שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה ד
קדשה במע"ב בין בשוגג בין במזיד אינ' מקודשת. משנה פר' הא"מ דנ"ג ע"ב קדשה במע"ב בין בשוגג בין במזיד לא קדש דברי ר"מ ר"י אומר בשוגג לא קדש במזיד קדש ופסק כר"מ ודע דבגמרא אמרינן התם דהיינו טעמא דר"י דמעשר איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא איהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא ופרש"י ז"ל שם וז"ל משום אונסא דאורחא דע"כ אונסא דאורחא עליה דידיה רמיא שהמעשר אין בו שו"פ כו' יע"ש וראיתי להריטב"א שהק' עליו וז"ל ולא נהירא דאם לא נתן לה כאן שו"פ אפי' קבל עליו אחריות איך מקודשת קדושי ודאי כיון שאינו שו"פ בכאן שאפי' שו"פ במדי אינו אלא קדושי ס' שאין לך בקדושין אלא מקומו ושעתו ואי בשנתן לה מעשר כדי שו"פ כאן אפי' בלא אחריות נמי שהרי א"א שלא תמצא מי שתמכרהו לו בזול ע"מ לאוכלו בירוש' ויהיו הדמי' בידה חולין אלא עיקר הפי' כפי' ב' שפרש"י כו' ומיירי שהוא כ"כ שיש בו ש"פ למי שיעלנו ויאכלנו בירוש' עכ"ד וק"ל עליו שהרי בבכורות ד"ט פריך התם לר"י דאמר פטר חמור אסור בהנאה משום שיש לך דבר שצריך פדיה ומותר בהנאה והרי מעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורה ותנן ר"י אומר במזיד קדש ומשני בפטר חמור נמי מתקדשה כדר"א דאמר ר"א אשה יודעת שאין מע"ב מתחלל על ידה ועולה ואוכלתו בירוש' כו' והשתא ק' שהרי משמע ודאי דמע"ב לר"י אסור למוכרו לאחר ע"מ שיאכלנו בירושלים מכיון שאסור בהנאה כל זמן שלא פדאו דומיא דפטר חמור דאסור למוכרו כל זמן שלא פדאו וא"כ איך כתב הריטב"א דמתניתין מיירי בשיש בו כ"כ שיש בו שו"פ שימכרנו למי שיעלנו לירוש' הרי אינו יכול למוכרו וא"כ תיקשי ליה לדידיה דהיכי קתני מתני' במזיד קדש דמשמע קדושי ודאי הא כיון שאינו שו"פ כאן אפי' יש בו ש"פ בירוש' אינה מקודשת קדושי ודאי אע"ג דבפ' קמא דבכורות מסיק התם תי' אחרינא דטעמא דר"י לאו משום שיש לך דבר שצריך פדיה ומותר בהנאה הוא אלא משום טעמא אחרינא וא"כ לההוא תי' מצינן למימר דמע"ב מותר בהנאה לר"י מ"מ אכתי תקשי ליה לתי' קמא היכי הוה ניחא ליה מתניתין ולדעתי נר' שלזה כוון רש"י במ"ש א"נ אפי' לא רמי אחריות עליה כו' שהדבר ק' שכיון שכבר כתב רש"י שהמעשר אין בו כאן שו"פ וע"כ רמיא עלי' אחריות א"כ איך כ' רש"י ז"ל א"נ אפי' לא רמי' עלי' אחריות ודוחק לו' שחזר בו רש"י ז"ל וס"ל דאע"ג דאין כאן שו"פ אפ"ה כיון דבירוש' שו"פ מקודשת מעכשיו אלא נ"ל שכונתו לב' התי' האמורים בבכורות דבתחילה כתב דע"כ רמיא עליה אחריות שהמעשר אין בו כאן שו"פ כו' שאפילו תמכרנו דמיו נתפסים כו' כלומר שאפילו נתן לה כ"כ שיש בו ש"פ כאן אפ"ה אינה יכולה למוכרו לאחר שיעלנו לירושלים ויהיו דמיו חולין מכיון שאסור בהנאה קודם פדיה כדאמרינן התם לחד תי' וחזר עוד ואמר א"נ כו' כלומר אפי' תימא דמותר בהנאה כאידך תיר' ויכולה למוכרו וא"כ לא רמי עליה אחריות אפ"ה לא ניחא ליה כו' ובהכי ניחא לי מה שהק' עליו הרשב"א על פירש"י וז"ל ואינו מחוור דהא מתני' סתמא קתני ואפי' יש בו שיעור גדול ששו"פ כאן שימצא מי שיתן לה ש"פ ע"מ שיעלנו לירוש' ויאכלנו שם דהשתא אין הדמים נתפסים בקדושתו יע"ש אכן כפי מ"ש הנה נכון שרש"י לא כ"כ אלא לחד תי' דבכורות כנ"ל. מיהו הא ק"ל לדברי הרשב"א דמשמע מדבריו דס"ל דמתני' איירי בכל גוונא בין כשנתן לה כ"כ שיש בו כאן ש"פ בין כשלא נתן לה אלא ש"פ ואע"ג דאין בו שו"פ כאן קתני מתני' דמקוד' וכנראה מלשונו שכתב דהא מתני' סתמא קתני ואפי' יש בו שיעור גדול כו' וקשה שהרי בפ"ד מהל' אלו דין י"ט כתב ה"ה משם הרשב"א וז"ל וכתב הרשב"א דמשמע דאפילו ידוע ששו"פ בודאי במדי אינן אלא קדושי ס' שאין לך בקדושין אלא מקומו ושעתו עכ"ד וא"כ קשה דלפי דעתו ז"ל ע"כ לא מתוקמא מתניתין אלא בשנתן לה כ"כ ששוה פרוטה אבל כל שאין בו ש"פ כאן אינה מקודשת קדושי ודאי וא"כ לא הי"ל להקשות דמתני' סתמא קתני אלא הכי הי"ל לומר דע"כ מתני' בשיש בו ש"פ כאן מיירי וכמו שהקשה הריטב"א ויש ליישב שכונתו להקשות לרש"י דאפי' תימא דס"ל לרש"י דכל שידוע ששוה פרוטה במדי מקודשת קדושי ודאי ושלא כדעתו ז"ל אפ"ה קשה דמתניתין סתמא קתני ועוד אפשר לומר דס"ל להרשב"א דהכא כיון דאשה יודעת שאין מע"ב מתחלל על ידה דבאשה חברה עסקינן כדמסקינן לקמן א"כ כי קבילתא מתחילה קדושין ע"ד לאוכלן בירוש' קבילתא ומשום הכי מקודש' משא"כ בההיא דהמקדש בפחות מש"פ שאין דעתה ודאי לעלות ולאוכלה במדי ובהכי ניחא מ"ש הר"ב בית שמואל סי' ל"א סק"ו יע"ש ודו"ק: ודע שהתוס' שם בד"ה איהו לא ניחא ליה הקשה וז"ל מיהו ק' דמשמע הכא דמתני' איירי בגבולין ואפ"ה קאמר ר"י דבמזיד קדש וכן משמע לקמן דקאמר הפודה מע"ב כו' מוסיף חומש ומוקי לה כר"י כו' וקשה מפרק חלק דמשמע התם דבגבולין כ"ע ל"פ דממון גבוה הוא כו' וראיתי להרב עצמות יוסף שכ' וז"ל פי' אע"ג דדחינן לקמן ומוקמינן לה לקמן כר"מ וכגון דיהיב ליה בטיבליה מ"מ כבר אסיק אדעתיה המקשה דהוי כר"י דהוי ממון הדיוט והאמת שראוי היה שהתו' יביאו ראי' מההיא מתני' דמשך הימנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשנים דמסקינן לקמן דאתי כר"י דאמר ממון הדיוט אע"ג דהוי בגבולין יע"ש ולע"ד נר' שמה שלא הביאו ראיה מההיא מתניתין הוא משום דאיכא לפרושי כפי' רבינו בפי' המשנה פ"ד דמע"ב משנה ה' דמתני' מיירי בירושל' וקרא מעשר לפירות הנלקחים במעות מע"ב ע"ע ובהכי ניחא מה שראיתי להרב החידושין שרצה לתרץ להא דהפודה מע"ב שהביאו התוספות ראיה דהתם מיירי כגון דיהביה ניהליה דכי מסיק ליה לירושלים ליהוי שלו ונהי דמה שנותן למיהדר ביה כל כמה דלא אסקיה לירושל' מ"מ אי לא הדר ביה אדמטי ליה התם קא פדי מע"ב והוסיף עליו חומש עכ"ל וקשה טובא דמה יענה למתני' דמשך הימנו מעשר בסלע דמשמע התם בהדיא דלר"י בגבולין נמי ממון הדיוט הוא ונקנה במשיכה כדין הדיוט וליכא למימר דהתם בשמכרו ע"מ שלא יקנהו אלא בירושל' מיירי דומיא דההיא דהפודה מע"ב דאם כן אמאי משתכר בסלע הא כל זמן שלא העלהו לירוש' ברשות המוכר קאי ויכולה לחזור בו אכן כפי מ"ש ניחא דאפשר לומר שהוא מפרש כפי' רבינו דמתני' בירוש' איירי אלא דאין זה נכון שהרי הרב כ"כ ליישב דעת רש"י לפי מה שהבין בדעת רש"י דס"ל דבגבולין כ"ע מודו דממון גבוה הוא ואלו מדברי רש"י מבואר לקמן שהוא אינו מפרש כפי' רבינו גם מדברי הרב החידושין לקמן משמע שהוא נמי מפרש שלא כפי' רבינו וצ"ע: ותו ק"ק לפי דעת הרב החידושין מהא דגרסי' בפ"ק דקדושין דכ"ד רבא אמר לעולם לא תיפוך והכא במעשר דאתא מבי נשא עסקינן ור"מ לטעמי' דאמר מע"ב ממון גבוה הוא ולא קני ליה בעל ורבנן לטעמייהו דאמרי ממון הדיוט הוא וקני ליה בעל הילכך שליחותא דבעל קא עבדא הרי דהתם בגבולין איירי דבירוש' אין פדיון למע"ב ואפי"ה ס"ל לרבנן דממון הדיוט הוא ועיין בס' חזון נחום דקפ"ד ע"א ואפשר לומר דרבא ה"ק דר"מ ס"ל דממון גבוה הוא ואפילו בירושל' הילכך אינו כשאר נכסי מלוג למקנייה בתקנתא דרבנן אמנם לרבנן כיון דבירוש' ממון הדיוט הוא דסתם מעשר להעלותו לירוש' קאי חיילא עליה תקנתא דרבנן למקנייה בעל ודו"ק:
אך אכתי ק' מהא דגרסינן בפ' מרובה דס"ט ע"ב אמר רבא אי לאו דאמר ר"י צנועים ור' דוסא אמרו ד"א הו"א מאן תנא צנועים ר"מ היא דאמר ממון גבוה הוא לאו אמר ר"מ מעשר ממון גבוה הוא ואפי"ה לענין פדייה אוקמיה רחמנא ברשותיה דכתיב וחמישיתו יוסף עליו אבל קרייה רחמנא מעשרו ומוסיף חומש כרם רבעי נמי גמר קדש קדש ממעשר כו' ואם איתא דבגבולין כ"ע מודו דממון גבוה הוא אם כן הא דצנועים אפילו רבנן מצי אתי דהא בגבולין דממון גבוה הוא אוקמא רחמנא ברשותיה דמצי פריק ליה ועיין בס' הנזכר ואף לזאת יש ליישב דרבא הקשה דבשלמא לר"מ כיון דס"ל דאפילו בירושלים ממון גבוה הוא ואפי' הכי לעניין פדייה אוקמא רחמנא ברשותיה ה"נ לענין כרם רבעי מצי למימר כל הנלקט מזה מחולל ואע"ג דליתנהו ברשותיה כלל אמנם לרבנן כיון דס"ל דבירושל' ממון הדיוט הוא איכא למימר דכי אוקמיה רחמנא ברשותיה לענין פדיה היינו משום דבירושלים מיהא ממונו הוא ובידו להעלותו לירוש' ולמיהוי ממונו אמנם גבי כרם רבעי כיון דליתנהו בידו ולא אתי לכלל ממונו בשום זמן לא מצי לפדותו כנ"ל נכון:
מעשה חושב (רמג) וא"ת לרב דאמר אם קדש בגזל א"מ כו'. אימא דהא אתא לאשמעינן דאפי' אחר יאוש א"מ. תמהני דאיך אפשר לומר דאפי' לאחר יאוש קאמר רב דאינה מקודשת הא רב ס"ל דיאוש כדי קני כמבואר בב"ק דף ס"ז ע"ב והא דכתב הרמ"ה דבגזל דידה אין חילוק בין קודם יאוש בין לאחר יאוש היינו לפי מאי דקיי"ל דיאוש כדי לא קני ואין חילוק בין גניבה לגזילה כמ"ש התוס' שם בד"ה דתניא כו' (ועיין מ"ש רש"י בב"ק דס"ח ע"ב בד"ה לאחר יאוש כו'): ואפשר לומר דניהו דס"ל לרב דיאוש כדי קני מדאורייתא היינו רק לענין דא"צ להחזיר הגזילה בעינה לאחר יאוש משום דקנאה אבל מחויב עכ"פ להחזיר לבעלים דמיה וא"כ כשקידש אשה בגזל דידה לאחר יאוש קודם שהחזיר לה דמיה הרי יכולה לתפוש את הגזל בתורת משכון עד שיחזיר לה את הדמים וא"כ הא יכולה למימר אין שקלי ולמשכון שקלי ולא לקדושין: אבל אכתי קשה איך אפשר לומר דרב ס"ל דמתניתין לאחר יאוש מיירי דא"כ איך קאמר רב התם ש"מ קידשה בגזל אינה מקודשת מדקתני שלהן היתה ושל שביעית היתה דמשמע הא שאר שני שבוע לא וע"ש והרי במתניתין דאחיות אינן מקודשות הא חלקן בתאנים שבהכלכלה הוי גזל דאחרים ובגזל דאחרים לאחר יאוש הא לכ"ע מקודשת אפי' בשאר שני שבוע כדאיתא שם בדף נ"ב ע"ב בעובדא דהאי דחטף זוזי כו' דאי הלכה כר"ש דסתם גזילה יש בו יאוש בעלים הוה מקודשת: וי"ל דהתם היינו טעמא משום דאיכא שינוי רשות לגבי האשה וכמ"ש הרב המגיד וכ"כ בש"ע אה"ע סי' כ"ח משא"כ במתניתין דידן דהכלכלה היתה של החמש נשים והיתה ברשות כולן א"כ הא כשהחזיר אותה המקדש לאחת מהן הרי לא נשתנה עוד הרשות דמעיקרא נמי היתה ברשות האשה הזאת עצמה ועוד דהא האשה נעשית שליח לחברותיה ונטלה ברשותן וא"כ תו הוי יאוש כדי ובכה"ג בשאר שני שבוע אינן מקודשות: ועוד י"ל דדוקא בידעה דגזל דאחרים הוא בכה"ג מקודשת לאחר יאוש או בסתמא לר"ש ובהאי דחטף זוזי מיירי כגון שחטף בפניה משום הכי מקודשת משום דהוי יאוש ושינוי רשות בידה אבל בהאי דהכלכלה הנ"ל אילו הוה עובדא בשאר שני שבוע אף הנכריות לא היו מקודשות ואפי' לאחר יאוש ואע"ג שידעו שהכלכלה גזולה היא והיינו משום דהרי הוא בא לקדש את כולן בכלכלה זו וליכא כאן גזל אחרים שהרי לכל אחת מהן יוחזר חלקה ע"י זה ואע"ג דלבתר דאמרינן דאין האחיות מקודשות הרי שני חלקים מהן הוי גזל אחרים והו"ל יאוש ושינוי רשות מ"מ גם הנכריות אינן מקודשות משום דיכולין לומר דאינן רוצין להתקדש בגזילה כדאמרינן התם בדף נ"ג ע"ב לפי שאינה רוצה כו': וי"ל עוד דכיון דהנכריות היו סוברות דלכל חמש הנשים תתחלף הכלכלה משום דקידש לכולהו ועל דעת כן עשאו שליח להחמישית לקבל הכלכלה בשביל כולן א"כ בכה"ג בשאר שני שבוע כיון דהאשה שקבלה יכולה לומר על חלק דידה אין שקלי ולמשכון שקלי וכנ"ל ה"נ זכתה מטעם זה גם לחברותיה וגם להאחיות שקבלה בשליחותן ואין כאן תו גזל אחרים: אלא דקשה איך אפשר לומר בשאר שני שבוע אין שקלי כו' הא כיון דנעשית שליח לקבל הכלכלה בשביל כולן לשם קדושין א"כ הרי ידעינן דבאמת אחלו לי' שהרי עשאוה שליח ואין לומר דלהטעות להגזלן עשאוה שליח כדי שיחזיר להן הגזילה דא"כ הא אפי' בשדיך נמי נימא הכי דכדי לתופסו אומרת הן: וי"ל דמתניתין מיירי בשעשאוהו שליח לקבל הקדושין ולא ידעו שבכלכלה זו יתקדשו ותדע שכן הוא משום דאל"כ הא יקשה לפירוש הב' שבתוס' בד"ה המקדש בפירות שביעית כו' שכתבו שם דלכתחילה אסור לקדש בפירות שביעית וע"ש דלפ"ז אמאי מהני שליחותה לדבר עבירה הרי הוה לן למימר דשליחותה בטל אע"כ דנעשית שליח לקבל קדושין סתמא והיא קבלה הכלכלה וא"כ בכה"ג בשאר שני שבוע דליכא גילוי מילתא דרוצית להתקדש בגזל דידה יכולה לומר אין שקלי כו': אולם עדיין צ"ע דאי מיירי מתניתין בשלא עשאוה שליח אלא בסתמא א"כ אמאי הנכריות מקודשות הא יכולות לומר אין רצונינו להתקדש בפירות שביעית ואפי' אי נימא דאינהו לא עבדי איסורא ואלא דלפני עור השליח לבדו עובר מ"מ הא פירות אלו אסורים לסחורה ולשאר דברים ובפשיטות שגם הלוקח פירות שביעית איסורא עביד משום דהאי דכתיב לאכלה ולא לסחורה קאי קרא אתרווייהו על המוכר ועל הלוקח: וי"ל דאם חלק התאנים שמגיע להנכריות (שעשאוה שליח לקבל קדושין בסתם) אינו שוה לכל אחת מהן כי אם פרוטה בצמצום אזי באמת אינן מקודשות דמשום איסור דשביעית אינו שוה אפי' פרוטה אלא דהכא מיירי בששווין הרבה:
ומ"מ לדינא צ"ע אם מתקדשת בכה"ג היכא דצווחת שלא היה בדעתה להתקדש בדבר שא"א למוכרו באופן דממה נפשך קשה בהך מתני' דכלכלה הנ"ל אי מיירי שידעו בשעה שעשאוה שליח שהוא מקדש בפירות שביעית א"כ הא הו"ל שליח לדבר עבירה והשליחות בטלה כמ"ש התוס' בב"מ דף יו"ד ע"ב בד"ה דאמר כו' ואי דלא ידעו הא אינן מקודשות מטעם דלא ניחא להו להתקדש בדבר שא"א למוכרו: ובל"ז נמי קשה אמאי הנכריות מקודשות הא לשיטת הרי"ף למאי דקיי"ל באומר לחבירו קני את וחמור דקנה מחצה ומתניתין הא מיירי בדאמר כולכון מקודשות לי וא"כ כשאין האחיות מקודשות הרי נשאר בהכלכלה שני חלקים להמקדש כיון דלבתר דזכה בה הרי הוא שלו ולא של הפקר והוא רצה לקדש כל אחת מהחמש נשים בחלק חמישית מהכלכלה וכיון דהאחיות אינן מקודשות אם כן הרי יש בכלכלה זו להמקדש עצמו שני חלקי חמישית בשותפות עם הנכריות ונמצא דכסף קדושין אגיד בבעל והרי כתב הר"ן להדיא בפ"ק דקדושין גבי מקדש במנה והניח משכון עליה דאינה מקודשת מה"ט ועיין במקנה בסוגיא זו דמקשה קושיא הנ"ל לתירוץ השני של התוס' אמאי לא בטיל השליחות של האשה שעשאוה חברותיה להתקדש בפירות שביעית בשם מו"ח זקני הגאון מאוה"ג מוהר"י הלוי הורוויץ אבד"ק אה"ו (וכמדומה לי שהגאון המחבר שם מיישב הקושיא כמ"ש לעיל והיינו דלא עשאוה שליח להתקדש בפירות שביעית אלא בסתם ולדעתי אין זה עולה יפה משום דאעפ"י דלבתר זכיה בפירות שביעית אינם הפקר מ"מ הא יכולין הנכריות למימר אין רצונינו להתקדש בפירות שביעית כיון דהמקח נעשה באיסור וכמ"ש הב"ש ה"ט בגניבה ומכש"כ דבאמת פירות שביעית מטעם שאסורין בסחורה אינם שווין כפירות של שאר שני שבוע ואע"ג דגם השתא יש בהן שוה פרוטה מ"מ י"ל דלא ניחא לה להתקדש בדבר שאסור לה למוכרו ושתופס את דמיו): ונלע"ד למאי דפי' רש"י בב"מ דף ח' ע"א בד"ה ואילו שותפין שגנבו כו' דאחר הוציאו מרשות בעלים לדעת חבירו וע"ש א"כ הא חזינן דאע"ג דאין שליח לדבר עבירה מ"מ אמרינן מיגו דזכה לנפשי' זכי נמי לחברי' וא"כ י"ל הכא דבאמת מיירי שעשאוה שליח להתקדש בפירות שביעית ואפ"ה אין השליחות בטלה משום דאמרינן מיגו דזכה כו': ובהכי ניחא מאי דקאמר רב ש"מ דאשה נעשית שליח אפי' במקום שנעשית לה צרה ונתקשיתי בילדותי (וגם ראיתי אח"כ קושיא זו בס' המקנה) דדילמא מיירי דאחת מן האחיות היתה שליח שאינה נעשית להן צרה אולם לפי הנ"ל לק"מ משום דאחיות כיון דאינן מקודשות א"כ בטלה השליחות שלה שלדבר עבירה כיון דלא זכתה לנפשה: אלא דבשבת דף צ"ג ע"ב מוכח להדיא דהך שותפים שגנבו היינו ששניהם גנבו ולא בשליחות (וגם בדברי התוס' שם בד"ה ואמאי כו' צ"ע דהא עכ"פ גם לענין תשלומי כפל בעינן שיעור פרוטה וא"כ הא מגניבה נמי הוה מצי למיפרך): ועוד דאפי' לפי' רש"י הנ"ל הא עכ"ר יש לחלק בין שותפין שגנבו לבין עושה שליח לדבר עבירה דאעפ"י שי"ל בו מגו דזכה לנפשי' כו' מ"מ לא אמרינן הכי דהא לא קאמר הש"ס באומר לחבירו צא וגנוב לנו שיתחייב משום מיגו דזכה כו' אלא דקאמר כן רק בשותפין שנכנסו לגנוב ביחד ואחד מהם הוציא הגניבה לדעת שותפות עיין בחידושי מוהריב"ן בן שם דפשיטא לי' דבכה"ג והיינו באומר לחבירו צא וגנוב לנו דודאי אין שליח לדבר עבירה ולא אמרינן בזה מיגו דזכה לנפשי' כו' ובפרט להתוס' לשיטתייהו שפירשו בב"מ דשניהם הוציאו הגניבה ודאי דא"א ליישב תירוצם השני שבקדושין הנ"ל דהא לדידהו אם הוציא אחד לבדו לא אמרינן מיגו דזכה כו' ואין שליח לדבר עבירה ועיין בס' ישועות יעקב סי' ל"ה ס"ק א' ויש שם ט"ס ולא העיר בכל מה שכתבתי כאן בתמיהת התירוץ הזה:
(רמד) דאיכא למימר דהא דקתני שלהן היתה לאו למידק מינה דקדשה בגזל א"מ אלא מעשה שהיה קתני. במחכ"ת אין לזה טעם למימר דבכדי נסיב לה התנא להמעשה שהיה אבל טפי י"ל דאצטריך למימר דשלהן היתה משום דכיון דחמש נשים רצה לקדש בכלכלה זו ואמרו חכמים דאין אחיות מקודשות נמצא דאלו התאנים שהיו מגיעים לחלקן של שתי האחיות הדרי להמקדש ולפ"ז הרי שתי ידות מהכלכלה שהן של המקדש הן אגודין בי' וא"כ הרי גם הנכריות אינן מקודשות כיון דהקדושין עדיין אגודין בהבעל וכמ"ש הר"ן בפ"ק דקדושין בשם הרמב"ן גבי מקדש במנה והניח עליה משכון דכיון דקדושי מנה אגידי גבי בעל לאו כסף קדושין נינהו ע"ש ולהכי אצטריך למימר דשלהן היתה ונמצא דלהאחיות חוזר חלקן תאנים שבכלכלה מטעם דשלהן היו וגזילה חוזרת לבעלים ואע"ג דבפירות שביעית ליכא משום גזל מ"מ כיון שלא היתה כוונתו לגזול את הכלכלה אלא כדי שיקדש בה את בעלי' שהן החמש נשים א"כ מה בכך שאין האחיות מקודשות ולא זכו בחלקן מתורת כסף קדושין הרי זכו בהו מתורת החזרה את שלהן וא"כ הרי לא חזר חלקן להמקדש ולא אגידי בי' הקדושין ולהכי שפיר הנכריות מקודשות משא"כ אי הוה הכלכלה שלו או של אחריני דאז אפי' הנכריות לא היו מקודשות מטעם דכסף קדושין דאגיד גבי בעל לאו קדושין נינהו כן י"ל בזה לרב נחמן: אבל רב דקאמר ש"מ ארבע ונקט תלת והיינו משום דמספקא לי' בקדושין שאינן מסורין לביאה אי כאביי אי כרבא וא"כ הא עכ"ר דס"ל לרב באומר לחבירו קני את וחמור דלא קנה כלל דאי כרב נחמן ס"ל דקנה מחצה א"כ הא ממתניתין לא שמעינן מינה ארבע משום דמתוקמא בדאמר להו כולכון סתמא וא"כ לא מבעיא אי רב כאביי ס"ל ומתניתין הראויות לי מכם קאמר א"כ הרי לא אגיד כסף קדושין בבעל דהא מתחלה לא קידש בכל הכלכלה אלא נשים הראויות לו אלא אפי' אי ס"ל כרבא י"ל נמי דכיון דידע מתחלה דא"א לקדש כל החמש נשים ואפ"ה לא השאיר לעצמו בהכלכלה חלק חמישית שהיה של אחת מהאחיות שבודאי א"א לקדשה א"כ הרי חזינן שאינו רוצה חלק בהכלכלה כלל וא"כ הא גם אח"כ כשאמרו חכמים שאין האחיות מקודשות הרי כל הכלכלה היא של הנכריות דכמו שמתחילה לא קפיד לקדש כל אחת מהן ביותר מחלק חמישית שהיה אז לכל אחת מהן בהכלכלה כמו כן עכשיו נמי אינו מקפיד אעפ"י שנתוסף עתה להנכריות עוד חלק חמישית בהכלכלה וא"כ הרי אין הקדושין אגודין בבעל ואמאי קאמר מתניתין דשלהן היתה ושל שביעית היתה ומזה הוכיח רב דהמקדש בגזל אינה מקודשת: אולם אכתי יקשה קושיא הנ"ל לבה"ג והרמב"ם ז"ל דס"ל דהא דפריך הש"ס קני את וחמור הוא אליבא דהלכתא פריך דמודה רב נחמן בלישנא דכולכם דלא קני כלל (ועיין בר"ן בסוגיין מה דפי' בטעמייהו טעם אחר) ובאמת באמר כולכם גם הנכריות אינן מקודשות ואי אמר הראויות לביאה אכתי אין קדושין אגידי גבי בעל ואפ"ה קתני שלהן היתה וא"כ הרי מוכח מזה דהמקדש בגזל דידה אינה מקודשת: ולע"ד גם לשיטה זו ניחא משום דעכ"ר לומר דרב נחמן ס"ל דקדושין שאינן מסורין לביאה לא הוו קדושין דהא רבא תלמידו לא היה חולק בדבר אי ר"נ רבי' כאביי הוה ס"ל וא"כ לפ"ז י"ל דלא כמ"ש לעיל דאפי' אי רב כרבא ס"ל דמתניתין מיירי באומר אחת משתי אחיות ואפ"ה לא קשיא עלי' האיך הוכיח ממתניתין דהמקדש בגזל דידה אינה מקודשת והיינו מדקתני שלהן היתה ושל שביעית היתה והא אצטריך למתני כן דאל"כ הרי הנכריות נמי אינן מקודשות מטעם דאגידי הקדושין בבעל דהא לא קשיא עלי' דרב משום דחזינן דהבעל לא הקפיד להשאיר לעצמו חלק חמישית בהכלכלה אעפ"י שידע שא"א לקדש כל החמש נשים וא"כ ממילא אינו מקפיד נמי כשאמרו לו שאין האחיות מקודשות ולא קידש אלא שלש נשים וכנ"ל דהא ליתא משום דעל סברא זו יש פקפוק אלא דיש ליישב שם בפשיטות דרב לא ס"ל כלל האי סברא דבכה"ג מיחשב קדושין אגודין גבי בעל או דס"ל לרב דלא איכפת לן בהכי אי הקדושין אגודין גבי בעל אבל רב נחמן דהוא מרא דשמעתא בקדושין דף ח' דס"ל כן וס"ל נמי כרבא דקדושין שאינן מסורין לביאה לא הוו קדושין ומתניתין מיירי באומר אחת מאחיות וא"כ הרי נשאר חלק חמישית שבהכלכלה אגידא גבי בעל א"כ משום הכי קתני דשלהן היתה ושל שביעית היתה משום דאלו היתה שלו הרי גם הנכריות לא היו מקודשות מטעם דחלק חמישית מהכלכלה אגידא גבי בעל ולהכי אצטריך להביא הברייתא מפני שממתניתין לא מצי להוכיח כן משום די"ל דאתא לאפוקי דאם היתה שלו אזי גם הנכריות אינן מקודשות מטעם הנ"ל אלא דכיון דשלהן היתה ולא היתה כוונתי' לזכות בהכלכלה אלא כדי לקדש בה הנשים ולא להשאיר בה מידי לעצמו כלל: ודע דלדעת הבה"ג והרמב"ם הנ"ל דס"ל דאליבא דהלכתא פריך הש"ס שם הא קני את וחמור הוא משום דבלישנא דכולכם אף רב נחמן מודה דלא קני כלום (ולא כטעמא דהר"ן ומ"מ) וכנ"ל קשה לכאורה אמאי קא מתרץ רבא בדאמר כולכם ואחת מאחיות ולא מוקי לה בפשיטות בדאמר כולכם ואחיות דהא בכה"ג הו"ל כקני את וחמור דקנה מחצה למאי דקיי"ל כרב נחמן:
אבל באמת לק"מ משום דרבא מוקי המעשה באופן זה עצמו דתני התנא דינא והיינו דבא לאשמעינן דקדושין שאינן מסורין לביאה לא הוו קדושין ולהכי מוקי נמי המעשה באופן זה בדאמר כולכם ואחת מאחיות: אולם לא יכולתי לעמוד על דברי רש"י שם בדף נ"א ריש ע"ב בד"ה הרי כולכם כו' שכתב שם דהשתא לאו את וחמור הוא דהא דאין אחיות מקודשות משום ספיקא הוא כו' וע"ש דקשה בזה מאי בכך דמשום ספיקא הוא הא ס"ל לרבא דקדושין שאינן מסורין לביאה לא הוו קידושין וא"כ כיון דמשום ספק הזה אינן מסורין לביאה הרי הקדושין לאו קדושין נינהו ומותרות שתיהן לעלמא כמו במקדש שתי אחיות כאחת וא"כ הא הו"ל את וחמור ממש ומאי נ"מ בזה דקאמר דאלו ידע בת זכיה היא הא מ"מ השתא דלא נודע אינה מקודשת כלל אפי' מספק [ואפי' אי ידע מי היא שרוצה בה אלא שלא פירש נמי הדין כן. (שהרי אפי' במשודך עם אחת מאחיות וקידש אחת מהן ולא פירש איזהו לדידן דקיי"ל כאביי לא מהני) ואי נימא דכוונת רש"י ז"ל דחמור שאני משום דאין שייך בו קנין כלל בשום אופן משא"כ באחיות דאילו היה מפרש בהדיא היה מועיל ומשום הכי אפי' בסתמא תו אינו מעכב חלות דקדושין של הנכריות הא א"א לומר כן משום דא"כ הרי מעיקרא לק"מ ומאי פריך הכא ובמסכת ב"ב אהאי מעשה דכלכלה הא קני את וחמור הוא והרי שאני חמור דלא משכחת בי' קנין בשום אופן שבעולם] וא"כ אח"כ קידש אחת מהן בפירוש הרי זו מותרת לו ואינה אסורה עליו משום ספק אחות אשה דכיון דקדושין שאינן מסורין לביאה לא הוו קדושין א"כ הרי הוי כאלו לא קידשן מעולם משום דבלשון זה שקידשן לאו בתורת קדושין נינהו כחמור שאינו בר קנין כלל: אמנם לדעת הבה"ג והרמב"ם הנ"ל ניחא דכיון דלא כלל אותם ביחד והיינו שלא אמר כולכם א"כ מה בכך דהוי קני את וחמור הא באמת קיי"ל דאת וחמור קנה מחצה: אבל לטעמא שכתב הר"ן והמ"מ הנ"ל דלהכי פריך הא קני את וחמור הוא משום די"ל דרצה ביפה ורעה יחד א"כ הא צריך ביאור אמאי ניחא לי' לרבא דמוקי למתניתין באומר כולכם ואחת מאחיות ואמאי לא קשה תו מה דפריך מעיקרא והא קני את וחמור הוא וצ"ל לדידהו נמי כפי' רש"י וצ"ע:
והנה בדברי רש"י לכאורה משמע דס"ל כהרי"ף ז"ל דלא פריך אליבא דהלכתא מדאצטריך לדחוקי אמאי לפי תירוץ רבא ניחא דלא הוי תו את וחמור אבל אין הכרע לזה משום די"ל דס"ל בטעמא דפירכא כמ"ש הר"ן ומ"מ ז"ל וכנ"ל: ועיין בב"ש באה"ע סי' מ"א ס"ק ה' שהביא נמי מאי דפי' רש"י דמשום הכי לא הוי קני את וחמור באומר כולכם ואחת מאחיות משום דאלו ידע הוי מקודשת ואולם עליו לא יקשה מה דנתקשיתי לעיל בהבנת הדברים משום דהב"ש קאי אליבא דהלכתא דקיי"ל כאביי ובאמת המקדש אחת מאחיות הוו קדושין אלא דקדושי ספק הן ומשום הכי שפיר כתב הב"ש לדינא דבאומר כולכם ואחת מאחיות אפי' לטעמא דהר"ן ומ"מ ז"ל לאו את וחמור הוא כיון דגם אחת מהאחיות באמת מקודשת אלא דלא ידעינן איזו היא משום הכי לא הוי את וחמור והנכריות מקודשות: