שער המלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה ח
ואין הציץ מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו שנאמר כו'. כתב מרן וז"ל וכתב הר"י קורקוס דאיכא למידק דבגמ' הקשו לר"י ושני דקסבר טומאה הותרה בציבור ומאחר שרבינו ז"ל פסק בסוף הפר' שטומאה דחויה כו' הוי תרתי דסתרן ע"ש ולי נראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' פ"ק דיומא ד"ה מכלל דר"ש וז"ל וא"ת הא אמרינן גבי הי' מקריב במנחת פרים מאי לאו בחג אלמא למ"ד טומאה דחויה היא אומר לו הבא אחרת תחתי' אפי' בקרבן ציבור גמור וי"ל דההוא תנא דלעיל סבר כר"י בהא דאין עודהו על מצחו אינו מרצה וכגון שאינו על מצחו עכ"ל א"כ י"ל שרבינו ז"ל פסק כברייתא דהיה עומד ומקריב מנחת פרים דס"ל דטומאה דחויה היא וס"ל דאין עודהו על מצחו אינו מרצה כדס"ל לר"י וכמ"ש התוס' ואע"ג דהתוס' לא הוצרכו לזה אלא למאי דמשני דמנחת פרים דחג קאמר דהוי ק"צ גמור אמנם למאי דמשני במנחת אלים דמיירי באלו של אהרן משמע דלא ק' להו משום דכיון דלאו ק"צ גמור הוא אע"ג דאיכא רצוי ציץ מהדרינן אטהרה וזה מוכרח שהרי למאי דמשני בחלוקת פרים בפר ע"ז דלא קביעא להו זמן ע"כ ברייתא מיירי בעודהו על מצחו דאיכא ריצוי ציץ דאם לא כן היכי קתני דאם אין שם אלא הוא אומרים לו כו' וכן כתבו התוס' בד"ה פרים יע"ש ואפי"ה קתני במנחת אלים דמיירי באלו של אהרן הבא אחרת תחתיה ודוחק לומר דחלוקת מנחת פרים מיירי בדאיכא ריצוי ציץ וחלוקת אלים באין עודהו על מצחו דליכא ריצוי ציץ דבחדא מחתא מחתי להו תנא אלא משמע ודאי כדכתיבנא מ"מ ס"ל לרבינו דע"כ לא הוצרך לאוקמא בהכי אלא לר"ן אמנם לר"ש דקי"ל כותיה וא"נ למסקנא דתלמודא דמסקינן תנאי היא ברייתא מתוקמא כפשטא ולית לן לדחוקי בהכי דברייתא סתמא קתני וא"כ ע"כ דהאי ברייתא ס"ל כר"י דאין עודהו על מצחו אין מרצה ומיירי באין עודהו על מצחו כמ"ש התוס' וא"נ דס"ל להך ברייתא דאע"ג דאיכא תרתי קרבן ציבור וריצוי ציץ מהדרינן אטהר' ופליגא אר"ש ור"י משום דאיהו ס"ל בעלמא דטומאה הותרה קאמר הנח לקרבן ציבור כו' ואה"נ דאי הוה ס"ל דטומאה דחויה הוה קאמר דכהן גדול ביום הכיפורים אם נטמא קרבן בידו אומר לו הבא אחרת תחתיה כדסבירא להך ברייתא כנ"ל ובדברי התוס' ק' לי דאדקשיא להו מברייתא דהיה עומד ומקריב מנחת פרים אמאי ל"ק להו מברייתא דהיה עומד ומקריב מנחת העומר אומר לו הבא אחרת דמייתי תלמודא מקמי הכי אע"ג דקרבן צבור גמור הוא וליכא למימר דאע"ג דהיכא דאיכא תרתי קרבן צבור ורצוי ציץ לא מהדרי' אטהרה מ"מ כיון שאין הציץ מרצה להיות בשר ניתר לאכילה כמ"ש רש"י מש"ה מהדרינן אטהרה משום דאיכא שירים לאכילה וכדמשני לר"נ דהניח' לר"ן אבל לר"ש דאמר מנא אמינא לה כו' ולא אסיק אדעתי' טעמא דאיכא שירים לאכילה תקשי לי' דאפי' נימא דהך ברייתא ס"ל דטומאה דחויה הוא מ"מ כיון דאיכא תרתי לא מהדרינן אטהרה ודוק: