שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה ה
וצריך שיאמר הבעל עצמו לסופר כו'. נ"ב בפרק התקבל דף ס"ו אבעיא לן בגמ' שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אמר לב' כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו שלח להו תצא והדבר צ"ת ומסיק בגמ' דהא קא מספקא ליה לשמואל כתובו כת"י הוא וכתב הגט נעשה כאומ' אמרו וכשר או כתב הגט וכיון ששינו מדעת המשלח הגט בטל וכיון שכן יש לתמוה על רבינו ז"ל אמאי השמיט הך בעייא ובשלמא לדעת הטור ודעימיה דס"ל דאומר אמרו הגט בטל אם כן תו ליכא לספוקי כלל דממ"נ הגט בטל אבל רבינו ז"ל דפוסק באומר אמרו דקרוב להיות בטל הו"ל לאתיוי הך בעייא ולמימר דהוי ספק מגורשת דאי כת"י הוא וכתב הגט נעשה כאומר אמרו וקרוב להיות בטל ואי כת"ה הוי בטל לגמרי וכבר צווחו עליו האחרונים ז"ל ועיין בהרב פר"ח ז"ל סימן ק"ך ס"ק י"ו מה שנדחק בזה יע"ש והנה כפי מ"ש הרב ז"ל שם סמוך ונראה עמו וז"ל ודע שהתוס' ורש"י נחלקו בפי' הסוגיא דלשיטת התוס' ז"ל בד"ה כת"י דוקא מבעיא ליה בב' כיון דס"ל לשמואל אומר אמרו כשר א"כ חס"ו פסול דאי לא נפיק מיניה חורבא כדאיתא בש"ס וכשאמר לב' כתבו ותנו הוי כאלו א"ל בפי' שישתתפו אחר עמהם לכתוב או לחתום לכך בעי מה רוצה הבעל שיעשו אבל באומר לג' תנו או כתבו ותנו צריך שיכתבוהו ויחתמוהו ואי כתבו וחתמו אחרים הגט בטל את"ד יע"ש א"כ כפי זה נראה דלק"מ דאפשר לומר דרבינו ז"ל יסבור כשיטת התוס' ז"ל דמשום דס"ל לשמואל דחס"ו פסול הוא דוקא מבעיא ליה וכיון דרבינו ז"ל בפ"ט מהל' אלו הלכה כ"ז פסק דחס"ו כשר א"כ תו ליכא לספוקי כלל והדר דינא לדין האומר לשלשה תנו דבעי' שיכתבו ויחתמו הן לכ"ע והתימא על הרב ז"ל איך לא שת לבו לזאת עד שדחק ליישב דעת רבינו אמנם אעיקרא דמילתא במה שהבין הרב הנז' ז"ל בדעת התוס' דדוקא שאומר לב' הוא דקא מבעייא ליה אבל באומר לג' בעינן שיכתבו ויחתמו הן וכן הבין הרב ח"ה יע"ש לע"ד לא כן ידמה דא"כ אי האי דאקשי' בגמ' ותיפשוט ממתניתין אמר לב' כו' ומשנינן היא גופא קא מבעיא ליה כו' והדר פרכינן פשיטא דכתב הגט מדקתני סיפא אר"י נומינו לשליח אף אנו מקובלין כו' שילמדו ויכתבו אא"ב כת"ה שפיר אלא אי אמרת כת"י מי איכא ב"ד כו' ומסיק אין איכא ב"ד חדתא והשתא מאי קו' שאני התם דהוי ב"ד והפר"ח ז"ל נרגש מזה וכתב דשמא הכי קא פריך דכי היכי דהתם כת"ה ה"נ כת"ה ולא ירדתי לסוף דעתו דא"כ מאי דקא אקשינן אא"ב כת"ה שפיר אלא א"א כת"י מי איכא ב"ד כו' אדתריץ ליה אין אי' ב"ד חדתא הכי הו"ל לאקשויי פשיטא דכת"ה מדקתני סיפא וכי היכי דהתם ע"כ יכתבו דקתני הוי כת"ה נמי כיון דהוו שלשה ה"נ ברישא דקתני יכתבו הוי כת"ה נמי ולא שייכא לתרוצי כלל אין איכא ב"ד כו' ותו דהא ודאי ליתא דאיך אפשר דמאי דדייק בגמרא הו' דכי היכי דהתם הוי כה"ה ה"נ הוי כת"ה דא"כ לפי זה עדיפא מינה הוה ליה לאקשויי מרישא גופא דקתני האומר לב' תנו או לג' כו' הרי אלו יכתבו וכי היכי דיכתבו דאומר לג' הוי כת"ה ה"נ יכתבו דאומר לב' הוי כת"ה והאיך מספ"ל לשמואל ומדלא הקשה עליו מרישא משמע דהא ל"ק דמצינן לומר דיכתבו דקתני האומר לב' והאומר לג' לאו בחדא מחתא נינהו אלא הא כדאיתא והא כדאי' באומר לב' יכתבו ר"ל יחתמו ובאומר לג' יכתבו ר"ל כתיבה ממש וא"כ איך אפשר לומר דהדר פריך מיכתבו דסיפא דכי היכי דיכתבו דסיפא הויה כתיב ה"נ יכתבו דרישא דהתם ודאי מצינן למימר שפיר דהא כדאיתא והא כדאיתא מכ"ש דרישא סוף דבר שלא יכולתי להולמם דבריו ותו יש לתמוה כפי מה שהבינו הם ז"ל בדברי התוס' דדוקא משום דס"ל לשמואל דחס"ו פסול הוא דקא מבעיא ליה אבל באומר לג' בעינן שיכתבו הן דנראה דהא ודאי ליתא דהא רב גופיה בפ' המגרש דפ"ו אית ליה בהדי' דחס"ו כשר ועכ"ז קא מבעיא ליה הכא אי כתובו כת"י או כת"ה וא"כ איך אפשר דס"ל להתוספות דבאומר לג' בעינן שיכתבו ויחתמו הן דהא אומר לב' לרב הוי כאומר לשלשה לשמואל ועכ"ז קא מיבעיא ליה אמנם הנראה לע"ד פשוט בכונתם הוא דהנה הרשב"א בחידושיו כתב וז"ל והא דבי רב דשלחו ליה כו' פי' בתוספות (הם תוספות אחרים) דאזלי לטעמייהו דס"ל לרב חס"ו כשר הלכך יכול להיות שהקפיד שיעשו ב' כתיבה וחתימה שאלו לדברי האומר פסול היאך אפשר שהקפיד זה אכתיבה כיון שיהא פסול בכך עכ"ד ומעתה נתבאר כונת התוס' במ"ש וא"כ חס"ו פסול וכשאמר כו' דקשיא להו לשמואל היאך מספקא ליה אי כת"י או כת"ה הא כיון דחס"ו פסול היאך יכול להיות שהקפיד אכתיבה וכמ"ש הרשב"א משם התוספות ואהא כתבו וכשאמר לב' הוי כאלו אמר להם שישתתפו אחר עמהם לכתוב או לחתום לכך בעי מה רוצה הבעל שיעשו כלומר ומשום הכי מספ"ל לשמואל אמנם ודאי דלמאן דס"ל חס"ו כשר פשיטא ודאי דאיכא לספוקי שפיר אי כת"י או כת"ה כמו שאמר הרשב"א ז"ל ומינה באומר לשלשה תנו דאיכא לספוקי נמי הכי דומיא דאומר לב' לרב דס"ל דחס"ו כשר כנ"ל ודוק ומעתה אזלה לה ההיא תי' דכתיבנא לעיל ליישב דעת רבי' למה השמיט הך בעיא דשמואל ועיין במהר"ם ב"ח סימן הנזכר ס"ק כ"ד שתי' לקו' זו וז"ל ויראה דע"כ לא מספ"ל לשמואל אי כתובו כת"י או כת"ה אלא משום דס"ל דאומר אמרו כשר כדאסיקנא בגמרא ומשום הכי מספ"ל דילמא כת"י קאמר וכת"ה נעשה כאו' אמרו אבל למאן דס"ל דאומר אמרו פסול או בטל מילתא דפשיטא דכתבו דקאמר אכתב הגט קאי דאי אכת"י וכת"ה נעשה כאומר אמרו הגט או פסול או בטל ואין אדם מוציא דבריו לבטלה ומש"ה רבינו דפסק דאמרו פסול מילתא דפשיטא דכתבו דקאמר הוי כת"ה ולא כת"י ואם אמרו לסופר וכתב וחתמו הם הגט בטל כיון שכתבו מי שלא צוה הבעל לכותבו א"ד יע"ש וסהדי במרומים שקודם ראותי דברי הרב עלה בדעתי לתרץ כן בדעת רבינו האמנם דברי ה"ה עמדו לקראתי שכתב שרבינו פסק כר"ן ור"ח דאמרי כשר ולא תעשה דס"ל דגט פסול יע"ש נראה מדברי ה"ה בהדיא דס"ל דמאן דאמר כשר ול"ת גט פסול הוא דקאמר ול"ת ר"ל שלא תנשא וא"כ כפי דברי ה"ה הללו לא ניתן ליאמר תי' זה כלל שהרי ע"כ צ"ל דס"ל דאפי' נימא דאמרו פסול אפי' הכי מיבעיא ליה לשמואל אי כת"י או כת"ה קאמר שהרי בגמרא פרכינן עלה למאי דהוה בעי למימר דאי כת"י הוא כת"ה נעשה כאומר אמרו ומודה ר"י באומר אמרו ממתניתין דקתני חתם ס"ו כשר דאי ס"ד מודה ר"י באומר אמרו זמנין כו' ומשני כיון דאמר מר כשר ול"ת כן בישראל לא שכיח ולא גזרו רבנן כו' והשתא אם נאמר דמאן דס"ל דאמרו פסול ליכא לספוקי כלל אי כת"י קאמר א"כ מאי משני הא ע"כ שמואל ס"ל כמאן דאמר כשר ותעשה דאלו למ"ד כשר ולא תעשה והו"ל גט פסול לדעת ה"ה מאי מספ"ל וא"כ היכי משני הכי אליבא דשמואל אלא ודאי דס"ל לה"ה דבעיא דשמואל מצי קאי אפי' אי נימא אמרו פסול ומהתימה על הרב איך העלים עיניו מזה ומ"מ אף שלדברי ה"ה לא ניתן ליאמר סברא זו מ"מ אנן בדידן מצינן למימר הכי ליישב דברי מרן הכ"מ שכתב דאמרו לא פסול אלא משום גזרה דלמא אתי לאכשורי היכא דלא אמר אמרו ותמהו עליו הפר"ח סי' הנזכר והרב בני יעקב דקמ"ה ע"ב דמסוגית הגמרא מוכח בהדיא דאמרו פסול דבר תורה מדפרכינן ומי מודה ר"י באומר אמרו והתנן כו' ואם איתא דאמרו הוי מדרבנן מאי קושיא הא שפיר מספ"ל לשמואל דאי כת"י כת"ה נעשה כאומר אמרו ונהי דמדרבנן פסול כיון דמדאורייתא כשר אם נשאת לא תצא ואם כת"ה הוא הרי שינו מדעת הבעל ואינה מגורשת כלל ומש"ה קאמר תצא והדבר צ"ת יע"ש אכן כפי מ"ש יש לומר דדעת מרן כמ"ש מוהר"ם ן' חביב ומשום הכי פריך תלמודא שפיר ממתניתין דכתב ס"ו דכיון דאמרו פסול אפי' נימא דהוי מדרבנן א"כ מאי מספ"ל לשמואל אי כת"י קאמר וכתב הגט נעשה כאומר אמרו הא כיון דאמרו פסול פשיטא ודאי דכת"ה קאמר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כמ"ש הרב ואהא מתרצינן בגמ' דכיון דאמר מר כשר ול"ת לא שכיח ולא גזרו רבנן וס"ל למרן הכ"מ ז"ל דמאן דאמר כשר ול"ת הכונה לומר דלא יכתוב הסופר לכתחילה אבל אם כתבו ש"ד דכיון דאינו אלא משום חששא דשמא תשכור עדים כיון שאנו אומרים לכתחילה לא יכתוב ליכא למיחש ובהכי סגי והכי מוכח לישנא דל"ת והילכך מספ"ל לשמואל דדלמא כת"י הוא וכת"ה נעשה כאומר אמרו כיון דהא מיהא אם כתבו הגט כשר שהרי אפי' נימא דכת"ה קאמר אפי' הכי לכתחילה לא יכתבו משום דהו"ל חס"ו וכבר כתב מרן הכ"מ פ"ט מהלכות אלו דין כ"ז דאפי' למ"ד חס"ו כשר לכתחילה לא יכתוב יע"ש ובהכי יש ליישב מה שהקשה הרב מכתב מאליהו שער א' סי' ד' שלפי דעת מרן מאי האי דק"ל לעולא וכי מאחר דכשר אמאי ל"ת ואמאי ל"ק דמשום גזירה אטו היכא דלא אמר אמרו אכן ע"פ האמור לק"מ משום דע"כ הא דקאמר רב דכשר ול"ת לאו משום גזירה אטו היכא דלא אמר אמרו וכר"י משום דא"כ הי"ל לומר דה"ז גט פסול ככל פסולי דרבנן משום גזרה וכדקתני בברייתא הרי זה גט פסול עד שישמעו קולו ומדקאמר כשר ול"ת משמע דלכתחילה הוא דוקא דל"ת ואם כתבו ונתנו הגט כשר ואהא תריץ דהיינו משום גזרה דשמא תשכור עדים דכיון דמשום הך חששא הוא בהכי סגי דכיון דאין הסופר כותבו לכתחילה אינה שוכרת עדים שהרי יודעים הם שהסופר לא יכתוב ואפי' לר"מ ל"ת כן לכתחילה משום הך חששא ולאו אליבא דר"י קיימינן דאלו לר"י הגט פסול כשאר פסולין דרבנן כנ"ל ליישב דברי מרן האמנם אכתי פש גבן להבין דברי מרן הב"י שכתב בסי' ק"ך שלדעת הר"ן כל היכא דאמר להם אמרו לסופר פ' ויכתוב ולפ' ולפ' ויחתום פסול דאיכא למיחש לחורבא דמשום כיסופא דסופר מחתמו ליה יע"ש שא"כ קשה דמאי פריך בגמרא הא כיון דאינו פסול אלא מדרבנן משום הכי קאמר שמואל תצא והדבר צ"ת דשמא כת"י הוא וכת"ה הו"ל כאומר אמרו ואם נשאת לא תצא וליכא למימר דס"ל כמ"ש דכיון דפסול מדרבנן ודאי דליכא לספוקי דכת"י קאמר דא"כ כי משני כיון דאמר מר כשר ול"ת כו' היינו לומר דל"ת כן לכתחילה אבל גט פסול לא הוי דא"כ איך כתב מרן דמשום חשש חורבא הגט פסול הא אי משום חורבא בכשר ול"ת גרידא סגי ולהא ודאי י"ל דס"ל דאע"ג דתלמודא קאמר הכי אינו אלא לדיחוי' בעלמא אבל למסקנא לא קאי הכי מדחזינן דפריך לעולא דקאמר וכי מאחר דכשר אמאי ל"ת ולא משני דמשום חשש חורבא הוא משמע דס"ל דאפי' נימא דכשר ול"ת איכא למיחש לחורבא ועיין ברש"ל אך קשה דא"כ מנ"ל לר"ח דמתניתין דמכשר חס"ו ר"י היא הא אפי' כר"מ מצי אתי דאע"ג דס"ל לר"מ דמילי מימסרן לשליח ואמרו כשר מ"מ נימא דלר"מ ג"כ פסול הוא מדרבנן משום חורבא ומשום הכי חס"ו פסול ולהא נמי מצינן למימר דס"ל להר"ן כמ"ש התוס' ד"ה מאי דלר"מ חיישינן לתקלה אחריתי דזמנין דאמר לג' תנו ונמלכו כו' יע"ש אך המעיין בחדושי הר"ן לגיטין יראה בהדיא דס"ל כדעת רש"י דלמאי דבעי למימר דכשר ול"ת שמואל מוקי למתניתין אפי' כר"מ יע"ש ותו דא"כ קשה דמאי פריך בגמרא הניחא למאן דאמר כשר ול"ת אלא למאן דאמר כשר ותעשה מאי איכא למימר ומאי קושיא נימא דמאן דאמר כשר ותעשה היינו אליבא דר"מ דחס"ו פסול משום דאיכא למיחש לתקלה אחריתי ומשום הכי אמרו כשר ותעשה אמנם לר"י ה"נ דכשר ול"ת משום חששא דזמנין דנפיק מיניה חורבא שהרי למאי דתריץ נמי דר"י תרתי נמי קאמר ע"כ הנהו אמוראי דאמרי כשר ותעשה אליבא דר"מ הוא דאמרי וכמ"ש רש"י יע"ש ולכן הנראה ליישב דברי מרן הוא דס"ל בדעת הר"ן והרא"ה כדעת מהר"מ אלשקאר בתשובה דכל שאמר אמרו לפלוני כו' לא חשיב מילי ולא מיפסל משום מילי אלא באומר אמרו לסופר סתם וזהו פי' אמרו מדעתיכם הכתוב בהר"ן גם דברי הרמב"ן הכי מתפרשן שכתב וכ"ת דלא מפסיל ר"י אלא באומר אמרו מדעתיכם כלומר שאמר אמרו סתם לס"ו שתרצו דאז חשיב מילי אבל באומר אמרו לפלוני סופר ה"נ דלא חשיב מילי כיון שאין כח ביד השליח למנות למי שירצה ואהא כתב דהא לא משמע הכי דאמרינן בהדיא ולפ' ולפ' שיכתבו משמע דאפילו באומר אמרו לסופר פלוני שיכתוב אפילו הכי חשיב מילי לר"י דאע"ג דבגמ' ל"ק בהדיא אמרו לסופר פ' אלא אמרו לסופר ואיכא למימר דלסופר שתרצו קאמר מ"מ משמע ליה להרמב"ן דלסופר פלוני קאמר דאי לסופר סתם קאמר מסתמא ודאי דלע"ח היה נותן להם רשות לאיזה מהם שירצו שיחתמו דהא לא שכיח שיתן להם רשות לסופר ולא לע"ח ומשום דלא מכרעא כ"כ כתב דהא לא משמע הכי וסייע עצמו מפי' רש"י שכתב בהדיא אמרו לסופר פלוני והיינו דהר"ן ז"ל והרא"ה לא הוצרכו ליישב הא משום דאינו אלא משמעות דורשין (ועיין בפר"ח שפי' כונת הרמב"ן דלא פליג ר"י אלא באומר אמרו מדעתי' בפי' אבל אה"נ דמודה ר"י אפי' באומר אמרו סתם דמיקרי מינוי ומהני כל שלא אמר בהדיא אמרו מדעתיכם יע"ש ולדעתי יש להק' על פי' זה דאם אי' אמאי לא דחה הר"ן תי' זה מכח דא"כ אמאי הוצרך תלמודא לומר דר"י תרתי אמר ושמואל פליג עליה בחדא ואמאי לא משני דע"כ לא קאמר ר"י אלא באומר אמרו מדעתיכם בהדיא וההיא דשמואל שאני דמספקא ליה דשמא כתב ידו קאמר וכת"ה נעשה כאומר אמרו מדעתי' דאיכא לספוקי דאמרו מדעתי' קאמר כיון שלא פירש בהדיא ומשום הכי קאמר דהדבר צ"ת אלא ודאי דאמרו סתם לא עדיף מאמרו מדעתיכם ויש ליישב ודו"ק) אלא דאפי"ה ס"ל למרן דכל שאמר אמרו לפלוני כו' פסול משום חששא דזמנין דאמר לב' כו' ומשום כיסופא מחתמי ואע"ג דאמרו לפלוני חשיב מינוי לדעת הר"ן אפילו הכי כל שאמר להם אמרו הם סבורין שהדבר מסור להם ומ"ש להם הבעל אינו אלא מראה מקום וחיישי לכיסופא אבל לפי האמת נר' ודאי דאינו אלא מינוי שליחות ולא חשיב מילי ועיין בהפר"ח מה שנתקשה בזה שכפי מ"ש לק"מ והכריחו למרן ז"ל לומר הכי מלשון הר"ן ז"ל שכתב וז"ל לפיכך כתב הרא"ה דלא פליג ר"י אלא באומר אמרו מדעתיכם אבל בממנה שליח לא פליג כו' דק' דלאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה דממ"ש אלא באמרו מדעתיכם משמע דדוקא באמרו מדעתיכם דהיינו אמרו סתם לדעת מרן הוא דחשיב מילי אבל באומר אמרו לפלוני לא חשיב מילי וממ"ש אבל בממנה כו' משמע דהא אמרו לפ' לא וכן ממ"ש אם כן נפיק מיניה חורבא דזמנין דאמר לב' אמרו לסופר שאני ממנה לכתוב כו' משמע דדוקא באמר בהדיא שאני ממנה הוא דמכשיר גם ק"ל מ"ש הר"ן ז"ל פ' המגרש אמתני' דחס"ו דאפי' באמרו לסופר פ' לא מהני לר"י דאמר מילי לא ממסרן לשליח (והוא ראי' מוהרד"ך ז"ל) ומש"ה הוצרך לו' שלדעתם נמי אמרו לסופר פ' מיפסיל מדרבנן דהשתא אזלא לישנ' שפי' שכתב דלא פליג ר"י וס"ל דאמרו חשיב מילי אלא באמרו מדעתיכם אבל באמרו לפ' לא חשיב מילי אלא דאפ"ה פסול מדרבנן ומשום הכי נקט בסיפא אבל בממנה שליח לא משום דהתם מכשר לגמרי והיינו נמי מ"ש זמנין דנפיק מיניה חורבא שאמר לב' אמרו לסופר שאני ממנה דהתם דוקא הוא דמכשר אבל באמרו לפלוני פסול מכח הך חששא גופא ואם כן כפי האמור נפקא מינה תלת לדעת הר"ן דבאומר אמרו סתם לר"י חשיב מילי והוה ליה גט בטל ובאמרו לפלוני פסול מדרבנן משום חששא דנפיק מיניה חורבא ובממנה שליח כשר לגמרי וסוגי' הגמ' הכי מתפרשא לדעת' דמשום דשמואל ס"ל דאפי' באמרו סתם לא חשיב מילי וכשר ד"ת שהרי ההי' דשמואל דאמר אי כת"י הוא כת"ה נעשה כאומר אמרו סתם הוא ואהא הוא דקא פריך ממתני' דקתני חס"ו כשר ואמר ר"ח מתני' מני ר"י היא כלומר דאא"ב דאומר אמרו לסופר סתם מדינא הוי גט משום הכי חס"ו כשר דליכא למיחש לחורבא מאי אמרת דכיון דאומר אמרו לפלוני ליכא משום מילי אכתי איכא למיחש דילמא נפיק מיניה חורבא איכא למימר כיון דאומר אמרו לסופר סתם הוי גט בטל מדינא משום דהו"ל מילי גזור רבנן נמי באו' אמרו לפ' והשוו מדותיהם לומר דאמרו פסול משום חשש דילמא נפיק מיניה חורבא דכיון דאמרו סתם בטל מדינא יותר נראה להם לחכמים לפסול אמרו בכל גוונא דאיכא האי רווחא נמי דלא ליתו ליגע באיסור דאורייתא דהיינו אמרו סתם מלפסול חס"ו ברם אי אמרת דאמרו לסופר סתם כשר ולא חשיב מילי הי"ל לפסול חס"ו ולא לפסול או' אמרו ועיין ח"ה ובפרישה והיינו דקאמר ר"ח דמתני' ר"י היא כלומר דלר"י דאמרו סתם חשיב מילי משום הכי פסלו רבנן אמרו לסופר פ' כדכתיבנ' משא"כ לר"מ דאפי' באמרו סתם לא חשיב מילי יותר ראוי לפסול חס"ו מלפסול אמרו כנ"ל ליישב דברי מרן ובהכי סרו מעליו כל תלונות האחרונים זולתי מה שהק' הפר"ח ממ"ש הר"ן שם בסמוך שדעת רבי' בפ"ד מה' זכיה ומתנה דאומר אמרו פסול במתנה ורבינו ז"ל שם מיירי בהדיא באומר לפ' לפ' אלמא שלדעת הר"ן בכה"ג נמי מילי מיקרי והא ודאי עקא היא ואפשר ליישב דלדעת מרן דכיון דבגט פסול מדרבנן משום חשש חורבא אף במתנה נמי אמור רבנן דלא קני מכח הך חששא ועיין בהר"ב מכתב מאליהו טעם לזו ודו"ק. ומ"מ לדעת הרמב"ן ז"ל נראה ודאי דס"ל דאפילו באמרו סתם לא חשיב מילי ובמתנה מהני ואע"ג דממ"ש וכ"ת דע"כ לא פליג ר"י אלא באומר אמרו מדעתיכם משמע דסבירא ליה דאמרו מדעתיכם חשיב מילי (עיין בהרב בני יעקב דף ק"ן ע"ג שנתקשה בזה לדעת הרשב"א והניחו בצ"ע) נראה דלא כ"כ אלא לפום מאי דהוה בעי למימר דטעמא דר"י משום דמילי לא מימסרן אהא הוא דכתב דליכא למימר דר"י לא מיירי אלא בהכי וחשיב ליה מילי אליבא דר"י אמנם לפום מאי דמסיק דטעמא דר"י משום דלא חשיב לשמה ואפילו בממנה שליח בהדיא לא מהני משום ה"ט אם כן ע"כ ס"ל דאפילו באמרו סתם לא חשיב מילי דכיון דחזינן לשמואל דמכשיר אפי' באמרו סתם ע"כ ס"ל דאפילו בכה"ג לא חשיב מילי ואף דר"י פליג עליה ופסל אומר אמרו מ"מ לאו משום ה"ט הוא אלא בכה"ג לא חשיב מילי ואף דר"י פליג עליה ופסל אומר אמרו מ"מ לאו משום ה"ט הוא אלא משום דלא חשיב לשמה שהרי אף בממנה בהדיא פסול מה"ט וכיון שכן מנין לנו לאפושי במחלוקת ולומר דלר"י באמרו אפילו בלאו טעמא דלשמה פסול משום דחשיב ליה מילי והא ודאי אפושי במחלוקת לא מפשי' וכן יראה בהדיא ממ"ש הר"ן ז"ל כבר כתבתי שהרמב"ן סובר דנהי דאמרינן מתנה כגט היינו דוקא באומר לשלשה תנו אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב ולפ' ולפ' ויחתמו אינו כגט ע"כ משמע דדוקא באומר לג' הוא דחשיב כגט אבל באומר אמרו אפי' אמרו סתם לא חשיב מילי וכן יראה ממ"ש אמרו לסופר ויכתוב ולא כתב אמרו לסופר פ' כמ"ש בהמגרש ומ"ש הר"ן ומיהו מסתברא שאין שליח קבלה עושה שליח אלא אם כן אומרת אמרו ומינתו היא שליח לא כ"כ אלא לכתחילה וכמ"ש הפרישה אבל לענין דינא אף הר"ן יודה שדעת הרמב"ן ז"ל אפילו אמרו סתם מהני וזה כבר מוכרח כמ"ש דלא כמ"ש בספר בני יעקב שדעת הר"ן כדעת הרמב"ן ז"ל דאמרו סתם חשיב כמילי ואף דברי מרן הב"י ז"ל בסימן קמ"א שכתב שהרשב"א והר"ן ז"ל חולקין לא כ"כ אלא לכתחילה שדעת הרשב"א דכל שנתנה רשות לעשות שליח יכולה היא לעשות כן לכתחילה ולדעת הר"ן לא ומהתימה על הרב מכתב מאליהו שכתב שלדעת הרמב"ן ז"ל אפי' באומר אמרו לפלו' כו' חשיב מילי והא ליתא וכמ"ש וכ"כ הפר"ח והפרישה ז"ל ופשוט ודו"ק ודע שרבי' ז"ל בפ' ה"מ כתב אמאי דקאמר ר"י אפילו אמר לב"ד הגדול כו' הרי אלו ילמדו ויכתבו וז"ל אינו מן הנמנע שב"ד הגדול לא יהיו בקיאין בכתיבה שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים לא סופרים ותמה הרב בני יעקב דף קמ"ז ע"ד דהא בגמ' אקשינן לשמואל דמאי מספ"ל כו' והא תנן כו' ומשני אין איכא בית דין חדתא הרי דלא מצינן לאוקמא אלא בב"ד חדתא וא"כ היכי פסיקא ליה להרמב"ם דכתב הגט הוא דהא מוכח בהדיא דהכי ס"ל ממ"ש דהתנאי שיהיו חכמים לא סופרים ואי אכת"י קאמר ודאי שב"ד הגדול צריך שידעו לחתום והל"ל בב"ד חדתא כדאמרינן בגמ' עכ"ד יע"ש ולע"ד נראה דלק"מ דע"כ לא מוקמינן בגמר' בב"ד חדתא אלא למאי דס"ד דאומר אמרו כשר לר"י ומש"ה אמרי דכתובו כת"י וכת"ה נעשה כאומר אמרו ברם למאי דמסיק דר"י תרתי קאמר ושמואל ס"ל כותיה בחדא ופליג עליה בחדא א"כ כיון דר"י ס"ל דאומר אמרו פסול א"כ ע"כ יכתבו דקתני במתני' היינו כת"ה ממ"ש כיון דלא מצו למכתבינהו ע"י אחר ופשוט: