלשים יום דחיילי קדושין ולאחר ל' יום פקעי קדושין דמ"ש תנאי שלא תזקק ליבם לתנאי שלא תהא מגורשת לאחר שלשים יום דהא דמהני תנאי שלא תפול ליבם הטעם הוא דכיון דהתנה שאם ימות לא תהא זקוק' ליבם הרי הוא כמו שהתנה שכל זמן שהוא קיים יהיו המעות שנתן לשם קדושין אבל אם ימות יהיו למפרע הקדושין שנתן לשם מתנ' ה"נ ג"כ הרי הוא כאומר עד זמן פלוני יהיו המעות לשם קדושין ולכשיעבור זמן פ' יהי' לשם מתנה עכ"ד ואחרי המחילה אישתמיט מיניה סוגית הגמרא דנדרים ודברי הר"ן דפרק האומר דנראה בהדי' דדין זה תלוי בפלוגתא דרבוותא דלדעת רבינו אם קדשה בכסף הויא מקו' לעולם משום דלא פקעי קדושין בכדי וכשקדשה בשטר אינה מקודשת דמקשינן הויה ליציאה ולדעת הר"ן והחולקים על רבינו בין קדשה בשטר או בכסף הויא מקודשת לעולם ומ"ש הרב ז"ל דיוצא' בלא גט זה אינו לשום סברא ומה שהביא ראיה מדברי הרב ת"ה אינה ראיה כלל ולא ידעתי איך השוה הנושאים דין מקדש ע"ת לדין מקדש לזמן דבשלמא התם כתב הרב דאם ימות אח"כ שאינה זקוקה ליבם משום דקדשה על תנאי שלא תהא זקוקה ליבם אם תפול לפניו והשתא אם נאמר דיהא זקוקה נמצא דלמפרע נתבטלו הקדושין משעת קדושין דהכי אתני לה דאם ישאר זקוקה שלא יהיו קדושין ולא מקיימא מצות יבום בהכי מש"ה אמרי' דאינה זקוקה ברם הכא דקדשה לל' יום ואתני ואמר דלאחר שלושים יום לא יהא קדושין מאותה שעה ואילך אז אמרינן כיון דחלו לל' יום שוב לא פקעי קדושין בדבורא בעלמא ופשוט ועיין בחדושי הרשב"א למס' קדושין שנדפס מקרוב שכתב כדעת הר"ן דלפי סוגייא דידן אפילו בקדושי שטר מקודשת ודע שמ"ש הר"ן בפ' המגרש דתקצ"ח וז"ל אבל הרמב"ם כ' דאינה מגורשת וכן דעת הרי"ף מדהשמיטה מן ההלכ' ואינו מחוור דמידי ספק מגורשת לא נפקא דאי בעיין לא מפשטא לרב כו' אין כונתו לומר דדעתו ז"ל נמי הכי הוא דהוי ס' מגורשת אלא כונתו להקשות על הרי"ף ורבינו דמנ"ל הך סברא דאינה מגורשת כלל והא כיון דלא קיימא פשיטותא דרבא אם כן נשארה הבעייא בדוכתא והוי ספק מגורשת ושפיר שייך למימר לאפוקי כלומר ולעולם לאפוקי מרבא דפשיטא ליה דמגורשת אלא נשארה הבעיא בדוכתא והוייא ספק מגורשת ומשו"ה תקון ולעלם אמנם אה"נ דדעתו ז"ל דהוייא מגורשת ודאי ומאי דקאמר לאפוקי הוי לשופרא דשטרא והמכריח לנו לומר כן הוא מ"ש בפרק האומר דכתיבנא לעיל כמובן ומעתה יש לגמגם על מרן ז"ל בסימן קל"ז שנראה מדבריו שהבין בדעת הר"ן דהוי ספק מגורשת ועיין בס' מכתב מאליהו שער ח' סימן ל' ועיין בהרב מש"ל פ"ז מהלכות אישות דין י' דפשיטא ליה בדעת הר"ן דהוי ספק מגורשת ולע"ד לא כן ידמה ועיין בהרב מוצל מאש סי' ל"א ובמ"ש מור"ם בא"ה סי' קנ"ז שנראה סיוע לדברינו ודו"ק: