שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה ט
ומנין שיתנהו לה בתורת גירושין שנאמר כו' ואם אמר לה אחר כך ה"ז גיטך ה"ז גט כו'. נ"ב פרק המגרש דפ"ה והרב ל"מ ז"ל הקשה לדברי הרשב"א שכתב ה"ה בפ"ג מה' אישות דין ח' גבי היה מדבר עם האשה כו' דהיכא דאין עסוקין באותו ענין שאפילו חזר ואמר לה הרי את מקודשת והיא רוצה צריך שיטול הכסף ממנה ויחוזר ויתננו לה בתורת קידושין ע"כ דהכא משמע דאפילו אחר שנתן לה הגט אם אמ"ל הרי זה גיטך הגט כשר וא"צ שיחוזר ויטלנו והא הכא נתינ' דאוריית' הוי דכתיב ונתן דומיא דהתם כו' ותי' וז"ל וי"ל דשאני התם דמדאורייתא בעינן שיאמר ה"א מקודשת כמ"ש התוס' בקדושין דף ד' ד"ה כי יקח כו' ומש"ה כי לא אמרו קודם נתינה כו' לא הוי קדושין מן התורה אבל הכא גבי גט דמדאורייתא בנתינה לחוד סגי ומדרבנן הוא דבעינן שיאמר ה"ז גיטך אפילו שיאמר לה אחר נתינת הגט כשר כו' יע"ש ולע"ד לא נהירא לי במ"ש שדעת הרשב"א ז"ל הוא דבגט מדאוריית' בנתינה לחוד סגי אלא דרבנן אמרו דבעינן שיאמר ה"א מגורשת ומשום הכי אם לא היה מדבר עמה ע"ע גיטה הגט פסול וכי אמר לה אחר נתינה כשר דהא מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין נראה בהדיא דס"ל דמדאורייתא בעינן שיאמר ה"א מגורשת שלא כדעת רבינו שכתב בדין י"א דהוי מדרבנן שהרי הקשה שם אמתני' הלזו דקתני אמר לה כנסי ש"ח זה אינו גט וז"ל ותמיהא לי מילת' אמאי נקט באומר כנסי ש"ח זה לישמועינן בנותן לה גט סתם דאינו גט וכ"ש באומר לה כנסי ש"ח זה כו' יע"ש והשתא אם איתא דס"ל להרשב"א ז"ל דמדאורייתא בנתינה לחוד' סגי מאי קא ק"ל דלישמועינן בנותן לה גט סתם הא בנותן גט סתם הגט פסול מדרבנן ומתני' קתני אינו גט מן התורה ומש"ה נקט לה באומר כנסי ש"ח זה אלא ודאי מוכח בהדיא דס"ל להרשב"א דבנותן לה סתם אינה מגורשת מן התורה הפך דעת רבינו ועיין בלח"מ ז"ל במ"א שכתב שלדעת רבינו בדוקא נקט מתניתין כנסי ש"ח זה יע"ש: ולעיקר קו' כבר הרשב"א ז"ל גופיה בחידושיו לקדושין ד"ט נרגש מזה וכתב וז"ל ומיהו נ"ל דהכא אפילו למאן דאמר אינו צריך שיטלנו הימנו הכא צריך הואיל וקנאתו לגמרי דהא אי בעי למיהדר לא מצי הדר דמימר אמרה ליה את בסתמא יהבית ניהלי ואנא למתנה איכווני כו' והוה ליה ככנסי סלע זה שאני חייב ליכי כו' ודמיא למאי דאמרינן בגיטין פרק המגרש אפילו תימא ר' דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו כו' והכא עדיפא דקנאתו לגמרי עכ"ד יע"ש ומיהו אכתי ק"ל דכפי זה מאי ק"ל הכא אמתני' דידן דלישמועינן בנותן לה גט סתם נימ' דמש"ה נקט דוקא כנסי ש"ח משום דבעי למתני עד שיאמר ה"ז גיטך ואלו בנותן לה גט סתם לא מהני עד שיטלנו הימנה דמצית למימר אנא למתנה איכוונית ולצור על פי צליחותו ועיין מ"ש הטור סימן וצ"ל דדוק' גבי קדושין כיון שנתן לה בסתם ליכא גילוי מילתא שנותן לה לשם קדושין ומש"ה כתב הרשב"א דצריך שיטלנו הימנה ויחוזר ויתננו לה משום דמצית למימר אנא למתנה איכונית ולשם מתנה יהבית ניהלי משא"כ בגט דאע"ג דנתנו לה סתם הרי הוכיח מתוכו דלשם גט נתנו לה ולא מצית למימר דלשם מתנה יהבית ניהלי ולפי זה נפקא מינה לענין דינ' דבקדושי שטר דינו כגט ואין צריך ליטלו הימנו ודוק ועיין בספר בית שמואל סימן כ"ז ס"ק י"ג שהקשה על דברי הרשב"א הללו שכתבנו לעיל דפליג מדידי' אדידי' דאלו ממ"ש הרבב"י סימן ל"א בשם הרשב"א ז"ל נראה מדבריו דאם אמ"ל התקדשי לי בחפץ זה ששוה חמשים זוז ולא שמו אותו דא"צ ליטול הימנה ולומר לה הרי את מקודשת אלא באומר לה ה"א מקודשת סגי ואלו הכא הצריך ליטלו הימנה ולומר לה ה"א מקודשת וכן הקשה בסי' ל"א סק"א אמנם כפי מ"ש משם הרשב"א בחידושיו לק"מ דבשלמא ביהיב לה סתם משום הכי צריך ליטלו הימנה כיון דקנאתו לגמרי דאי בעי למיהדר ל"מ הדר דמימר אמרה אנא למתנה איכונית משא"כ התם דיהיב לה בתורת קידושין משום הכי כ' הרשב"א דא"צ ליטלו הימנה אלא באומר לה ה"א מקודשת סגי ממ"נ דאי הוי קדושין ראשונים קדושין כיון דאדעתא דליהיו קדושין יהביה ניהלה כי בטלו הקדושין אי בעי למיהדר חייבת ליתנה לו ולא מצית למימר למתנה איכוונית דהא לשם קידושין יהביניה לה ונמצא דלא קנאת' כלל והו"ל ככנסי ש"ח זה דאמרינן בגיטין אליבא דר' דאין צריך ליטלה הימנו ודוק: ובהיותי נבוך בזה ראיתי להרב עצמות יוסף ז"ל דף ס"ט שנרא' שסותר למ"ש וזה שכתב שם גבי ההיא דאמרינן בגמ' דף נ"ב ההוא אריסא דקדיש במוזא דשומבי אתא לקמיה דרבא אמ"ל מאן פלג לך חלקו של ב"ה כלומר ואינה מקודשת וז"ל מיהו אם א"ל תהא לי מקודשת בחלק שיש לי בבצלים אלו נראה דהויא מקודשת שהרי לא קדשה אלא באותו חלק שיש לו בהן וכ"כ הר"ן ז"ל וראיתי בתוס' רי"ד כתוב וז"ל ואי אמרת תתקדש מיהא בפלגא דאית לי' בגויה כיון דכולי' יהיב לה לא סמכה דעתה אלא בכוליה והו"ל כמנה זה ונמצא חסר דאינ' מקוד' ואינו סותר הדין שכתבתי דודאי אם אמ"ל כך בשעת קדושין הויא מקוד' גמורה אבל אם אחר שנתן שבאו לבטל הקדושין אמר הוא לפחות תתקדש במה שיש לו בו כיון דלא אמ"ל כן בשעת קידושין הו"ל כנותן לה מנה ונמצא חסר דינר דאינה מקודשת עכ"ד הנה דעת הרב ברור מללו דכל דלא הוו קידושין משעת נתינה לא סגי לן באומר לה אח"כ ה"א מקודשת בחלק שיש לי בו אמנם כפי מ"ש משם הרשב"א ז"ל נראה ברור דה"נ אם אמ"ל בשעת נתינה ה"א מקודשת לי בבצלים אלו דקי"ל דלא הוו קידושין ואם אמ"ל אח"כ תתקדש במה שיש לי בו הויא מקודשת דכיון דמתחילה אדעתא דקדושין יהבינהו ניהלה כי בטלו הקדושין אחר כך משום דקדשה בחלק חבירו א"כ חייבת להחזירה ולא מצית למימר אנא למתנה איכוונית וכיון שכן לא קנאתו כלל ומקודשת ולדברי הרב הנז' ז"ל קשה דמאי שנא מהא דאמר הכא בפ' המגרש דאם נתן לה גט בידה והיא ישנה אע"פ דלאו בת גרושין היא אם אמר לה אח"כ כשהיא נעורה ה"ז גיטך הויא מגורשת ה"נ אע"ג דבשעת נתינה לא חלו הקדושין משום דקדשה בחלק חבירו אם אמ"ל אח"כ תתקדש במה שיש לי בו אמאי אינה מקודשת ואם כן כפי מ"ש נראה לכאורה דתוס' רי"ד פליגי אמ"ש הר"ן וה"ה אם א"ל בשע' נתינ' ה"א מקו' במה שיש לי בו דמקו' דאי ס"ל הכי אמאי כתבו דאם אמ"ל אח"כ תתקדש מיהא במה שיש לי בו דמ"ל אם אמ"ל אחר כך ומ"ל אם אמר לה בתחילה דא ודא חדא היא אלא ודאי דסבירא ליה דאפילו אם אמר לה כן בשעת נתינה אינה מקודשת אמנם אחר ההשקפה נראה דהרב הנז' אחר המחילה לא ירד לסוף כונתם שהו' הביא דמ"ש דאי אמר תתקדש מיהא בפלג' דאית לי בגויה כונת' לומר דאם אמ"ל אח"כ לאשה תתקדש כו' אפ"ה אינה מקודשת כיון דכולי' יהיב לה לא סמכא דעת' ואהא כתב הרב ז"ל דעכ"ז אינו סותר למ"ש הר"ן ז"ל כו' אמנם לע"ד פירוש זה לא יתכן כלל בדבריהם דכפי זה לא ידעתי מאי האי דכתבו והו"ל כנותן מנה ונמצא חסר דאינה מקודשת ומה דמות יערכו לו מההיא דנותן לה מנה התם שאני דכיון שאמר לה התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר אדעתא דהכי לא נתקדשה משא"כ הכא דהא קאמ"ל בהדיא ה"א מקודשת במה שיש לי בו ונתרצית היא ואמאי אינה מקודשת אפי' באומר לה אחר כך ואה"נ דהת' נמי אם נמצא חסר ואמ"ל אח"כ ה"א מקודשת בהן חסר הן יתר דהויא מקוד' ומהיכא פשיטא להו התם דאפי' אם אמ"ל אח"כ הרי את מקודשת דלא הוי קדושין אדכתבו והו"ל כמנה זו כו' לכן הנר' פשוט בכונתם לע"ד הוא כלפי מ"ש הריטב"א והר"ן ז"ל שם וז"ל י"א דוקא בשאינו שוה אלא פרוטה א' אבל שוה ב' פרוטות מתקדשת שהרי יש בחלקו שו"פ ולא נהירא דכיון דכוליה מוזא יהיב לה דעתה אכולה והו"ל כאומר לאשה התקדשי לי במנה ונמצא חסר דאינה מקודשת עכ"ד ומעתה נתבאר דמ"ש ואי אמרת התקדשה מיהא בפלגא כונתם כמו ואם תאמר וכונתם להקשות דאפילו ביהיב לה סתם אמאי אינה מקודשת הרי יש בחלקו שו"פ וזהו שכתבו ואי אמרת כו' כלומר ואמאי קאמר מאן פליג לך דנראה דוחק לומר כהי"א שכתב הריטב"א דמיירי בדליכא אלא שו"פ ואהא תיר' מה שתירץ הריטב"א ז"ל דכיון דכוליה יהיב לה לא סמכא דעתה דהו"ל כמנה זו ונמצא חסר דאינה מקודשת דלא סמכה דעתה אלא בכולה מנה אמנם ודאי דאם אמר לה בשעת נתינה ה"א מקודשת בחלק שיש לי בו מודו תוספות רי"ד לדעת הר"ן וה"א דמקודשת וכן נמי אם נתן לה סתם ואח"כ אמ"ל התקדשי במה שיש לי בו אם נתרצית היא כ"ע מודו דמקודשת וכדעת הרשב"א גם דברי הרב עצמות יוסף אפשר לפרשן ע"צ הדחק דמ"ש ואם את"ל אח"כ אינה מקודשת היינו בדלא נתרצית היא ומש"כ דאם אמ"ל כך בשעת קדושין הויא מקודשת לאו דוקא אלא ה"ה אחר קדושין וכדכתיבנא כנ"ל ועי' במוהראד"ב סי' כ"א ודו"ק:
מעשה חושב (רפה) ק' דמאי שנא מהא כו' אם אמר לה אח"כ כשהיא נעורה ה"ז גיטך הויא מגורשת ה"נ כו' אם א"ל אח"כ תתקדש במה שיש לי בו אמאי א"מ כו'. לכאורה תימא לתמיהתו שהרי בפ"ק דקדושין בעובדא דהאי גברא דקדיש בצפתא דאסא אמרו לי' והא לית בה שוה פרוטה ואמר להו תתקדש לי בד' זוזי דאית בה שקלתה ואמר רבא דאינה מקודשת משום דהויא שתיקה לאחר מתן מעות וע"ש. וא"כ מה"ט הא י"ל נמי בנ"ד דכיון דמעיקרא סברה דמקדשה בכל המוזא א"כ הרי נתבטלו הקדושין משום חלק הגזל שבו ומשום הכי גם כשאומר אח"כ תתקדש בחלקי שבו לא מהני בסתמא וה"ט דתוס' רי"ד ז"ל ויש להאריך בזה. אבל בפשיטות נראה דבין בעובדא דציפתא דאסא הנ"ל ובין בהאי דתוס' רי"ד ז"ל לא מיירי דאמר כן להאשה בלשון קדושין מחדש אלא דאמר להו מה בכך דציפתא אינו שוה פרוטה מ"מ תתקדש בד' זוזי שיש בה וכן בהאי דאמר תתקדש מיהא בפלגא כו' בההיא דתוס' רי"ד הנ"ל וכן מורה הלשון מיה"א שכ' התוס' וגם הלשון אמר לה"ו בההוא דציפתא הנ"ל וצ"ע: