שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ז · הלכה יז
האומר לאשה הרי את מקודשת בק' דינרים כו'. כתב ה"ה אבל הרמב"ן פסק כי"א כו' כ"כ הר"ן פ"ק דקדושין וז"ל כתב הרמב"ן דמסתברא דהלכתא כיש אומרים דמקו' מדתני' בפ"ק התקדשי ל' בק' זו ונמצא חסר דינר אינה מקו' דאלמ' בק' סתם מקו' אע"פ שלא נשתייר אלא דינר ולא אמרי' כסיפ' לה מילת' ע"ש וראיתי למוהרימ"ט ז"ל שם בחי' שהק' על ראיה זו דמאי מייתי דהתקדשי לי במנה ונתן חסר דינר ה"ז מקודשת וישלים כלומר על מנת שישלים קאמר ואין הקידושין נגמרים אלא א"כ ישלים ובהא ודאי לא אמרי' דכסיפא לה מילתא דבלא תביעתה איהו מוזהר זהיר כדי שיתקיימו מעשיו וקדושיו וסמכה דעתה שפיר כמו האומר ה"א מקודשת ע"מ שאתן לך ק"ק זוז דמקודשת והוא יתן אבל הכא שעשאו מלוה הדינר הנשאר ורוצה שיהיו הקדושין נגמרים מעכשיו והדינר נעשה עליו כמלוה בהא ודאי אמרי' דכסיפא לה מילתא ולא סמכא דעתה מאחר שכבר היא מקודשת ושחק בה א"ד יע"ש שהניחו בצ"ע. וכפי דבריו מיושבים דברי רש"י ז"ל בשמעתין שכתב בד"ה במילי אוחרי וז"ל שא"ל התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר וא"ל הרי הוא עלי מלוה והקשה מוהר"ש יונה ז"ל סימן נ"ז דלמה הוצרך לזה והרי במנה סתם ונמצא חסר דינר ממילא נשאר הדינר מלוה והו"ל כאומר ע"מ שאשלים יע"ש מה שנדחק בזה אכן כפי דברי הרב ז"ל הנה נכון דס"ל לרש"י ז"ל דאי לא אמר הרי עלי מלוה אין הקדושין נגמרים עד שישלים ובהא אליבא דכ"ע לא אמרי' כסיפא לה מילתא אכן דברי הרב ז"ל תמוהים לע"ד שכפי דבריו ק' דמאי פריך בגמ' ואלא הא דאמר ר"א התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים לימא כתנאי אמרה לשמעתיה ומאי קושיא שאני הא דר"א דאין הקידושין נגמרים אלא עד שישלים וכדאמרי' התם בפ"ק בהדיא כיון דא"ל מנה ונתן לה דינר נעשה כאומר לה ע"מ ומש"ה אמרינן דלא כסיפא לה מילתא כמ"ש הרב ז"ל אלא ודאי דל"ש ומה שהוצרך רש"י לומר דמיירי באומר הרי עלי מלוה נראה לי שהכריחו לפרש כן משום דק"ל לישנא דברייתא דקאמר וי"א מקודשת דהול"ל מקו' וישלים כדקאמר ר"א משו"ה הוכרח לומר דמיירי באומר הרי עלי מלוה דמהשתא אפי' בשלא השלים הרי נגמרו הקדושין ואין עליו אלא חוב בעלמא כנ"ל. ומה שהביא הרב ראיה מההיא דהרי את מקודשת ע"מ שאתן לך ק"ק זוז דמקודשת והוא יתן ולא אמרינן כסיפא מילתא אין ראיה דהרי אמרינן דחסר דינר כיון דדבר מועט הוא כסיפא מילתא אבל מנה חסר צ"ט לא כסיפא מילתא אלא דאכתי קשה למאי דס"ד בגמ' דפריך מדר"א ולא אסיק אדעתיה לחלק בין חסר דינר לחסר צ"ט אדפריך מדר"א אמאי לא פריך מדר"א גופי' דקאמר בפרק האומר דספק מקודשת והוא יתן לימא כתנאי אמר' לשמעתיה וי"ל דהוה ס"ד לחלק דדוקא באומר התקדשי במנה ונתן לה חסר דינר כסיפא לה מילתה כיון שכבר נתן לה אלא שנשאר עליו קצת חוב אבל בע"מ שאתן לך ק"ק זוז כיון שלא נתן לה כלום עדיין לא כסיפא לה מילתא ולפי המסקנא ניחא שפיר בלא"ה כנ"ל: והרב ב"ח ז"ל סי' כ"ט כתב דמ"ש רש"י ז"ל ואמר הרי עלי מלוה הוא משום דסבירא ליה דע"כ ל"פ אלא בדא"ל דינר החסר יהא עלי כמלוה דהשתא לא כסיפא לה מילתא למתבעיה אבל בדלא אמר הכי לכ"ע אינה מקודשת דבהא ודאי כסיפא לה מילתא למיתבעיה כיון דלא קבלו עליו במלוה וע"פ זה יישב דברי הטור שפסק שם דאם היה חסר דינר אינה מקודשת ואם א"ל דינר החסר יהא עלי במלוה מקודשת ומסתמיות דבריו שם משמע דאפי' במנה סתם קאמר ואלו הרא"ש ז"ל פסק בשמעתין כמ"ד לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה וא"כ ק' איך סתם הפך דעת אביו הרא"ש ז"ל אלא מוכרח לומר דס"ל דבדלא אמר הרי עלי מלוה לכ"ע כסיפא לה מילתא למיתבעיה א"ד יע"ש ויש לדקדק עליו דא"כ למאי דס"ד בגמ' דאין לחלק בין מנה חסר דינר לחסר צ"ט א"כ היכי פריך ואלא הא דקאמר ר"א מקודשת וישלים לימא כתנאי אמרה לשמעתיה הו"ל למפרך דאתיא דלא כמאן שהרי הא דר"א בשנתן לה דינר סתם מיירי מדאמרינן התם מ"ט כיון דאמר לה מנה ונתן לה חסר דינר כמאן דאמר לה על מנת דמי ואלו באומר הרי עלי מלוה לא אצטרכינן לטעמא דע"מ כלל שהרי בפירוש קא א"ל בהדיא שיחולו הקדושין מעכשיו והמעות אינו אלא חוב בעלמא ותו מדקאמר מקודשת וישלים ואלו באומר הרי עלי מלוה הרי נגמרו הקדושין מעכשיו וכמו שכתב מוהרימ"ט ז"ל וכן מדוקדק מלשון הטור ז"ל שכתב ואם אמר לה הדינר החסר יהא עלי במלוה מקודשת ולא כתב מקודשת וישלים כמ"ש בדין מנה ונתן לה דינר וכן נראה ממ"ש הרב החי' שהק' לס' בה"ג שכתב אברייתא דהתקדשי לי בפקדון אם נשתייר שו"פ מקודשת דפקדון בעי למלויי ניהליה ואם כן הו"ל לברייתא למימר מקודשת וישלים יע"ש ואם איתא לדידיה נמי תיקשי בברייתא דידן היכי קתני מקודשת סתם אלא ודאי מוכח דכל שאמר הרי עלי מלוה מקודשת מיד וא"כ קשה הא דר"א דלא כמאן אתיא כיון דלא א"ל הרי עלי מלוה לכ"ע כסיפא לה מילתא לדעת הרב ב"ח אלא ודאי משמע דל"ש ואפשר ליישב דבריו דלס"ד דמקש' נמי הוה סבירא ליה לחלק בין מנה חסר דינר לחסר צ"ט אלא דהוה ס"ל דכיון דבמנה חסר דינר אפי' באומר הרי עלי מלוה ס"ל לתנא קמא דאינה מקודשת הה"נ במנה חסר צ"ט כל שלא אמר הרי עלי מלוה דבהדרגו' תרוייהו שוים ומש"ה פריך לימ' כתנאי כו' למימרא דכמ"ד במנה חסר דינר ואמר הרי עלי מלוה מקודשת מצי אתי שפיר דבחסר צ"ט אע"ג דלא אמר הרי עלי מלוה הו"ל כמנה חסר דינר בשאמר הרי עלי מלוה ועוד נ"ל לומר שדעת הטור ז"ל כמ"ש הרב החי' בפ"ק וז"ל וק"ל למורי נר"ו לתירוץ דרב אשי מאי שנא דנקט בסיפא מנה זו אפי' במנה סתם אם נמצא חסר דינר אינה מקודשת וכסיפא לה מילתא ואפי' למ"ד דלא כסיפא הכא כיון דיהיב לה כוליה מנה כחדא אם חסר דינר אינה מקודשת דסברה כוליה מנה קא יהיב לה וכמנה זה דמי ויש לדחות דלהכי קרי ליה מנה זו דכמנה זה דמי כו' יע"ש ומתבאר שם מדבריו דס"ל דהא דפליגי בשמעתין אי כסיפא לה מילתא או לא בשהודיע לה דמנה חסר דינר קא יהיב לה כמו שיראה המעיין ונמצא חסר דינר דקאמר בשמעתין בנמצא חסר דינר בעוד שהיה מונה והולך וא"ל הרי עלי מלוה בשעת גמר הנתינה מיירי וא"כ מעתה נתבארו דברי הטור ז"ל שסתם דבריו וכתב דאם היה חסר דינר אינה מקודשת ואפילו במנה סתם דכיון דיהיב כוליה מנה כחדא דעתה אכוליה מנה וכמנה זה דמי וכן במנה סתם והיה מונה והולך כיון דקי"ל כתירוץ דרב אשי הו"ל כמנה זו ולא סמכא דעתה אלא אמנה זה שהיה מזומן בידו כנ"ל ועיין בפרישה ובהרב מח"א הלכות קנין מעות די"ח והר"ן ז"ל דחה לראיית הרמב"ן ז"ל וז"ל ולי נראה מהא לא אריי' דבמנה זה ודאי לא שייך למתני ביה חסר צ"ט דאי הכי הא ידעה דמנה אין כאן דאיהו אסיק שמיה מנה ואדעתא דהכי סברה וקבלה כו' ורבותא קמ"ל דסד"א דדרך מנה להיות חסר לפעמים דינר וכיון דא"ל במנה זו כמו שהוא קאמר קמ"ל עכ"ל והנה כל האחרונים אחזו צער בדברי הר"ן הללו דנדרש ללא שאלו דמנה חסר צ"ט מאן דכר שמיה ואנן על מנה חסר דינר קיימי' ומסתייה להר"ן לומר ורבותא קמ"ל והרב בעל שי למורא כתב בזה ב' דרכים האחד דכונת הר"ן לומר דליכא למידק הך דיוקא דקאמר הרמב"ן דאי כדברי הרמב"ן ז"ל דדייק מדקאמר במנה זו אינה מקודשת מכלל דבמנה סתם מקודשת דא"כ במנה זו ונתן לה דינר אחד אינה מקודשת מדנקט ר"א דמקודשת במנה סתם מכלל דבמנה זו אינה מקודשת וזה אינו דודאי סברה וקבלה אלא ע"כ לומר דאע"ג דבמנה זו מקודשת אצטריך ר"א לאשמו' משום דבמנה זו טעמא משום דסברה וקבלה במנה סתם משום תנאה ה"נ אע"ג דבמנה חסר דינר אינה מקודשת משום כסופא כיון דלאו מחד טעמא הוא אין לעשות דיוק א"ד יעיין שם והן דברים תמוהים דבמנה זו ונתן לה דינר כיון דלדעת הר"ן ז"ל מקודשת מטעמא דסברה וקבלה אין מקום כלל לדייק ממאי דלא קאמר ר"א האי דינא במנה זו דס"ל דבמנה זו אינה מקודשת אלא דנקט מנה סתם משום דבעי למימר מקודשת וישלים דאלו במנה זו מקודשת מיד אפי' בלתי השלמה משום דסברה וקבלה אבל בברייתא דייק שפיר הרמב"ן כיון דמנה סתם ומנה זו תרוייהו חד דינא אית להו אמאי קתני בברייתא מנה זו וזה פשוט גם מה שתירץ עוד שהר"ן הבין בכונת הרמב"ן ז"ל שכונתו לדייק דע"כ הא דנקט בברייתא מנה זו חסר דינר אינה מקודשת משום דבמנה סתם מקודשת ואי גם במנה סתם אינה מקודשת שפיר טפי הו"ל לתנא לאשמועינן גבי מנה זו בחסר צ"ט דאינה מקודשת אע"ג דלגבי מנה סתם מקודשת ואמאי נקט דינא דאינה מקודשת במנה זו לגוונא דגם במנה סתם אינה מקודשת לנקוט בגוונא דבמנה סתם מקודשת ולזה דחה הר"ן ואמר דבמנה זו חסר צ"ט ודאי דמקודשת משום דסברה וקבלה א"ד יע"ש הנה כפי מה שהעלה הרב ז"ל שם בסמוך לדעת הר"ן שאם האשה לא ידעה דאין כאן מנה אלא אחר שבא הדינר לידה אמנם בשעת קדושין לא ידעה בזו ודאי דלא אמרינן סברה וקבלה אלא הו"ל כשתיקה דלאחר מתן מעות ומ"ש הר"ן סברה וקבלה היינו בשידעה קודם שפשטה ידה והסכים לזה דעת הרשב"א ז"ל עם דעת הר"ן יע"ש א"כ קשה דמה תיקן הר"ן בזה הא אכתי קשה אמאי לא נקט הברייתא בגוונא דבמנה סתם מקודשת בחסר צ"ט ובדלא ידעה קודם שפשטה ידה דומיא דדינר של נחושת דקתני בברייתא דמוקמינן לה בגמ' בשלא ידעה וכגון דקדשה בלילה ולכן נראה לי לומר דהר"ן ז"ל הבין בכונת הרמב"ן ז"ל שכוונתו לדייק מדקתני בברייתא ונמצא חסר דינר ולא קתני ונמצא חסר אפילו דינר דומיא דרישא דקתני אם רצה לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו דמהשתא כי הוה קתני הכי לא הוה דייקינן מינה אלא דאף במנה סתם משכחת לה דמקודשת וכגון בשנמצא חסר ב' או ג' דינרים דלא כסיפא לה מילתא משא"כ במנה זו דאינה מקודשת לעול' אמנם השתא דקתני בברייתא ונמצא חסר דינר לאורויי אתא ולדיוקא אצטריך לומר דאף במנה סתם דומיא דמנה זו מקודשת אפי' בחסר דינר דלא כסיפא לה מילתא דמגופא דברייתא ודאי דלא דייק לה הרמב"ן ז"ל משום דאיכא למימר דברייתא לאו לדיוקא אצטריך אלא עיקרא אתא לאשמעינן דכל דחסר ממנו לא שנא חסר דינר או יותר אינה מקודשת וחסר דינר אורחא דמילתא נקט וכמו שכן דחה הרשב"א ז"ל בחידושיו ראיית הרמב"ן בפשיטות אלא דס"ל להר"ן דעיקר ראיית הרמב"ן ז"ל הוא מדלא קאמר אפילו חסר דינר דומיא דרישא כמ"ש ואהא תירץ הר"ן ז"ל דבמנה זו לא שייך למתני חסר צ"ט כו' כלומר דאם כן אי הוה נקט בברייתא אפילו חסר דינר הוה טעינן למימר דחסר צ"ט נמי אינה מקודשת דומיא דרישא דחסר צ"ט נמי בכלל אפי' דקתני להכי הוצרך לומר חסר דינר ומשום דאכתי ק' ליה אמאי לא קתני ונמצא חסר ב' או ג' דינרים דמהשתא הוה אשמועי' דאע"ג דבמנה סתם מקודשת במנה זו אינה מקוד' ואמאי נקט ברייתא חסר דינר דאפי' במנה סתם אינה מקודשת ואהא כתב ורבותא אשמועי' ושוב ראיתי למוהרימ"ט ז"ל שכתב מעין דרך זו שכתבנו אלא שהמעיין יראה שמה שהקשה שם לפי דרכו לא יקשה לפי דרכנו גם מה שהקשה עוד שם דלענין צ"ט אדקאמר דכיון דידעה דמנה אין כאן סברה וקבלה נימא דכיון דידעה דאין כאן מנה סבורה היא שישלים אחר כך וקידושין מיהא הוו ובלבד שיתן יע"ש נראה דלק"מ דהר"ן ז"ל הכי קים ליה מסברא דנפשיה דודאי מקודשת מיד דכיון דמנה זו קאמר א"כ מוכחא מילתא דאיהו דאסיק ליה שמי' מנה ואדעתא דהכי סברה וקבלה ולא דמי למנה סתם כלל ותו דהוכרח הר"ן לומר דבמנה זו מקודשת מיד משום דאי מקודשת וישלים א"כ ק' לר"א דנקט מילתי' במנה סתם דמקודשת וישלים אמאי לא אשמועי' רבותא במנה זו וכמ"ש הוא ז"ל בדרך הב' יע"ש ואדרבא לדרך הב' שכתב הרב ז"ל שם ק' דאי משום דק"ל להר"ן לפי תי' אמאי לא נקט ר"א במנה זו אמאי הוצרך הר"ן ז"ל לומר דבמנה זו מקודשת מיד נימא דבמנה זו אינה מקודשת כלל אלא ע"כ לומר דהכי קים ליה להר"ן ז"ל מסברא דנפשיה דודאי מקודשת אם כן אף אנו נאמר כן לדרך הא' דהכי קים ליה מסברא דודאי מקוד' ודאי מיד וזה פשוט ועל פי האמור נראה שיש לישב ג"כ מה שהקשה עוד הרב הנזכר על ראיית הרמב"ן וז"ל ועוד קשה מנין לנו לדקדק הא בסתם מקודשת אע"פ שישלים אחר כך לימא דודאי אין האשה מתרצית לתבוע אח"כ וכסיפא לה מילתא וה"ק דוקא במנה זו ונמצא חסר דינר אינה מקודשת אף על פי שישלים מביתו לאלתר אבל במנה סתם ונמצא חסר דינר ישלים לאלתר אבל אחר זמן לא דכסיפא לה מילתא יע"ש אכן כפי מ"ש לעיקר ראיית הרמב"ן ז"ל מדלא קתני ונמצא חסר אפילו דינר דומיא דרישא ניחא דסבירא ליה להרמב"ן דע"כ ברייתא לדיוקא אתא לאשמועינן דמנה סתם מקודשת וישלים אפילו לאחר זמן משום דלא כסיפא לה מילתא דאי דיוקא דברייתא במשלים מיד מביתו אם כן קשה אמאי לא קתני אפילו חסר דינר ודוק:
מיהו ק"ק לדעת הרמב"ן ז"ל דא"כ כי קאמר בגמ' ה"נ מסתברא דאס"ד רישא במנה סתם השתא במנה סתם לא הוו קדוש' במנה זו מבעיא אמאי לא משני דאי משום הא לא אירייא דסיפא לדיוקא אצטריך לאשמועינן דבמנה סתם מקודשת כדמשני הכי בכמה דוכתי ויש ליישב וכמ"ש עוד הר"ן וז"ל אבל מה שהשמיטוהו הרי"ף והרמב"ם ז"ל משום דס"ל דמלוה קונה במנה כו' והם סומכין בזה על סוגיא שבפרק הזהב כו' ומעתה כיון דאמאי דאוקמוה הך פלוגתא במנה חסר דינר היינו משום קושיין דאי מלוה להוצאה ניתנה במכר אמאי קנה ואנן קי"ל דבמכר קנה כו' ע"ש יש לדקדק שהרי בסוגיא דהזהב מתרצינן לה בהכי אליבא דר"ן דס"ל פירות לא עבדי חליפין דס"ל דמלוה קונה במכר ואלו ר"ן גופיה קאמר בשמעתין הונא חברי מוקי לה במילי אוחרי משמע דאיהו נמי הכי ס"ל וי"ל ודוק: עוד ראיתי למוהר"ש יונה שהקשה על מ"ש הרשב"א בתשו' סי' תקס"ה והביאה מרן הב"י סי' הנז' שהשיב על אדם שלקח טורניס ונתן לאשה ואמ"ל התקדשי לי במנה זו דאינה מקודשת וראי' מדאקשינן בגמ' השתא במנה סתם כו' והוא תימא דאפילו נימא דהרשב"א ז"ל משוה דינא דחסר דינר לחסר צ"ט מ"מ מה לו אצל קושית הגמרא ופרש"י והלא ברייתא ערוכה היא דנמצא חסר דינר אינה מקודשת יע"ש שהניחו בצ"ע ולע"ד נרא' לומר שהוצרך הרשב"א ז"ל להביא ראיה מקו' הגמרא משום דאי מבריית' הוה טעינן למימר דברייתא דוקא נמצא חסר דינר קתני דאינה מקודשת דאיכא תרתי כסיפא לה מילתא ומנה זו דלא סמכה דעתה אלא אמנה זו משום דכסיפה לה מילתא למיתבעיה אבל חסר רובו כנדון שלו דלא כסיפא לה מילתא למיתבעיה מקודשת דאע"ג דמנה זו קאמר מ"מ כיון שהרי הוא משלים לה אח"כ לא איכפת לה ובמנה סתם אע"ג דחסר דינר מקודשת משום דכיון דמנה סתם קאמר הו"ל כאלו א"ל בהדיא ע"מ שאשלים לך מנה ואדעתא דהכי סברה וקבלה ולא כסיפא לה מילתא וכן כתב הרשב"א ז"ל בחי' בשמעתין שדחה ראית הרמב"ן ז"ל וכתב דע"כ ונמצא חסר דינר דנקט ברייתא לאו דוקא ולדיוקא דמנה סתם אלא אורחא דמילתא נקט ותדע דאי בריית' דוקא קתני אף אנו נאמר דדוקא חסר דינר דאיכ' תרתי מנה זו וכסיפ' לה מילתא הא חסר רובא מקודשת א"ד יע"ש וא"כ מש"ה הוצרך להביא ראיה ממאי דפריך בגמר' השתא במנה סתם כו' דמהא מוכח דס"ל לתלמוד' דבריית' לאו דוקא וה"ה חסר רובו דאי ס"ל דבחסר רובו מקודשת וישלים היכי פריך השתא במנה סתם כו' כפי פירוש התוספות והרשב"א ז"ל שכתבו דהכי פריך וכיון דבמנה סתם יכולים לחזור עד שישלים משום דבכוליה מנה הוא דקא מקדש לה שמעי' דבמנה זו ונמצא חסר דינר אינה מקודשת כלל ואפי' לכשישלים דלא סמכה דעתה אלא אמנה זו המזומן ואם איתא דבחסר רובו מקודשת לכשישלים אם כן טובא אצטריך בריית' לאשמועינן במנה זו דאע"ג דבחסר רובו מקודשת לכשישלים ולא אמרינן לא סמכה דעתה אלא אמנה זו אפילו הכי בחסר דינר אינה מקודשת משום דאיכא נמי טעמא דכסיפא והיכי תלי לה תלמודא דינא דמנה זו לענין דאינה מקודשת כלל לדינא דחזרה דמנה סתם הא חסר רובו יוכיח דאע"ג דבמנה סתם איתיה בחזרה במנה זו מקודשת וישלים אלא ודאי דס"ל לתלמודא דחסר דינר לאו דוקא ואורחא דמילתא נקט וכולה מילתא תליא משום דלא סמכה דעתה אלא אמנה זו המזומן והיינו שהוצרך הרשב"א ז"ל בתשו' להביא פירש"י ולכתוב עליו שאינו מחוור משום דכל ראייתו היא לפי פירושו שנראה לו עיקר כנ"ל נכון ודוק: