שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ו · הלכה יח
האומר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה. בפרק השולח דל"ג גרסינן התם אההיא פלוגתא דרבי ורשב"ג דרבי ס"ל דהאומר לעשרה כתבו כו' יכול לבטל זה שלא בפני זה ורשב"ג סבר אינו יכול במאי קמפלגי רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ואי אזלי הנך כתבי ויהבי ליכתבו וליהבו רשב"ג סבר בטלה כולה והנך לא ידעי וכתבי ויהבו ליה ושרו א"א לעלמא ואבע"א דכ"ע בטלה כולה והכא ה"ט דרשב"ג דקסבר מילתא דמתעבדא באפי י' צריכי בי עשרה למישלפיה מבעיא להו כולכם מהו טעמא דרשב"ג משום דקסבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והני כיון דאמר להו כולכם לא מצו כתבי ויהבי א"ד טעמא דרשב"ג משום דקסבר כל מילתא כו' הילכך אפי' כולכם נמי עכ"ת הסוגיא וראיתי לעמוד על מ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל לישנא משמע בין אותם עשרה בין עשרה אחרים מדלא קאמר הני אלא מיהו נראה דהני עשרה דוקא קאמר מדאמרינן לקמן אמר רבב"ח כו' ואי ס"ד אידך נמי כרשב"ג ל"ל מיטמרי ליבדרו אבדורי ואם איתא דלא בעינן הני מאי קאמר ליבדרו אבדורי דילמא כי משכחת כל חד וחד באפי נפשי' מכנף בי עשרה ומבטל ליה אלא ש"מ דהנהו דוקא קאמר ולכאורה כלישנא דצריך י' קאתי דאי כלישנ' דבטלה כולה מאי קאמר ואי ס"ד כרשב"ג ל"ל אטמורי כו' לעולם כרשב"ג וה"ט דאי מבדרי דלמא משכח להו כי מבדרי ויתבי ומבטל לכולהו אלא א"כ תדחה כו' וכתב עוד אח"כ מצאתי להרמב"ן שפי' דצריכי בי עשרה אותם י' קאמר דאי לא תימא הכי בין לישנא קמא להאי איכא בינייהו נמי היכא דבטל ב' בפני י' שאינם הם דלמ"ד משום דאזלי וכתבי ולא ידעי איכא ולמ"ד דצריכי בי י' למשלפא כיון דעשרה נינהו מישתלפה אלא ש"מ הנהו עשרה דוקא קאמר עכ"ל וצ"ע לכאורה דמאי ראיה מייתי הרמב"ן ז"ל דבעינן הני דוקא מדלא קאמר ביטל בפני עשרה כו' טעמא דרשב"ג משום דלא ידעי והילכך אפי' בפני י' נמי א"ד טעמא דרשב"ג משום דצריכי עשרה והא איתא עשרה דהא לא מצי למימר הכי דאף ללישנא קמא טעמא דרשב"ג היינו משום דהנך לא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי ליה ובפני ג' מודה רשב"ג דיכול לבטל דהא קלא אית לי' וכדאמרי' לעיל וא"כ היכא שביטל בפני עשרה שאינם הם אף לטעמא קמא ליכא דהא קלא אית ליה וכן נמי קשה דאמאי לא הכריח הרשב"א דבעינן הני דוקא מהא דרבב"ח דבעי לאוכחי מינה תלמודא דהלכ' כת"ק בהא דאי סלקא דעתך כרבן שמעון בן גמליאל למה לי אטמורי ליבדרו אבדורי ומאי ראיה לעולם כרשב"ג ואפי"ה בעינן דמיטמרו דאי ליבדרו איכא למיחש דילמא בטיל לכל חד וחד בפני עשרה שלא הם דע"כ כלישנ' דצריך עשרה קא אתי דאי כלישנ' דבטלה כולה מאי ראיה נימא דה"ט דאי מבדרי בטיל ליה בפני ג' ואז בטיל דקלא אית ליה ודחיית הרשב"א לא קיימא באנפין ואפשר לומר ע"צ הדוחק דס"ל להרמב"ן ז"ל דהאי דקאמר בגמ' רשב"ג סבר עדות שבטלה כו' והנך לא ידעי וכתבי ויהבי ושרו אשת איש לעלמא אינו ר"ל דלא ידעי דבטליה כמ"ש רש"י אלא דהנך לא ידעי הך דינא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וסבורים דלא בטלה דלאו כ"ע דינא גמירי ודו"ק ועי' בתוס' ד"ה הנז': אמנם עדיין קשה להרשב"א דאמאי לא הכריע דע"כ הא דקאמר בגמרא ואי ס"ד אידך כרשב"ג כו' ליבדרו אבדורי היינו כלישנא דבעינן י' דמישתלפיה דאי כלישנא דבטלה כולה מאי ראיה מייתי אימא דמשום הכי קאמר דליטמורו דאי לבדרו שמא משכח לחד מינייהו ומבטל להו בפני ג' לכולהו דאז ליכא למיחש לממזרים דהא קלא אית ליה ובהא מודה רשב"ג דביטלו מבוטל ולתקנת עגונות נמי ליכא כיון דבטליה בפני קצת מן העדים אפי' דליתניהו לכולהו בפניו וע"כ כן הוא דאי איכא למיחש לעגונות מאי קאמר אבעיא להו כולכם מהו טעמא דרשב"ג משום דבטלה כולה והא ליכא ומאי נ"מ הא איכא טעמא דעגונות דכ"ע מודו ביה וכמ"ש התוס' אלא ודאי דקאי כלישנא בתרא ואי לא בעינן הני נימא דאי מבדרו איכא למיחש דילמא מבטל לכל חד בפני עשרה אלא ודאי דהני דוקא ודחייתו לא שייכי כאן וכן נמי ק' להתוס' שכתבו בד"ה ליבדורי דמצי קאי אף ללישנא קמא ולע"ד הא ליתא וצ"ע ודע שמדברי רש"י נר' קצת כדעת הרמב"ן דבעינן הני דוקא שכ' בד"ה ואי בעית אימא כו' עד שיבטל בפני כולם ומדשני בלישני' ולא נקט כלישנא דתלמודא משמע שבא לפרש די' דקאמר תלמודא היינו בפני כולם ודו"ק: