שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ז · הלכה יב
האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו כו' לפיכך ב' נותנים גט בין בתוך ל' בין לאחר ל' יום כו'. הנה דעת רבינו מבואר דס"ל דתנאי דמעכשיו ולאחר ל' יום היינו לענין שאם ימות בתוך ל' יום שלא יחולו הקדושין אבל לחזור בו אינו רשאי ושלא כדעת רש"י שכתב בפ' האומר דע"ז ע"ב ד"ה מספ"ל וז"ל האי לאחר ל' יום אי תנאה הוי אם לא אחזור בי כו' יע"ש ויש לדקדק דלעיל סמוך ונראה ד"ה ושמואל כתב וז"ל ושמואל אמר אינה בספיקא אלא עד ל' יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקידושין כו' יע"ש וקשה דאמאי לא כתב רש"י ז"ל משום חששא דשמא יחזור בו כמ"ש לקמן ואפשר לומר דהוצרך רש"י כאן לחששא דשמא ימות משום דקאי אמאי דכתב לעיל מיניה דמקודשת ואינה מקודשת ואסורה לב' בלא גט מאחד דמשמע ודאי דאם בא בעלה הראשון לקחתה צריך גט מב' ובהא פליגי דלרב אף לאחר ל' יום אם בא אחד מב' לקחתה צריך גט מב' משום דמספ"ל אי תנאי או חזרה ולשמואל דוקא בתוך ל' יום צריך גט מב' אבל לאחר ל' יום אינה צריך גט מב' והא ק"ל דלשמואל אמאי אינה מותרת לראשון בתוך ל' יום בלא גט מב' דהא כיון דכל החששא הוא משום שמא יחזור בו ונמצאו קדושי ב' חלין למפרע פשיטא ודאי דאינו חוזר בו דאין אדם עשוי לקלקל את עצמו דנמצא בא על אשת איש ובניו ממזרים והרי זה דומה למקדש ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים שמותרת להנשא בלא גט לדעת רובא דרבוותא כמבואר בב"י סי' ל"ט יע"ש ולא חיישינן שמא תלך אצל חכם ויתיר את נדרה משום דאינה עשויה לקלקל את עצמה וה"נ דכוותא משום הכי הוצרך ז"ל לומר דה"ט דצריכה גט מב' בתוך ל' יום משום דחיישינן שמא ימות כנ"ל נכון ודע שמ"ש רש"י ז"ל בפה"מ וז"ל מקודשת ואינה מקודשת אלא א"כ נתן האחד גט ולאדם אחר אסורה עד שיתנו ב' נרא' שלא כתב כן אלא אליבא דרב דס"ל דמקודשת ואינה מקודשת לעולם ומש"ה כתב אם באה להנשא לאדם אחר אחר ל' יום צריך שיתנו ב' גט אבל לשמואל דס"ל דמקודשת ואינה מקודשת דמתני' היינו עד ל' יום אם באה להנשא לאדם אחר בתוך ל' יום פשיטא ודאי דאינה צריכה גט אלא מב' דמן הראשון בחזרה בעלמא סגי וכן נמי אם באה להנשא לב' בחזרה מן הראשון סגי לפי פירוש רש"י ז"ל שכתב דהתנאי היינו אם לא יחזור בו תוך ל' יום וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תש"ז לדעת רש"י הא דאמר אביי לקמן ולטעמיה דרב בא אחר ואמר לה מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר לה מעכשיו ולאחר עשרה ימים צריכה גט מן הראשון ומן האחרון היינו בבא לגרש לאחר ל' יום דאלו בתוך ל' בחזרה בעלמא סגי ואף לדעת החולקים על רש"י ז"ל דס"ל דאינו רשאי לחזור בו תוך ל' ותנאי דמעכשיו אינו אלא לשאם ימות בתוך ל' כתב הרב מ"ל ז"ל בפ"ו מה' גירושין הלכה ג' דע"כ הא דקאמר אביי צריכ' גט מן האחרון היינו דוקא בבא לגרש אחר ל' דבתוך ל' יום אינו צריך גט מן האחרון ממ"נ דאי תנאי הוי א"כ לא חלו קדושי ב' כלל ואי חזרה הוי א"כ הב' אינו צריך לגרש דבחזרה בעלמא מהני וע"פ זה כתב דמ"ש הרשב"א בתשובה הנז' דאם ב' הם צריכה גט מב' ואפי' תוך זמנם מיירי כשהב' קדשה סתם וכדינ' דמתני' דאלו קדשה הב' לאחר עשרים יום אינה צריכה גט מהב' בתוך הזמן דבחזרה בעלמא סגי (ולפי זה תוך זמנם שכתב הרשב"א ט"ס הוא וצ"ל תוך זמנו) גם מ"ש ואלא מיהו יכולים לגרש תוך הזמן ט"ס הוא וצ"ל מיהו יכול לגרש כו' וקאי לראשון דלב' לא צריך לאשמועינן דהא פשיטא דהב' יכול לגרש תוך הזמן דאי דקמא תנאה הוי אין כאן קדושין ואי דקאמא חזרה הוי הרי מיד חלו קדושי ב' את"ד יע"ש והנה מ"ש דבתוך ל' יום אינה צריכה גט מן האחרון ממ"נ נרא' דט"ס הוא וצ"ל בתוך עשרה ימים דלאחר עשרה ימים פשיטא ודאי דצריכה גט מן האחרון דשמא חזרה הוי וקדושי האחרון חלו ושוב אינו יכול לחזור בו מכיון שעברו עשרה ימים האמנם בעיקר דינא נרא' דאיכא למישדי נרגא דאדרבא משמע דאם רוצה להנשא בתוך ל' יום לאחר ואפי' בתוך עשרה ימים צריכה גט מכולם משום דאיכ' למיחש דשמא תנאה הוי ואלו קדושי ראשון ואיכא למיחש שמא ימות ראשון בתוך ל' יום וחלו קדושי ב' למפרע וכן נמי בג' חיישינן שמא ימותו ב' ובחזרה נמי לא סגי אפי' בתוך עשרה ימים דשמא תנאה הוי ואפי' תימא דלמיתה דבי תרי לא חיישי' וכדאית' בר"פ ד' אחין ועיין בתו' שם והלכך בתוך י' ימים אינה צריכה גט מן האחרון ממ"נ דאי תנאי הוי דקמא הוו קדושין ואי מיית ראשון דאמצעי הוו קידושין דבתר' לא הוו קידושין ואי חזרה הוי בחזרה בעלמא סגי מ"מ נקוט מיהא דבבא לגרש בתוך זמנה צריך גט מן הראשון ומן האמצעי ואלו מדברי הרב ז"ל משמע דמן הראשון לבד הוא דצריך גט ותו דלפי זה אין צורך למה שהגיה בדברי הרשב"א ז"ל גם למה שדחק עצמו וכ' דמ"ש הרשב"א ואם ב' הם צריכה גט מב' ואפי' תוך זמנם דמיירי בשקדשה הב' סתם אלא אפי' בשקדשה לאחר ך' יום צריך גט מב' דשמא תנאה הוי וחיישינן שמא ימות הראשון בתוך ל' יום ונמצאו קדושי ב' חלין למפרע וכמ"ש רש"י ז"ל ואפשר דס"ל להרב ז"ל דמן האמצעי אינה צריכה גט ואפי' במגרש בתוך זמנם משום דהו"ל ס"ס ס' אי חזרה הוי וחלו קדושי אחרון ואת"ל תנאה הוי שמא לא ימות הראשון ודקמא הוו קדושין דבתרא לא הוו קידושין וכן נמי בשקדשו ב' אינו צריך גט מן הב' בבא לגרש תוך זמנם מטעם ס"ס ס' אי חזרה הוי אז בחזרה מן הב' סגי ואת"ל תנאה הוי שמא לא ימות הראשון בתוך ל' יום ובהכי ניחא מה שהביא ראיה הרשב"א ז"ל בחי' דהמקדש את האשה לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה דאם מת או גירש בתוך ל' יום לא חיילי קדושי ראשון הפך דעת הרמב"ן ז"ל מהא דאמר אביי אי חזרה הוי דבתראה הוו קדושין דקמאי לא הוו קדושין אלמא דמדקאמר דקדושי א' לא הוו קידושין ש"מ דנתבטלו קידושי א' לגמרי ולאו מיתל' תלו יע"ש והדבר ק' דכיון דע"כ הא דקאמר אביי צריכה גט מן הראשון ומן האחרון איירי בבאו לגרש אחר ל' יום דאי בתוך ל"י צריכה גט מכולם דשמא תנאה הוי ומיית ראשון בתוך ל' וחלו קדושי האמצעי א"כ מאי ראיה מייתי הרשב"א הא כיון דמיירי אחר ל' שפיר קאמר דקדושי קמאי לא הוו קדושין כלל ומהיותר תימא על הר"ן ז"ל שדחה ראיית הרשב"א וכתב וגם בזה איני רואה סמוך דכיון דאמר אביי צריכה גט מן האחרון אלמא דבשלא מת עסקינן ומסתמא אף כששלמו ל' יום לא מת יע"ש ואמאי לא כתב בפשיטות דע"כ מיירי בשלא מת תוך ל' מטעמא דכתיבנא אכן כפי מ"ש ניחא:
ואולם עדיין צריכים אנו להתלמד בזה ממקום אחר דאפשר דכל כי האי גוונא לא חשיב ספק ספקא כיון שעתיד להתברר על כל פנים אם ימות או לא ימות א"כ אם אנו מתירים אותה להנשא אפשר שימות בתוך ל' יום ונמצא ס' מקודשת לאמצעי למפרע ולא דמי לשאר ס"ס דעלמא דלעולם נשאר הדבר בס"ס ואף למה שהסכים הפ"ח בכללי ס"ס ס"ק דאפי' בס"ס דסמי בידן לברורי אזלינן לקולא אכתי לא דמי דשניא היא התם דכל שאין אנו מבררין הדבר נשאר בס"ס לעולם משא"כ הכא דעתיד להתברר עכ"פ וכעת לא מצאתי גילוי לזה ועיין בס' פני משה ח"א סי' י"ח דמ"ה ע"ד ובספר אליהו רבה דף ע"ש ועיין מה שהארכתי בזה פ"י מה' מקואות בכללי ספק דרבנן ובר מן דין נרא' דאכתי דברי הרשב"א יש מן הקושי שהרי לפי פירש"י ע"כ הא דאביי בבאו לגרש אחר ל' יום דאי בתוך ל' יום בחזרה מן הא' סגי וא"כ מאי ראיה מייתי ולפי מה שנרא' ממ"ש בחי' לקמן שהוא מסכי' לפרש"י ומה גם למה שעלתה הסכמתו בתשוב' הנז' ואפי' לדעת הרמב"ן וסיעתיה דאינו יכול לחזור בו בתוך ל' יום אינו יכול לגרש בתוך ל' יום וא"כ ע"כ הא דאביי מיירי בבא לגרש אחר ל"י דבתוך ל' אינו יכול לגרש וצ"ע כעת:
וראיתי למוהרימ"ט ז"ל בחיד' על הרי"ף שהקשה לדברי הר"ן וז"ל ואנכי לא ידעתי איך מדייק דבשלא מת עסקינן דהא אפשר שיאמר צריכה גט מהאחרון אם היה רוצה להנשא לאלתר דשמא חזרה הוי אבל עדיין אפשר שימות קודם ל' וחיילי קדושי ראשון ועוד אפי' תימא שאין דרך להזקק לגט עד שיבואו עשרה ימים כו' עדיין אפשר שימות קודם ל' יום עכ"ל והן דברים תמוהים איך עלה בדעתו לומר דמיירי בבא לגרש לאלתר דא"כ אמאי צריכה גט מן האחרון בחזרה בעלמא סגי ממ"נ וזה פשוט: ואיך שיהיה נראה שדעת רבינו כדעת הרמב"ן דתנאי דמעכשיו ולאחר ל' יום היינו לשאם ימות בתוך ל' יום שלא יחולו הקדושין אבל לחזור בו אינו רשאי ולענין גט נמי נרא' דאם גרשה מעכשיו ולאחר ל"י שלדעת רש"י ז"ל יכול לחזור בו בתוך ל' יום וכן אם מת בתוך ל' יום אינו גט שלדעת רש"י ז"ל תנאי דמעכשיו תרוייהו איתנהו ביה שיהא רשאי לחזור בו ושאם ימות לא יחולו הקדושין וכמבואר מדברי רש"י ז"ל שכתב תרוייהו וכ"כ מוהרימ"ט בחידושיו ולדעת הרמב"ן ז"ל אינו יכול לחזור בו ותנאי דמעכשיו היינו לשאם ימות שלא יחולו הקדושין וכיון שכן יש לדקדק על מ"ש ה"ה ז"ל בפ"ט מה' גירושין הלכה ה' וז"ל וכבר כתבתי בפ"ח דיש מי שסובר שאפי' בגיטין זמנו של שטר מוכיח עליו ולדבריהם ז"ל אפי' באומר לאחר ל' יום ומת תוך הזמן חולצת ולא מתיבמת דהו"ל כמעכשיו ולאחר ל' יום כו' יע"ש ויש לדקדק דכיון דמת תוך הזמן אמאי צריכה חליצה הא אפי' נימא דתנאה הוי התנאי היינו שאם ימות בתוך ל' יום שלא יהא גיטו גט דומיא דקדושין ואפי' תימא דס"ל לה"ה ז"ל שלפרש"י ז"ל תנאי דמעכשיו היינו לענין חזרה אבל לא לענין מיתה דאם מת בתוך ל' יום מקודשת ושלא כנראה מדברי רש"י ז"ל מ"מ כיון שמדברי רבינו ז"ל מבואר דס"ל כדעת הרמב"ן דתנאי דמעכשיו היינו לענין מיתה ולא לענין חזרה לא הי"ל לכתוב כן בפשיטות שלא כדעת רבינו ז"ל ואולי דס"ל לה"ה ז"ל דלענין גט תנאי דמעכשיו היינו לענין חזרה דכיון דלרחוקה קא אתי וקשה בעיניו לגרשה מסתמא התנאי שלו הוא שיהא רשאי לחזור בו אבל מיתה דמסתמ' ודאי אם ימות בתוך ל' יום אינה רוצה שתשאר זקוקה ליבם אבל בקידושין אמדינן דעתיה דהתנאי הוא שאם ימות בתוך ל' שלא יהיו קידושין ושלא תהא זקוקה ליבם אבל לא לענין חזרה כיון דלקרבה קא אתי כנ"ל וכן נראה דעת הריטב"א ז"ל דבפ' האומר הסכימה דעתו לדעת הרמב"ן ז"ל דתנאי דמיתה קאמר ואלו בפרק הכותב אההיא דבעי רמב"ח ה"ז גיטך ולא תתגרשי עד לאחר ל' יום כתב בתוך דבריו פירש רש"י וז"ל דהא אי אמרי' תנאה הוי לסוף ל' יום היא מגורשת למפרע דה"ק לה תתגרש מעכשיו אם לא אחזור בתוך ל' יום ע"ש ודוק: ודע שמדברי רבינו ז"ל הללו מבואר דס"ל דיכול לגרש תוך הזמן אע"ג דאכתי לא חלו הקדושין וה"ט משום דכיון דלכשיבא הזמן איגלאי מילתא למפרע דבשעת כתיבת הגט היתה מקודשת חלו הגירושין וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' סי' הנז' דלמ"ד תנאה הוי יכול לגרש תוך הזמן ולא דמי לההיא דאמרי' ולאשה דעלמא אינו גט דשאני הכא דאיגלאי מילתא למפרע דבאותה שעה היתה מקודשת אלא שלבסוף הסכימה דעתו לומר דאינו יכול לגרש תוך הזמן והביא ראיה מדקאמר שמואל לאחר ל' יום פקעי קדושי ב' וגמרי קדושי ראשון ומאי גמרי אין כאן גמר אלא גילוי מילתא והכי הול"ל לאחר ל' יום פקעי קדושי ב' ומקודשת לראשון אלא משמע דאם יגיעו זמן הל' קאמר דמקודשת מעכשיו ויגמרו הל"י ולפיכך א"א לכתוב לה גט עד ל' יום דאין גט אלא לאחר גמר הקידושין את"ד: וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפ"ו מה' הנז' שנסתפק בשאר תנאים דעלמא היכי לידיינו דייני כגון באומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שתעשה דבר פ' מי אמרינן דיכול לגרש תוך הזמן דומיא דמקדש מעכשיו ולאחר ל' יום א"ד ע"כ לא כתבו רבינו והרשב"א ז"ל דיכולין לגרש אלא דוקא בתנאי דממילא דהיינו מעכשיו ולאחר ל' יום וכן נמי שאר תנאים שהן בשב וא"ת דכותייהו אבל בתנאים שהם בקום עשה אפשר דלא מהני כתיבת הגט קודם קיום התנאי משום דבשעת כתיבה הוי מחוסר מעשה וכן יש להסתפק כפי הסכמת הרשב"א ז"ל דאינו יכול לגרש תוך הזמן בשאר תנאי' דעלמא היכי לידיינו דייני משום דלפי מ"ש הרשב"א דה"ט דלא נגמרו הקדושין עד ל"י ואפי' אי תנאה הוי בשאר תנאים דעלמא אפשר דלא אמרינן הכי אלא כל שנתקיים התנאי נגמרו הקדושין למפרע משעת נתינת הקדושין והעמיק הרחיב בענין זה וזו הלכה העלה בסוף דבריו דאי מדמינן גט לחליצה ס' זה תלוי בפלוגתא דרבוותא שלדעת התוס' שכתבו פ' החולץ גבי החולץ למעוברת דכל דבר שאינו ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע העתידות לא אמרינן איגלאי מלתא למפרע א"כ בכל מקדש ע"ת אינו יכול לגרש קודם קיום התנאי ולפי' הנמוקי בכל מקדש ע"ת יכול לגרש קודם קיום התנאי משום דבהתקיים התנאי איגלאי מלתא למפרע את"ד יע"ש ולע"ד ק"ל עליו מהא דגרסי' בפרק המגרש דף פ"ד ע"א ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלו' ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואמר ר"ן דה"ק ה"ז לא תנשא לו שמא יאמרו נשיהן נותנים במתנה זה לזה ואם נשאת לו לא תצא א"ל רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעייא קיומי תנאה וכ"ת אפשר דמנסבא היום ומגרשה למחר ומקיימ' תנאה כו' אטו בדידה קיימת לאיגרושי אלא אמר רבא כו' והשתא לפי מ"ש דלדעת התו' דפ' החולץ אינו יכול לגרש קודם קיום תנאי משום דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע א"כ קשה טובא דהיכי קאמר אפשר דמינסבא היום ומגרשה למחר הא כיון דאין קדושי ראשון חלין עד שיבואו קדושי ב' היכא יכול לגרשה קודם חלות הקדושין הא אע"ג דכי קא מקיים תנאה נמצא דחלו קדושי ראשון למפרע ואיגלאי מילתא דבאותה שעה היתה ראוי' לגרש אפי"ה לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע רבא גופיה קאמר התם בפרק החולץ דהלכה כר"ל דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ואף למאי דמסיק רבא התם דקאמר דלאחר לא תנשא מ"מ היינו דוק' לכתחילה אבל אם כבר עברה ונשאת מודה מיהא דאית לי' תקנתא דיגרש אותה וישא אותה בעל התנאי וכ"כ הרשב"א ז"ל שם בחידושיו ועיין בפ"ח מה' גירושין הל' י"ג בהשגת הראב"ד ועיין בתו' שם ד"ה הכא בדידה ואולי נאמר שאף הרב לא כ"כ שלדעת התוס' אינו יכול לגרשה קודם חלות הקדושין אלא דוקא בבא לגרשה מיד שיחולו הקידושין מאותה שעה ומש"ה אמרינן דכיון דבאותה שעה אינו ראוי להתברר אי יחולו הקדושין או לא שא"א לידע עתידו' משום הכי לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע שתהא מגורשת מאותה שעה דומיא דחליצה דהתם נמי אי אמרי' דחליצת מעוברת שמה חליצה ע"כ חיילא חליצה משעה שנחלצה דלאחר זמן ודאי א"א דכבר כלתה חליצה דומיא דמשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום דלא קנה משום דכבר כלתה משיכה ומש"ה אמרינן דאינה חליצה משום דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דבאותה שעה היתה בת חליצה ושיהיה חליצה מאותה שעה כיון דבאותה שעה א"א להתברר אבל במגרש אותה שיחולו הקידושין לכשיתברר הדבר ויקיים התנאי שיהא מגורשת מאותה שעה ואילך ה"נ דמהני כיון דבשעת חלות הגירושין הרי הוברר הדבר שהיתה מקודשת ונ"מ דבעינן דבאותה שעה יהיה הגט בידה קיים וא"כ איכא למימר דמאי דאמרינן בפרק המגרש אפשר דמנסבא היום ומגרשה למחר בכה"ג הוא דקאמר דמגרש לה שיחולו הגירושין לכשתנשאי לפלוני מאותה שעה ואילך ובהכי ניחא נמי דלא תיקשי להרשב"א ז"ל למאי שהסכימה דעתו דאינו יכול לגרש בתוך הזמן קודם חלות הקדושין מהא דפרק המגרש ובר מן דין נראה שלהרשב"א ז"ל ל"ק כלל דע"כ לא כ' הרשב"א אלא דוקא במקדש מעכשיו ולאחר ל' יום וא"נ במקדש ע"ת לפי מה שנסתפק הרב משום דהכי מפרשינן ליה לתנאיה דיתחילו מעכשיו ויגמרו לאחר ל' יום משא"כ הכא דקדשה בסתם אלא דמצד הדין אינה מקודשת עד שתנשא לב' וא"כ כשתנשא לב' מקודשת למפרע וקרינן ביה בת גירושין כנ"ל:
ודע שלדעת התוס' דבפרק החולץ דלא אמרי' איגלאי מילתא למפרע כפי מ"ש הרב נראה דמי שגירש על תנאי דאינו יכול לחזור ולגרשה בגט אחר בלי שום תנאי דמאחר שנתגרשה הימנו לגמרי א"כ לא אגידא ביה ואע"ג דכשמבטלת התנאי נתבטל הגט הראשון ואיגלאי מילת' למפרע דבשעת כתיבת הגט הב' היתה ראויה להתגרש מ"מ הא מיהא בשעת כתיבת הגט לא היתה בת גירושין ואגלאי מילתא למפרע לא אמרינן דומייא דמקדש ע"ת דאינו יכול לגרש קודם חלות הקדושין ועיין בתשו' הרא"ש כלל מ"ה שנשאל בזה והשיב דאין תקנה אלא שיקדשנה ויגרשנה לגמרי וראיתי למוהרימ"ט ח"א סי' מ"ט דאקהי אקהתא בדברי הרא"ש סללו דלמה הוצרך לקדשה לכתוב לה גט אחר בלי שום תנאי ודיו בכך ואין לומר דמאחר שנתגרשה הימנו לגמרי אין גט אחר גט כיון דלא אגידא ביה כלל דמ"מ בשעה שתנשא לאותו ראובן נתבטל הגט הראשון והרי היא אשת איש למפרע ויכול לחול שפיר הגט האחרון יע"ש ולפי דברי הרב הנז' י"ל דס"ל להרא"ש כדעת התו' דאיגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ועיין בספר מכתב מאליהו שער ח' סי' י"א שתמה על דברי מוהרימ"ט הללו מההיא דלאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרש יע"ש ואישתמיט מיניה תשו' הרשב"א שכתבנו ועיין עוד במ"ש וז"ל הא למה זה דומה למי שגרש ע"ת שאם בא אחר וקדשה קודם קיום התנאי ואח"כ נתקיים התנאי ה"ז מקו' הגע עצמך שאותה שקדשה גירשה ג"כ קודם קיום התנאי היעלה על הדעת שאותן גירושין הוו גרושין כיון שעדיין לא היה בעלה יע"ש והוא תימה שהרי מדברי ה"ה בסוף פ"ח מה' גירושין הלכה כ"ד נראה דיכול לגרש קודם חלות הקדושין שכתב שם על השגת הראב"ד וז"ל ואם עיין הראב"ד עיון שלם כו' עד וכ"ש שהוא ז"ל סבור דכל שבידה עדיין לקיימה ואפשר שיתקיים שאין הגט בטל ולא יאמר בזה רבינו שאינה צריכה גט ממי שנתקדשה לו כו' יע"ש הרי בהדי' דס"ל דכל תנאי שבידה לקיימו מודה רבי' להראב"ד דאין הגט בטל ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מב' ואסורה לראשון ובודאי דצריכה גט קודם שיתקיים התנאי קאמר דאי לאחר שנתקיים פשיטא דאסורה לראשון ואי אסורה לראשון קודם שיתקיים התנאי ויתן לה גט קאמר מאי איריא לראשון אפי' אכולי עלמא נמי אסורה ועיין עוד במוהרימ"ט בחדושיו על הרי"ף בפרק האומר גבי ההיא דהנותן ב' פרוטות לאשה כו' ובאחד א"ל לאחר שאגרשה כו' דפשיט' ליה מילתא טוב' דאינו יכול לגרש קודם חלות הקדושין משום דקרא כתיב כי יקח איש אשה והדר וכתב לה ספר כריתות ועוד הביא סמוכות לדבר יע"ש ותמיהני עליו שדבריו סותרים למ"ש בתשו' דיש גט אחר גט גם מה שהביא ראיה מההיא דהקמ' אין ראיה כלל דשאני התם דבשעת הקמה ליתא לנדרא כלל אבל הכא כשמגרשה הרי היא אשת איש למפרע ודוק: ולעיקר ספיקו שנסתפק הרב בדעת רבי' והרשב"א אי בתנאי דמחוסר מעשה יכול לגרש קודם קיום התנאי נראה לע"ד שיש להוכיח דאפי' במחוסר מעשה יכול לגרש ממה שהוצרך הרשב"א לדחות ההיא דאמרינן ולאשה דעלמא אינה גט משום דשאני הכא דמקודשת היא למפרע ואם איתא הו"ל לדחויי ולומר דשאני התם דמחוסר מעשה אלא משמע ודאי דס"ל דאפי' במחוסר מעשה כל שחלו הקדושין למפרע יכול לגרש גם למה שנסתפק הרב בדעת הרשב"א כפי הסכמתו דבשאר תנאים דעלמא ס"ל דאינו יכול לגרש תוך הזמן נראה שיש להוכיח דבשאר תנאים מודה הרשב"א דיכול לגרש קודם קיום התנאי משום דכל שנתקיים התנאי נגמרו הקידושין למפרע ממ"ש בחי' פרק הא"מ דמ"ה אההיא דאמרינן התם קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט וצריכה מיאון וז"ל אלא נראה דאפי' בצווח מעיקרו קאמר דחוששין וטעמא דמילתא משום דכל מאן דמקדש את הקטנה שלא לדעת אביה יודע הוא שאין קדושיה קדושין אלא אם כן נתרצה אביה וע"ד שתפייס האב הוא מקדש והו"ל כאומר ע"מ שירצה אביך ובמתנה בפי' כך אפי' צווח ולבסוף נתרצה מקודש' דהא לא שיתרצה בשמיעה ראשונה קאמר אלא שיתרצה בקדושין ומתפייס לבסוף ואע"פ שמת האב חוששין שמא נתרצה האב סמוך למיתתו עכ"ד הרי בהדיא דכתב דהא דרב ושמואל דאמרי צריכה גט וצריכה מיאון אפי' בצווח מעיקרא קאמר ומשום דחיישינן שמא יתרצה האב והו"ל כאומר ע"מ שירצה אביך ואפי"ה קאמר רב דצריכה גט אע"ג דאכתי כל זמן שצווח לא חלו עדיין הקדושין אלא לכשיתרצה אח"כ דע"כ הא דרב דאמר צריכה גט בעודו צווח קאמר ואם בא לגרשה צריכה גט דאי בשנתרצו אח"כ היכי קאמר צריכה מיאון הרי נתרצה והו"ל קדושין ודאין לדעת הרשב"א וליכא למיחש דשמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה אלא משמע ודאי דס"ל דבשאר תנאים דעלמא יכול לגרש קודם חלות הקדושין אלא שאפשר לדחות דהא דאמר רב צריכה גט וצריכה מיאון במת האב מיירי ומשום דחיישינן שמא נתרצה שעה אחת סמוך למיתתו וכמ"ש הרשב"א אלא שזה ודאי דוחק דכל כי האי הי"ל לפרש ועוד יש ליישב באופן אחר ודוק ועוד נראה לי להוכיח דס"ל להרשב"א דבשאר תנאים יכול לגרש קודם קיום התנאי משום דכל שנתקיים התנאי נגמרו הקדושין למפרע משום דאם נאמר דס"ל להרשב"א בשאר תנאים נמי אינו יכול לגרש קודם קיום התנאי ע"כ דהיינו מטעמא שכתב הרשב"א במעכשיו ולאחר ל' יום דאין גמר קדושין אלא על ל' יום ומשום הכי אינו יכול לגרש קודם גמר הקדושין ואם כן נראה דלפי דעת הרשב"א אם קדשה בשטר ונקרע או נאבד השטר בתוך ל' יום אינה מקודשת כיון דבשעת גמר הקדושין ליתיה לשטרא בעיניה וכן כתב בחדושיו דלר"י דאמר שיורא הוא אי ס"ל שלא נגמרו עד לאחר ל' יום אם נקרע השטר קודם ל' יום אינה מקודשת יע"ש ואם כן אם נאמר דבשאר תנאים נמי ס"ל דאינו יכול לגרש קודם קיום התנאי ע"כ צ"ל דס"ל דלכשיתקיים התנאי נגמרו הקדושין באותה שעה ומשום הכי אינו יכול לגרש קודם גמר קדושין וכיון שכן נר' דאם קדשה בשטר ונאבד השטר קודם קיום התנאי אינה מקודשת ואלו מדברי הרשב"א שכתב בחי' פרק מי שאחזו דע"ד אההיא דר"ה דאמר והיא תתן ואמרינן מאי בינייהו איכא בינייהו פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר כתב וז"ל ולגבי קדושין דבסמוך נמי דנקט כגון שפשטה ידה ולא נקט כגון שנקרע או שנאבד שטר קדושין ה"ט משום דה"ט לא סגי אלא בשקדשה בשטר כו' יע"ש אם כן מבואר מדבריו דס"ל דלמאן דס"ל דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אם נקרע שטר קדושין קודם שיתקיים התנאי מקודשת ואם כן ע"כ דהיינו משום דס"ל דכל שנתקיים התנאי נגמרו הקדושין למפרע וא"כ מה"ט נמי נר' דיכול לגרש קודם קיום התנאי כנ"ל ועיין בירושלמי הביאו הר"ן פרק המדיר ומרן הב"י סי' ל"ט על ההיא מתני' דתנן נמצאו עליה נדרים אינה מקודשת אית תנויי תני מותרת לינשא בלא גט ואית תנויי תני אסורה לינשא בלא גט כו' ומ"ד אסורה לינשא בלא גט שמא תלך אצל חכם ותתיר נדרה וקדושיה חלין עליה למפרע ונמצאו בניה ממזרים לפיכך אסורה לינשא בלא גט הנה מבואר דיכול לגרש לכשיחולו הקדושין דאל"כ הכי הו"ל להירושלמי למימר אסורה לינשא עד שתתיר את נדרה ויגרשנה ועיין במ"ש הריטב"א בחי' פ"ק דקדושין ד"ה אההיא דאמרינן התם התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים וז"ל ומסתברא שכופין אותו להשלים או לפטור אותה ושלא יעגן אותה ואמרינן ליה או כנוס או פטור עכ"ל עיין במ"ש בפ"ק האומר ד"ס ד"ה ולאחר לא תנשא ובתוס' רי"ד שם והמתבאר מדבריהם דס"ל דיכול לגרש קודם חלות הקדושין ודוק וראיתי להרב בית שמואל סי' מ' ס"ק ח' שהק' על דברי רבינו שכתב דב' נותנים גט בין בתוך ל' יום כו' דאם כן אתה מצריכה כרוז לכהונה דשמא לא נתקיים התנאי והגט בטל ואזלא ומנסבא לכהן ויאמרו גרושה מותרת לכהן וכן הק' הרב ב"ח ז"ל סי' ל"ח על מ"ש הטור ז"ל משם הרמ"ה דאם אמר ע"מ שיאמר הין מתי שיאמר היא מקודשת ואפי' אמר תחילה לא הילכך לעולם הוי ספק עד שימות האב ואם מת הבן אפילו אמר האב איני רוצה או חולצת או מתייבמת כו' דאמאי חולצת ניחוש שמא ימות האב קודם שיאמר הין דהשתא לא הויא חלוצה ושריא לכהן ויאמרו חלוצה מותרת לכהן והביא ראיה ממה שאמרו ריש פרק האשה רבה גבי הלך בעלה וצרתה למ"ה ונתבאר בטור סי' קנו יע"ש והנה מ"ש הרב בית שמואל לק"מ דהכא כיון דב' נותנים גט ליכא למיחש למידי דהן לו יהי שלא נתקיים התנאי דהיינו שחזר בו או שמת קודם ל' יום אפי' הכי אסורה לינשא לכהן מכח גרושין שנתן לה הב' ואפשר שמפני כן כתב רבינו ששניהם נותנים גט בתוך ל' יום ולא כתב דינא דאם רוצה לינשא לאחד מהם אסורה עד שיתן לה אחד מהם גט משום דס"ל דאין הב' רשאי לישא אותה בתוך ל' יום בגט שנותן לה הא' דשמא לא יתקיים התנאי ואתה מצריכה כרוז לכהונה אלא דוקא אם רוצה לינשא לשוק קאמר דב' נותנים גט בתוך למ"ד יום דאז ליכא למיחש למידי דממ"נ אסורה לינשא לכהן כמ"ש ואפשר נמי לומר דהב' יכול לישא אותה בתוך ל' יום ולא חיישי' שמא לא יתקיים התנאי ונמצא מצריכה כרוז לכהונה וכיון שכבר נשאת לב' הא אסורא וקיימא ואי מגרשה לה בתר הכי הא אסורא לכהן מכח גירושין הללו ולמיחש שמא ימות הב' גם כן כולי האי לא חיישינן ודוקא בההיא דהאשה שהלך בעלה למ"ה הוא דחיישינן שמא היום או למחר קודם שתנשא לשום אדם יודע הדבר ואזלה ומינסבא לכהן כנ"ל ולקו' הב"ח נ"ל לומר דדוקא התם חששו ואמרו שלא תחלוץ משום טעמא דאתה מצריכה כרוז לכהונה משום דסמי בידן לברר הדבר ולהביא עדים ממ"ה מה שא"כ הכא דאם ניחוש לזה צריכה להתעגן כל ימיה עד שימות האב ומשום עיגונא הקילו כנ"ל:
מעשה חושב (רסז) דכל כה"ג לא חשיב ס"ס כו'. ונמצא ספק מקודשת לאמצעי למפרע כו'. לכאורה דבריו תמוהים שהרי אמרינן ביבמות דף ל"ד בסוגיא דהוחלפו בנשותיהן דמפרישין אותן דילמא מעוברות הן ופרכינן התם והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וע"ש. ולפ"ז מאי קושיא היא שהרי הא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה היא רק מכח רוב כדמוכח בש"ס ועיין ר"ן בפ"ק דקדושין בסוגיא דהאבעיא אי תחלת ביאה קונה וא"כ הא י"ל דמשום הכי מפרישין אותן משום דעתיד הדבר להתברר ולא אזלינן בזה בתר רובא אע"כ צריך אתה לומר דכיון דאם נאמר שתמתין ימי הבחנה היא תפסיד את כל הבעילות עד שיושלמו ג' חדשים ובכה"ג לא משגחינן במה שעתיד הדבר להתברר וא"כ מכש"כ דלא משגחינן בזה לענין ס"ס דעדיף מרוב שהרי הכא נמי אם תאמר שאסורה להנשא לאיש אחר תוך ל' יום עד שיתברר הדבר הרי תפסיד את כל הבעילות עד שיושלמו הל' יום: ועיין במ"ש הרשב"א בתשובה סי' ת"א וז"ל ותדע לך עוד דהא ס"ס עדיף כרוב ואפשר דאלים יותר מרוב דהא ר"י לגבי יוחסין פסיל בחד רובא ומכשיר בס"ס וא"כ כיון דאזלינן בתר רובא בכל האיסורין להתיר אף דאתחזק איסורא ה"ה בתרי ספיקי דשריא אפי' באתחזיק איסורא ע"ש ומביאו הרב המחבר עצמו לקמן בהלכות מקוואות כלל ג' ולא ידעתי מ"ש כאן שלא מצא גילוי לדין זה. הא כפי מ"ש המחבר עצמו שם הרי הרשב"א חזר בו בת"ה ובתשובותיו וס"ל דאזלינן בתר ס"ס לקולא אפי' במקום שיכול הדבר להתברר ויש ליישב. ובתשובה הארכתי בהאי דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה והוכחתי נגד הנב"י שכתב ג"כ מסברא דילי' דעפ"י הרוב לבד הוא כן ולא הרגיש דכבר קדמו הר"ן וכנ"ל והיא תשובה ארוכה מאד ופלפול רב בסוגיא דיבמות הנ"ל שהעליתי אחר שכתבתי הג"ה זו:
אפי' מאה על הסדר הזה קדושי כולם תופסים. מימרא דר"י פרק האומר ד"ס ע"א ואמרינן התם א"ל ר' משרשיא אסברא לך טעמא דר"י שוי נפשיה כי שרגא דליבני דכל חד וחד רווחא לחבריה שביק כו' וראיתי להרב ח"ה ז"ל שהקשה דא"כ אימא טעמא דרב נמי דאמר מקודשת ואינה מקודשת לעולם מה"ט דר"י הוא דקאמר כולן תופסין בה וכי שרגא דליבני ומנ"ל לתלמודא למימר דמספ"ל לרב אי תנאה אי חזרה יע"ש מה שתי' בדוחק ולע"ד נראה לומר דלישנא דמקודשת ואינה מקודשת משמע דס' קדושין הן ולר"י כולן תופסין בה מתורת ודאי וכ"ת א"כ תיקשי ליה מתני' לר"י דקתני מקודשת ואינה מקודשת משמע דס' קדושין י"ל דס"ל לר"י דמתני' רבי היא דס"ל דתנאה הוי מדקאמר כזה גט ומקודשת ואינה מקודשת עד שלשים יום קאמר וכדשמואל ור"י דאמר כרבנן וכ"ת אי סתם מתניתין דהכא כרבי אתיא אם כן הא ס"ל לר"י בעלמא דהלכה כסתם משנה והי"ל לפסוק כר' י"ל דהאיכא סתם משנה בפרק מי שאחזו כרבנן דקתני מהיום ולאחר מיתה גט ואינה גט האמנם ראיתי להרשב"א ז"ל בחדושיו שהקשה קושיא זו ותי' דלר"י לאו מקודשת ואינה מקודשת ודאית קאמר אלא מקודשת לשני ואינה מקודשת לשני לבדו קאמר ולפי דבריו הד"ק הרב ח"ה לדוכתא ואפשר ליישב על פי מ"ש הריטב"א בחידושיו וז"ל ואומר מורי נר"ו דכי אמרינן דכל חד מינייהו רווחא לחבריה שביק היינו לקדושין אבל לזכות לא שבק רווחא כו' ואפי' לאותן שקדשו אותה אפשר דאסורה בביאה שאין אשה אחת לכמה אנשים כו' ואתיא כאביי דאמר קדושין שאינם מסורים לביאה הוו קדושין דהלכתא כותיה יע"ש דא"כ איכא למימר דמשום הכי ל"ק בגמ' דטעמיה דרב משום דס"ל כר"י משום דאם כן ע"כ צ"ל דס"ל דקדושין שאינן מסורין לביאה הוו קדושין כאביי ואלו בפרק הא"מ דף נ"ב ע"א אמרי' דרב מספ"ל אי כאביי או כרבא ואי ס"ל כר"י ע"כ תיפשוט ממתני' דהוו קדושין כנ"ל נכון: כתב הר"ן דלר"י ל"ש קדשה שני קודם לזמן הראשון ל"ש אמר מעכשיו ולאחר מ' יום שהוא לאחר זמנו של ראשון תפסי קדושי ב' דהא רווחא שבק קמא לכל מאן דמקדש לה תוך ל' יום אבל לרב דמספ"ל אי תנאה אי חזרה אלו קדשה ב' לאחר מ' אין לחוש לקדושיו שכבר חלו קדושי ראשון בין דהוי תנאה בין דהוי חזרה עכ"ל והן הן דברי הרשב"א בחידושיו יע"ש ויש לדקדק דלרב נמי אמאי אין חוששין לקדושי ב' הא אי מעכשיו ולאחר ל' יום חזרה הוי א"כ יכולה לחזור בתוך ל' יום ואם כן כיון שקבלה קדושין מאחר לאחר מ' יום אין לך חזרה גדולה מזו ומ"ש הרשב"א והביאו הר"ן לעיל מיניה דקבלת קדושין אין לך חזרה גדולה מזו ואם מת או גירשה הב' בתוך ל' יום אינה מקודשת לראשון ול"מ לדעת הרשב"א אלא אפי' לדעת הר"ן שם שחלק עליו היינו מטעמא שכתב שם דאפשר שלא חזרה בה חזרה גמורה מקדושי ראשון אלא עדיין דעתה שאם אפשר להם לחול דהיינו כשמת או גירש בתוך ל' שיחולו וכמבואר שם אמנם הכא ודאי מדקבלה קדושין מאחר לאחר זמנו של ראשון הרי ודאי דחזרה בה דאי לא הרי קדושי ראשון חלים הן קודם ואפשר לו' דס"ל דדוקא כשקדשה הב' בסתם או קודם זמנו של ראשון הוא דס"ל דקדושיה הן הן מיאוניה משום דאם איתא דלא חזרה בה איך מקבלת קדושין מאחר שיחולו מעכשיו הא אפשר שלא יחזור בו הראשון מקדושיו ונמצאו קדושי ראשון קדו' אמנם במקדשה הב' אחר זמנו של ראשון לא מוכחא מילתא שחזרה בה דאיכא למימר דמשום הכי קבלה לאחר זמנו של ראשון כדי שבאותו זמן מתברר הדבר אי חלו קדושי ראשון או לא והו"ל כאלו קבלה אדעתא דהכי שאם באותו זמן יתברר הדבר שלא חלו קדושי ראשון שיחולו קדושי ב' כנ"ל ליישב בדוחק ודע שמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל דלרב אין לחוש לקדושי ב' ואם באה להנשא לשוק אינה צריך גט אלא מן הראשון או אם בא בעלה הראשון לקחתה אינה צריך גט מהב' נראה דהיינו דוקא כשבאה להנשא אחר ל"י אבל בתוך למ"ד יום פשיט' ודאי דצריכה גט מב' דשמא יחזור או ימות הראשון בתוך ל"י ונמצאו קדושי ב' חלים למפרע וכדסביר' ליה לשמואל דאית ליה תנאה הוי וזה פשוט. עוד כתב הר"ן וז"ל והרמב"ם בפ"ז מה' אישות כתב אמר לה כו' ובבא אחר ואמר לה מעכשיו ולאחר עשרים יום כו' צריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא מקודשת לכולן בס' ע"כ ודבריו תמוהים שכיון שהוא פוסק כר"י שאפי' מאה תופסים בה למה כתב שהיא מקודשת לכולן בס' והרי לר"י קדושי ודאי נינהו ואפשר שמפני שנסתפק לו אי קי"ל כרב או כר"י כתב שאפי' מאה תופסין בה מס' אבל עדיין אינו מס' מפני שכתב שאפי' הן מאה על הסדר הזה כו' וכבר כתבתי דלר"י אפי' אמר לה ב' מעכשיו ולאחר מ' יום קדושין תופסין עכ"ל ויש לדקדק דאמאי לא ק"ל עדיפא מינה ממ"ש רבינו ושניהם נותנים גט בין בתוך ל' יום כו' והשתא אי מספ"ל אי הלכה כרב או כר"י היכי מצי לגרש בתוך ל' יום הא כיון דס"ל לר"י דשיורא הוי והקידושין מתחילין מעכשיו ונגמרים לאחר ל' יום ומה"ט כתב הר"ן לקמן דהמקדש בשטר צריך שיהא השטר קיים עד ל"י ואם נקרע או נאבד בתוך ל' אינה מקודשת משום דבשעת גמר קדושין ליתיה לשטרא בעיניה א"כ מה"ט נמי איך יכול לגרש קודם גמר קדו' והרי הרשב"א בתשובה מפני מה שהכריח מן הירושלמי ומההיא דשמואל דקאמר גמרי קדו' ראשון דלדידהו אפי' אי תנאה הוי אין גמר קדושין אלא עד ל' יום כתב בפשיטות דאינו יכול לגרש קודם ל' משום דאין גט אלא לאחר גמר קדושין ואם כן מינה דלר"י דס"ל דאין גמר קדושין עד ל' יום אינו יכול לגרש תוך ל' וא"כ ממ"ש רבינו דשניהם נותנים גט בתוך ל' ע"כ שדעתו לפסוק כרב וס"ל דאי תנאה הוי חיילי קדושין למפרע לגמרי ושלא כדעת הרשב"א וגמרי קדושיו דקאמר שמואל לאו דוקא ואף שהרשב"א כתב בתשוב' הנז' דלר"י יכול לגרש תוך ל' היינו משום דאזיל לטעמיה שכתב בחי' דלר"י נגמרו הקדושין מעכשיו אלא ששייר מקום לתפוס קדושין ממי שמקדש בתוך ל' ומה"ט כתב שם בחידושיו דלר"י אפי' נקרע השטר קודם ל"י מקודשת אמנם לדעת הר"ן דס"ל דלר"י אין גמר קדושין אלא לאחר ל"י נראה דאינו יכול לגרש בתוך ל' ואפשר דס"ל להר"ן דאע"ג דעדיין לא נגמרו הקדושין אפי' הכי כיון שאינו מחוסר אלא זמן וכבר התחילו הקדושין מעכשיו יכול לגרש ולא דמי לההי' דאמרינן ולאשה דעלמא אינו גט דהתם שאני דמחוסר מעשה ועדיין לא חלו הקדושין כלל וכמו שצדד הרב מש"ל ודו"ק וה"ה כתב שדעת רבינו לפסוק כרב ודלא כאביי דכיון דפליגי אמוראי נקטי' לכולהו חומרא ומספקינן ליה בתנאה לחוד ובתנאה וחזרה כי הדדי ע"ש וראיתי להרב בית שמואל סי' מ' ס"ק ח' שכתב שלפי דעת ה"ה אפי' אם הב' אמר לה מעכשיו ולאחר מ' יום מקודשת לב' מס' דאיכא למיחש שמא זה שאמר מעכשיו ולאחר ל' יום אמר בלשון חזרה וכן כולם וזה שאמר מעכשיו ולאחר מ' יום אמר בלשון תנאה יע"ש ויש לדקדק דא"כ תיקשי לי' דאמאי כ' רבי' דאפי' הן מאה בס' הזה דמשמע דוקא בס' הזה כמ"ש הר"ן והיותר תימ' על מרן הכ"מ שתמה על ה"ה דכיון דנקט רבינו לכולהו חומרי היל"ל דאפילו לאחר מ' יום מקודשת מס' כיון דלר"י אפי' בלאחר מ' יום קדושי כולן תופסין והי"ל להקשות בפשי' דלפי' דעתו דמספ"ל בתנאה וחזרה כי הדדי א"כ מה"ט אפי' בלאחר מ' יום מקודשת מספק ותו דאכתי תיקשי ליה לפי דרכו שכתב דר"ח דאותביה ס"ל דטעמא דר"י משום דהאי לישנא משמע תנאה וחזרה כי הדדי ונקטינן כותיה דאם כן תיקשי ליה בפשיטות טפי דאמאי נקט רבינו בסדר הזה דמה"ט אפי' לאחר מ' יום מקודשת מס' כמ"ש הרב בית שמואל ולכן נראה דס"ל לה"ה ומרן כ"מ שדעת רבי' כדעת הרשב"א שכתב בתשו' דאף לרב ושמואל דס"ל תנאה הוי אין הקדושין נגמרין אלא לאחר ל' יום והילכך אפי' נימא דב' דקאמר מעכשיו ולאחר מ' יום לתנאה איכוון אפי"ה כיון דאין הקדושין נגמרים אלא עד לאחר מ' יום ולאחר ל' יום כבר נגמרו קדושי ראשון לא חיילי תו בתר הכי קדושי ב' ואף דלר"י אפילו בא ב' וקדשה לאחר מ' יום חיילי קדושי שני ואע"ג דקדושי ראשון גמרי לאחר ל"י וקדושי ב' לא גמרי עד לאחר מ' יום שאני לר"י דרווחא שביק לכל מאן דמקדש בתוך ל"י שיחולו קדושיו אפילו אי מקדשה לה לאחר זמנו של ראשון ולפי מ"ש לעיל בדעת הר"ן יש ליישב שפיר וכדברי הר"ן נראה ממ"ש אביי בא אחר וקדשה לאחר עשרה ימים ואם איתא לישמועינן רבות' אפילו בא אחר וקדשה אחר זמנו של ראשון דהיינו אחר מ' יום כנ"ל:
עוד כתב הר"ן וז"ל והרשב"א סובר דהלכת' כר"י דקי"ל כותיה לגבי רב ושמואל כו' והא דלא משכח ביבמות זיקת שני יבמין אלא מדרבנן ואליבא דר"י משכחת לה בדאוריית' ה"ט משום דאפילו לדידיה לא משכחת לה אלא בשמתו שניהם כאחת ואליב' דר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם ולא קי"ל כותיה כו' ונראה דלפי דברי הרשב"א הא דאמרינן בריש פרק המגרש אלא אשת ב' מתים היכי משכחת לה כגון שקדש' ראובן חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם כו' אליבא דר"י הגלילי דוקא היא וכן כתב הרשב"א שם ועפ"ז יש לומר מה שהקשה הרב לח"מ ז"ל בפרקין ה' י"ג על מה שפסק רבינו דאם א"ל הרי את מקודשת חוץ מפ' הרי זו מקודשת מספק וז"ל לפי מ"ש ה"ה שרבינו מפרש מאי דקאמר בגמרא אם איתא לדרב אבא היינו בס' דרב אבא א"כ ההוא דינ' דבא אחר וקדשה כו' הוי לפי האמת וכשבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם נקרא' אשת שני מתים מס' ויש להחמיר כיון שהוא ס' וא"כ קשה למה לא כתב דין זה בה' יבום וחליצה פ"ו גבי דין אשת ב' מתים וכן נמי קשה דהי"ל לרבינו לאשמועינן ההיא דאמרינן התם דאם בא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן דמותרת להתיבם ולא מיקרי אשת ב' מתים משום דקדושי שמעון לא אהני אכן לפי דברי הרשב"א ניחא שפיר דההוא סוגי' דהתם אליב' דר"י הגלילי אזלא ולא קי"ל כותיה הלכך לא משכחת אשת ב' מתים כלל ואם בא שמעון וקדשה חוץ מראובן אינה מתייבמת משום דלא קרינן ביה משעת נפילה יבמה יבא עליה כמ"ש הרשב"א שם ודו"ק ומ"ש עוד הר"ן ולדעת הפוסקים כר"י דשיור' הוי המקדש בשטר מעכשיו ולאחר ל' יום צריך שיהא השטר קיים כו' נראה שכונתו לומר שלדברי הפוסקים כר"י צריך שיהא השטר קיים ואם נקרע בתוך ל' יום אינה מקודשת דכיון דאין הקדושין נגמרים אלא עד לאחר למ"ד יום ובשעת גמר הקדושין ליתיה לשטרא ולדעת הפוסקים כרב לכתחילה ודאי צריך שיהא השטר קיים משום דמספ"ל שמא חזרה הוא אלא שאם נקרע בתוך ל"י הוי ס' מקודשת ונראה שלא כתב כן אלא לפי דעתו ז"ל דס"ל דלר"י אין גמר קדושין אלא עד לאחר ל' יום אמנם דעת הרשב"א ז"ל בחי' דלר"י אפי' נקרע השטר בתוך ל' יום מקודשת משום דלר"י נגמרו הקדושין מעכשיו אלא דשייר זמן שיחולו אף קדושי אחרי' בה וכתב בסוף דבריו דלפי זה צ"ל דס"ל לר"י בבעיא דר' אבא הכא דבין לרבנן בין לר"א בקנין כל דהוא סגי ולא מקשי' הויה ליציאה יע"ש וכן הסכים הוא ז"ל בתשובה סי' תש"ז ולפי זה נראה שלדעת הרשב"א ז"ל לענין גיטין אם אמ"ל מעכשיו ולאחר ל' יום אינה מגורשת ואפי' אם הגט קיים עד לאחר ל' יום משום דהו"ל גט שיש בו שיור וזה מבואר שהרי לענין קדושין כתב הרשב"א ז"ל דה"ט דמקודשת משום דלא מקשינן הוי' ליציא' ואם כן מינה דבגיטין כה"ג אינה מגורשת (ולפי מה שר"ל בתחילת דבריו דלר"י לא גמרי קדושין עד ל' יום אם נקרע הגט אינה מגורשת כלל) ומעתה יש לתמוה על מ"ש ה"ה ז"ל בפ"ט מה' גירושין הלכה א' וז"ל וראיתי להרשב"א ז"ל שכ' דלענין הלכה גט ופרה שוים כו' ואם אמר מעכשיו בפרה קנה ובגט הו"ל מגורשת ואינה מגורשת דמספ"ל אי חזרה אי תנאה כו' וכ"כ הר"ן ז"ל משמו בפרק הכותב ויש לתמוה שדבריו סותרים למ"ש בה' אלו שהרשב"א ז"ל פסק כר"י וכיון שכן נראה דבנקרע הגט או בעומד בר"ה אינה מגורשת כלל ממ"נ דאי ס"ל כדעת הר"ן והרמב"ן דלר"י לא גמרי עד לאחר ל"י וכמו שרצה לומר בתחילת דבריו הרשב"א ז"ל בחידושיו אם כן נראה דכל שנקרע הגט בתוך ל' יום אינה מגורשת כלל ואי לפי מה שהסכימה דעתו שם ובתשו' הנז' דלר"י גמרי קדושיו מעכשיו אלא דשיורא שייר נראה דבגט אפי' הגט קיים אינה מגורשת דהו"ל גט שיש בו שיור וצ"ע: