אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ו · הלכה י

הלכה ט

האשה שעשתה שליח לקבלה ואמר לו הבעל אין רצוני שתקבל לה גיטה כו' וכן אם אמ"ל הולך ותן לה כו'. כתב ה"ה זה מחלוקת ר' נתן ורבנן ואמרו בהלכות הלכה כר' נתן ודע שהתוס' ז"ל פ"ק דגיטין די"ב ד"ה כל האומר תנו כתבו בסוף דבריהם בשם ר"ת דע"כ לא אמרינן תן כזכי דמי אלא בחוב כגון ההיא דדף י"ד וההיא דשחרור דקתני מתני' דתן כזכי דמי הוי כעין מלוה דאמרינן ליה תן כזכי דמי דשחרור אי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא הוה משחרר ליה ומשום הכי חשיב כחוב ומדקדק ר"ת דיש חילוק בין מתנה למלוה דתניא לקמן הולך מנה לפ' שאני חייב לו תן מנה לפ' שאני חייב כו' חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר אלמא בחוב הוי כזכי וגבי מתנה פסקינן בהדיא בסוף פרקין כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי דמי עכ"ל ויש לדקדק לכאורה דא"כ דתן לאו כזכי במתנה קשיא מתני' דקתני בגיטי נשים ולא בשחרורי עבדים מפני שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין אלא בפניו דמשמע דדוקא משום דאין חבין הא לא"ה כגון שעשתה האשה שליח קבלה ואמר לה הבעל תן לה אם רצה לחזור אינו חוזר אע"ג דהוי כמתנה ובמתנה לדעת ר"ת תן לאו כזכי דמי מיהו אחר ההשקפה נראה דהא ל"ק שהרי כתבו התוס' בפרק התקבל דס"ג ד"ה רבי אומר דאע"ג דרבי אית ליה תן לאו כזכי דמי הכא מודה משום דכיון שאמר לו שליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמילתא אדעתא דהכי יהיב ומיהו במאי דאיירי מתני' בעושה הבעל שליח ולא האשה ק"ק דלמה לי טעמא משום דאין חבין כי נמי נימא דחבין הכא חוזר מטעמא דתן לאו כזכי בגט ובמתנה לדעת ר"ת אלא דקושטא דמילתא נקט ועוד דנקט ה"ט לאשמועינן דאפי' באומר בהדיא זכי לא מהני מטעמא דאין חבין משא"כ לטעמא דתן לאו כזכי וכיון דלטעמא דתן לאו כזכי לא נ"מ לענין דינא משום הכי נקט טעמא דאין חבין משום דנ"מ לענין דינא וכ"ת אמאי לא נקט מתני' דינא באומר בהדיא זכי הא לק"מ דאתא לאשמועינן דתן כזכי דמי בגט שחרור אחר זמן רב ראיתי להרב מחנה אפרים ז"ל הלכות זכיה סימן כ"ח שהוק' לו כן כמ"ש ולדעתי לק"מ ודוק וראיתי להרב ח"ה שהקשה דא"כ לעיל דף ט' דפרכינן אברייתא דקתני בג' דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדי' דאמאי לא חשיב נמי תנו גט לאשתי ושחרור לעבדי דלא יתנו לאחר מיתה ומשני מילתא דאיתיה בשטרות לא קתני והשתא א"כ לר"מ נמי לא ליחשוב דאיתא נמי בשטר מתנה דיכול לחזור דתן לאו כזכי במתנה וכה"ג הק' הרשב"א עכ"ד ולדעתי נראה לי לומר דהתוס' דהכא אזלי לשיטתייהו שם ד"ה ר' אליעזר היא וז"ל ואע"ג דקתני ר"מ ב"ד ה"ק למאן דסבר כר"מ ב"ד עכ"ל ואם כן ה"נ מצינן למימר הכא דאע"ג דר"מ אית ליה דהולך לאו כזכי דמי מ"מ איכא מאן דסבר דהולך כזכי במתנה והיינו י"א דס"ל לתלמודא כאוקמתא דר"י דלקמן דף ט"ו דהא דקאמר התם לאו בבריא כו' דחויא בעלמא הוא אמנם קושטא דמילתא כדקא ס"ד תלמודא וכדס"ל לר"י ואם כן ה"נ איכא למימר דברייתא למאן דס"ל כר"מ דס"ל דהולך כזכי אף במתנה וכי"א קאמר דמשכחת לה ב"ד וכדכתבו התוס' ודוק. אמנם הא ק"ל לדעת ר"ת דמתנה תן והולך לאו כזכי דמי דאם כן מאי פריך בגמ' פרק התקבל לרב דאמר נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספ"ל אי כזכי או לא והא אתמר הולך מנה לפל' כו' ואם בא לחזור אינו חוזר אלמא דס"ל כזכי דמי והשתא מאי קושיא נימא דהא דפשיטא ליה דכזכי דמי היינו בבעל חוב אמנם בגט דכמתנה דמי ספוקי מספ"ל ושוב ראיתי להרשב"א בחידושיו שהקשה כן משם הרמב"ן ותי' דגט נמי כיון דמחזר' להתגרש ועושה שליח קבלה אף הוא גומר ומגרש והרי הוא כחוב דאמרינן בהו כזכי דמי וקשיא לי דאי גט הוי כחוב מאי האי דקאמר בגמרא לעיל הא שויתיה שליח לקבלה אם רצה לחזור לא יחזור ש"מ הולך כזכי ומאי קושי' הא בחוב כ"ע מודו דכזכי דמי ובהא ליכא מאן דפליג וצ"ע ומדברי התוס' פרק התקבל ד"ה רבי אומר נראה דס"ל שלא כדעת הרמב"ן שהקשה דבסוף פ"ק סבר רבי דלאו כזכי דמי ותירץ דשאני הכא דכיון דא"ל שליח אשתך אמרה כו' אדעתא דהכי יהיב ליה ומדלא תי' דגט הוי כחוב ובהא כ"ע מודו כמ"ש התוס' ש"מ דס"ל דגט כמתנה דמיא וכן הוא דעת הר"ן יע"ש ודו"ק: והר"ן ז"ל כתב וז"ל ולדעת הרי"ף ז"ל כיון דקי"ל כר"ן דהולך כתן בתן נמי קי"ל כותיה ואע"ג דאמרינן בפ"ק גבי עבד כל האומר תנו כאומר זכו דמי ה"ט משום דכיון דהרבה פעמים נותן דמי עצמו ויוצא הו"ל כחוב אבל בגיטי נשים ומתנה תן לאו כזכי דמי יע"ש וראיתי להרב מכתב מאליהו שער ו' סימן א' שתמה עליו דאכתי תקשי ליה מדקתני במתניתין וחכ"א בגיטי נשים ולא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין אלא בפניו דמבואר בהדיא דאם עשאתו שליח מדעתה דליכא טעמא דאין חבין אינו יכול לחזור וע"כ צ"ל דמתני' רבי היא א"ד יע"ש ולע"ד כונת הר"ן פשוטה דודאי מתני' דקתני טעמא משום דאין חבין ע"כ רבי היא ומ"ש הר"ן ואע"ג דאמרינן גבי עבד כל האומר תנו כו' אמתני' ודאי ל"ק ליה דרבי היא אלא כונתו ז"ל להקשות על הרי"ף ז"ל שפסק מתני' הלזו כמ"ש שם דלא מצי רבי' למיהדר כו' וכמו שפסקו כל הפוסקים ואהא ק"ל להר"ן דהא אמרינן דטעמא דמתני' הוא משום דכל האומר תנו כזכו דמי וכיון שהרי"ף ז"ל פסק כר"ן איך פסק כמתניתין הלזו ואהא תי' דהתם הוי כחוב וזה פשוט: ודעת רבינו ז"ל דתן כזכי דמי אף במתנה וכמ"ש בפ"ד מהלכות זכיה הפך דעת ר"ת וראיתי להרב ל"מ ז"ל בה' אלו שהק' לדעת רבינו מהא דאמרינן בריש התקבל ת"ש לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי כו' אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור טעמא דאמר אי אפשי הא לא"ה לא ש"מ הולך כזכי דמי והשתא מאי קושיא ומנ"ל לתלמודא דהולך ותן שוין הן נימא דהוי כמו מתנה ואע"ג דהולך לאו כזכי תן כזכי דמי ומתני' דקאמר דהוי כזכי הוא משום דקאמר תן וכ"ת לימא תן לחודיה אדרבא נימא דמתני' להכי קתני לאשמועינן דהולך לאו כזכי ובשלמא לפי' המפרשים ניחא אבל לרבי' ק' יע"ש שהניחו בצ"ע ולי נראה ליישב דס"ל לתלמודא דע"כ תן והולך בגט שוין הם דאי איכא לאפלוגי בינייהו א"כ ברישא דמתני' לא הו"ל למנקט תנא האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך והו"ל למנקט תן ולאשמועינן חדושא דתן כזכי ואי שויתיה שליח לא יחזור אלא ודאי דתן והולך שוין הם ויבואו ב' וכיון דתני הולך לא תני תן ואהא מייתי ראיה דמאי דשווין תן והולך בגט היינו לומר דכזכי דמי דמתני' דקתני לפיכך כו' טעמא דאמר אי אפשי הא לא"ה לא ש"מ הולך כזכי דכיון דתן כזכי הולך נמי כזכי דאי תן כזכי והולך לאו כזכי אם כן אמאי לא תני רישא דמתני' האומר תן גט זה לאשתי אלא ודאי דשוין הם וכיון דתני הולך לא תני תן דחדא מינייהו נקט ותריץ דילמא בהילך כלומר דתני בכולה מתני' הילך וברישא נמי תני הילך זה הנ"ל ליישב בדעת רבינו ולדעת ה"ה שכתב דתן בגט לא הוי כזכי הק' הרב מח"א ה' זכיה ומתנה סימן הנזכר דבפ"ד מהלכות זכיה כתב רבינו דבמתנה תן כזכי יע"ש ולע"ד לק"מ דס"ל לה"ה דבמתנה נמי אי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה וכמ"ש הוא ז"ל סמוך ונראה מה שא"כ גבי גט האמנם הדבר הק' דמנ"ל לה"ה לומר כן דהא אפשר דס"ל לרבי' כדעת הרשב"א דהולך ותן תרוייהו קאמר כמ"ש הרב מכתב מאליהו סי' הנזכר וצריך עיון: ובמ"ש רבינו ואמר לו הבעל אין רצוני שתקבל כו' הק' הרב ל"מ ז"ל דכיון דהוא פוסק כמ"ד לאו כזכי דמי א"כ למה כתב אי אפשי שהרי בגמ' דקדקו שם דמדקאמר מתניתין א"א משמע דאי אמר הולך ותן לה כזכי דמי דלא כר"ן ותירץ דרבינו רצה להודיענו דדוקא כשאומר הולך אז כשאמר אי אפשי גילה דעתו דהולך דקאמר לאו זכיה הוא אבל כשאמר התקבל או זכי לה דא"א לומר שאינו לשון זכיה אז ודאי אמרינן דלשון חזרה הוא והוי התקבל ממש וחזר בו ממ"ש אי אפשי עכת"ד: ולע"ד הא ליתא שהרי תלמודא משני התם דילמא בהילך ופירש"י ז"ל דלמא בהך סיפא לא תתני הולך אלא הילך דהילך ודאי הילך כדקאמרה היא ואי לאו דאמר אי אפשי הו"ל שליח לקבלה הרי דאע"ג דהילך לשון קבלה הוא לכ"ע אפי"ה אם אמר אי אפשי הוה ליה שליח הולכה ומ"ש דבאומר התקבל דא"א לומר דאינו לשון זכיה אז אמרינן דהוי חזרה הא נמי ליתא שהרי אמרי' התם לא לעולם אימא לך הולך לאו כזכי דמי והתקבל אצטריכא ליה סד"א הואיל ובעל לאו בר שוויה שליח קבלה הוא אע"ג דמטא גיטה לידה לא ליהוי גיטא קמ"ל דהתקבל והולך קאמר הרי דאע"ג דאמר התקבל אי לא שויתיה איהי שליח לקבלה אמרינן ודאי דהתקבל והולך לה קאמר וא"כ ה"נ כיון דאמר אי אפשי אמרינן ודאי דהתקבל והולך לה קאמר ולא הוי חזרה כיון דמצינן לתרץ דבוריה ולפי דבריו קשה דאמאי לא משני תלמודא לעולם הולך לאו כזכי דמי והא דקתני אי אפשי לאשמועינן רבותא דדוקא בשאמר אי אפשי אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור אבל אם אמר אי איפשי אלא התקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור ומתני' לדיוקא אצטריך אלא ודאי משמע דכיון דאמר אי איפשי אפי' אמר התקבל התקבל והולך לה קאמר הפך דעת הרב ז"ל ולעיקר קו' צ"ל דבתחלה נקט רבי' כלישנא דמתניתין ולבסוף אשמועינן דאפי' לא אמר אי איפשי עקר שליחות הקבלה וכן הוא לשון הטור ז"ל סי' ק"מ וז"ל עשאתו שליח לקבלה וכשבא לבעל אמר איני רוצה כו' ואפי' לא אמר איני רוצה כו' לא הו"ל כזכי ע"כ יע"ש וק"ק לי על רבינו ז"ל אמאי השמיט דינא דמתניתין דאם אמר התקבל אם רצה לחזור יחזור ואמרינן בגמ' דאתא לאשמועינן דלא תימא הואיל ובעל לאו בר שווייה שליח לקבלה הוא אע"ג דמטי גיטא לידה לא ליהוי גיטא קמ"ל ויש ליישב ומ"ש רבינו וכן אם אמר ליה הולך ותן לה כו' עיין מ"ש הרב מכתב מאליהו סי' הנזכר שכפי דבריו סרה מהר קו' הרב ל"מ ז"ל במ"ב ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה