שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה כ
מי שהדין נותן כו' וכן אם הכוהו כותים ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך ולחצו אותו ישראל ביד הכותי הרי זה כשר. כתב הרב מכתב מאליהו שער ז' סימן י"ד שדעת רבינו כדעת הרמ"ה שכתב הטור סימן קל"ד דבעי' שיאמרו עשה מה שישראל כו' אבל אם הגוים כופין ואומרים תן גט אע"פ שישראל אמרו לו שיכוף אותו פסול מדהצריך שיאמרו עשה מה שישראל כו' ולא הספיק במה שלחצו אותו יע"ש ולע"ד אין נראה כן דאדתידוק מרישא תידוק מסיפא דמדכתב רבינו והם הגוים אנסוהו מעצמן משמע דדוקא כשאנסוהו מעצמן בלי צווי ישראל כלל הוא דפסול הא לאו הכי כשר דאם ל"כ לישמועינן רבותא ומה שדקדק ממה שהצריך רבינו ז"ל תרוייהו אפשר שרבינו ז"ל דין אחר אשמועינן דאע"פ שהכותים אמרו עשה מה שישראל אומרים לך עם כל זה אינו כשר אלא אם כן לחצו אותו ישראל ביד כותים אבל אם ישראל אינו אומר לו לכופו אלא הוא מעצמו בלי צווי ישראל אנס אותו ואמר לו עשה מה שישראל אומרים לך אינו כשר כיון שבלי צווי ישראל הוא וכן ראיתי להרב מעשה חייא סי' כ"ד שדקדק מדברי רבינו ז"ל כמ"ש הפך דעת הרב מ"מ ז"ל ומ"ש שם שכוון ביתור לשון דלחצו שאפילו לא אמר עשה כו' כשר אין דבריו מובנים דאדרבא מלשון זה יש לדקדק איפכא כמו שכתב הרב מכתב מאליהו ז"ל כנ"ל:
ואם הכותים מעצמם כו' הרי זה גט פסול כו' עיין מה שתמה מרן הכ"מ ז"ל דאיך פסק רבינו כר"מ הא בגמ' אמרינן דהא דר"מ בדותא היא ועוד אני תמיה שנראה שרבינו ז"ל סותר את עצמו בתוך כדי דבור שממ"ש שאין אומרים אנוס אלא כו' אבל משתקפו יצרו הרע לבטל מצוה אין זה אנוס דיצרו הוא שתקפו משמע בהדי' דכל שיצא מגדר זה שיצרו הוא שתקפו הגט בטל כמ"ש ולמה לא בטל גט זה בין בכותים בין בישראל וכיון שכן איך כתב דאם אנסוהו ישראל שלא כדין הגט פסול דמשמע דכשר מן התורה הא כיון דהוי שלא כדין הוה לי' אנוס לגמרי ולמה אינו בטל וכן הק' הרב לח"מ ז"ל במ"ב עיי"ש וראיתי להרב מכתב מאליהו שער נ"ז סימן י"ג שרצה לתרץ לכל זה וז"ל לכן נ"ל שרבינו ז"ל תופס הא דתנן גט מעוש' בישראל כשר היינו דוקא בדייני ישראל וכן נמי מאי דתנן ובגוים פסול היינו נמי בדייני גוים אבל כשיעמדו אנשים שלא כמשפט ואנסוהו לגרש ל"ש גוים ול"ש ישראלים עכ"פ בטל מעיקרו הוא ואפילו ריח הגט אין בו וכן נמי הא דאמרינן ובגוים פסול היינו בשכבר עמד לפני דייני ישראל וחייבוהו לגרש אז הוא דאם אנסוהו גוים מעצמם כשר מן התורה אבל אם לא עמד לפני דייני ישראל אע"פ שהיא כדין הגט בטל וז"ש כאן מי שהדין נותן כו' ועל קוטב זה שכבר עמד לפני דייני ישראל ואנסוהו לגרש שב לחלק באנסוהו גוים שאם אמרו לו עשה כו' הגט כשר ואם הגוים מעצמם אנסוהו הגט פסול ושוב שב לבאר באנסוהו ישראל שלא כדין דהיינו דייני ישראל שטעו שאם היו מזידים אינם נקראים דיינים וביאר בזה כיון דנאנס על ידי ישראל כשר מן התורה וטעם הדבר דכיון דהאונסים אותו הם מתוארים בדייני ישראל כל שאומר רוצה אני סומך דעתו על דבריהם ומגרש ברצונו כו' וזה הטעם באנסוהו גוים מעצמם שאינו גט בטל שכיון שעמד בדייני ישראל וחייבוהו לגרש ושוב עמדו עליו גוים ואנסוהו גומר דעתו לדעת ישראל כו' וז"ש ואם הגוים אנסוהו לגרש שלא כדין כלומר שלא עמד בדין כו' ומעתה דברי רבינו מוסכמים עם מסקנת הגמ' כו' ומ"ש רבינו ואם אנסוהו כותים שהגט פסול היינו משום שכבר עמד בדייני ישראל וזה עצמו מאמר התלמוד במסקנ' וטעמא מאי כדין בכדין מחליף פי' מה שאנו אומרים דגט המעושה בגוים כדין שהוא פסול משום דכאשר הוא בדין שעמד בדייני ישראל מחלף לבעל המגרש דין זה של גוים בדין ישראל ותופס בדעתו לומר דכי היכי דמצוה לשמוע דברי דייני ישראל כן מצוה לשמוע דיינים אלו ומגרש בכל נפשו אבל כשלא עמד בפני דייני ישראל ואנסוהו אז לא מחלף לבעל שיהא מצוה לשמוע דברי דייני גוים כמו שמצוה לשמוע דברי דייני ישראל את"ד יע"ש שנתעצם הרבה בתי' זה ולע"ד מלבד שדבריו דחוקים הרבה במ"ש דמ"ש רבינו גוים שאנסוהו שלא כדין שרצה לומר שלא עמד בדייני ישראל אע"פ שמשורת הדין חייב לגרש אינו גט שזה אינו סובל משפט הלשון כלל עוד יש לתמוה עליו דאיך אפשר שרבינו ז"ל תופס כמסקנת הגמ' דס"ל דדוקא בדייני ישראל הוא דאמרינן הגט כשר אע"פ שהוא שלא כדין משום דכיון שהם מתוארים בדיינים סומך דעתו עליהם וסבור שכך הוא הדין ומגרש ברצונו אבל כשיעמדו אנשים שלא כמשפט לגרש אפי' ריח הגט אין בו אע"ג דבני עשויי נינהו דהא מסוגית הגמרא נראה בהדיא דלית לן לחלק בהכי דאם איתא להא אמאי דחו דברי ר"מ ואמרו דבדותא היא משום דאי הכי שלא כדין אפי' ריח הגט אין בו וניהוי כשלא כדין דישראל וליפסל ומאי קו' נימא דלעולם כותים בני עשויי נינהו ומש"ה כדין כשר מן התורה אף אם לא עמד בדייני ישראל ושלא כדין אפי' ריח הגט אין בו מפני שאינו סומך דעתו עליהם דודאי לא עדיפא מישראל דאינם דיינים שאע"פ שבני עשויי נינהו שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ואנן בעינן דייני ישראל כדי שיהא סומך דעתו עליהם אבל בדייני גוים לא סמכא דעתיה דמימר אמר שביד רמה אונסין אותו וכמ"ש הרב הנז' אלא ודאי דס"ל לתלמודא שכל שהוא מעוש' בישראל אפי' שאינם מתוארים בדייני ישראל שלא כדין פסול ומש"ה הק' שפיר לר"מ דס"ל דגוים בני עשויי נינהו אמאי אינו גט ניהוי כשלא כדין דישראל וליפסול גם מ"ש עוד הרב הנז' וז"ל ושבח אני את מוהריב"ל כו' משום שאף הר"ם לא אמר אלא במעושה ע"י דייני ישראל בטעות הא לא"ה מודה הר"ם שהוא בטל וכן ראיתי להר"ם לענין חליצה פ' ד' דין כ"ה עכ"ל ולע"ד אין מדברי רבינו ראיה כלל ואדרבא ממ"ש שם נראה הפך דבריו שכתב וזה לשונו לחצו ישראל והכוהו עד שחלץ אם שלא כדין כגון שהיו הדיוטות או שטעו חליצתו פסולה ומדכתב רבי' חליצתו פסולה משמע דס"ל דמן התורה הויא חליצה ונאסרו עליו קרובותי' וכמ"ש שם דין כ"ו וא"כ מינה לענין גט ס"ל לרבינו דכשר מן התורה שהרי בשלא כדין דכותי שכתב רבינו כאן דאינו גט כתב שם בדין הנז' דאינה חליצה כלל והתם לא הזכיר רבינו דיינים אלא כתב סתם כגון שהיו הדיוטות משמע דהדיוטות שאינן ב"ד קאמר ובשלמא הכא מצינן לפרש דמ"ש או שהיו הדיוטות אב"ד דכתב לעיל קאי ור"ל שמחמת שהיו ב"ד הדיוטות טעו בזה אבל התם לא הזכיר רבי' כלל ב"ד ואפילו תימא דבב"ד קאמר מ"מ מדברי רבינו ליכא סיעתא כלל ולעיקר הקו' נראה לע"ד לתרץ דרבינו קשיתיה הסוגיא דפ' חזקת דמייתי הא דר"מ לתרוצי לר"ה דאמר תלייוה וזבין זביניה זביני' ואלו בפ' המגרש אמרי' דהא דר"מ בדותא היא ועיין בחידושי הרמב"ן שם עוד ק"ל לרבינו ז"ל בההיא סוגיית המגרש דמאי פריך לר"מ דאמר ד"ת גט מעושה בנכרי כשר אי הכי שלא כדין אפי' ריח הגט אין בו וניהוי כשלא כדין דישראל וליפסל ומאי קו' הא כיון דמאי דקאמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר כו' ע"כ בגט המעושה ע"פ דייני ישראל הוא משום דאלו בגט המעושה ע"פ הדיוטות הוה ליה כדין דכותים דפסול ופוסל והתורה אמרה לפניהם ולא לפני הדיוטות והדיוטו' וכותים שוים נינהו וכדקתני בברייתא אע"ג דאמרינן אנן שליחותא דא"י קא עבדינן ה"ד דיינים וחכמים אשר יהיו בימים ההם כגון רב יוסף וכיוצא הוא דעבדי שליחותייהו דא"י אבל הדיוטות פשיט' ודאי דלא אמרינן שליחותייהו קא עבדי וכ"כ מוהר"ר בצלאל סימן ט"ז והשתא מאי קו' אימא דמש"ה שלא כדין דישראל הגט פסול משום דכיון דעל פי דייני ישראל הוא סמכא דעתיה לגרש דסבור שכדין מעשין אותו אבל שלא כדין דגוים לא סמכא דעתיה ומש"ה אפי' ריח הגט אין בו ובכדין דבר תורה כשר אע"ג דלאו בני עשויי נינהו משום דיצרו הוא שתקפו (דהך טעמא שייך אפי' תימא דלאו בני עשויי נינהו דהא רבינו בסוף הל' סנהדרין כתב דאסור לדון לפני דייני גוים משום שנאמר לפניהם הרי דס"ל דכותי' לאו בני עשויי נינהו ואפילו הכי מטעמא דיצרו הוא שתקפו כתב דכשר מן התורה) משו"ה הוצרך לומר דכל הך שקלא וטרייא היינו מקמי דהוה שמיע ליה ההיא ברייתא דמייתי אביי לאקשויי לר"י דדריש לפניהם ולא לפני הדיוטות והוה ס"ל דשלא כדין דישראל דקאמר שמואל אפילו הדיוטות קאמר ומשום הכי פריך שפיר לר"מ והוצרכו לומר דכדין דכותים בטל מן התורה וכפי' רש"י אמנם לבתר דשמיע לן ההיא בריי' דמייתי אביי מצינן למימר שפיר להא דר"מ דדבר תורה גט מעושה בכותים כשר אע"ג דלאו בני עשויי נינהו משום דיצרו הוא שתקפו כמ"ש רבינו והיינו דבפרק חזקת מייתי תלמודא הא דר"מ ליישב לר"ה והכי מוכח דאכתי לא שמיע ליה לתלמודא ההיא ברייתא ממאי דפריך בגמרא מ"נ אי כותי' בני עשויי כו' ואי לאו בני עשויי כו' ואמאי לא פריך בפשיטות מברייתא דקתני לפניהם ולא לפני הדיוטות אלא ודאי כדכתיבנא ומ"ש רבינו או שהיו הדיוטות דמשמע דשלא כדין דהדיוטות הגט כשר מן התורה כבר כתב מוהר"ר בצלאל סי' הנז' דהק' דאם היו הדיוטות אע"פ שכדין עבדי מ"מ הוי כשלא כדין ופסול מדרבנן דהתורה אמרה לפניהם והכי אזיל לשון רבינו ז"ל לא היה הדין נותן כו' או שהיו הדיוטות שאינו דין שיעשו לפניהם כדין פי' אע"פ שכדין עבדי פסול ולעולם דשלא כדין הוי ככותי' ואינו גט והיינו נמי מ"ש בהלכות יבום לחצו שלא כדין כגון שהיו הדיוטות כלומר דכיון שהיו הדיוטות נמצא דשלא כדין עשו דאנן בעינן דיינים ודו"ק ועיין בס' משאת משה חא"ה סימן י"א ובמהריט"ץ סי' מ' ולענין משומד שתכפוהו ב"ד לגרש עיין בס' מכתב מאליהו שער כ"ז סימן ט"ו ובס' בני יעקב דקמ"ו ובמוהריט"ץ סימן פ"ג יע"ש: