שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ט · הלכה כז
יצא עליה קול כו'. כתב ה"ה ז"ל וז"ל ולי נראה דדינו של רבינו יעקב ז"ל אמת שע"כ לא אמרו בדין הנזכר אלא מפני שיהיה חשש שיאמרו שעובר על לאו של תורה שמחזיר גרושתו כו' אבל בדין הגט אפי' אם יאמרו ליכא לאו דאורייתא ולא חיישינן ע"כ ועיין בפ"ד מה' אלו דין ט' גבי חרש שנשא פקחת שכתב רבינו שנותן גט והיה מותרת לבעלה החרש והשיג עליו הראב"ד שאינה מותרת לחרש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו וה"ה הליץ שם בעד רבינו דע"כ לא חיישינן שמא יאמרו אלא כשהראשון יש לו קדושין מן התורה שאז יש לחוש שיאמרו שעובר על לאו של תורה אבל חרש שאין לו קידושין מן התורה אין לחוש שאפי' יאמרו אינו עובר באיסור תורה ואין לנו להוסיף בגזירות של דבריהם יע"ש וא"כ נראה דמה שהליץ ה"ה בעד רבינו יעקב היינו לפי דעת רבינו דס"ל דבאשת חרש כיון דליכא איסור תורה לא חיישינן וא"כ ה"נ גבי הבחנה דג' חדשים דעיקרו מדרבנן דלא חיישינן אמנם לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דבאשת חרש אפי' דאיסור מדרבנן חיישינן ה"נ גבי הבחנה ואפשר לצדד דבהא אפי' הראב"ד ז"ל יודה דאשת חרש שאני דעיקרו מן התורה דבאשת פקח מחזיר גרושתו קאי בלאו משא"כ גבי הבחנה דעיקר' מדרבנן והיינו שה"ה לא הזכיר מדין זה כלום לומר שזה אינו אלא לדעת רבינו משום דבהא איכא למימר דאפי' הראב"ד ז"ל מודה כמ"ש האמנם תמה אני על הטור ז"ל דבסי' מ"ד גבי אשת חרש הביא דברי רבינו בסתם הנה מבואר דס"ל דכיון דאין איסורו אלא מדרבנן לא חיישינן שמא יאמרו ואלו בסימן י"ג הביא דברי ר"ת וכתב שמסקנת הרא"ש ז"ל כדעת ר"י וצריך להמתין ג"ח אחר גט הב' והוא תימה דכיון דבאשת חרש אפי' דעיקר איסורו מן התורה לא חיישינן כ"ש גבי הבחנה ויש ליישב דס"ל להטור ז"ל דדוקא באשת חרש שאנו באים לאוסרה על החרש איסור עולם לא חיישי' מכיון שאין איסורו אלא מדרבנן מה שאין כן גבי הבחנה דאיתיה בתקנתא כן נראה לי ודוק: