שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה י
וז"ל גזל את האשה כו'. כתב הטור סי' כ"ח משם הרמ"ה ז"ל דבגזל דידה אין חילוק בין קודם יאוש בין לאחר יאוש וכיון דליכא שינוי רשות לא מהני ומוהריב"ל ז"ל בח"א סי' מ' רצה להוכיח מדברי התוס' ז"ל דפרק הא"מ דנ"ב שחולקים על סברת הרמ"ה ז"ל ממ"ש בד"ה והוא לא אמר שכתבו וז"ל וא"ת לרב דאמר אם קדש בגזל אינה מקודשת מאי אתא לאשמועינן הא משנה שלימה היא היכא דלא נתייאשו הבעלים אינה שלו כו' יע"ש ואם איתא דס"ל להתוס' כס' הרמ"ה מאי ק"ל אימא דהא אתא לאשמועינן דאפילו אחר יאוש אינה מקודשת וראיתי למוהר"ש יונה סי' נ"ט תי' לזה וז"ל ולי הדיוט אין זה הכרח דבגמרא לא מצי לאוקמיה מילתיה דרב בלאחר יאוש לפי שדינו של רב למד אותו מהמשנה האמורה שם שהיה מעשר וליקט אחד כלכלה של תאנים של ה' אחיות וקדש בהן ואותו מעשה קודם יאוש הוה ואפילו לא היה מוכרח דקודם יאוש הוא מ"מ אכתי מנ"ל לרב דמתני' איירי אחר יאוש ואשמועינן דבגזל דידה אפי' לאחר יאוש אינה מקודשת אלא ודאי אין חידושו של רב היות הדבר אחר יאוש אלא עיקר חדושו הוא דקדשה בגזל אינה מקו' וממילא משתמע אחר יאוש דבגזל דידה אין חי' א"ד ז"ל ולע"ד אין תי' זה נכון דאכתי איכא למימר דרב לא אתא לאשמוע' אלא לאחר יאוש ודייק לה רב הכי ממתני' דקתני שלהן היתה וכיון דשביעית היא והכל הפקר מאי שלהן איכא הא ליכא בעלים לפירות שביעית אלא ודאי מתני' הא אתא לאשמועינן דהא דמקודשת בשלהן הוא משום דשל שביעית היתה הא בשאר שני שבוע לא משום גזל וכמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' והוא מוכרח ממאי דדייק בגמ' טעמא דז' כו' יע"ש וכיון שכן ע"כ דמתני' אפי' בלאחר יאוש אתא לאשמעינן דאי קודם יאוש הא שמעינן ליה מכמה משניות דהיכא דלא נתיאשו הבעלים אינו שלו ולעיקר קו' מהרי"ב אחר המחיל' נלע"ד דקו' מעיקר' ליתא דע"כ הא דרב דקדשה בגזל אינה מקודשת בקודם יאוש איירי מדחזינן דפריך בגמרא לר"י דאמר מי אמר רב הכי ממ"ש ר"י גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש כו' ואם איתא מאי קו' אימא דר"י לא פליג עליה דרב אלא בלאחר יאוש אבל קודם יאוש מודה אלא ודאי דהא דרב בקודם יאוש נמי אתא לאשמועינן ואם כן כי פליג ר"י עליה דרב בכולהו פליג ואפי' אקודם יאוש ומשום הכי פריך מההיא דגזל ולא נתייאשו הבעלים ואי קשיא לך אכתי לתלמודא גופיה תיקשי מנ"ל אדתיקשי לר"י ונימא דרב לא אתא לאשמועינן אלא לאחר יאוש וי"ל דס"ל לתלמודא דמדקאמר רב סתמא קדשה בגזל אינה מקודשת ולא קאמר קדשה בגזל אפי' לאחר יאוש משמע דעיקר דינו לא אתא לאשמועינן אלא דבגזל דידה אינה מקודשת כך נ"ל נכון שם אם קדם ביניהם שדוכין כו' ה"ז מקודשת אוקימתא דגמ' שם וראיתי להר"ב החידושין ז"ל שם שהקשה וז"ל ותימה הוא הא דאמר ר"ן פ"ק ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ללא שדיך דתניא כו' אדמיהדר אברייתא אמאי לא פשיט לה ממתני' דקתני שלהן היתה ושל ז' היתה אלמא דאי לאו דשל ז' היתה לא היתה מקודשת עכ"ל ולי נראה דל"ק דאי ממתני' ליכא למשמע מינה כ"כ דאיכא למימר דהא דקתני שלהן היתה לאו למידק מינה דקדשה בגזל אינה מקודשת אלא מעשה שהיה קתני ותדע מדפריך בגמ' לר"י והא לא אמר ואמר ר"י כו' ואם איתא אמאי לא פריך מינה ממתני' דממתני' אין ראי' כ"כ ועוד י"ל ע"פ מ"ש שם הרשב"א בחי' וז"ל יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי ואפי' מודה דלשם קדושין קבלתינהו אינה מקודשת והכי משמע מדתניא התם בהך ברייתא דכנסי סלע זו שאני חייב ליכי לא רצתה אינה מקודשת ואוקימנא לה לא רצתה דאשתיק ואפ"ה קתני אינה מקודשת סתם דמשמע לעולם אינה מקודשת ואפילו מודה דלשם קדושין נתכונה עכ"ל. וא"כ איכא למימר דמש"ה מיהדר אברייתא למילף מינה דאפי' מודה דלשם קדושין נתכונה אינה מקודשת בדלא שדיך אבל ממתני' איכא למימר דהכא דייקי' דטעמא דז' הא בשאר שני שבוע אינה מקודשת ואי אמרת דידי שקלי הא אי מודה דלשם קדושין קבלתינהו ה"נ דמקודשת אפי' בדלא שדיך כנ"ל נכון:
טעם המלך ט) מעת ראיתי דברי רבינו אלו נצטערתי כי לא זכיתי להבין שלשה ענף אבות אלו ושלשה המה נפלאו ממני הרב מוהר"י בן לב ומהר"ש יונה ורבינו המחבר דלחנם נכנסו בפרצה דחוקה דעד כאן לא אמר הרמ"ה דיני' אלא לדידן דקיימא לן יאוש כדי לא קנה אלא בהדי קנין אחר והיינו שינוי רשות או שינוי השם לזה אמר הרמ"ה דיניה דאף לאחר יאוש בגזל דידה אינה מקודשת דהא לא הוי קנין כלל דהא בגזל דידה לא הוי שינוי רשות כיון דדידה היא וגם כיון דלא קני' יכולה למימרא אין שקלי ודידי שקלי כיון דאכתי דידה הוא ועיין ב"ש (סי' כ"ח סק"ו) הוציא משם הב"ח וחלקת מחוקק דחולקין על הרמ"ה וסברי כיון דכבר נתייאשה אף שלא קני' אפילו הכי לא יכולה למימר דידי שקלי ומקודשת עכ"פ מדרבנן עייש"ה בכל סעיף קטן שם. אבל אי יאוש כדי קניא והוא קניה מדאורייתא לית דחש להא דרמ"ה דהא הוא קניה לגזל דידה ומקו' מן התורה וכיון דהיא קני' קנין גמור ודאי לא יכולה גם למימרא דידי שקלי כי לא דידה הוא ואין בזה פקפוק לכל מעיין בדבריהם לפ"ז מאי ק"ל רמ"ה מתוס' דהא ודאי על דברי רב לא שייך למימר הכי דהא רב אית ליה בב"ק (ס"ו ב') יאוש כדי קני איך שייך למימר דאיירי המתני' לאחר יאוש ואמאי אינה מקודשת הא קני מן התורה אלא ע"כ דמתני' איירי קודם יאוש וה"א דאפ"ה מקודשת דאחלתיה קמ"ל דאינה מקודשת משום דיכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי ואין בזה פקפוק עיין בית יוסף ועיין פני יהושע בקידושין וצ"ע. ובזה פרקתי קושית הפני יהושע שהקשה על דעת התוספות דמפרשי דבלא שדיך גרע גזל דידה מגזל דאחרים. אם כן מנא ליה לרב דבגזל דאחרים אינה מקודשת דכן משמע מסוגיין דהוכיח כן ממתני' דלמא דוקא גזל דידה אבל גזל דאחרים באמת מקודשת ולדברינו ניחא והכי הוכיח רב לשיטתיה דס"ל יאוש כדי קונה ואי המתני' איירי לאחר יאוש א"כ אמאי בגזל דידה אינה מקוד' כיון דהוי קנין גמור ודאי מקוד' דתרתי ל"ש למימר דלא שייך למימר דאינה מקודשת מצד דלאו ממונא דידיה יהיב לה דהא קניא ביאוש וגם ל"ש למימר אין שקלי ודידי שקלי דכיון דקני מדאורייתא ל"ש למימר הכי. וע"כ המתני' קודם יאוש איירי ואי קודם יאוש שפיר הוכחה נאמנה דאינה מקודשת בין בגזל דידה ובין בגזל דאחרים דמהיכא תיתי לומר דמקודשת בגזל דאחרים הא לא הוי קנין כלל דשינוי רשות לחודיה לא קנה אליבא דכולי עלמא ומוכח נמי דלא חיישי' כלל דלמא הוי יאוש בעלמא וכר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים ומקודשת לחומרא כסברת תוס' ועיין ריטב"א דכתב דלכך יש לחוש לחומרא לענין קדושין דלמא כרבי שמעון דסתם גזילה יאוש בעלים דאי חיישי' לכך א"כ אגזל דידה נמי קשיא תהיה מקודשת לחומרא דלמא יאשה היא עצמה ויאוש כדי קנה ול"ש למימר אין שקלי ודידי שקלי כיון דיאשה וקני ומדחזינן דבגזל דידה אינה מקודשת משום דאמר' אין שקלי ודידי שקלי שמע מינה דלא חיישינן כלל ליאוש ולחומרא ואם כן ה"ה בגזל דאחרים נמי דמ"ש דלענין זה גזל דאחרים וגזל דידה שוין והא דנקט רב אפי' בגזל דידה היינו לענין זה כמו שפירש מהרש"א. יען דבשדיך גזל דידה עדיף לכך נקט אפילו גזל דידה לומר אף שבגזל דידה בשדיך מקודשת אף קודם יאוש דאמרי' אחלתי' מ"מ בלא שדיך אינה מקודשת דלא אמרי' אחלתי' אבל לאחר יאוש או אי חיישינן ליאוש גזל דידה ואחרים ודאי שוין המה דבשניהם מקודשת מן התורה כיון דקני ביאוש וכאן דקניא ודאי לא שייך למימר אין שקלי ודידי שקלי ודוק. ובזה פריק חד מן בחורי הישיבה החריף והשנון הר"ר שמואל ליב קוידרש שיטת הירושלמי על מתני' וז"ל אר"ח בר ב"א ש"מ חמ"ש כו' ומקדשין בגזילה כו' ועיין בפני משה שם שנדחק ולפי הצעותינו מיושב דירושלמי סובר כדקיימ"ל יאוש כדי לא קני וא"כ לפ"ז יש חילוק בין גזל דאחרים לגזל דידה די"ל דחיישי' ליאוש לכך בגזל דאחרים מקודשת כיון דאם הוי יאוש מקודשת דהוי יאוש ביד דידי' ושינוי רשות ביד האשה אבל בגזל דידה דלא הוי שינוי רשות ויאוש כדי לא קני א"כ אינה מקודשת כדעת הרמ"ה דשייך נמי לומר אין שקלי ודידי שקלי וא"כ מדנקט המתני' שלהן היתה משמע לאורויי לן דדוקא בשלה אינה מקודשת בשאר שני שבוע אבל בשל אחרים מקודשת דאל"כ למאי נקט שלהן. וז"ש הירושלמי ומקדשין בגזל. ואף שיש לפקפק בזה כי אם לא נקט שלהן היתה לא הוי ידעינן כלל הדין מגזל והוי אמרי' דרק אתיא המתני' לאשמועינן דהמקדש בפירות שביעית מקודשת וכמ"ש הרשב"א והריטב"א בסוגיין והובא דברי הריטב"א ברבינו פה מכל מקום הדברים נכונים. עוד אמרתי להעיר על דברי תוס' בסוגיין שכתבו דאף דידעינן מכמה ברייתות ומשניות דלפני יאוש לא הוי ממון ומאי אתא רב לאשמועינן ותירצו דה"א דחיישינן לענין קדושין לחומרא והריטב"א באר הדבר וכתב דהוי אמינא דחיישי' לר"ש דסתם גזילה יאוש בעלים עייש"ה וצריך להבין הדבר דמהך בבא הוציא רב דין זה דלא חיישי' לחומרא דהא הוכחותנו כך הוא מדאמרו חכמים אין האחיות מקודשות שמע מיניה דנכריו' מקודשות ודוקא בשביעית אבל בשאר שני שבוע לא ש"מ דקדשה בגזל אינה מקודשת וא"כ היאך ראה דבשאר שני שבוע אינה מקודשת לחומרא דלמא הכי הפירוש אין האחיות מקודשות אבל נכריות מקודשות מן התורה כיון דשביעית היתה אבל בשאר שני שבוע אין הנכריות מקודשות לגמרי אלא מדרבנן ועכ"פ צריכה גט כיון דמקודשת לחומרא ואולם אמרתי דזה לא קשה מידי דיעויין בפני יהושע דכתב דמתני' איירי בשביעית בזמן הזה וכן נכון דהא מעשה היה ומשמע שהיה בימי המשנה ואחר הבית והנה יעויין בבית שמואל סימן כ"ח דמהסס אם אחד קידש בדבר שקנה מדרבנן כגון מעמד שלשתן או בקנין יאוש לחודיה שקונה מדרבנן אי הוי קדושין דאורייתא ואין ולאו ורפי' בידי' ואנחנו בעניותינו הערנו בזה בכמה מקומות ויעויין בפ"ז מהל' תרומות במ"ל ובהלכות לולב בדברי רבינו ועוד בכמה מקומות דברנו מזה הנה והנה ולפ"ז אי נקטינן בידן דהוי רק בכה"ג קדושי דרבנן א"כ ה"נ במתני' דהא דנכריות מקודשות הוי רק קדושי דרבנן דמדאורייתא אינן מקודשות כלל דהא מדאורייתא הוי גזל גמור וא"כ לפי זה ע"כ דדייק דבשאר שני שבוע לא מקודשת אפילו מדרבנן וש"מ דאפילו לחומרא לא חיישינן ודוק:
ובזה ניחא נמי קושית פני יהושע שם שהקשה דילמא לכך נקט המתני' דבשביעית היתה לאשמועינן דאף שבנכריות הוו הקדושין קדושי דאורייתא אפ"ה אין האחיות מקודשות דאי אשמועינן שאר שני שבוע ונכריות מקודשות לחומרא הו"א דלהכי אמרו חכמים אין האחיות מקודשות לפי שהוא ספק דרבנן אבל אי מדאורייתא הוי קדושין גבי נכריות גם האחיות צריכות גט עייש"ה ולדברינו ניחא דהא השתא נמי אין הקדושין דאורייתא ק"ל. ואולם לבי מהסס בזה דבנ"ד אף אי שביעית מדרבנן ואף לפוסקים דסברו דבדבר דאית לי' מדרבנן הוי רק קדושין דרבנן הני אפ"ה הוי קדושי דאורייתא דהא השתא דתקנו רבנן שביעית בז"הז מותר ליקח כל אחד ואחד הרי האשה יודעת בעצמה שמותר לו לקחת פירות גמרה ומקנה לו הפירות ואחלתי' גבי' ואפילו בלא שדיך הוי מחילה גמורה דלא שייך למימר אין שקלי ודידי שקלי הא לאו דידה הוא דהא רבנן אמרו שדידיה הוא וחוזר הדבר להיות דאורייתא כיון דאחלתיה והוי קדושי דאורייתא ודוקא קיימין דברי הב"ש לענין אי אמרי' יאוש קניא מדרבנן ובאיסורא בא לידי' והן בגזל דידה והן בגזל דאחרים לא אמרי' שנמחל לגבי דידי' דהא עכ"פ הוי גזל אבל הכא דבהתירא בא לידי' וחכמים תקנו שמותר לו לקחת פירות אלו ודאי ל"ש למימר גבי דידה אין שקלי ודידי שקלי ואחלתי' גבי' ועיין בזה. אמנם כל זה לענין גזל דידה אבל אי אמרי' כאוקימתא של הש"ס לעיל (נ"א ב') דמתני' איירי בדלא אמר כולכם אלא באמר כולכם ואחת מב' אחיות הרי מעורב בכלכלה זו גם גזל אחרים חלק רביעי מחומש של חלק חמישי ועיין בפני יהושע כאן בסוגיין שכתב ג"כ כזה. ולפ"ז אכתי הוי רק קדושי דרבנן דהא לגבי גזל דאחרים לא שייך למימר אחלתי' אלא נשאר רק סברא זו שקנה הגזל מדרבנן כיון דרבנן תקנו לי' שביעית בז"הז אבל מ"הת לא קנה מידי והרי הוי רק קדושי דרבנן דהא נתן לה לכל אחת ואחת חלקה שלם וחלק רביעי מחומש חברתה ובה מתקדשת ולא פחות ודעתה על כל החלק הזה שמקבלה והלא מעורב בזה גזל אחרים ואיך היא מתקדשת וע"כ דמקודשת רק מדרבנן וע"כ בשאר שני שבוע אפי' מדרבנן נמי אינה מתקדשת והאי שאמר ואפי' בגזל דידה כמו שכתב מהרש"א דהא בלא שדיך י"ל דידי שקלי וגרע מגזל דאחרים ואם בגזל דאחרים אינה מתקדשת כ"ש גזל דידה ולשון אפילו קאי לפי שבדשדיך עדיף גזל דידה דוק. ואולם כ"ז אי מוקמינן המתני' באמר אחת מכם אבל אי מוקמינן המתני' באמר כולכם וא"כ לא מוכח מידי ממתני' די"ל כאשר בארנו. דלכך נקטו של שביעית היתה דהשתא מקודשות הנכריות מדאורייתא דאף דשביעית בזמן הזה מדרבנן מ"מ כיון דהשתא תיקנו רבנן דביד כל אחד ואחד ללקוט א"כ שדיך ולא שדיך שוין הן דהא לא יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי וא"כ אחלתיה לגבי' ולשם קדושין נטלה והוי קדושין דאורייתא לאפוקי בשאר שני שבוע דלא אחלתי' עכ"פ חיישינן לקדושי דרבנן ולחומרא. ולפ"ז לא קשה מתני' וברייתא אהדדי דממתני' מוכח קדשה בגזל אינה מקודשת וברייתא קתני קדשה בגזל ובחמס ובגניבה כו' מקודשת די"ל דמקודשת דברייתא היינו מדרבנן ומתני' לא מוכח דאינה מקודשת מדרבנן דדילמא לחומרא מקודשת כאשר אמרנו אלא דרב הוכיח שפיר דהוא ס"ל דלא איירי מתני' באמר כולכם וי"ל דרב ס"ל דע"כ מתני' לא איירי באמר כלכם דס"ל כרב ששת ב"ב (קמ"ג ב') דקני את וחמור לא קני וע"כ דלא איירי בכלכם כקושית הש"ס לעיל אבל לרב נחמן שם דאמר קני את וחמור קני אין הוכחה כלל ממתני' דהא מתני' בכלכם איירי ולפ"ז ליכא כלל גזל אחרים ובגזל דידה י"ל אחלתיה כאשר בארנו. ולפ"ז מתורץ קושית הרב החידושין שהביא הרב פה דהקשה אמאי לא הביא רב נחמן לעיל (י"ג א') ראיה לחלק בין לא שדיך ושדיך ממתני' כמו הש"ס הכי דלרב נחמן לשיטתיה אין ראיה כלל ממתני' כיון דמתני' לאו בגזל דאחרים איירי וי"ל דהני קדושי דאורייתא הוא במתני' ובשאר שני שבוע הוי עכ"פ קדושי דרבנן לחומרא ודוק:
ולפ"ז יש לפרק נמי הירושלמי דדייק ממתני' שמקדשין בגזילה והוא היפך תלמודא דידן ואף א' לא דייק כתלמודא מהדיוק טעמא דשביעית היתה הא שאר שני שבוע לא הוי מקודשת מ"מ איך דייק דמקדשין בגזילה הא לא הוי גזילה דהא שביעית היתה והפקר לכל הוא ומדוע הוי גזל ואולם לפי אשר יעדנו ניחא האי מלתא דהירושלמי נמי היה סובר דמתני' איירי בשביעית בזמן הזה והוי רק דידיה מדרבנן ואיך מקודשות הני נכריות והירושלמי היה סובר לדייק מנכריות מקודשות אפילו מ"הת דומיא דאין האחיות מקודשות וע"כ דקדשה בגזל מקודשת ומה מאוד חדאי נפשאי לתרץ בזה סתירות הירושלמי דהכא דייק דמותר לקדש בפירות שביעית (ופ"ח דשביעית משנה ח') אמר ר"י זאת אומרת שאסור לו ליקח אשה מדמי שביעית ויש לחלק דהכא איירי המתני' בפירות שביעית דרבנן והקילו חכמים גם בקדושין אבל מתני' דשביעית איירי בפירות שביעית דאורייתא ואסור לקדש בפירות שביעית דלאכלה ולא לסחורה ודוק. עוד ראיתי להעיר בהאי ענינא על דעת הרא"ש שכתב בהאי ש"מ דאמר רב אשה נעשית שליח לחברתה אפילו במקום שנעש' לה צרה דאיירי ע"כ המתני' דארבעה אלו אמרו לה קבלי בשביל שלנו והיא קבלה סתם דאי לא אמרו בפי' מי יימר לן דנתרצו לקדושין עייש"ה ברא"ש וקשיא הא כתב הטור א"הע סי' כ"ח וז"ל אבל אם שדך תחלה או אפי' לא שדך תחלה וכשאמר לה התקדשי לי בזה ואמרה הן הוי קדושין וכן הובא במחבר סימן (כ"ח סעיף ב') ולפ"ז היאך קאמר רב דבשאר שני שבוע לא הוי קדושין ואוקי הש"ס טעמי' דמתני' משום דלא שדיך הא אין לך שדיך גדול מזה שאמרו לחברתה קבלי קדושין בשבילנו וצ"ע וצריכין למימר הכי דייק רב אין האחיות מקודשות אבל נכריות כולן מקודשות ואפילו האי אתתא דקבלה קדושין והיא שתקה ול"ה שדיך וטעמיה דשביעית היתה אבל שאר שני שבוע לא הוי הנכריות כולן מקודשות דהא איתתא לא הוי מקודשת כיון דלא שדיך הוי אבל ב' נכריות הנשארות הוו מקודשות אפילו בשאר שני שבוע דוק. ולפ"ז מוכח דע"כ האי איתתא שקבלה הקדושין מהנכריות היתה דאל"כ דאי מהאחיות היתה אכתי קשי' למאי קתני של שביעית היתה דאף בשאר שני שבוע הוי מקודשת דהא אמרו קבלי קדושין והוי שדיך והנכריות כלן מקודשות והאי דאינה מקודשת מן האחיות היתה וע"כ דהאי איתתא שקבלה הקדושין מן הנכריות היתה ושפיר קתני של שביעית היתה דבשאר שני שבוע האי איתתא עכ"פ לא הוי מקודשת כיון דשתקה ולא שדיך הוי אמרינן אין שקלי ודידי שקלי ובזה מפורק קושי' חמורה מה שיש להקשות מאי הוכיח הש"ס דאשה נעשית שליח לחברתה אפילו במקום שנעשית לה צרה דלמא האי שקבלה קדושין מהאחיות היתה והיא אינה מקודשת ולא הוי צרה ולדברינו ניחא דמוכח דע"כ מנכריות היתה דוק וחריף. ובחדושי אמרתי עוד להעיר על ענין אחד חדש והנה הוא הדבר אשר אמרתי מאי הוכיח רב דאפילו גזל דידה אינה מקודשת מדקתני שלהן היתה משמע בשאר שני שבוע בכה"ג אינה מקודשת משום גזל והא הוי גזל דידה וקשיא לי היאך נראה דבר זה דמפשטן וריהטא דמתני' משמע שלהן היתה בשותפות דשדה של שותפות היתה וא"כ דלמא לעולם אם חטף אחד סלע מידה מקודשת אבל הכא כיון דשותפות היתה א"כ כשתחלקו אם אמרינן אין ברירה הוי לקוחות זה מזה דמהיכא ידעינן דחלק הזה שמגיע לה מתחלה שלה היתה ותינח אם המה מתחלקין בעצמן אבל הכא שהוא גזל מהן מי יאמר בחלק שמגיע לה מחלק היה שהיה מגיע לה דלמא חלקה של חברתה והיא מקודשת בחלק חברתה ובגזל אחרים ולכך אינה מקודשת ואף שי"ל דעכ"פ צריך להיות מקודשת מספק דלמא באמת מקודשת מספק בשאר שני שבוע ובמתני' לכך קתני שלהן היתה ושל שביעית היתה מקודשת ודאי. ואולם רב לשיטתי' אזיל דס"ל ביצה (ל"ז ב') יש ברירה אפילו בדאורייתא וא"כ אמרינן הוברר הדבר שזה החלק הי' מגיע לה ואולם אי אמרינן אין ברירה א"כ אין ראיה ממתני' דבגזל דידה אינה מקודשת דלמא לעולם בגזל דידה מקודשת והכא ה"ט כיון דשותפות הי' הוי כגזל דאחרים וא"כ לפ"ז לרב נחמן בבכורות (נ"ב א') דס"ל אין ברירה לא מוכח מידי ממתני' דבגזל דידה אינה מקודשת ולא צריכין לחלק בין שדיך ובין לא שדיך. ומתורץ בזה נמי קושית הרב החדושין שהביא הרב פה דאמר ר"ל לעיל (י"ג א') ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ללא שדיך ואמאי לא הביא ראיה דמתני' וברייתא אהדדי ולפי אשר הערנו ניחא דרב נחמן לשיטתי' קאי ודוק:
ובזה ישבתי נמי דקדוק צח בסוגיין דאמר רבי יוחנן מי אמר רב כותי וכי אי אפשר הדבר שרב יאמר כותי' דר' יוחנן ומאי אתמוה וכי גרע כחיה דרב מכחי' דר"י ואולם לפי אשר יעדנו ניחא דאי אמרי' אין ברירה מוכח ממתני' דבגזל דאחרים אינה מקודשת דהא הכא דבשותפות הוא והוי כמו גזל אחרים ואמאי אינה מקודשת בשאר שני שבוע ועכ"פ מקודשת מספק ואולם רב סובר יש ברירה לכן הוכיח שפיר דאפי' בגזל דידה אינה מקודשת ובאמת לא מוכח לכאורה לדידי' גזל דאחרים כקושית הפני יהושע שהערנו עליו בתחלת דברינו די"ל איפכא דוקא גזל דידה אינה מקודשת יען שיכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי אבל גזל דאחרים מקודשת אבל רבי יוחנן שפיר הוכיח דאפילו בגזל אחרים אינה מקודשת דהא רבי יוחנן סובר עירובין (ל"ו א') אין ברירה וא"כ הרי המתני' אפילו בגזל דאחרים איירי דהא הכא שותפות הוא כאשר בארנו וא"כ לרבי יוחנן לדידי' שפיר הוכחה אבל לרב לשיטתי' דס"ל יש ברירה א"כ רק מוכח גזל דידה ולא גזל אחרים לכך שפיר תמה ר' יוחנן מי אמר רב כותי דלדידי' לא מוכח מידי ועי' בזה. ובחדושי הארכתי מאוד ואין פה עט האסיף ובאתי רק לעורר על המעיין וידעתי שיש בדברינו קצת סתירות דברינו ואין אפשר פה להאריך כי אין הגליון מספיק: