שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה ד
וגופו של גט הרי את מותרת לכל אדם כו'. עיין במ"ש הר"ן ובמה שהקש' עליו הרב לח"מ ולע"ד הדברים פשוטים ושוב מצאתי כן להרב מכתב מאליהו שער ב' סימן ב' ומה שהקש' עליו הרב הנזכר וז"ל ועוד ק"ל כו' הן דברים תמוהים ולא ירד לכונת הרב לח"מ דקו' הלח"מ היא למאי דבעי לאוכוחי תלמודא דלא בעינן ודין ממאי דלא אתקין רבא ודין ש"מ דס"ל דהלכה כרבנן ואהא ק"ל שפיר להרב הנז' דאפילו תימא דס"ל לרבא דהלכה כרבנן מ"מ רבנן מודו דלכתחיל' בעינן ודין ורבא אתי דלא כמאן ודוק: כתב הר"ן בפ"ק דנדרים ד"ה ע"ב ד"ה לימ' קסבר כו' וז"ל אלמא שמואל גופי' ס"ל דידים שאינן מוכיחות לא הווין ידים ואיכא למידק מדאמרינן בפרק כל הגט גבי מתניתין דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש כו' אמר שמואל וצריך שיניח מקו' הרי את מותרת לכל אדם ואילו ודין לא קאמר אלמא לשמואל לא צריך ודין וי"ל דדילמא שמואל ס"ל דאפי' למ"ד ידים שא"מ לא הויין ידים גבי גיטין לא צריך ודין דבלאו ודין הוי מוכיח דאין אדם מגרש אשת חבירו כו' יע"ש ויש לדקדק עליו דכפי זה מאי פריך בגמ' לעיל ושמואל אמאי דחיק לאוקומי מתני' כר"י לוקמא כרבנן אע"ג דאין ידים מוכיחות ואמאי לא משני דשמואל מוקי למתני' כרבנן משום דע"כ לא קאמרו רבנן אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חבירו וכמ"ש הר"ן וליכא למימר דאין ה"נ דלפום דמסקינן לקמן דע"כ לא קאמרי רבנן אלא גבי גט משום דאין אדם מגרש אשת חבירו כו' ה"נ דמצינן למימר דשמואל מוקי למתני' ככ"ע אמנם תלמודא לפום מאי דס"ד השתא דאין לחלק בין גט לשאר מילי הוא דפריך דהא ליתא דתלמודא מסיק הכי לקמן אליבא דרבא כי היכי דלא תיקשי ליה לימא כתנאי כו' וא"כ רבא ודאי איהו גופיה הכי ס"ל וכיון שכן אמאי אצטריך רבא לתרץ אליבא דשמואל מתני' קשיתיה כו' לימא דשמואל מוקי למתניתין אפילו כרבנן משום דע"כ ל"ק רבנן אלא גבי גט כו' וכדס"ל איהו ונראה לע"ד לומר דודאי הא דמסיק לקמן אליבא דרבא דאפי' רבנן ל"ק אלא גבי גט כו' היינו לפום מאי דמשני השתא רבא מתני' קשיתיה כו' דמוכח מינה דסתם מתני' ס"ל דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים וא"כ כי היכי דלא נימא דסתם מתני' אתיא כר"י דיחידאה היא דחקינן אנפשין לומר דסתם מתניתין ס"ל דע"כ ל"ק רבנן אלא גבי גט משום דאין אדם מגרש כו' ומתני' אתי ככ"ע והשתא ע"כ ברייתא דקתני מופרשני ממך כו' ה"ז אסור צריך לידחק ולומר דתנא אחרינא הוא ותנאי שקלת מעלמא וא"נ דאסור דקתני בברייתא לאשתעויה בהדיה קאמר לאיכא מ"ד שכתב הר"ן וזה ודאי דוחק דברייתא סתמא קתני ומשום הכי מקשי שפיר תלמודא לעיל דאמאי דחיק לאוקמי מתני' כר"י לוקמא כרבנן דהשתא לא מצי לשנויי דשמואל מוקי למתני' ככ"ע דע"כ ל"ק רבנן אלא גבי גט כו' דהא מנ"ל לשמואל כי היכא דנימא דברייתא אתי דלא כמאן אדרבא נימא דרבנן ס"ל בעלמא ג"כ דידים שאינן מוכיחות הויין ידים וברייתא אתי כרבנן ואהא משני רבא מתני' קשיתיה כו' ואם כן כיון דסתם מתניתין ס"ל דלא הויין ידים דחקינן אנפשין לומר דע"כ ל"ק רבנן אלא גבי גט כו' כי היכי דניתי סתם מתני' כרבנן דרבים נינהו כן נ"ל ודוק: