שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ב · הלכה ג
וכותבין ונותנים גט לאשתו אע"פ שאין מכירין והוא שיהו העדים והסופר וכו' מכירין שזה הוא פ' ואשתו פ' כו'. נ"ב מדקדוק דבריו אלו נראה דמלבד שצריך שיכירו שמו ושמה צריך שיכירו כי אשה זו המתגרשת היא אשתו של המגרש ותמה הרב גט פשוט סימן ק"ך ס"ק י"א דא"כ מאי פריך בגמ' בפרק גט פשוט דף קס"ז אמתני' דקתני ובלבד שיהיו מכירין וליחוש לב' יב"ש הדרים בעיר אחת דילמא כתיב גיט' ואזיל וממטי לי' לאתתא דהיאך ומסקינן ב' יב"ש אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה והשתא כפי דעת רבינו מאי קושי' והלא אפי' אי איכא ב' יב"ש כיון שמכירין ויודעים כי אשה זו המקבלת גיטה היא אשתו של המגרש תו ליכא למיחש כלל למידי ואמאי אצטריך לומר דב' יב"ש אין מגרשין אלא זב"ז אלא ודאי נראה דא"צ שיכירו שהיא אשתו וכ"כ התוס' בהדיא בפרק כל הגט דכ"ד והביא דבריהם מרן סס"י קל"ו וכתבו בסוף דבריהם דהא דמשני ב' יב"ש אין מגרשין אלא זב"ז ולא משני דאין מגרשין אלא אם כן מכירין עדים שזו היא אשתו אין זה תקנה טובה דא"כ בטורח ימצאו עד"מ וכן נראה מדברי רי"ו פסקו מוהר"ם סי' קל"ו וז"ל ואינה מגורשת אפי' הוציאה גט כו' או יבואו ע"מ ויעידו שזו היא המגרש והמגורשת ע"כ תורף דבריו ולע"ד לק"מ דמצינן למימר דלא הצריך רבינו שיהו מכירין שזו היא אשתו ג"כ אלא דוקא בע"ח וכן מדוקדק בדבריו שכתב והוא שיהיו העדים שחתמו בו מכירין כו' דקדק בלשונו לומר דדוקא ע"ח צריכין שיכירו שזו היא אשתו אבל ע"מ לא והיינו טעמא דבשלמא בע"ח אע"פ שמכירין שמה ויודעים שנקראת פ' ס"ל לרבינו דאכתי איכא למיחש דילמא כתבה לאתתא דלאו דיליה וזו אשת אחר היא כיון שאין מכירין שהיא אשתו ובעלה של זו שמו כשם המגרש הזה ויכתוב הגט לבעלה של זו ששמו כשמו ויתן את הגט לאשה זו להוציא מבעלה כתובה וכי היכי דכתבו התוס' ד"ה וליחוש למאי דס"ד בגמרא דא"צ שיכירו שם האשה דחיישי' להכי דילמא כתב את הגט לאתתא דלאו דיליה ויכתוב הגט לאיש אחר ששמו כשמו להוציא מבעלה כתובה ה"נ איכא למיחש השתא נמי אי אמרת דא"צ שיכירו שהי' אשתו ברם בע"מ מודה רבינו ז"ל דא"צ שיכירו שזו היא אשתו כיון דליכא למיחש למידי דאי יהבה לאתתא דלאו דיליה מאי אהנייא לי' הא כשמוציאה את גיטה רואים שאין זו שמה ושם בעלה וכמ"ש התוס' ורי"ו ומשום הכי פריך תלמודא שפיר וליחוש לב' יב"ש כו' והא דלא משני דבע"מ נמי בעינן שיכירו שהיא אשתו כדבעי בע"ח היינו משום שאין זו תקנה טובה דבטורח ימצאו ע"מ וכמו שכתבו התוס' ומשום הכי קאמר רב דב' יב"ש אין מגרשין אלא זב"ז דהא עדיפא טפי אבל בע"ח כיון דלא אפשר בלא"ה בעינן שיהו מכירין שהיא אשתו זה כנ"ל דעת רבינו וכן ראיתי להרב בית שמואל סי' הנזכר סק"ד שכתב וז"ל ונראה אפי' אם מכירין את שמותם צריכין לידע שזו היא אשתו דאם לא כן אכתי תקשי קושית הש"ס דילמא זו אשת אחר היא כמו שהקשה שם דילמא יתן הגט לאשת אחר כן יש לחוש שמא זו היא אשת אחר אלא נ"ל דיודעים שזו היא אשתו וזו שמותם עכ"ל ונראה שכוון למ"ש ועיין בנ"י שם שנראה מדבריו למעיין שם דס"ל שצריך שיכירו שזו היא אשתו ולמעשה יש להחמיר כדעת הרב בית שמואל וכדכתיבנא וכנראה מדקדוק רבינו ודוק: