שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה א
האשה מתגרשת אלא כו'. נ"ב ואינו יכול לגרשה בלילה ואם גרשה בלילה י"א דהוי גט פסול מור"ם סי' קכ"ג ס"ה בשם ר"י מינץ וז"ל ר"י מינץ בס"ה סי' נ"ז וז"ל אשה שקבלה גט בלילה אינה מגורשת וס' אם הם קדושין אבל קיום שטרות הוי אפילו בלילה בתשובה א"ז וכתב הרא"ם ח"ב סימן ל"ה וז"ל הילכך נראה בעיני דנתינת הגט דוקא ביום ולא בלילה ומגמגם אני על הקדושין משום דכתיב ויצאה והיתה ויש צדדין בדבר ע"כ והנה הנראה בהדיא מדבריהם דבקדושין אם קדשה בלילה יש להסתפק אי הוו קידושין או לא דמקשינן הויה ליציאה ועל פי זה יש לתמוה על הרב פמ"א ז"ל ח"ב סי' ל"ה שהרבה להשיב על הוראת חד צורבא מרבנן שהורה שאין יכולין לקדש אשה בלילה דכשם שאין מקדשין את החדש בלילה כך אין מקדש האשה בלילה והשיב וז"ל תשובה זו אין לה שורש וענף ובינותי בספרים ולא מצאתי שום גילוי לא בגמרא ולא בפוסקים כו' וכ"ש דאשכחן בגדולי הפוסקי' שנשאלו כו' יע"ש: ויש לתמוה הן על השואל הן על הרב ז"ל איך אשתמיט מינייהו דברי ר"י מינץ והרא"ם ז"ל דמספ"ל מילתא בטעמא דשמא מקשינן הויה ליציאה כדכתיב איברא דדברי ר"י מינץ והרא"ם ז"ל תמוהים מההיא דפ"ק דקדו' די"א דפרכינן התם אלא מעתה כגון הני בנתיה דר' ינאי דקפדי אנפשייהו ולא מקדשה בפחות מתרקבא דדינרי ה"נ דאם פשטה ידה וקבלה חד זוזא ה"נ דלא הוו קידו' א"ל פשטה ידה וקבל' חד זוזא לא קאמינא כי קאמינא דקדשה בלילה כו' גם בדף ח' פריך בגמרא האי דינר של נחושת ה"ד אי דידעה הא סברא וקיבלה ל"צ שיהב' ניהלה בלילה כו' הרי בהדיא דמקדשין את האשה בלילה ולא מקשינן בהא הויה ליציאה הפך דעת הרא"ם ז"ל וכן הקשה הרב גט פשוט ז"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א יע"ש. אמנם הנלע"ד בדעת הרא"ם ור"י מינץ ז"ל הוא דכל עיקר ספיקן הוא משום דשמא מקשי' הויה ליציאה הרי אמרו בירוש' דע"כ לא מקשי' הויה ליציאה אלא בקדושי שטר אבל לא בקדושי כסף וכדאיתא בירושלמי ר"פ האומר דקדושין הביאו הר"ן שם בר"פ האומר וכן כתב הר"ן ז"ל בריש פ"ק דקדושין לענין מחובר דע"כ לא מקשינן הויה ליציאה אלא בקדושי שטר וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה סי' אלף רכ"ו ובחידושיו לגיטין דף י"א ובחידושיו לקידושין ד"ב יע"ש ועיין מ"ש הרב מש"ל ז"ל פ"ז מה' אישות הלכה י' יע"ש ומעתה אף אנו נאמר כן לדעת הרא"ם ור"ח דע"כ לא מספ"ל אי מקודשת מטעמא דמקשינן הויה ליציאה אלא דוקא בקדושי שטר דשייכא טעמא דמקשינן כו' אבל בקדושי כסף כ"ע מודי דלא מקשינן והיינו סוגיין דקדושין דמיירי בקדושי כסף ומהתימא על הרב פמ"א ז"ל איך אישתמיט מיניה סוגיא דקדושין מיהו ק"ק לפי דעת הרא"ם ז"ל מתניתין דקתני נכתב ביום ונחתם בלילה פסול נכתב ונחתם בלילה כשר ואם איתא דבלילה אינו יכול לגרש א"כ אינו יכול לכתוב דבעינן דבשעת כתיבה יהיה בידו לגרשה וכדגרסינן ביבמות פרק ר"ג דף נ"ב אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט ולאשה דעלמא אינו גט ופסקו רבינו בפרק וכתב דה"ט מפני שנמצא כותב שלא לשמה ושוב ראיתי להרב מש"ל בה' אלו פ"ו דין ג' שכתב גבי ההיא דהאומר לאשה דעלמא דמחוסר מעשה הוא דלא מהני אבל במחוסר זמן דממילא קא אתי כ"ע מודו דמהני יע"ש ובהכי ניחא קושי' ועוד יש ליישב בדוחק ודו"ק ועיין בספר קול בן לוי ז"ל:
טעם המלך א) דבר זאת נפתח בגדולים ועיין תשובת מהרמ"ש סי' ל"ה ומהרדב"ז סי' כ"ז הביא ראי' ממ"ש תוס' פ' נגמר הדין דכתבו דאלת"ה איך אדם נותן שלום בלילה ואיך אשה מתגרשת בלילה עייש"ה ופר"ח הביא ראי' מדאמרי' ס"פ מי שאחזו הכל מודים היכא דאמר לכשתצא חמה מנרתקה ופירש"י שם באומר לאשתו בלילה זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה עיי"ש אלמא מותר למיהב גט בלילה ועיין בהגהת מרדכי ובתשובת בנימין זאב סימן קכ"ב ובד"מ סימן קמ"ב ובתשובת מהר"מ איסרלס סימן ג'. ועי' בס' האורב בהגהת ע"ט מהי"ר שם הארכתי יותר והבאתי דמוכח דע"כ קדושי אשה כשרה בלילה דהא חד מן דרכי הקדושין היא קדושי ביאה והא אסור לקדש בביאה ביום והעליתי נמי בשם פוסק אחד דהשתא דמוכח דקדושי אשה כשרה בלילה א"כ ממילא נמי דגירושין הוי בלילה דמקשינן יציאה להוי' וזה פשוט. ושם הארכתי נמי בענין אי בעינן דוקא גבי גט ב"ד של שלשה והעלתי לדינא דגט מידו לידה לא בעינן ב"ד של שלשה אלא אם סדר אף אחד הגט כשר ואולם אם הגט הוא ע"י שליח שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הוי כמו קיום שטרות וצריכין ב"ד של שלשה עייש"ה:
מעשה חושב (רעח) חד צורבא מרבנן שהורה שאין יכולין לקדש אשה בלילה כו' ובינותי בספרים ולא מצאתי שום גילוי לא בש"ס ולא בפוסקים כו'. תמהני דאשתמיטתי' ש"ס ערוך בקדושין דף ע"ט ע"א דאמרינן התם בקדשה אביה בדרך והיא עצמה בעיר דרב ס"ל מדהשתא בוגרת מצפרא נמי הויא בוגרת ולכן אפי' אי קידשה אביה בבוקר והיא עצמה בערב נמי אין חוששין לקדושי אביה כיון דביום דמשלם ששה מיירי וביום הוה היא בחזקת שתביא סמני בגרות וע"ש והשתא אי נימא דמקדשין בלילה א"כ ל"ל למימר מצפרא נמי הויא בוגרת נימא דמבלילה הויא בוגרת דהא בכל דינים הללו היום הולך אחר הלילה ומה דאמרינן דמבן י"ג שנה ויום אחד הוא גדול היינו בלילה שלסוף י"ג וה"נ לענין בוגרת וא"כ הא אפי' אי קדשה אביה בלילה והיא עצמה בבוקר נמי אין חוששין לקדושי אביה וזה הוי רבותא טפי אע"כ דמשום דאין מקדשין בלילה להכי נקט מצפרא דהיינו דאביה קדשה בבוקר והיא בערב קודם חשיכה ולפ"ז הרי יש להאי גילוי בגמרא ודוק:
(רעט) גם בדף ה' פריך הגמ' כו' ל"צ דיהבי' ניהלה בלילה כו' הרי בהדיא דמקדשין את האשה בלילה כו'. לענ"ד מהאי דדף ח' ע"א אין ראיה כלל משום די"ל דקידשה ביום אלא שנמשך מניית המנה עד הלילה וביותר י"ל שהרי אפי' בגט הוא רק דלכתחלה אין מגרשין בלילה והגט באמת כשר מדאורייתא אלא די"א דפסול מדרבנן ובש"ס קדושין דף ח' ודף י"א הנ"ל הא שקיל וטרי רק אי מקודשת מדאורייתא אי לאו ולא איכפת לי' להש"ס במאי דמדרבנן אין מקדשין בלילה ובפרט די"ל עוד דלילה דנקט שם לאו דוקא אלא דר"ל במקום אפל:
(רפ) דעד כאן לא מקשינן הויה ליציאה אלא בקדושי שטר אבל לא בקדושי כסף כו'. לכאורה מה הועיל בזה הא אמרינן בכתובות דף ע"ד ע"א דמקשינן הויות להדדי ואפי' לקולא דהא מדינא במקדש אשה בביאה על תנאי היה לן לומר דאפי' אם לא נתקיים התנאי מקודשת כיון דא"א להתקיים ע"י שליח אלא דכיון דמקשינן הויות להדדי אמרינן דכמו שבקדושי כסף ושטר מהני תנאי מהני נמי בקדושי ביאה ואי לא נתקיים התנאי אינה מקודשת. אלא די"ל אדרבה דאפי' בקדושי שטר מקדשין בלילה דטפי איכא לאקושי הוויות להדדי וילפינן קדושי שטר מקדושי ביאה שהיא בלילה בודאי אלא דמדברי הר"ן בכתובות דף ס"א ע"א בד"ה אשה נשאת בכל יום כו' מבואר להדיא דעכ"פ ביאה ראשונה מותר לבעול ביום שכתב שם דבכל יום לאו דוקא כו' לאפוקי ערב שבת דאפי' אי יבעול ביום לאחר שיתעסקו בצרכי חופה כבר עבר רובו של יום ואין ב"ד יושבין אלא עד חצות היום וע"ש וצ"ע. ודוחק לומר דהר"ן ז"ל אתא למימר דאפי' לת"ח אינה נשאת בערב שבת אע"ג דשרי לי' לבעול ביום ולהאפיל בטליתו אבל לא לאינש אחרינא דזה דוחק (ויהיה איך שיהיה מ"מ נדחים דברי הרב בעל טעם המלך שמחומרא בעלמא דאסור לבעול ביום יצא לידון לקולא והיינו למילף יציאה מהויה שגם הגירושין יהיה מותר בלילה ממה דקדושי ביאה בלילה נינהו והרי בגירושין כיון דשקלה כתובה הא י"ל דכגמר דין דמי והא אין דנין אלא ביום ואיך נילף קולא לגירושין דדמי לדין דמדאורייתא אינו אלא ביום מהך חומרא בעלמא דאין ביאה ביום וצ"ע ודוק):
(רפא) נכתב ונחתם בלילה כשר ואם איתא דבלילה אינו יכול לגרש א"כ אינו יכול לכתוב כו' למ"ש הסמ"ע בסי' ה' דבהדלקת נרות גומרין הדין דהוי כיממא וכן פסק הב"י באו"ח הלכות מגילה בשם מ"כ דיוצא י"ח סעודת פורים שאכלה בלילה בנרות דולקות דהוי כיממא א"כ לק"מ די"ל דמתניתין דגיטין נמי מיירי כשנרות דולקות והוי כיממא ודוק:
אלא בכתב שיגיע לה כו'. כתב הטור ז"ל סי' ק"ך משם הרמ"ה וז"ל ואי גזל נייר וכתב ביה גט ויהיב לה כשר אפי' נתנו לה קודם יאוש שהרי אינה חייבת להחזירו שיש כאן שינוי השם ושינוי מעשה עכ"ד וראיתי להפר"ח ז"ל סי' הנזכר סק"ח שהקשה במ"ש הרמ"ה דיש כאן שינוי השם ושינוי מעשה דלמה לי תרתי בחדא מינייהו סגי וכמבואר בטור ח"מ סי' שנ"ג כו' עד וכ"ת דהכא הוי שינוי החוזר לברייתו שהרי יכול למחוק את הנייר ולישאר נייר חלק כדמעיקרא ומשום הכי מצריך נמי שינוי מעשה הא לאו מילתא היא דא"כ ליכא הכא לא שינוי השם ולא שינוי מעשה מידי דהוי אגזל עפר ועשאו לבנה דלא קנה אע"ג דאיכא שינוי השם ושינוי מעשה משום שאם ידוקנה תחוזר עפר כמו שהיתה וכדאיתא בר"פ הגוזל עצים אלא ודאי דבכה"ג לא מיקרי שינוי החוזר לברייתו דתו לא חזי לכתיבה וכמ"ש הרב חלקת מחוקק יע"ש את"ד והנה לכאורה נראה שמ"ש הרב ז"ל דאפי' בדאיכא תרתי שינוי השם ושינוי מעשה לא מהני כל שהוא חוזר לברייתו הוא הפך מ"ש התוס' בפ' לולב הגזול דף ל' ע"ב דאמרינן התם וליקנייה בשינוי השם שכתבו וזה לשונו תימא הא אמרינן דשינוי מעשה החוזר לברייתו לא שמיה שינוי ונראה דה"ה שינוי השם כו' עד ועוד י"ל בשינוי השם דליכא שינוי מעשה בהדי' לא קני בחוזר לברייתו כמו מריש דכמו שהוא בנאו בבירה לא חשיב שינוי מעשה אבל הכא דאגדו הרי חשיב שינוי מעשה בהדי שינוי השם ע"כ הרי בהדיא דס"ל דכל דאיכא תרתי שינוי השם ושינוי מעשה אפי' בחוזר לברייתו מהני הפך דברי הרב ז"ל הן אמת דקשה טובא לדברי התוס' מה יענו לההיא דגזל עפר ועשאו לבינה שכתב הפר"ח ז"ל דמבואר התם דאפי' בדאיכא תרתי לא מהני ואין לומר דעד כאן לא אמרו התוס' דשינוי השם ושינוי מעשה מהני אפילו בחוזר לברייתו אלא כי ההיא דהתם דהוי ס' גזל דשמא אותו קרקע מישראל הוא כמ"ש רש"י שם אבל בגזל ודאי ה"נ דס"ל דאפי' בדאיכא תרתי לא מהני כי ההיא דגזל עפר וכ"כ ה"ה ז"ל פ"ו מהל' גניבה הלכה. וז"ל דאע"ג דהוה לי' שינוי החוזר לברייתו ואינו שינוי הכא שאני שאין זה גזל ודאי אלא גזל ספק ומספק אתה בא לאוסרו וכיון שכן בשינוי כל דהו סגי כך תי' המפרשים עכ"ל דזה אין במשמעות לשונם כלל כמו שיראה המעיין ואגב אורחין ראיתי למוהר"ם ן' חביב ז"ל בקונט' כ"ח דף ד' שהקשה על דברי ה"ה הללו מסוגיא דפרק לולב הגזול דפריך וליקנייה בשינוי מעשה ומשני שנוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי וכפי דעת ה"ה מאי קא משני הרי התם מספק אתה בא לאוסרו דשמא אותו קרקע מישראל הוא כמ"ש רש"י ואפי"ה קאמר דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי וע"ש מה שתי' והוא דוחק: אמנם לע"ד נראה דע"כ לא כתב ה"ה ז"ל דבספק גזל בשינוי כל דהו מותר אלא דוקא דומיא דהתם דאיכא תרתי שינוי השם ושינוי מעשה שינוי השם דמעיקרא קרו לה מוכין והשתא כר וכסת ושינוי מעשה נמי איכא דעבדינהו כר וכסת דלא גרע מלולב למאן דאמר צריך אגד דהוי שינוי מעשה כמבואר בגמ' ומש"ה מעיקרא דלא אסיק אדעתיה טעמא דשינוי השם אלא טעמא דשינוי מעשה גרידא משני ליה שפיר דהוה לי' שינוי החוזר לברייתו ובתר הכי דאקשי ליה דליקניי' בשינוי השם לא משני ליה דהוה לי' שינוי החוזר לברייתו משום דכיון דאיכא תרתי שינוי השם ושינוי מעשה והוי ס' גזל פשיטא לי' לתלמודא דמהני וכמ"ש התוס' אלא דהתוס' ז"ל נראה מפשטיות דבריהם דאפי' בגזל ודאי כל דאיכא תרתי מהני ולדעת ה"ה ז"ל י"ל דס"ל דדוקא בספק גזל מהני היכא דאיכא תרתי כמ"ש: ושוב ראיתי להריב"ש ז"ל סי' רע"ג שהק' קו' הרב ז"ל ותירץ דכיון דסתם גוים גזלנים הם הו"ל כודאי גזל יעוין שם ודוק ומ"מ לדאתאן עלה דברי התוספות ז"ל נראין הפך דברי הפר"ח ז"ל וקשיא להו סוגיא דפ' הגוזל כמ"ש והנראה ברור לע"ד דע"כ לא קאמרי התוס' דהיכא דאיכא תרתי חשיבי ומהני אלא דוקא בדאיכא בהדייהו יאוש דבהכי מיירי התם וס"ל דדוקא בדאיכא תרתי מהני בחוזר לברייתו אבל שינוי השם גריד' אפי' בהדי יאוש כל שהוא שינוי החוזר לברייתו לא מהני אבל בדליכא יאוש ה"נ ודאי דס"ל להתוס' דאפי' בדאיכא תרתי שינוי השם ושינוי מעשה כל שהוא חוזר לברייתו לא מהני והיינו ההיא דגזל עפר דהתם בדליכא יאוש מיירי ומעתה צדקו דברי הפר"ח ז"ל דהרמ"ה ז"ל אפי' בדליכא יאוש קאמר דהגט כשר ואהא ק"ל להפר"ח ז"ל שפיר דכל שנוי החוזר לברייתו אפי' בדאיכא תרתי לא מהני כל דליכא יאוש בהדיה: ובהכי ניחא לי מ"ש התוס' שם בדף ל"א ע"א ד"ה אבל גזל עצים כו' שכתבו משם רש"י ז"ל דהא דאמרי' בפ' הישן דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל עצים וסיכך בהם מיירי דקנינהו בשינוי השם ושינוי מעשה ועוד משום תקנת השבים אלא בגוזל סוכה העשויה בראש הספינה ותמהו עליו דעל חנם דחק רש"י ז"ל לפרש כן דמדכתיב לך ממעטינן גזולה וגזל עצים וסיכך בהם שינוי החוזר לברייתו הוא ומדאורייתא לא קני ומשום תקנת מריש היינו מדרבנן וקרא מתוקם מדאורייתא עכ"ל והק' מהר"ם ן' חביב ז"ל בקונ' הנז' דהרי כתבו לעיל דבדאיכא שינוי השם ושינוי החוזר מעשה תרוייהו קנה מדאורייתא אפי' בשינוי החוזר לברייתו ואם כן מה הקשו לרש"י ז"ל דעל חנם דחק כו' דמדאורייתא לא קנה בחוזר לברייתו הא הכא שינוי השם ושינוי מעשה כמ"ש רש"י ז"ל ומדאורייתא קנה לפי שיטתם דלעיל ברם כפי האמור אין כאן קו' כלל דע"כ לא כתבו התוס' דבדאיכא שינוי השם ושינוי מעשה מהני אלא דוקא היכא דאיכא יאוש בהדי' אבל היכי דליכא יאוש ס"ל להתוס' ז"ל ודאי דאפי' בדאיכא תרתי לא קנה וכמבואר מההיא דגזל עפר ומש"ה ק"ל להתוס' שפיר דעל חנם דחק דמדאורייתא לא קני דהיו שינוי החוזר לברייתו וס"ל להתוס' ז"ל דהתם ודאי בדליכא יאוש מיירי דהא ק"ל דסתם גזילה לאו יאוש בעלים היא ועוד דאפי"ה ק"ל שפיר דעל חנם דחק דלוקמא לקר' בדלא אייאש מארי' עליה ודוק: ודע שכפי מ"ש בדברי התו' צ"ל דמ"ש התוס' בתי' הב' ועי"ל דבשינוי השם דליכא שינוי מעשה ודאי לא קנה כמו מריש כו' לאו למימרא דה"ט דמריש משום דליכא שינוי מעשה בהדיה דהתם אפי' אי הוה ביה שינוי השם ושינוי מעשה לא קנה כיון דמיירי בדליכא יאוש דאל"ה תיקשי למ"ד דיאוש כדי קני ממתני' דמריש הגזול וכמ"ש התוס' במרובה דף ס"ז ד"ה הא כו' יע"ש אלא דלדוגמא בעלמא נקטו ומהתימה על מוהר"ן חביב שהבין בדברי התוס' דאפילו בדליכא יאוש קא אמרי כמו שיראה הרואה והא ודאי ליתא כמ"ש וכפי האמור ניחא לי מ"ש התוס' במרובה דף הנזכר ד"ה מעיקרא טיבלא וז"ל ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי ע"י שאלה כו' מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיח עכ"ד וראיתי להרב ח"ה שהקשה על דבריהם וז"ל יש לדקדק מהיכא פסיקא להו דשינוי החוזר לברייתו עם יאוש לא מהני דר"ז לא קאמר דשינוי החוזר לברייתו לא קני אלא במריש דאיירי בלא יאוש כמ"ש התוס' לעיל עכ"ד יע"ש: אמנם כפי האמור נראה דפשיטא להו הכי מסוגיא דפרק לולב הגזול דקאמר בהדיא דשינוי מעשה החוזר לברייתו לא מהני אע"ג דהתם איירי בדאיכא יאוש וס"ל להתוס' דמרובה כתי' דהכא שכתבנו דשינוי השם ושינוי מעשה תרוייהו מהני אבל שינוי השם גרידא לא מהני אפי' ביאוש דלא גרע משינוי מעשה דלא קני ודוק: וראיתי להטור ח"מ סי' שנ"ג שכתב וז"ל ואם יש עם היאוש שנוי השם אפי' הוא גרוע שחוזר לברייתו קונה מן התורה עכ"ד (ועיין במרן הב"י שם שכתב שהוא מדברי התוס' במרובה ד"ה מי איכא כו' ודבריו תמוהים דהרי התוספות במרובה ד"ה מעיקרא ס"ל דשינוי השם החוזר לברייתו אפילו ביאוש לא קני וכדכתיבנא אלא ודאי דשאני שינוי מעשה ועיין במוהר"ם ן' חביב ז"ל) וכן הוא דעת התוס' בפ' לולב הגזול בדבור הנזכר שם בסמוך יע"ש וראיתי להרב פרישה שם בס"ד שכתב על דברי הטור הללו וז"ל כ"כ הרא"ש וה"ה לשנוי מעשה עם היאוש ע"כ וליתא לע"ד ואשתמיט מיני' סוגיא דפרק לולב הגזול דאמרי' בהדיא דשינוי מעשה החוזר לברייתו אפי' ביאוש לא קנה וכמ"ש התוס' שם בהדיא אלא דוקא ביאוש ושינוי השם קנה אבל לא בשינוי מעשה ודוק: ודע שכתב הרב גט פשוט סי' הנזכר סק"ו דע"כ לא כתב הרמ"ה דקנינהו בשינוי השם אלא דוקא בנייר שאינו יכול למוחקו אבל אם הוא יכול למוחקו ולהחזיר לברייתו לא קנאו בשינוי ואם נתנה לה אינו גט עכ"ד ועיין בספר פר"ח דמספ"ל מילתא יע"ש וכתב עוד הרב הנז' דה"מ היכא דליכא יאוש אבל אי איכא יאוש מצינן למסמך שפיר לדעת י"א שהביא מרן בשלחנו דאי איכא יאוש ושינוי השם החוזר לברייתו דקנה עכ"ד ולע"ד נראה דיש לחוש לסברת התוס' שבפרק מרובה שכתבנו לעיל דס"ל דאפי' דאיכא יאוש ושינוי השם לא קנה בחוזר לברייתו וכן הוא דעת הריטב"א בחי' פרק לולב הגזול שהק' שם קו' התוס' דאמאי לא משני דהו"ל שינוי החוזר לברייתו ותי' דעדיפא מינה קאמר ע"ש וכן הוא דעת הרמב"ן במלחמותיו בפרק הגוזל בתרא יע"ש גם דעת רש"י במרובה דף ס"ז ד"ה ר"ז נראה דס"ל דאפילו ביאוש ושינוי השם החוזר לא מהני מדכתב וז"ל אבל אברזון תו לא מיקרי משכא ואם איתא ת"ל משום דאיכא יאוש וכמ"ש התוס' ד"ה וליקנייה גם מרן הב"י בא"ח סימן י"א גבי ההיא דעשאה מצמר הגזול פסולה כתב דדעת רבינו דאפילו ביאוש פסול משום דה"ל חוזר לברייתו ומ"ש שם בתי' הא' דרבינו מיירי בדליכא יאוש נראה ודאי דאף כפי תי' זה אזיל ומודה מרן דהוי שינוי החוזר לברייתו אלא דאפ"ה קאמר דרבינו מיירי בדליכא יאוש משום דהא לדעת הרא"ש והטור אפי' בשינוי החוזר לברייתו קני ביאוש ואפשר דגם דעת רבינו כן היא וכתב עוד דא"נ אפילו ביאוש קאמר ופליג אהרא"ש והטור אבל אי בתי' הא' הוה ס"ל דהוה שינוי שאינו חוזר א"כ אפי' בדליכא יאוש קנה כמ"ש רבי' בפ"ב מהלכות גזילה דין א' יע"ש ודו"ק:
וממ"ש רבינו בפ"ה מהל' גזילה דין א' דגזל דקלים ועשה מהם גשרים אסור ליהנות מהם מוכח בהדיא דס"ל כתיר' ב' שכתב מרן שהרי התם איכא יאוש ושינוי השם דמעיקרא שם אילן והשתא גשר ועיין בפרישה סי' שס"ט סק"ה וכ"כ ה"ה שם דבלא מסרו לרבים דאיירי שם רבי' אסור דאע"ג דאיכא שינוי מעשה אסור ליהנות משום דהוי לי' שינוי החוזר לברייתו ולא קנה יע"ש וכן יש לדקדק על מרן ב"י ז"ל שבשלחנו הטהור בסי' שנ"ג הביא סברת י"א בלי חולק ובסי' שס"ט כתב כלשון רבינו שבהלכות גזילה דגזל דקלים ועשה מהם גשר אסור ליהנות אע"ג דאיכא יאוש ושינוי השם וליכא למימר דס"ל דאע"ג דקנאו אסור ליהנות ממנו דהא ליתא כדמוכח מההיא דהגוזל בתרא דקי"ג ע"ב וכמבואר ברש"י שם וכן מוכח מההיא סבתא דפרק לולב הגזול דקאמר פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים והוי יתבי בגוה ולכן נראה דס"ל למרן ז"ל דבגזל דקלים ועשה מהם גשר שמו עליו מקרי דהשתא נמי גשר של דקלים קרו לי' ושם העצם לא נפיק מיניה וכן משמע מלשון ה"ה שלא הזכיר אלא שינוי מעשה וביאוש ושינוי מעשה כ"ע מודו דלא מהני בחוזר לברייתו וכמש"ל דלא כהדרישה והשתא ניחא מה שהקשה הפרישה על הטור שהביא ראיה לסתור דעת רבינו מההיא דקטלי דיקלי ומה שתירץ הוא ז"ל הם דברים תמוהים כמו שיראה המעיין ועיין בספר מח"א ז"ל הלכות גזילה סימן כ"ט יע"ש ואיך שיהי' לענין הלכה נרא' שיש לחוש ודאי לסברת כל הנהו רבוותא דכתיבנא כנ"ל: כתב מרן הב"י שם דדוקא היכא דגזל נייר מכשיר הרמ"ה משום דאיכא שינוי השם כו' אבל אם כתב לו הסופר גט ולא פרעו וגזלו ממנו וגירש בו לא דבעינן ונתן וליכא ע"ש. וראיתי להרב גט פשוט סימן הנזכר סק"ח שכתב דנראה לו לענין קדושין שאם קדשה בגזל ואח"כ אייאש מאריה אפי' למ"ד דיאוש ושינוי רשות בכה"ג מהני בקדושין אין לחוש כלל דכיון דבשעת שקדשה לא הי' הכסף שלו אע"ג דאח"כ נתייאשו הבעלים כשבא שעת הקנין דהיינו יאוש אין האיש נותן לה כלום וכ"כ הרב שי למורא סימן צ"ט דס"ז וכתב עוד ומיהו לענין דינא צ"ע אי הויא מקודשת בכה"ג ובפרט אם לא נתאכלו המעות והן בעין בידה יע"ש ונראה דנפקא מינה לענין גט דלדעת הרב שי למורא אם גזל גיטא ויהיב לה אע"פ דנתייאשו אח"כ אין לחוש כלל ואינה מגורשת לכ"ע ואפי' למ"ד דיאוש ושינוי רשות בכה"ג מהני ולדעת הרב גט פשוט וכן לדעת הרב עצמות יוסף שכתב בדף פ"ט יש לחוש בגיטין נמי לסברת האומרים דיאוש ושנוי רשות בכה"ג מהני והו"ל ס' מגורשת אמנם לע"ד אחר המחיל' אשתמיט מינייהו מ"ש הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין דנ"ב אההיא דאמרינן התם ההוא סרסייא דקדיש בפרומא דשיכרא אתא מאריה דשיכרא אשכחיה א"ל אמאי לא תיתיב מהאי חריפא אתא לקמיה דרבא א"ל לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד כו' אבל הכא משום כסופא הוא דאמר כתב וז"ל ומדנקטינן טעמא משום כסופא הוא דקאמר ש"מ דאפי' אם אמר בניחותא תלינן בכסופא ולא מקדשה עד שימחול בפירוש ואיתנהו לקדושין בעין (ואע"ג דמכאן ולהבא הוא זוכה) עכ"ל הרי מבואר בהדיא מדבריו הפך דעת הרב מהר"ש יונה שכתבנו דכיון דבשעה שקדשה לא הי' שלו אע"ג דאחר כך נתייאשו הבעלים לא הוו קדושין משמע מדבריו דבין בנתאכלו המעות בין לא נתאכלו המעות ס"ל ז"ל דאינה מקודשת מדסתם למילתיה גם על הרב ג"פ יש לתמוה דמספ"ל מילתא שהרי מדברי הריטב"א ז"ל נראה בהדיא דס"ל דאם נתאכלו המעות דוקא אינה מקודשת אבל אם לא נתאכלו המעות ה"ז מקו' שהרי ההיא דהריטב"א דכוותא היא ועכ"ז כתב דאם לא נתאכלו המעות מקודשת משעת מחילה ואילך אע"ג דמשעת מחילה ואילך הוא זוכה דאי למפרע ל"ל שלא נתאכלו המעות וכן קשה על הרב ע"י ז"ל דמדסתם למילתיה משמע דס"ל דבכל גוונא מקודשת ואפי' נתאכלו המעות והא ליתא כנראה ברור מדברי הריטב"א ז"ל איברא שראיתי להרב בית שמואל סימן ל"א סק"א שכתב שמדברי רש"י והתוס' שכתבו בפ"ק דקדושין ד"ז גבי ההיא דגרסינן התם ההוא גברא דקדיש בשיראי רבא אמר ל"צ שומא ר"י אמר צריכי שומא ר"י אמר צריכי שומא כיון דאתתא לא בקי לה בשומא לא סמכה דעת' לאיקדושי וכתב רש"י ז"ל שם וז"ל צריכי שומא וכיון שלא שמאן תחילה אינה מקודשת עכ"ד וכ"כ התו' ז"ל שם ד"ה ור"י כו' יע"ש נראה דפליגי אדברי הריטב"א ז"ל הלזו דלפי דעת הריטב"א ז"ל דס"ל דמקודשת משעת מחילה ואילך ה"נ אמאי אינה מקודשת אם שמו אותו אח"כ משעת שומא ואילך דומיא דהתם עכת"ד יע"ש אמנם לע"ד לא דמיא כלל כאוכלא לדנא דשאני התם כיון דכל עיקר טעמא דאינה מקודשת הוא משום דלא סמכה דעתה לאיקדושא משום דאתתא לא בקיאה בשומא משו"ה אינה מקודשת אם שמו אותו אח"כ כיון דבשעת נתינה לא סמכה דעתה לאיקדושי ולאו לשם קדושין קבילתינהו א"כ במאי מקדשה אח"כ משא"כ בנדון הריטב"א דהתם משעת נתינה איהי ודאי סמכה דעתה לאיקדושא אלא שדבר אחר גרם לה מן הדין משום דקדשה בדבר שאינו שלו ומש"ה כי בטיל לי' ההוא גרמא מקו' מאותה שעה ואילך ואהני דבורא קמא דהרי את מקודשת לבתר מחילה כיון דלשם קדושין קבילתינהו ודוק אלא מיהו כד דייקת בה שפיר נראה שדברי הרב בית שמואל נכונים בטעמם ללישנא בתרא דאמרינן התם דבכל דהו פליגי דר"י סבר שו"כ ככסף מה כסף דקייץ אף שו"כ דקייץ כו' דלהך איכא דאמרי ודאי לא משום טעמא דלא ס"ד הוא שהרי כיון דאמר לה בכל דהו ודאי סמכה דעתה אלא דגזרת הכתוב הוא דבעינן מידי דקייץ ואפי' הכי משמע מדברי רש"י והתוס' דלא חיילי הקדושין אפי' לאחר ששמאום דהא ודאי דוחק לומר דמ"ש רש"י אינה מקודשת לא כתב כן אלא ללישנא קמא דבסמכה דעתה פליגי ותו דמדברי התוס' שם מבואר דללישנא בתרא נמי אינה מקודשת ואפי' לאחר ששמאום מדהוצרכו לומר דללישנא בתרא דאמר בכל דהו נמי פליגי דהא דאמרינן בפ' הא"מ התקדשי לי בשטר חוב כו' וחכמים אומרים שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת ה"ק אם רוצה לקדשה בשטר שמין את הנייר כו' ואם איתא אמאי לא כתבו בפשיטות דמקודשת לאחר שומא קאמר גם מדברי רש"י ז"ל בפרק הא"מ ד"ה לא אמרו כלך אצל יפות שכתב וז"ל אבל לענין מי שנטל לעצמו משום כסופא הוא דקאמר לה שלא יכסוף אבל למפרע לא ניחא לי' ע"כ משמע דס"ל שלא כדעת הריטב"א ז"ל שהרי מבואר מדבריו דאף דנימא דמשום כסופא הוא דקאמר אפי"ה מחילתו מחילה אלא דלא חשיבא מחילה למפרע ואפי"ה משמע דאינה מקודשת כלל ואפי' לאחר שאמר לה כלך אצל יפות דהא ודאי דחיקא מילתא טובא לומר דמאי דקאמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד היינו לענין שלא תהא מקודשת למפרע אבל מודה הוא דמקודשת מכאן ולהבא גם מדברי התוס' שם ד"ה אם נמצאו יפות משמע קצת דס"ל הכי למעיין בדבריהם שם מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ונמצא א"כ הכלל העולה ממה שכתבנו דאם נתאכלו המעות קודם יאוש אינה מקודשת לכ"ע ואם לא נתאכלו המעות לדעת רש"י והתוס' אינה מקודשת אפי' מיאוש ואילך ולדעת הריטב"א מקודשת מיאוש ואילך וזה נ"ל ג"כ דעת רבינו שכתב בפ"ה מהלכות אישות הלכה וז"ל הנכנס לבית חבירו ולקח לו משם כלי או אוכל וקדש בו אשה ובא ב"ה אף ע"פ שאמר לו למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממנו אינה מקודשת שלא אמר דבר זה אלא כדי שלא יתבייש עכ"ל דמשמע מדבריו דאי הוה ידעינן דלא משום כסופא הוא דקאמר אלא שמחל בפי' הוה אמרינן דמקודשת וקשה טובא דאמאי הא קי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ובשלמא לרבא דקאמר טעמא משום כסופא ניחא משום דרבא לטעמיה דס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש אכן לדעת רבי' ק' ובפרק מה' תרומות פסק רבינו שאם תרם שלא ברשות ב"ה ובא ב"ה וא"ל כלך אצל יפות ה"ז תרומה והק' הכ"מ ז"ל שם דהא קי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ולא אמרינן דלכי ידע מתייאש מעיקרא נמי הוי יאוש ותי' דס"ל ז"ל דלפי מאי דמסיק דתרומה שאני משום דמצוה הוא כיון דגלי דעתיה השתא דייני' לי' דהכי הוה דעתיה מעיקרא יע"ש ואין תי' זה מספיק למ"ש בה' אישות דאפי' במקום דליכא מצוה אי הוה ידעינן דניחא ליה השתא ולאו משום כסופא קאמר הוה מקודשת וכבר הוקשה לו כן להרב מח"א ז"ל הל' גזילה סי' ב' אכן אם נאמר שדעת רבינו ז"ל כדעת הריטב"א ז"ל ניחא שפיר דמשום הכי הוצרך לטעמא דכסופא לומר דאינה מקודשת כלל הא אי הוה ידעינן דניחא לי' השתא אע"ג דאינה מקודשת למפרע משום דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש אפי' הכי הרי היא מקודשת ממחילה ואילך וכדעת הריטב"א ז"ל כנ"ל נכון ודוק ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תר"ב:
מעשה חושב (רפב) דמשמע מדבריו דאי הוה ידעינן דלא משום כסופא הוא דקאמר כו' וקשה טובא דאמאי הא קיי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כו'. למ"ש הש"ך בח"מ סי' שנ"ח ס"ק א' דהא דקיי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש היינו ביאוש דאבידה דגם אחר שנודע לו שאבד נמי אינו מתיאש אלא בע"כ כיון שאינו יודע היכן הוא אבל בדבר שאח"כ מוותר מרצונו ומתיאש ברצונו הטוב מהני יאוש כזה אפילו שלא מדעת משום דהוי כמו בהיתרא בא לידו וא"כ לפ"ז לק"מ תמיהת המחבר דאי לאו טעמא דכסופא הו"א דמרצון הטוב מוותר ומייאש ממנו ואפי' יאוש שלא מדעת מהני בכה"ג וממילא האשה זוכה בו כיון דאצלה הוא שינוי רשות אחר יאוש שלא מדעת דמהני בכה"ג משום דמיאש אח"כ ברצון טוב ומיחשב היאוש שלא מדעת ליאוש למפרע: