שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ט · הלכה כ
האשה שעשתה שליח כו'. כתב ה"ה ז"ל פ' האומר אמרו בגמרא לא קדשה עצמה וחזרה בה מהו כו' וקי"ל כר"י ויש לדקדק דתיפשוט ממתני' מדקתני והלכה וקדשה משמע דחזרה בה לא מהני ובשלמא ללישנא דלעיל לא ק' דתיפשוט ממתני' מדקתני בא אחר דאיכא למימר דמשום דבעי למיתני סיפא מעכשיו ולאחר ל' יום כו' דאפי' בא אחר וקדשה אפי"ה הוי ס' מקודשת תני רישא נמי בא אחר ועיין בהרב ע"י די"ל דמתני' חדושא אתא לאשמועינן דלא נימא כיון דאתתא לא קים לה ביוחסים אע"ג דקדשה עצמה לא חזרה בשליחותה ולא סמכה על קדושיה דסברה דילמא משכח מיוחס מזה והא דקדמה וקדשה סברה דלמא לא משכח אבל אי משכח לה בטליה וכדאיתא בפרק עשרה יוחסין קמ"ל ומכ"ש חזרה בה דמהני ושוב ראיתי בירושלמי פרק עשרה יוחסין דפריך לה וז"ל ולית הדא פליגא אדר' יוחנן דאמר אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה משום דעריות ועיין בהרב שדה יהושע ז"ל והתוספות שם בד"ה לא קדשה כתבו וז"ל נראה לפרש דחזרה בה בלא אמירת' לשליח דאי אמרה לשליח כו' פשיטא דאינה מקודשת ועיין במוהרימ"ט ז"ל ובהרב ח"ה ז"ל שם בירוש' פרק השולח נר' בהדייא כדברי התוס' ז"ל דאמרינן בירו' השולח גט לאשתו כו' הדא פליגא על ר"י דר"י אמר אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה משום חומר עריות ופירש הרב שדה יהושע וז"ל בתמיהא וכי ק"ל לר"י מתני' שהרי הוא אמר מבטל אדם שליחותו בדברים ואין צריך בפני השליח וכאן ממתני' נראה דצריך בפני השליח כו' יע"ש הרי בהדייא דס"ל להירושלמי דכל שהוא בפני השליח מודה ר"ל דחזרתו חזרה דאם לא כן איפכא מבעי ליה לומר דמתני' פליגא אר"ל ועיין עוד שם בפסקא דבראשונה היה עושה ב"ד במקום אחר אלא מיהו ק"ל טובא דא"כ אמאי הוצרכו הירוש' לאוקמי מתניתין דתרומות דביטל עד שלא תרם בששינה בשליחותו דאמאי לא אוקמ' בפשיטות בשביטל בפני שליח וא"נ בפני ב"ד שכחו מרובה וצ"ע: