שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה ג
וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב כו'. כתב הרב חלקת מחוקק סי' ק"ך סעיף ט' דגט שנכתב ע"י ב' סופרים בטל דקרא כתיב וכתב לה בלשון יחיד ועוד הביא ראי' לדבר יע"ש ותמהני עליו איך אישתמיט מיני' מ"ש רבינו בפ"ג מה' אלו דין י"ז וז"ל כתב אחד מהם מחמשה אלו טופס והניח מקום התורף וכתב הפקח הרי זה גט כשר הרי דבנכתב בשני בני אדם כתב דכשר דוכתב לה קרינן בי' ולכאור' צ"ע וכבר הי' מקום לומר דע"כ לא כתב הרב אלא בתורף גופיה דבשני בני אדם הגט בטל דקרא כי כתיב בתורף כתיב וע"פ זה יש ליישב מה שתמה מוהר"י כולי ז"ל פ"ד מהלכות אלו הלכה י"ד ממ"ש הרא"ש בתשוב' כלל מ"ה סימן ט"ו על אודות שליח הולכה שהביא גט ולא היו הווי"ן ארוכין דמצו ב"ד לתקוני יע"ש דהתם שאני דמקום אריכת הווי"ן הוא בטופס כנודע דתורף אינו אלא מקום האיש והאשה ומקום הרי את מותרת לכל אדם ושוב ראיתי להרב פר"ח ז"ל סי' הנזכר ס"ק ח' דפשיטא לי' מילתא דטופס מצי למכתב חד גברא ותורף גברא אחרינא האמנם מדברי הרב חלקת מחוקק משמע דלא ס"ל לחלק בהכי ממה שהביא ראי' דאם איתא א"כ כי אמר כולכם כתבו הי' ראוי להם שיכתבו ואי כפי מ"ש עוד היום תיקשי לי' דיכתבו כולם הטופס ודוק:
מעשה חושב (רפג) דגט שנכתב ע"י ב' סופרים בטל דקרא כתיב וכתב לה בלשון יחיד. לפמ"ש הר"ן בפ' המגרש דף קצ"ג בשם הרמב"ן בשייר מקצת הגט וכתבו בדף השני דבלא ידיע במתחתא דמילתא דפסול משום דחיישינן לשמא נמלך הבעל ובטל השליחות וכשחזר אח"כ ואמר לו השלם אותו לא עשאו שליח אלא לחצי הגט ולא ניתן לגירושין וא"כ הרי לא צריך קרא למפסל גט שנכתב ע"י ב' סופרים שהרי אפי' סופר אחד אינו נעשה שליח לחצי חצי ויש לחלק:
(רפד) ועוד הביא ראיה לדבר יע"ש כו' כתב א' מהם כו' טופס והניח מקום התורף וכתבן הפקח ה"ז גט כשר כו'. גם אנכי כוונתי לקושיא זו ומדברי הש"ס גיטין דף כ"ג ע"א דמוקי שמואל הא דחרש ושוטה כשרים לכתוב הגט היינו בששיירו מקום התורף ולפ"ז לא היה צריך לדברי הרמב"ם ז"ל ואולי משום דר"י ס"ל דמדרבנן אסור עיין בהגהת ש"ע אה"ע סי' קכ"ג סעיף ג'. גם יישבתי בזה דהרב חלקת מחוקק קאי אתורף לחוד וכמ"ש נמי הרב המחבר פה ועיין ב"ש שם:
אבל לבי מהסס בתירוץ זה משום דעכ"ר אפי' התורף גופי' מותר נמי לכתוב ע"י שני ב"א דאל"כ הא למאן דבעי שליחות בכתיבה הרי משעה שהתחיל הסופר לכתוב התורף תו אין ביד הבעל לגמרו דהא כתיב בלשון יחיד וא"כ הרי גם הסופר שליחו אינו יכול לגמרו משום דמאי דהמשלח עצמו לא מצי עביד גם שליח לא מצי משוי. ואף די"ל דכיון דקודם הכתיבה היה יכול הבעל לכתבו כולו ושפיר שוי להסופר שליח וא"כ תו לא משגחינן במה שאח"כ לא מצי להיות שליחו של הבעל לענין הגמר משום דהשליחות היא מתחלה אכתיבת הגט בכולל מ"מ הא י"ל נמי דבעי שליחות על כל פרט ופרט שכותב בכל פעם וכן משמע בר"פ מי שאחזו בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל שם וניהו דמותר לסופר למכתב גיטא כשהבעל ישן מ"מ ישן שאני משום דסמא בידן משא"כ בנ"ד דמי טפי לנשתתק וא"כ לכאורה א"א לומר כדעת הרב חלקת מחוקק הנ"ל. ועוד דבעיקר דבריו צ"ע דכיון דקיי"ל דשלוחו של אדם כמותו א"כ הא אפי' כשכתבו שנים הרי הוי כאלו כתב הבעל בעצמו. ולפ"ז הא א"א למידרש וכתב ליחיד דהא אפי' כשרבים כותבים הוי כאלו כתב הבעל לחודיה. וצ"ל דקאי לשיטת הפוסקים דלא בעי שליחות לכתיבה. וצ"ע במגויד דודאי אינו יכול לכתוב גט ואפ"ה שליחו כותב ואי בעינן שליחות בכתיבה א"כ איך נעשה שליח ועיין מס' ב"ק דף קי"ד ע"א דמוכח משם דכל היכא דאפי' ע"י הדחק לא מצי המשלח למיעבד שליח נמי לא מצי משוי. וכמדומה לי שהגאון ר' זלמן מרגליות ז"ל בתשובותיו בית אפרים הקשה כעין זה אך במגויד איני יודע מקום לתירוץ: (מנ"ה: עיין במחנה אפרים פ"ג מהלכות גירושין):