שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה כא
היו שם ב' עדים כו'. משנה פ' המגרש ופרכינן בגמרא וליתכשר האי בראובן בן והאי בבן יעקב עד והתנן בן איש פ' כשר דכתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא וליתכשר האי ביעקב עד דהא תנן איש פ' כשר דלא כתי' עד ומבע"א בדידעינן ביה בהאי חתימה דלאו דיעקב היא ע"כ ויש לדקדק על רבינו שכתב ואם יצא מתחת יד שאין העדים נקראים עמו אינו גט ולא פי' דה"ד בשכותב ראובן בן אקמא ויעקב אבתרא אבל אם כתב ראובן אקמא וכן יעקב עד אבתרא ב' כשרים וכן נמי אם כתב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתר' ב"כ כדמסיק בגמרא והרב ל"מ תי' דרבינו ס"ל דכל הסוגי' זו לא נאמרה אלא קודם התקנה שהתקינו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם על הגט כדאמרינן בהשולח ומאי דהק' בגמרא הוא למתני' דנישנית קודם התקנה ומשום הכי פריך ממתני' דהתם דקתני בן פלוני עד כשר ורבינו מפרש מ"ש התקינו שיהיו העדים מפרשים שמותיהם שיחתמו פב"פ עד ולכך ודאי לדין השנוי בברייתא אין כאן קושיא דודאי לא מתכשר אלא בראובן בן יעקב עד דוקא ומשום הכי את שהעדים נקראים עמו כשר אע"ג דלא כתיב ביה פב"פ משום דבן יעקב עד אראובן קמא קאי עכת"ד ולע"ד תי' זה אינו מחוור דאכתי קשה דהי"ל לרבינו לפרש ולומר דהא דשאין העדים נקראים עמו אינו גט ואם נשאת תצא היינו דוקא בכותב בן ראובן אקמא ויעקב אבתרא אבל אם כתב ראובן אקמא ויעקב עד אבתר' ה"ז גט פסול מכח התקנה ואם נשאת לא תצא כשאר פסולים דרבנן ומה גם כפי מ"ש הוא עצמו בפ"א מהלכות אלו דס"ל לרבינו דבדיעבד כשר וא"כ אכתי קשה דאמאי לא הזכירו כיון דנפקא מינה טובא ועיין בספר בני יעקב דקמ"ב מה שנדחק ליישב דעת רבינו ולבסוף הניח דברי הרי"ף והרא"ש בצ"ע במה שהביאו משנ' כצורתה. מאי דאמרינן עלה בגמרא דגונדלי' חתי' ולא כתבו דאי כתיב ראובן אקמא וכן יעקב אבתר' ב' כשרים יע"ש ולפום ריהטא היה נראה לומר בדוחק מעין דרך הרב ל"מ דס"ל להרי"ף והרא"ש ורבינו דבתר דתקינו רבנן שיהיו מפרשים שמותי' דהיינו פב"פ כמ"ש הטור מסתמא אית לן למימר דבתקון חז"ל חתמו ולא חתמו בפ' עד אגט הב' בתורת עדות אלא לאו אדעתייהו ומשכו החתי' אגט הב' ומשום הכי כתב רבי' דאינו גט אמנם היותר נכון לע"ד דס"ל לרבי' ז"ל וסיעתי' במ"ש הר"ן בחידושיו וז"ל וליתכשר האי בראובן כו' וא"ת והיכי מתכשר האי בראובן לחוד הא בעינן עד כדתנן במתני' איש פ' לחוד סגי והא דתנן איש פ' בן איש פ' בלא עד כשר זו ואין צל"ז קתני א"נ דעד זה דכתיב לבסוף אתרוייהו מיהדר ומקשינן וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד פי' השתא נמי קס"ד נראה דס"ל להר"ן דלמסקנ' אפי' אי כתב עד לא קאי אתרוייהו דעד אתרוייהו קא מיהדר והאי גברא יעקב הוא בנו של ראובן וחתים בקמא בבן ראובן ובבתרא ביעקב עד שהוא שמו ומהדרינן דלא כתיב ביה עד כלו' דעד דמתני' דוקא הוא והילכך שמאלי פסול ימיני כשר (פי' משום דהאי חתימה דיעקב כיון דלא מהניי' לשמאלי מהנייא לימיני והרי הוא כאלו חתים תחתיו ראובן ן' יעקב) עכ"ל והשתא מש"ה לא חילקו הרי"ף והרא"ש ורבי' ז"ל בהכי משום דמאי דפריך תלמודא וליתכשר האי בראובן וכן נמי מאי דפריך וליתכשר בראובן בן כו' היינו משום דס"ד דעד דתנן במתניתין לאו דוקא או משום דקס"ד דעד אתרוייהו קאי אבל לפום מאי דמסיק דעד דמתני' דוקא כמ"ש הר"ן בכל גוונא מפסיל כך נראה לי נכון ודוק: ודע שמ"ש ז"ל במאי דפריך וליתכשר בראובן בן כו' דההוא גברא יעקב הוא בנו של ראובן חתים בקמ' כו' נראה שכונתו לומר לפי זה מאי דתי' בגמ' דידעינן בהאי חתימ' דלאו דיעקב הכונה לו' דידעינן בהאי חתימה דאינו נקרא שמו יעקב בן ראובן אלא ראובן בן יעקב וע"פ זה ניחא מה שהק' התוס' שם ד"ה וליתכשר לפי' רש"י ז"ל ועיין בהרב בעל ח"ה שם ועיין בספר בני יעקב דף קמ"ב ע"א שכפי דבריו ז"ל דברי הר"ן הללו אין להם שחר ודוק: