שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ז · הלכה יד
הנותן ב' פרוטות כו'. כתב ה"ה וכן דעת הרשב"א ז"ל ואמר שיצא לו לרבינו מההיא דאמרינן פ' אע"פ דאותיב ר' אילא התם אלו אמר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנו ממך תיקדוש מי לא קדשה ודחי ליה רב ירמיה מי דמי התם בידו להתקדש כו' אי לימא כל שבידו להקדיש עכשיו אף ע"פ שמתנה עליו לאחר זמן שאינו בידו אפילו הכי חייל ועיין בהר"ן והרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף רי"ב כתב דיש לדחות דאכתי לא איפשיט' בעיין מדר' איל' דההיא דרב אילא שאני דבידו להקדיש עכשיו לעולם וא"צ דעת אחרים אבל גבי קדושין לאו בידו לגמרן שהרי צריך שיהא בדעת האשה להתקדש לו ואף על פי שהאשה מתרצה עכשיו בכך ודעת שניהם שוה מ"מ כיון שאין ביד האחד לגמור הקנין מעכשיו בלא דעת חבירו כמחוסר מעשה חשבינן ליה א"ד ז"ל וק"ל לפי חילוק זה מהא דאמרינן בנדרים דף ל' לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקדשות תפשוט הא דבעי ר' הושעי' כו' איתער בהו ר"י מאי מדמיתון פדאן הוא לפדאום אחרים כו' ואשה כפדאום אחרים דמייא כו' והשתא לדעת הרשב"א ק' טובא דמאי קאמר תיפשוט כו' שאני ההיא דבר פדא דבידו להקדיש עכשיו לעולם בלא דעת חבירו אבל גבי קדושין אין בידו לגמור הקנין בלא דעת חבירו ור"י גופיה אמאי איצטריך ליה לדחויי מטעמא דאשה כפדאום אחרים דמיי' ואמאי לא דחי לה מה"ט וצ"ע ועיין עוד בהר"ן שם שכ' דברי הרשב"א וכתב עוד וכ"ת אמאי לא פשטינן לי' מהתם ותי' דההיא רב איל' הוא דקאמר לה מסברא דנפשיה ורבי ירמיה לא ידע לה ומשום הכי מבעי' ליה כו' וצ"ע במאי דקאמר ור"י לא ידע ליה שהרי רבי ירמיה הוא דקאמר פרק אף ע"פ מי דמי התם בידו כו' ועיין בתשו' הרשב"א סתס"ז ואולי שכונתו לומר דרבי ירמיה כי קאמר התם בנדרים מאי קא מדמיתון כו' אכתי לא הוה שמיע ליה ההיא דר' איל' ומש"ה מבעיא ליה ולבתר הכי שמעה בפ' אף על פי ודו"ק: