אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ב · הלכה יט

הלכה יח

קדשה אביה כשהיא קטנה ומת אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר כו'. הנה דעת רבינו כדעת ר"ת שהביאו התוספות פרק התקבל ד"ה וכל כו' והר"ן שם דקטנה שאינה יכולה לשמור את גיטה מתגרשת ע"י אביה וקרינן ביה משלחה ואינה חוזרת והביאו ראיה מן הירושל' דפרק חרש ע"ש ועיין במוהריב"ל ח"ב סי' ד' שהביא ראיה עוד מהירושלמי דפרק התקבל ותמה על התוספות והר"ן יע"ש ולעד"נ דמהירושלמי שהביא הרב ליכא ראיה דמצינן למימר דההיא ירושלמי לית ליה טעמא דמשלח' וחוזרת אלא ס"ל כרבי ינאי דה"ט מפני שאין לה יד ולרבי ינאי ודאי דמתגרשת ע"י אביה ומשו"ה הביאו ראיה מירושלמי דהתם דאף לטעמא דמשלחה ואינה חוזרת קאמר דמתגרשת ודוק: וראיתי להרב עצמות יוסף דף ע"ז שהקשה לסברא הלזו וז"ל ואיכא למידק לפירוש הר"ם שכתבו התוס' ד"ה וכל דקטנה שאינה יכולה לשמור את גיטה מתגרשת ע"י אביה משמע שאם יודע' לשמור מתגרשת ע"י עצמה וכיון שכן תיקשי להו ההיא דאמרינן פ' התקבל ג' מדות בקטן וכנגדן בקטנה אגוז ונוטלו כו' זוכה כו' וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון הגיע לעונת הפעוטות כו' וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה ולדברי הר"ם למה צריך עד שיגיע לעונת הפעוטות דביודעת לשמור לבד כגון אגוז ונוטלו כו' מתגרשת ע"י עצמה נמי ודוחק לומר דבהך שיעורא דאגוז ונוטלו אינה יודעת לשמור את גיטה שוב ראיתי גירסא אחרת דגרסי אגוז ונוטלו כו' וכנגדו בקטנה מתגרשת מקדושי אביה ואפשר שהר"ם ג"כ גריס הכי והוא גי' הרי"ף בהלכות עכ"ל ונראה שכונת דבריו לומר דבשלמא לדעת רש"י דקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה איכא למימר דביודעת לשמור כו' דהיינו שיעורא דאגוז ונוטלו מתגרשת ע"י אביה אבל שתהיה מתגרשת על ידי עצמה בעינן לעונת הפעוטות והיינו מימרא דרבא דקאמר הגיע לעונת הפעוטות כו' וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה כלומר כדי שתתגרש ע"י עצמה אם מת אביה כמ"ש רש"י שם אכן לדעת הר"ם דס"ל דאפילו באינה יודעת מתגרשת ע"י אביה אם כן משמע דביודעת לשמו' מתגרשת ע"י עצמה ואם כן ק"ל שפיר האמנם נראה דאשתמיט מיניה דברי הטור ז"ל דבסי' קמ"א כתב בהדיא דלדעת רש"י כל שלא הגיע לעונת הפעוטות אפי' ע"י אביה אינה מתגרשת גם מ"ש ודוחק לומר דהך שיעורא דאגוז ונוטלו אינה יודעת לשמור לא ידעתי איך נתיישבה דעתו בזה דאי בהך שיעורא אינה יודעת לשמור אם כן איך מתקדשת למיאון הא קי"ל כר"ח דכל תנוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן גם מ"ש דאפשר דר"ם גריס כגי' הרי"ף לכאורה איכא לאקשויי דהא חזינן להרז"ה ז"ל דגריס כגי' רש"י וכמ"ש הר"ן וכ"כ להדיא שם ודעתי נוטה לדברי רש"י ז"ל בכל זה חוץ ממ"ש דכל שאינה יכולה לשמור אינה מתגרשת אפילו בקבלת אביה ולא נראה לי דבריו לפי שאביה משמרה מלחזור עכ"ד הרי דאיהו גריס כגירסת רש"י ואפי' הכי ס"ל כדעת הר"ם דמתגרשת על ידי אביה אמנם אחר ההשקפה לא קשה שכבר כתב הרז"ה זכרונו לברכה בפרק ב"ש וביבמות וז"ל ולי נראה דכי אמרינן וכל שאינה יכולה לשמור אינה מתגרשת היינו אפי' מדאורייתא והוא כשיעור שאינה מתקדשת למיאון וכי אמרינן שהיא מתגרשת בקדושי אביה בפעוטות לכתחילה הוא דאמרינן הכי כדי שתהא יודעת לשמור את עצמה ג"כ דאי לא הו"ל כנשטית דאינה מתגרשת מדרבנן שמא ינהגו בה מנהג הפקר יע"ש וא"כ מעתה לק"מ לדעת הרז"ה דמאי דקתני בברייתא דיודעת לשמור מתגרשת היינו לומר דמגורשת מדאורייתא אבל אינה מתגרשת מדרבנן לאפוקי אינה יודעת דמדאורייתא נמי לא ומשום הכי רבא ל"ק בצרור וזורקו דמתגרשת בקדושי אביה כיון שאינה מגורשת מדרבנן אלא בשיעורא דפעוטות קאמר דמתגרשת אפילו מדרבנן וכמ"ש הרז"ה אמנם לדעת הר"ם לא מצינן למימר הכי שהרי איהו ס"ל דבקטנה ליכא טעמא דשמא ינהגו בה מנהג הפקר כיון דלאו בת תאוה היא וכמ"ש שם התוס' בהדיא ואהא ק"ל להרב ז"ל שפיר והוצרך לדחוק דגריס כגירסת הרי"ף מיהו אכתי קשה שהרי התוס' בפרק התקבל ד"ה וכל כתבו דעת ר"ת דע"י אביה מתגרשת והורה כך הלכה למעשה נראה דס"ל דמתגרשת לכתחילה ובסמוך ונראה ד"ה כל נראה בהדיא דגרסי כגירסת הרי"ף ז"ל. שוב ראיתי דמעיקרא קו' ליתא ואשתמיטתיה מיני' דברי הרא"ש שבפ' התקבל שכתב וז"ל ת"ר קטנה שאינה יכולה לשמור את גיטה כו' אומר ר"ת דמתגרשת ע"י אביה כו' ובמימרא דרבא כתב וז"ל הפעוטו' מקחן מקח כו' וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה והיינו שיעורא דלעיל דיודעת לשמור והא דקרינן יודעת לשמור קדושיה בפחות מכן היינו משום דקדושי קטנה דרבנן אבל להפקיע קדושין דאורייתא ע"י גט בעינן דעת רבתי עכ"ד הרי לך שהרא"ש ז"ל אזיל בשיטת הר"ם והוק' לו קושיי' הרב וכתב דמאי דאמרינן בברייתא וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה מגורשת היינו שלא הגיע לעונת הפעוטות דלענין גט מיקרי שאינה יודעת ודוק וראיתי למוהריב"ל ז"ל ח"ב סימן ד' שהקשה על התוס' והר"ן ז"ל שהביאו ראיה מירושלמי דפרק חרש אמאי לא הביאו ראיה מירוש' דפרק התקבל דקאמר נשאת היא ואביה ואם יש בה דעת היא ולא אביה הרי מדקאמר בירוש' נשאת ואין בה דעת היא ואביה אין יכולין לקבל את גיטה מבואר דבעודה ארוסה מתגרשת ע"י אביה ואפי' אין בה דעת ומהיותר תימא על הר"ן שהביא הירוש' הלזו סמוך ונראה לראיה לדעת הרי"ף ז"ל דקטנה ארוסה אביה ולא היא אמאי לא הביא מהך ירושלמי ראי' לדעת ר"ת יע"ש שהצריכו עיון ולע"ד נראה ליישב דמש"ה לא הביאו ראיה מהירושלמי הלזו משום דלפי גירסת רש"י והיא גריסת התוס' גם כן דכדי שתתגרש ע"י עצמה בעינן לעונת הפעוטות א"כ מאי דקאמר בירושלמי אם יש בה דעת היא ולא אביה ע"כ צ"ל שהגיע לעונת הפעוטות ואם כן כי קאמר דבנשאת אין בה דעת בין היא בין אביה אינן יכולים לקבל היינו כל שלא הגיע לעונת הפעוטות ואפי' בהגיע לשיעור דצרור וזורקו אפי"ה לא מהני משום דלהפקיע קדושין דאורייתא על ידי גט בעינן דעת רבתי כמ"ש הרא"ש וא"כ איכא למימר דכי דייקינן מינ' דבארוסה מתגרשת ע"י אביה ה"ד בהגיע לשיעור דצרור וזורקו דהרי היא יודעת לשמור קצת והילכך כל שמתגרשת ע"י אביה מהני אמנם היכא דאינה יודעת לשמור גיטה כלל דהיינו קודם שיעור דצרור וזורקו ה"נ דאפי' ע"י אביה לא מהני אמטו להכי הוצרכו להביא ראיה מירושלמי דפרק חרש דמשם בארה דאפי' בקטנה שאינה יודעת לשמור כלל מתגרשת ע"י אביה דהתם בנשתטית קיימינן דאינה יודעת לשמור כלל ואפי"ה מהני כן נ"ל נכון ודוק: ודע שהתוס' בפרק הא"מ אחר שהביאו ראיה מהירושלמי דפרק חרש סיימו וז"ל אע"ג דקאמר התם דמשום גרירא אסורה הנ"מ בגדולה והיא שוטה לפי שיש לה תאוה ובני אדם להוטי' אחריה כו' אבל בקטנה דלאו בת תאוה ליכא למיחש כלל ומתגרשת עכ"ל יע"ש. והן עתה נדפס ובא ספר בתי כהונה ח"ב למורי' הרב כמוהר"י הכהן הי"ו וראיתי שם בחלק בית אבות דכ"ט שתמה על דברי התוס' הללו מדאמרינן בר"פ חרש דתקינו רבנן נשואין לקטנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר יע"ש אלמא דכמו שחששו בשוט' שלא תתגרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ה"נ חששו בקטנ' שתנש' משום גרירא וכ"ש שאם נשאת שראוי שלא תתגרש וצ"ע עכ"ד. ולע"ד אפשר לדחות דמ"ש התוס' דקטנה לאו בת תאו' היא ה"ד בקטנה שאינה יכולה לשמור את גיטה דבהכי הוא דשקלו וטרו אבל בקטנה דיודעת לשמור את גיטה דהיינו כל שהגיע לעונת הפעוטות לפי גירסת רש"י או בשיעורא דצרור וזורקו לפי גיר' הרי"ף ז"ל מודו התוס' ז"ל דבת תאוה היא והיינו ההיא דאמרינן בפרק חרש דתקינו לה רבנן נשואין לקטנה שמא ינהגו בה מנהג הפקר ואע"ג דלפי גירסת רש"י ז"ל והיא גירסת התוס' בפרק התקבל תקינו לי' רבנן קדושין לקטנה בשיעורא דצרור וזורקו אע"ג דלענין גט מקרי אינה יכולה לשמור את גיטה ולאו בת תאוה היא לדעת התוספות ז"ל יש לומר דה"ק התם דמעיקרא פריך מ"ש קטן דלא תקינו רבנן נישואין ומשני משום דאתי לכלל נישואין ואהא פריך והרי קטנה דתקינו לה רבנן קדושין אף ע"ג דאתי לכלל נישואין דאורייתא ואם איתא לא הוה לי' לתקוני כלל דומיא דקטן ואהא תי' התם שלא ינהגו בה מנהג הפקר כו' וכיון דע"כ הוצרכו רז"ל לתקוני קדושין בשהגיע לעונות הפעוטות לא פלוג רבנן לתיקון אפילו בשיעורא דצרור וזורקו דלמא אתי למטעי כנ"ל נכון ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה