שער המלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה ז
וכן הציץ מרצה כו' אבל אינו מרצה על טומאת הנאכלין. הנה מדברי רבינו ז"ל נראה שפוסק כרב יאושע דס"ל בפרק כ"צ דע"ו דאין הציץ מרצה על טומאת אוכלין אך הרב תוי"ט פ"ט דפסחים משנה ז' כתב דאע"פ שסתם ומשמע אין הציץ מרצה על האוכלין כלל מ"מ מ"ש בפ"א מה' פסולי המוקדשין דין ל"ד ובפ"ד מה' ק"פ ד"ב נראה בהדיא דהציץ מרצה על האוכלין בדיעבד אם זרק וכדאמרינן התם בפ' כ"צ אליבא דר"י וכן כתב הרב בל"מ ז"ל וחזר בו ממ"ש פרק י"א מה' פסולי המוקדשין וא"כ צ"ל שמ"ש רבינו כאן אבל אינו מרצה על טומאת הנאכלין ה"ד לכתחלה שלא יזרוק מיהו אם זרק הורצה ולע"ד ק' טובא דאם כן משמע דס"ל לרבינו דהציץ מרצה על העולין לכתחילה ומותר לזרוק שהרי כתב וכן הציץ מרצה על טומאת דברים הקרבין כו' אבל אינו מרצה על טומאת הנאכלין וכיון שכן קשה טובא שהרי בפ"א מה' פסולי המוקדשין דין הנזכר כתב רבינו ז"ל וז"ל כל הזבחים של יחיד בין שנטמא הבשר והחלב קיים כו' וזרק את הדם נטמאו ב' לא יזרוק ואם זרק הורצה כו' והשתא אם איתא דס"ל דהציץ מרצה על העולין אפי' לכתחילה אם כן בנטמאו ב' הו"ל לרבינו לומר שיזרוק לכתחלה דכיון שהציץ מרצה על העולין הו"ל כנטמא בשר וחלב קיים דזורק את הדם ובפרק כ"צ מוכחינן דר"י ס"ל דאין הציץ מרצה על העולין מברייתא דקתני נטמא בשר וחלב קיים כו' אבל נטמאו תרוייהו לא אלמא קסבר ר"י אין הציץ מרצה על העולין ולא על האכילות ופירש רש"י ז"ל וז"ל ולא על העולין דהיינו חלב דאי מרצה אחד מינייהו אמאי פסול וכן כתב עוד שם דאמורין או אברי עולה שנטמאו והקטירן הציץ מרצה משמע הא להקטירן לכתחילה לא וצ"ע כעת ודע דאפי' לר"א דס"ל דהציץ מרצה על אכילות כתב רש"י ז"ל בפ"ק דפסחים דאינו מרצה אלא להתיר דם לזריקה אבל אינו מרצה שיהא בשר טמא נאכל דאין ציץ מטהר ודוחה ל"ת כו' יע"ש וכתב הרב ל"מ ז"ל בפ"ד מה' קרבן פסח שיש להוכיח כן מסוגיא דפרק כ"צ יע"ש ולע"ד יש להוכיח כן עוד בהדיא מהא דגרסינן במנחות דט"ו אמתני' דקתני נטמא א' מן החלות או א' מן הסדרים כו' וחכ"א נטמא בטומאתו והטהור יאכל ואמרינן התם אמר רב פפא בציץ מרצה על אכילות קא מפלגי רבנן סברי הציץ מרצה על אכילות כו' הרי בהדיא דאע"ג דס"ל לרבנן דהציץ מרצה על אכילות קאמרי רבנן דהטמא בטומאתו וזו ראיה ברורה ופשוט עוד ראיתי לעמוד עמ"ש התוס' פ"ק דיומא דף ז' ע"ב ה"ה על הדם ועל הבשר וז"ל בפסחים פ"ק פי' רש"י דאתיא כרבי יהושע דאמר אם אין בשר אין דם מיהו אומר ר"י דאתיא אפי' כר"א דאמר יש דם אעפ"י שאין בשר והא דבעי רצוי ציץ היינו כדאמרינן פרק כ"צ לאקבועינהו בפגול ולאפוקינהו מידי מעילה עכ"ל ולדידי נראה לי להליץ בעד רש"י ז"ל דאע"ג דבפרק כ"צ אמרינן דמאי דקאמר ר"א הציץ מרצה על אכילות למיקבעינהו בפגול ולאפקינהו מידי מעילה הוא דקאמר מ"מ הכא לברייתא דחיקא ליה למימר הכי מדקתני על הדם ועל הבשר משמע דהוי דומיא דדם דכי היכי דחלוקת דם שנטמא הציץ מרצה דקתני הוי להתיר דם לזריקה ה"נ בחלוקת על הבשר הוי לענין להתיר דם לזריקה ומש"ה הוצרך לומר דר"י היא מיהו הא ק"ל טובא לדעת רש"י ז"ל דבפרק הקומץ רבה כי פרכינן ברייתא דדם שנטמא על ברייתא דעל מה הציץ מרצה אמרינן התם ל"ק הא ר"י הא רבנן דתניא אין תורמין כו' והדר פריך אימור דשמיע ליה לר"י דלא קניס דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה אלא אמר רב חסדא ל"ק הא ר"א הא רבנן אימור דשמיע ליה לר"א דמרצה ציץ על אכילות דלא קניס מי שמעת ליה כו' והשתא לדעת רש"י ז"ל עדיפא מינה הו"ל לתלמודא להקשות דהיכי מצי אתי כר"א הא ר"א ס"ל דיש דם אע"פ שאין בשר למה לי ציץ לרצויי אלא ודאי משמע דברייתא מצי מתוקמא כר"א והציץ מרצה דקתני היינו לאקבעינהו בפיגול כמ"ש התוס' וצ"ע לדעת רש"י ז"ל תו ק"ל אמ"ש רש"י ז"ל בפ"ק דפסחים די"ו ע"ב ד"ה על הדם וז"ל אלא לר"י אצטריך דאמר אם אין בשר אין דם וקאמר הכא ה"מ כשיצא בשר חוץ למחיצתו דאין ציץ מרצה על היוצא או שאבד הבשר אבל אם נטמא בשר קודם זריקת דם הציץ מרצה עליו להתיר דם לזריקה ע"ש וקשה טובא שהרי לפי דעתו ז"ל ע"כ מאי דקתני בברייתא על הבשר ועל החלב שנטמא היינו בשנטמאו ב' הבשר והחלב ומ"ש רש"י בין שנטמא הבשר בין שנטמא החלב ר"ל בין שנטמא החלב ג"כ דליכא למימר דבריי' או או קתני דאם כן תקשי ליה דאפי' כר"י לא מצי אתי שהרי הא דקאמר ר"י אם אין בשר אין דם ה"ד בשנטמאו או נאבדו ב' הבשר והחלב אבל אם נאבד הבשר והחלב קיים זא"ה כדאי' פ' כ"צ דע"ט ע"א וא"כ ל"ל ציץ לרצויי הא אפי' בנאבד א' מהם דלא מהני ציץ ס"ל לר"י דזורק את הדם אלא ע"כ כמ"ש וא"כ צ"ל דמ"ש רש"י אבל אם נטמא בשר הציץ מרצה עליו להתיר בשר לזריקה אין כונתו לומר שיזרוק הדם לכתחילה שהרי בשנטמאו ב' לר"י לא יזרוק ואם זרק הורצה כדאיתא בפרק כ"צ דף ע"ז ע"ב דלר"י לא מהני ציץ לרצויי לכתחילה וכן כתב רש"י פרק כ"ש דל"ד ע"ב ד"ה אי אמרת כו' יע"ש אלא כונתו לומר להתיר דם לזריקה שאם זרק הורצה והויא זריקה מעליא וכיון שכן ק' דאיך כתב אלא לר"י אצטריך דאמר אם אין בשר אין דם וקאמר הכא ה"מ כשיצא בשר כו' הא אפילו בשיצא הבשר ס"ל לר"י דאם זרק הורצה אע"ג דאין הציץ מרצה וכמ"ש רש"י בפרק כ"ש והתוס' שם ואם כן ע"כ מאי דקאמר ר"י אם אין בשר אין דם אינו אלא בשאבד הבשר דאילו ביוצא אע"ג דאין בשר יש דם ואם זרק הורצה וצ"ע כעת ולדעת התוס' ז"ל שכתבו דריצוי ציץ דקתני אבשר שנטמא היינו למיקבעינהו בפיגול ק"ק דא"כ כדפריך בגמ' לר"ן דאמר טומאה הותרה בצבור מברייתא הלזו אמאי דחיק לשנויי דכי קתני הציץ מרצה אדיחיד ואמאי לא משני עדיפא מינה דכי קתני הציץ מרצה אבשר שנטמא קתני דבעי ציץ לרצויי למהוי כטהור ולאקבועי בפיגול ולאפוקי מידי מעילה דאע"ג דטומאה הותרה בציבור מ"מ משמע דלא משוי לי' להאי בשר כטהור לאקבועי בפיגול דלאכילה לא אמרינן הותרה בציבור כמ"ש בד"ה דם שנטמא אם לא שנאמר דס"ל לתלמודא דלמ"ד הותרה בצבור אע"ג דלהיות הבשר ניתר לאכילה לא אמרי' הותר' מ"מ משוי ליה כטהור לאקבועי בפיגול ולאפוקי מדין מעילה ודבר זה צריך תלמוד:
ולא על טומאת האדם כו' אלא א"כ היתה הטומאה דחויה בציבור כו'. הנה מדברי רבינו ז"ל נראה דס"ל דטומאה הדחויה בציבור הציץ מרצה עליו אפילו על טומאת הגוף וכן כתב הרב ל"מ ז"ל פ"א מה' פסולי המוקדשין ושלא כדעת רש"י ז"ל שכתב בפרק קמא דיומא ד"ז ע"א ד"ה בין בציבור כו' וז"ל ובציבור נדחית טומאת הגוף אצלם ולא ע"י ציץ מבואר מדבריו דס"ל דטומאת הגוף אין הציץ מרצה אפי' על טומאה הדחוייה בציבור וכן הוא דעת התוס' בפרק כ"צ דע"ז ע"א ד"ה דלא ואפשר שהכריחו לרבינו לומר כן מכח קו' התוס' דפרק כ"צ ע"ש אך קשה לי לדעת רבינו ז"ל מהא דגרסינן במנחות דף ט"ו ת"ש ר"י אומר אפי' שבט אחד טמא וכל השבטים טהורים יעשו בטומאה (דס"ל שבט א' איקרי קהל והכא מאי הציץ מרצה איכא ופי' רש"י והתוס' שם משום דאין הציץ מרצה על טומאת הגוף ע"ש) הרי מסוגיא זאת מבואר דטומאת הגוף אין הציץ מרצה עליו אפי' על טומאה הדחוייה בציבור ומצאתי בתוס' חיצוניות על העליונות מכ"י שכתבו וז"ל והכא כו' פי' הקונט' שהרי אין הציץ מרצה על טומאת הגוף וא"ת אפי' הי' הציץ מרצה מה בכך ואמאי יעשו בטומאה וכי מותר לטמא הטהור אלא הכי פריך מאי ציץ מרצה איכא איזו רצוי ציץ שייך הכא וכיון דלא שייך הכא רצוי ציץ אין לנו לומר שיעשה בטומא' אלא ע"כ טעמיה דר"י לאו משום דאין קרבן ציבור חלוק ואפשר שרבינו ז"ל ה"נ מפ' ועיין בתוס' מנחות דכ"ה ד"ה עון קדשים ודוק: