שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ג · הלכה י
בתך וקרקעך בפרוטה כו'. בפ"ק דקידושין דף ז' ע"ב בעי רב אשי בתך וקרקעך בפרוטה מהו כו' וכ' הר"ן ז"ל שם וז"ל והך בעיא באת"ל מקמיית' קא מבעיא ליה דאפילו תימא דבתך בפרוטה ופרתך במשיכה קאמר התם הוא משום דאין מטלטלין נקנין בכסף כו' ואפ"ה בקי' נמי הויא ס' מקודשת כיון דגמ' ל"ק בהדייא את"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל א"ד יע"ש וכ"כ מרן הב"י א"ה סי' קכ"ב גבי ההיא דאיבעיא לן התם פרק התקבל א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו דכל שהאת"ל אינו מפורש לא קיי"ל כוותי' יע"ש והרב שם חלק עליו וכ' דלא ידע מנ"ל הא יע"ש אישתמיט מיניה דברי הר"ן הללו גם הרב לח"מ ז"ל פ"ב מה' גרושין הלכה ט' כתב דדוקא בבעין אחד הוא דס"ל דכל שהאת"ל אינו מפורש לא הוי פשיטותא אבל בב' בעייני' אפי' שהאת"ל אינו מפורש הוי פשיטותא יע"ש ודברי הר"ן ז"ל הללו הויא תיובתיה שהרי הכא ב' בעייני' הוא ואפי"ה כתב הר"ן ז"ל דכל שהאת"ל אינו מפורש לא הויא פשיטותא וכבר ראיתי להפר"ח ז"ל סימן הנז' ס"ק ח' שתמה עליהם כן יע"ש וכמו כן ק' אצלי לדעת הר"ב ב"ח זכרונו לברכה מהא דגרסי' פרק שלוח הקן דק"מ בעי ר"י מטלית מהו שתחוץ כנפים מהו שתחוץ ביצים מוזרו' כו' ופירש רש"י בצים מוזרות מהו שיחוץ את"ל חוצצי' ב' סדרי בצים זו ע"ג זו מהו כו' וכן נמי כל הנך בעי' קמייתא הוו באת"ל ואפ"ה פסק רבינו ז"ל פ"ג מהלכות שחיטה דמשלח מס' גם בפ"ד מה' אישות פסק רבינו גבי יש יד לקדושין דמקודש' מס' ואלו בפ' קמא דנדרים בתר דאבעיא ליה לר"פ אם יש יד לקדושין מבעי' ליה תו אי יש יד לפאה וע"כ דהיינו באת"ל דאין יד לקדושין משום דלא איתקש לנדרים כלל פיאה דאיתקש מאי וכמ"ש הר"ן ז"ל שם ואפ"ה פסק דהוי ספק מקודשת וכמו כן קשה ממ"ש רבינו פ' כ"ה מה' מכירה דין ה' דמלבנות החלונות לא מכר אע"ג דר"י באת"ל בעי לה כמ"ש רשב"ם יע"ש ויש ליישב לזה כמו שיראה המעיין וכן ק' בפ' כ"ח דין ב' וכן ממה שפסק פ"א מה' זכיה דין ז' ובפ' י"ו מה' שכירות דין ג' אע"ג דהתם באת"ל אבעיא לן כמ"ש התוס' פ' השוכר את הפועלים דף צ' יע"ש ועיין עוד במ"ש רבינו פ"ב מה' שאלה ופקדון בדין מי ששאל ג' פרו' לעשות בהם שו"פ ובדברי הר"ב ל"מ ז"ל שם גם בשבועות דכ"ב גרסינן בעי רבא שבועה שלא אוכל עפר בכמה כו' תיק"ו בעי רבא שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כיון דמתאכל ע"י תערוב' בעינן כזית א"ד כו' בעי רב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כו' ופסק רבינו ז"ל פ"ה מה' שבועות דין ח' ודין ט' בכל הנך דהוי ס' לקרבן ולמלקות אע"ג דע"כ בעיא שניה דרבא ובעיא דרב אשי באת"ל בעי לה וכמו כן ק' מינה לדברי הלח"ם ז"ל דהכא נמי בעי' בתריית' רב אשי בעי לה באת"ל ובב' בעיינים אפילו בשאינו מפורש את"ל פשיטותא אלא ודאי דל"ש מיהו לזה נראה ליישב לדברי הרב ל"מ ז"ל דשאני ההיא דשבועות דתלמודא קאמר בהדיי' תיק"ו ובהא ודאי אפילו בב' בעיינים אין הלכה כאת"ל ובהא יש לישב נמי דלא תיקשי ליה מדברי הר"ן דקדושין דה"נ בבעיא קמייתא דר"פ קאמר תלמודא תיק"ו ומש"ה כתב הר"ן ז"ל דלא פסקינן כאת"ל כל שאינו מפורש אבל היכא דלא קאמר תלמוד' תיק"ו ה"נ דבב' בעיינים את"ל פשיטותא הוא וגדול' מזו מצאתי למרן הכ"מ ז"ל בהלכ' מטמאי משכב ומושב דין ט' שכתב וז"ל פ' יוצא דופן בעיא דלא איפשיטא ואע"ג דאמר רבא את"ל לא פסק רבינו כן משום דגמר' קאמר בהדיי' תיקו בהאי בעיא דזבה יע"ש ועיין בפ"טו מה' שגגות דין גבי שגגו הם בדם והוא בחלב שתמה מרן ז"ל שם דהוי בעי' דלא איפשיט' יע"ש והר"ב ל"מ ז"ל שם תי' דרבינו סובר דאפשיט' משום דבפ"ק דהוריו' אמרינן גבי הורו ב"ד ועשו מיעוט בחלב ומיעוט בדם אמרו שם את"ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרף וכבר נודע דכל את"ל פשיטותא הוא לדעת רבינו כו' יע"ש ותמהני עליו דאע"ג דבפ"ק אמרינן את"ל מ"מ כיון דבספ"ק ד"ז מסיק עלה בתיק"ו לא פסקי' כאת"ל כמ"ש מרן והוא מוכרח וכ"כ עוד מרן בפ"ה מה' אבות הטומאה דין י"ז גבי נכרי' שפלטה ש"ז כו' דאע"ג דבפ' ר"ע אפשיט' באת"ל לא חש רבינו משום דבפ' בנות כותים מסקינן עלה בתיקו יע"ש ונראה לע"ד להכריח עוד כלל זה שכתב מרן ממ"ש רבינו פ"ו מה' מעשר דין א' זרעונים שהביאו שליש ומרחן ועשרן כו' ה"ז ס' אם חייבין במעשר כו' אשר מפשט דבריו מבואר דבין בעיקר בין בתוס' קאמר דחייבין במעשר מס' והדבר ק' דבפרק ר"י אמרינן בעי רבא לענין מעשר מאי את"ל לא אזלינן בתר עיקר ותוספת בעי עשורי עיקר מאי וכמו כן ק' על מ"ש רבינו פ' עשירי מה' מ"א דין ה' וכן שבולת ה"ז ס' יע"ש והדבר ק' דהי"ל לפסוק בפשיטות דלא אזלי' בתר עיקר וצריך עומר הבאה להתירו כיון דרב' קאמר את"ל לא אזלינן בתר עיקר וכבר ראיתי מי שהק' כן עיין בס' אור יקרות דמ"ו ע"ב ואולם לפי דברי מרן ז"ל הנה נכון דהתם הבעיא דר"ש בן פזי קאמר תלמודא תיקו ומש"ה לא פסקינן כאת"ל דקאמר רבא דומה ממש לההיא דמרן ז"ל: ואולם יש לגמגם על מרן ז"ל למה זה איחר מלכתוב כלל זה עד עת הגיעו לה' מטמאי משכב ומושב והי"ל לכתוב כן אההיא דהל' מ"א כי ע"כ הנראה פשוט דההיא דמאכ"א לא צרכינן לההיא טעמא כלל דבלא"ה לא ק"מ וזה שרש"י ז"ל שם ד"ה את"ל כתב וז"ל את"ל לחומרא כי לא אזלינן בתר עיקר למיפטר תוספ' ממעשר הרי דס"ל דאת"ל לא אזלינן בתר עיקר ותוספת בעי עשורי דקאמר רבא לאו משום דפשיטא ליה הכי קאמר אלא משום ס' הוא דקאמר דלחומרא אית לן למימר מספק דלא אזלי' בתר עיקר והנראה ודאי שהכריחו לרש"י לומר כן משום דלעיל מזה אבעיא דר"ש בן פזי גבי עומר אמרי' תיפשוט מינה מהא דאמר רבי אבהו אר"י ילדה שסבכה כו' ואמר רשב"ן א"ר יונתן בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם אפילו הוסיפו במאתים אסור ומשנינן היא גופא קא מבעיא ליה פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן ל"ש לקולא ול"ש לחומרא א"ד ספוקי מספקא ליה ולחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן הרי מבואר דמההיא דר"י ור' יונתן ע"כ לומר לפחות מיהא דס"ל דמספ"ל אי אזלי' בתר עיקר דאי פשיט להו דלא אזלינן בתר עיקר כלל א"כ כי הוסיף במאתים אמאי אסור ואם כן על כרחין לומר דכי קאמר רבא בתר הכי אם תמצי לומר לא אזלינן בתר עיקר מס' הוא דקא' ולחומרא דאי מתורת ודאי אם כן תיקשי ליה מההיא דר' יהודה ורבי יונתן וזה פשוט: ואולם אכתי ק"ל דכפי זה נראה דלענין מעשר אינו חייב לעשר מספק אלא התוס' אבל עיקרו פטור מטעם ס"ס ס' אי אזלינן בתר עיקר לקולא ואפילו תוספת לא בעי עשורי דהיינו בעיא קמייתא דר"ש בן פזי ואת"ל לא אזלינן בתר עיקר ותוספ' בעי עשורי אכתי איכא לספוקי בעיקרו אי בעי עשורי וא"כ לא הי"ל לרבינו לסתום ולומר ה"ז ספק אי חייבים במעשר דמשמע אעיקרא נמי והיה נראה להכריח מכאן מ"ש הפר"ח בכללי ס"ס דספק דתיקו דתלמודא לא חשיב ס' ושלא כדעת מרן הב"י שכתב בי"ד סי' ד' ועיין במ"ש הפר"ח ז"ל סימן כ"ט ול"א ודוק: ותו ק"ל עמ"ש רבינו ספ"ה מה' כלאים בצל ששתלו בכרם כו' אע"פ שרבו הגדולים במאתי' הרי אותו העיקר באיסורו כו' יע"ש ויש לדקדק דכי היכי דבה' מ"א פסק לענין עומר דה"ז ס' אי אזלינן בתר עיקר או בתר תוספת ה"נ הי"ל לפסוק כאן דה"ז אסור מספק וכמ"ש בגמרא א"ד ספוקי מספ"ל ולחומרא אמרינן דנ"מ לענין דינא טובא וממשמעות דבריו שכתב ה"ז כו' עומד באיסורו משמע דמתורת ודאי קאמר דעומד באיסורו הקודם וצ"ע ואיך שיהיה לדאתאן עלה נראה שיש לדקדק על דברי מרן ז"ל שכתב דהיכא דקאמר בגמרא תיק"ו לא פסקינן כאת"ל מדברי הר"ן שכתבנו הלא מרא"ש דכפי דבריו למה הוצרך הר"ן לומר דבקמייתא נמי הויא ספק מקודשת כיון דבגמ' ל"ק בהדיא את"ל והלא הן לו יהי דאיתי לאת"ל בפי' קמייתא נמי הוי ס' מקודשת כיון דקאמר בגמרא תיק"ו והנראה אצלי דמ"ש מרן הכ"מ דאע"ג דרבא קאמר את"ל לא פסק רבינו כן משום דגמ' קאמר תיק"ו לאו למימר' דכיון דאמר תיק"ו ע"כ את"ל דרבא לאו פשיטותא הוא דודאי כיון דאת"ל פשיטותא הוא ה"נ הכא כיון דקאמר רבא את"ל ע"כ דפשיט' ליה אלא כונתו דאע"ג דרבא פשיטא ליה הכי מדקאמר את"ל אפ"ה לא פסק רבי' כפשיטות דרב' אלא כרבינא ורב אשי שסתמא דתלמודא נינהו דקא' תיק"ו דמדקאמר תיק"ו ע"כ דרבינ' ורב אשי מספ"ל וס"ל דלא כרבא דקאמר את"ל וא"כ הכא בשמעתין דרב אשי הוא דמספ"ל בתר הכי בבתך וקרקעך בפרוטה מהו הוצרך הר"ן ז"ל לומר משום טעמא דל"ק בהדיא את"ל משום דאי הוה קאמר בהדי' את"ל אע"ג דקאמר סתמא דתלמודא תיק"ו אפי"ה פסקינן כאת"ל כיון דרב אשי גופא דסתמא דש"ס הוא איהו גופיה קאמר בתר הכי את"ל איכא למימר דלבתר דאסקיה בתיק"ו איפשיטא ליה בעיא וקאמר את"ל וכדאיתא בדוכתי טובא דאע"ג דמסקינ' עלה בתיק"ו מיפשטא מסתמ' דש"ס בדוכתא אחרינ' ועיין בפר"ח ז"ל הלכ' עבודת יוה"כ פ' הלכה וכיון שכן עלה בידינו דכלל זה שכתב מרן אינו אלא בשאר אמוראי אבל גבי רבינא ורב אשי דהיו סתמי דש"ס אפ"ה היכא דקאמר תיק"ו פסקינן כאת"ל זה הנראה אצלי אמת ויציב וכפי האמור נתיישבו דברי הרב ל"מ פט"ו מהלכות שגגות שהקשינו לעיל כמו שירא' המעיין ודוק:
ודע שכפי דברי הר"ן הללו תשובה מוצאת למה שהקשה מוהריב"ל ז"ל ח"א כלל ג' לדעת רבי' והגאונים דכל את"ל פשיטות' מההיא דגרסינן פ' כיצד הרגל די"ט בעי רב אשי יש שינוי לצרורות לרביע נזק או אין שינוי ומשלם חצי נזק תיפשוט מדרבא דבעי רבא יש העדאה לצרורות ומשלם נזק שלם או אין העדאה לצרורות וח"נ בעי שלומי מכלל דאין שינוי כו' ומשני דילמא רבא באת"ל קאמר את"ל אין שינוי יש העדאה או אין העדאה תיק"ו והשתא לשיטת רבינו ק' דמאי משני דילמא את"ל קאמר כיון דכל את"ל פשיטות' ועי"ש מה שתי' שדבריו אינם מובנים אמנם כפי דברי הר"ן ז"ל נראה דל"ק דאע"ג דרבא באת"ל אין שינוי קמבעי' לי' מ"מ כיון שאת"ל לא אמרו רבא בהדי' לאו פשיטותא וכמו כן י"ל מה שהק' הרב לח"מ ז"ל פ"ד מהל' אלו מהדורא בתרא מההיא דגרסינן בבכורות דף מ"א אבעי' להו מיפשט פשיט' ליה לר"י דאנדרוגינוס זכר הוא א"ד ספוקי מספק' ליה ואת"ל קאמר למאי נ"מ למילקא עליה ולמיתבא לכהן יע"ש והשתא ק' דכיון דאת"ל קאמר ר"י הרי פשיטא ליה דזכר הוי ומילקא לקי עליו יע"ש ולפי האמור הנה נכון דהתם כיון דר"י לא אמר את"ל בהדיא לא הוי פשיטותא הגם הלום חזי הוי דאיכא למשדי נרגא על תיר' זה מההיא דפ"ק דנדרים דף ו' דאמרינן בעי ר"פ יש יד לצדקה או אין יד יש יד להפקר או אין יד ובעי תלמודא היינו הפקר היינו צדקה ומשני את"ל קאמר את"ל יש יד לצדקה דאתקש לקרבנות כו' וכתב הר"ן שם משם הרמב"ן דבעיין לא איפשטא וסוגיין דיש יד לצדקה וכתב הר"ן ז"ל דהיינו מדאמרינן את"ל יש יד לצדקה ועל דרך הרמב"ן ז"ל הרי מבואר דאע"ג דהאת"ל לא אמרו הבעיין בהדי' אפ"ה כיון דתלמוד' קאמר דבדרך את"ל בעי לה פסקינן כאת"ל גם מרן הכ"מ פ"ח מה' מת"ע על מה שפסק רבי' דיש יד לצדקה כתב בעיא דאיפשיטא באת"ל מיהו אפשר דההיא דפ' כיצד הרגל ודבכורות שאני דכיון דתלמודא בעי למימר דבעי דרב אשי תיקום אדוכתא ולא תיפשוט מדרבא ע"כ דאת"ל דקאמר התם לאו פשיטותא הוא אלא דרבא בדרך את"ל קאמר וכיון דלא אמרו רבא בהדיא לא הוי פשיטותא משא"כ בההיא דנדרים כיון דחזינן דתלמודא קאמר ר"פ את"ל קאמר פסקינן כאת"ל דהוי פשיטותא כנ"ל: ואולם הא ק"ל על מרן כ"מ ז"ל כפי מ"ש בה' מת"ע דכל את"ל המפורש בתלמוד פשיטותא הוי אע"ג דלא אמרו הבעיין בהדי' א"כ בפ"ב מהלכות ק"ש למה זה טרח ליישב השגת הראב"ד שהשיג על רבינו על מה שפסק דיש זימון לב"ה ואסור לקרות ק"ש בתוכו דאמאי פסק לחומרא כיון דספק דרבנן היא ולומר דרבינו פוסק כרפרם יע"ש ובפשיטות היל"ל שדעתו ז"ל משום דפוסק כאת"ל ובפ"ק דנדרים פרכינן והא מבעי' ליה לרבינא אי יש זימון או לא ותי' חדא מגו חדא קא מבעיא ליה את"ל יש זימון יש יד לב"ה ואף דרבינא לא אמר בהדיא את"ל מ"מ כיון שמפורש בתלמוד פסקינן כותיה דומיא דההיא דיש יד לצדקה וכמו כן ק' על הרי"ף ז"ל למה פסק לקולא כיון שהוא ז"ל מכת הסוברים דאת"ל פשיטותא ועיין בל"מ שם: והיה נ"ל לומר דע"כ לא אמרו הגאונים את"ל פשיטותא אלא דוקא כשאומר את"ל גרידא אבל כשאומר חדא מגו חדא לאו פשיטות וכן מדוקדק דברי רש"י שכתב חדא מגו חדא דקא מיבעי' ליה אי זימון מועיל מיבעי' ליה נמי אי אית ליה יד או לא דבריו ברור מללו דר"ל דעיקר בעייתו היא אי יש זימון ובהא אכתי מספ"ל אלא דאגב גררא בעי נמי לכשתפשוט בעיא קמייתא יש יד או לא ובהא את"ל לא הוי פשיטות' דתלמוד' גופיה מספ"ל איזה צד עדיף ומסתבר טפי ומש"ה קאמר דבדרך חדא מגו חדא קמבעיא ליה ובהכי ניחא לי מה ששינו את לשונם בפ"ק דנדרים לומר חדא מגו חדא והי"ל לומר רבינא אם ת"ל קאמר כדקאמר התם ההיא דר"פ דיש יד לצדקה כנ"ל נכון:
שוב ראיתי למוהריט"ץ ז"ל סימן ע"ב שכתב ליישב דעת רבינו שפסק דיש זימון לב"ה משום דפוסק כאת"ל וראיתי לו עוד שם שהקשה דמ"ש מרחץ מב"ה ואמאי פסק רבינו דבב"ה אסור לקרות בתוכו ובמרחץ כתב דמותר ומה גם דבנדרים בעי רבינא יש זימון לב"ה ולבית המרחץ כו' וכיון דתרוייהו שוין אמאי פסק בב"ה לחומרא ובבית המרחץ לקולא יע"ש והוא מן התימא איך אשתמיט מיניה סוגי' דפ"ק דשבת דף י' דפרכינן התם והא קא מבעיא לי' לרבינא אי יש זימון לב"ה ומתרצים שאני ב"ה דנפיש זוהמיה וכתבו התוס' שם ד"ה שאני דלא גרסינן בנדרים יש יד לבית המרחץ וא"כ דברי רבינו ז"ל ברורים בטעמם ופשוט: ועל פי כלל זה שכתבנו מתיישב אצלי מה שהק' בס' קול בן לוי שהקשה על מה שפסק רבינו פי"ב מהלכות כלים דין ט' וז"ל כלי מתכות שנטמא בטומאה שהיא מדרבנן כגון בנטמא בע"ז וכיוצא בה כו' ה"ז ס' כו' ואלו בפר"י הקשה ותיבעי ליה טומאה דרבנן ותירץ רב המנונא חדא מגו חדא קמבעי' ליה טומאה דרבנן הדרא או לא ואת"ל לא הדרא טומאה דע"ז משום חומרא דע"ז כו' הרי דבשאר טומאה דרבנן איפשיט' באם ת"ל דלא הדרא ואלו רבינו כתב דה"ז ס' ומה שתי' אינו עולה יפה שהוא הפך דעת הר"ן ז"ל והכ"מ ז"ל שכתבנו לעיל דאפילו שהבעיין לא אמרו בהדי' פסקינן כאת"ל ואולם לפי מ"ש ישיבא מילתא דהתם בדרך חדא מגו חדא קמבעי' ליה. ואחר זמן רב מצאתי למוהרש"א ז"ל בספר הליכות אלי באות ח' כלל שס"ו שהכריח דההיא דאמרינן בפרק ר"י רב המנונא חדא מגו חדא קא מבעיא ליה לאו בדרך את"ל הוא כנראה מפשט ההלכה וכמו שהבין הרב הליכות עולם אלא על דרך בעא מיניה חדא דשמעי' מיניה תרי יע"ש ולפי דבריו דברי רבינו ז"ל נכונים בטעמם ודוק: כתב מרן הב"י ז"ל בח"מ סי' שמ"ו שדעת הרא"ש ז"ל דאת"ל לאו פשיטות' הוא שלא כדעת רבינו ויש לתמוה עליו דבאה"ע סי' ס"א כתב על מה שפסק הטור שם דחיבת חופה קונה כתב היינו משום דבפ' אע"פ קאמר רב אשי את"ל דחיבת חופה קונה וכבר נודע דרך הגאונים ורבינו דאם ת"ל פשיטות' יע"ש והוא תימא שהרי הרא"ש ז"ל שם פסק דחיבת חופה קונה אע"ג שדעתו ז"ל דכל את"ל לא הוי פשיטותא ועיין במוהראנ"ח ח"א שכתב שלדעת החולקים על רבינו חיבת חופה הוי בעיא דלא איפשיט' והוא תימא כמ"ש ואולם דס"ל למרן דדוקא בבעיין אחד הוא דס"ל להרא"ש דאם ת"ל לא הוי פשיטות' אבל בשני בעיינים כי ההיא דפ' אע"פ אף הרא"ש ז"ל מודה דאת"ל הוי פשיטותא וכעין מ"ש הרב לח"מ ז"ל כנ"ל ודוק: