אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק יח · הלכה כד

הלכה ג

האב שאמר קדשתי את בתי כו' נאמן כו' נשבית ופדיתיה כו' אינו נאמן כו'. משנה פ' האומר דס"ד ופרכי' עלה בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא רישא בידו סיפא לאו בידו והדר פרכינן ולא והרי בידו להשיאה לחלל כו' ומשנינן אתיא כרבי דוסתאי דאמר בנות ישראל מקוה טהרה לחללין כו' והדר פרכינן והרי בידו להשיאה לממזר ומשנינן כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין הרי בידו להשיאה אלמנה לכ"ג כו' הניחא לר' ישבב אי לטעמא דנפשיה כו' אלא אמר רב אשי רישא רחמנא הימניה כו' בנשואין רחמנא לאב בשבויה לא הימניה עכ"ת הסוגי' ודע דמסוגיא זאת הק' הרב אהרן ששון ז"ל בקונטר' הן ישלח הובאו דבריו בס' מש"ל בפרק זה הלכה א' לדעת הראב"ד שכתב ה"ה ז"ל שם וז"ל וסבור הראב"ד שאין היקש זה אלא לתרומה דכשם דכ"ג פוסל את האלמנה מלאכול בתרומה כו' כך זרעו החלל פוסל אותה מהתרומה אבל לאסור כהונה לא מצי לאקשויי כו' דהא זרעו מותר הוא אפי' בכהנת כו' יע"ש והוא תימא דהרי מסוגי' זו מבואר דחלל שנשא כשירה פסלה לכהונה מדקאמר והרי בידו להשיאה לחלל דקא פסלה מכהונה ואפי' את"ל דיש לדחות דמכהונה דקאמר לא קאמר מלהשיאה לכהונה אלא לדין כהונה דהיינו אכילת תרומה עם שהוא דוחק מלבד זה א"א לאומרו דע"כ אי ס"ל לתלמודא שאינו פוסלה לכהונה לא הוה מקשי מידי משו"ה לא מהימן לומר נשבית משום דשבויה פסולה לכהונה ולתרומה ואם היה משיאה לחלל לא היה פוסלה אלא לתרומה וא"כ אין בידו דאין סברא לומר דתלמודא מקשי דליהוי נאמן מיהא לפוסלה מן התרומה משום דבידו להשיאה לחלל ומתני' סתמא קתני אינו נאמן דמשמע דאינו נאמן לשום ענין דע"כ ס"ל לתלמודא דמיגו לחצי טענה לא אמרינן מדלא ק"ל לתלמודא דיהא נאמן מיהא לפוסלה לכהונה משום דבידו לקדשה ולגרשה אלא ע"כ ס"ל לתלמודא דכיון דבטענת נשבית ופדיתיה פוסלה מן הכהונה ומן התרומה אינו נאמן אפילו לפוסלה מן הכהונה משום מיגו דבידו לקדשה משום דהוי מיגו לחצי טענה וכמ"ש רש"י והר"ן ז"ל את"ד יע"ש מה שהאריך בזה ואי משום הא ודאי לא אריא דמצינן למימר שדעת הראב"ד ז"ל כדעת אחרים שכתב הר"ן שם דמשמע דס"ל דאמרינן מיגו לחצי טענה וכן מצאתי להרב החידושין ז"ל שכתב משם הראב"ד עצמו דלמאי דקס"ד השתא מתני' בבת כהן עסקינן ונאמן הוא לפוסלה מהכהונה משום מיגו דבידו לקדשה ולגרשה ואינו נאמן דמתני' היינו דוקא לתרומה יע"ש וא"כ היינו דק"ל לתלמודא דלפוסלה מן התרומה הרי בידו להשיאה לחלל דקא פסלה לכהונה כלומר מדין כהונה כמ"ש ז"ל ומ"מ הדבר הקשה הוא לשמוע מאין יצא לו להראב"ד לומר כן ולעייל פילא בקופא דמחט' מאחר דלישנא דקא פסלה לכהונה מבואר דהיינו לינשא לכהונה ומה גם דבריי' משוי חלל לאינך ועלה קאמר דפסלן דמשמע בין לתרומה בין לכהונה וכמו שהקשה ה"ה ז"ל והנראה שהכריחו לומר כן מההיא דגרסינן ס"פ האומר דס"ז ותו ליכא והרי חלל שנשא בת ישראל ויש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר והקשו התוס' ז"ל דמאי פריך דהתם מאי דהבן פסול לאו משום דאזלינן בתר הזכר לחודיה אלא משום דאמו פגומה שהחלל פסלה בביאתו והוי חללה כו' יע"ש אכן כפי דברי הראב"ד ז"ל הנה נכון דע"כ טעמא דחלל שנשא בת ישראל דהולד חלל הוא משום דאזלינן בתר הזכר דאי משום אמו לאו פגומה היא להינשא לכהונה ולא פסלה אלא לתרומה ואם כן בת חלל זכר אמאי פסולה לכהונה וזה ראיה נכונה לדעת הראב"ד ז"ל אך הדבר הק' הוא דבהדי' תנן פרק יש מותרות ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמתיהן חלל שנשא כשירה ויש לו אח כשר ואף שבירושלמי גריס גירסא אחרת ורבינו ז"ל הביא גירסת הירושלמי בפירוש המשנה כבר צוחו עליה הנ"י והרשב"א איך תפס בגירסת הירושלמי הפך תלמודא דידן ובאמת שהוא דבר מתמיה על ה"ה ז"ל איך אשתמיט מיניה משנה שלימה ושוב ראיתי להרב מחנה אפרים ז"ל בחי' על רבינו שתפס עליו בזה ועוד הקש' עליו מדתנן בת חלל זכר פסולה לכהונה ובפי' אמרו כל שאי אתה נושא את בתו אי אתה נושא אלמנותו יע"ש כי על כן לפי חומר הנושא לדידי חזי לי לומר שדברי ה"ה ז"ל הללו שכתב בדעת הראב"ד לאו מילת' פסיקת' היא אליב' דכ"ע אלא אליב' דהלכתא דקי"ל כותיה דת"ק דאמר גר עמוני ומואבי כו' פסלן אבל לר"י דקאמר כל שזרעו פסול פוסל כל שאין זרעו פסול אינו פוסל מודה הוא דחלל שנשא כשרה פסלה לכהונה וטעמ' דמילת' שהרי אמרו בפ"י יוחסין דע"ה מאי איכא בין ת"ק לר"י אר"י מצרי שני א"ב ושניהם לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה דת"ק סבר כי כ"ג באלמנה מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל בה אף כל שביאתו בעבירה פוסל ור"י סבר מה כ"ג באלמנה שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול ופוסל לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פוסל כו' וא"כ ס"ל להראב"ד ז"ל דלת"ק כיון שעיקר הפיסול תלי במה שביאתו בעבירה א"כ חלל שנשא כשירה כיון שאין ביאתו בעבירה אינו פוסל בה וקרא דלא יחלל זרעו מסתבר לאוקמיה דוקא לתרומה דכיון דחלל פסול לתרומה פוסלה בביאתו לתרומה אבל לפוסלה לכהונה כיון דחלל עצמו מותר בכהנת אין סברא שפוסל אותה במה שהוא מותר בה וכמ"ש ה"ה ז"ל אמנם לר"י דס"ל דעיקר הפיסול תלוי במה שזרעו פסול וטעמ' דביאתו בעבירה לא אהני ליה כלל שהרי מצרי שני אע"ג דביאתו בעבירה אפ"ה ס"ל דכיון שאין זרעו פסול אינו פוסל א"כ חלל שנשא כשירה כיון דזרעו פסול לכהונה כדתנן בת חלל זכר פסולה לכהונה פוסל אותה לכהונה דומיא דזרעו ובהכי מדוקדקים דברי ר"י דקאמר כל שזרעו פסול פוסל דלכאורה ק"ק דכיון דר"י לא את' לאפלוגי אלא אמצרי שני ומטעמ' דאין זרעו פסול א"כ לא הו"ל לר"י לומר אלא כל שאין זרעו פסול אינו פוסל דבהא הוא דפליג את"ק אבל כל שזרעו פסול פוסל אפילו ת"ק מודה אכן כפי מ"ש ניחא דר"י אתרווייהו פליג וקאמר דכל שזרעו פסול דהיינו חלל שנשא כשירה פוסל אותה לכהונה דומיא דזרעו ובגמ' כי פריך מאי איכא בין ת"ק לר"י ול"ק א"ב חלל שנשא כשירה לענין דפסולה לכהונה איכא למימר דתלמוד' אכל שאין זרעו פסול אינו פוסל דקאמר ר"י פריך דמשמע דאתא לאפלוגי את"ק בהא ואהא פריך דמאי איכא בין ת"ק לר"י הא כל הנהו דקתני זרעו פסול ומשני א"ב מצרי ב' דלת"ק פוסל כדתני סתמא מצרי ואדומי דמשמע אפי' מצרי שני ומעתה מתרצתה ההיא דפרק יש מותרות דההיא מתניתין אתייא כר"י דתני טעמא בזרעו פסול וכן ההיא דכל שאין אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו רשב"ג הוא דקאמר לה ומשום דס"ל ג"כ כר"י דתלי טעמא משום זרעו פסול וכמבואר בגמרא שם וסוגיא דידן נמי מתרצתא היא ודקא פסלה לכהונה דקאמר דברים כפשטן ואליבא דר"י דקאמר ומשום דמתני' בפ' יש מותרות סתם לן כותיה וכי משני הא מני ר' דוסתאי היא לא מצי לשנויי הא מני ת"ק דר"י דס"ל דאינה פסולה לכהונה משום דאכתי קשיא ליה לענין תרומה דיהא נאמן במיגו דבידו להשיאה לחלל כנ"ל ליישב דבריו ז"ל. האמנם דברי ה"ה ז"ל יש בהן מן הקושי במ"ש עוד וז"ל ואפשר שהראב"ד ז"ל סבור שהנבעלה לחלל אסורה לכהונה ולא משום זונה כו' אלא משום חללה כו' וזה אפשר כו' ואין לי הכרח גמור מאיזה מין משניהם הוא כו' ואתמהא שהרי בריש פרק יש מותרות אמרינן משום דבעי למתני חלל שנשא כשירה טעמא דנשא דשוייה חללה הרי להדיא דמשום חללה הוא דאסורה וממילא יש לתמוה על רבינו ז"ל שכתב דאיסורו משום זונה וצ"ע ועיין ברש"י ז"ל פ' יש מותרות ד"ה אח כשר שכתב וז"ל כהן אסור ליבמה משנתחללה בביאת חלל כדילפינן מבת כהן כי תהי' לאיש זר כו' יע"ש וצ"ע דחלל שנשא כשירה לא נפ"ל מקרא דובת כהן אלא מקרא דלא יחלל זרעו מה הוא פוסל אף זרעו פוסל וכדאית' בפרק אלמנה דף ס"ט דפרכינן התם א"ה חלל דלאו זר הוא לא ליפסול אמר קרא כו' יע"ש. ובמה שהקשו בגמרא והרי בידו להשיאה לממזר כתב הרב מש"ל ז"ל בהלכה הנז' דע"כ מאי דפריך בגמרא בידו להשיאה לממזר לממזר דאוריית' קאמר דאי לממזר דרבנן קאמר והויא פסולה כמו שבויה דהוי מדרבנן לדעת רבינו ז"ל א"כ מאי משני כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין הא אפי' ר"ע לא אמר אלא בחייבי לאוין דאוריית' אבל ממזר דרבנן פשיטא ודאי דקידושין תופסין וע"פ זה הקשה לדעת רבינו דס"ל דשבויה פסולה דרבנן יע"ש שיש ליישב הקו' על נקלה כמו שיראה המעיין אך זו היא שקשה בעיני לדעת רבינו דא"כ כי משני כר"ע דאמר כו' אמאי לא פריך תלמוד' דאכתי בידו להשיאה לממזר דרבנן דקידושין תופסין בו ופסלה לכהונה ולתרומה ובשלמ' לדעת הסוברים דשבוייה הויא מדאוריית' כמו שנראה מדברי רש"י ז"ל בפרק הגוזל בההיא דנחיל של דבורים ועיין בהרב החבי"ב חא"ה סי' ו' יש לומר דמשום הכי לא פריך דבידו להשיאה לממזר דרבנן משום דהא לא חשיב מיגו דאיכא למימר דהאב רוצה לפוגמה יותר שתפסל מן התורה אכן לדעת רבינו ז"ל קשה והנה לכאורה היה נראה דהא ודאי בורכא היא שהרי ממזר דרבנן לא פסלה לכהונה ממ"ש רבינו בדין ד' הבא על א' מן השניות וכיוצא בהם לא עשה אותה זונה שהרי אינה אסורה להינשא לו מן התורה ומבואר כן פ' יש מותרות דאמרינן שניות מד"ס כו' היא כשירה וולדה כשר וכמ"ש ה"ה ז"ל שם א"כ משמע ודאי דהוא הדין לממזר דרבנן דלא פסלה דומיא דשניות כיון שאינה אסורה להנשא לו מן התורה ומן התימא על הרב הנז' ז"ל אמאי הוצרך להכריח הדבר דע"כ מאי דפריך בידו להשיאה לממזר היינו ממזר דאורייתא ממאי דמשני כר"ע דאמר כו' והלא ממקומו הוא מוכרח דאי ממזר דרבנן קאמר לא פסלה לכהונה ומאי פריך כך היה נראה לכאורה האמנם הא ודאי ליתא שהרי נתין לדעת רבינו ז"ל שכתב בפי"ב מה' אלו דין כ"ב אין איסורו אלא מדרבנן ובריית' בפ' אלמנה לכ"ג קתני נתין בהדי הנך דפסלם לכהונה והן אמת דאי משום הא היינו יכולים לומר דנתין אשגר' לישן הוא ואגב גררא דממזר תני לה כמ"ש ה"ה שם שלדעת הסוברים דנתין איסורו מדרבנן כ"מ שהזכירו נתינה אצל ממזרת אגב גררא תני לה דומיא דחלוצה אצל גרושה עי"ש אך זה ודאי לא יתכן שהרי רבינו ז"ל בפרק זה מני נתין בהדייהו ובדברי רבינו ז"ל פשיטא ודאי דלא יתכן לומר דאשגרת לישן קאמר דודאי דרך הפוסק לדקדק בלשונו שלא נטעה בו ושוב ראיתי למוהר"ר דוד עראמה ז"ל בחי' שכתב שם כלשון הזה או נתין כו' ואע"פ שלדברי הרב הם מד"ס הולד פסול וכן ממזר דרבנן משא"כ בשניות דהולד כשר ע"כ האמנם הרב ז"ל לא ביאר לנו מה טעם לחלק בין נתין לשניות מאחר שרבינו ז"ל תלי טעמא מפני שאינה אסורה להנשא לו מן התורה ואולי טעמא דמילת' דשניות אין איסורן מצד עצמם כלל אלא משום גדר וסייג לעריות משא"כ בנתין שגזרו עליהם מצד עצמם לפוסלם לבוא בקהל מפני אכזריות שהיה בהם והילכך עשאום כממזר דאוריית' וכן ראיתי בליקוטי מוהר"ב ז"ל בפרק אלו נערות אהא דפרכינן התם אלא שניות כיון דמדאוריית' חזיין ליה אמאי אין להם קנס שהקשה מההיא דאמרינן התם ממזרת ונתינה איכא בינייהו אלמא אף דאיסורם מד"ס אין להם קנס ותי' הרב ז"ל דיש לחלק בין איסור שניות שהם משום גדר וסייג לאיסור נתינה וכמ"ש ועיין בהרב מש"ל ז"ל פ"א מהלכות נערה בתולה הלכה ה' שהביא דברי מוהר"ב ז"ל וכתב שלא מצא לא טעם ולא ריח בחילוק זה ולדעתי חילוק זה יש לו סמוכות מדברי רבינו ז"ל הללו ודו"ק ועיין עוד שם במה שרצה להכריח דעת רבינו ז"ל שכתב שם דאפי' היתר אנוסה אסורה לו מדרבנן לא ישאנה ממ"ש בפרק אלו נערות ממזרת ונתינה א"ב והדבר מבואר שלדעת רבינו איסור נתינה מד"ס ואפ"ה אמרינן דלרשב"ם דדריש לקרא דולו תהיה לאשה בראויה לקיימה אי מיעוטא דנתינה משום דאינה ראויה לקיימה וכתב שזו ראיה שאין עליה תשובה לדעת הסוברים דאיסור הנתינה מד"ס יע"ש והן דברים תמוהים אצלי שהרי הרב ז"ל לעיל מזה דחה ראית הרב מוהר"א ששון ז"ל שהביא ראי' לדעת רבינו מברייתא דקתני פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וחלוצה איסורו מדרבנן ואפי"ה אינו חייב לנושאה וכתב עליו דלא מכרעא ראיה זו לפי שמצינו במקומות רבי' דתני חלוצה ואשגרת לישן הוא ובר"פ אלו הן הלוקין תנן חלוצה לכהן הדיוט וכתבו התוס' ז"ל דהוי אשגרת לישן כו' יע"ש וא"כ היא גופא איכ' לדחויי לראיה זו שהביא הרב ז"ל דנתינה דקאמר בגמרא אשגרת לישן הוא ואגב גררא דממזרת נקט לה וכמ"ש ה"ה ז"ל שלדעת הסוברים דנתינה איסורו מד"ס כל מקום שהזכירו נתינה אצל ממזרת אגב גררא תני לה דומיא דחלוצה אצל גרושה וכ"כ התוספת בר"פ אלו נערות דהא דתנן בר"פ אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה וכן הא דאמרינן בפרק יש מותרות ממזרת ונתינה א"ב מ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא כו' אשגרת לישן הוא יע"ש ודבריו צ"ע ואיך שיהיה לדאתאן עלה הנה מבואר ממ"ש דנתין אע"ג דאין איסורו אלא מד"ס אפ"ה פסלה לכהונה וכיון שכן הדרא קושי' לדוכתין דאמאי לא פריך בידו להשיאה לנתין דקידושין תופסין בה לכ"ע וצ"ע ובמה שתי' בגמרא כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ראיתי למוהר"י ו' לב בשיטה כ"י כתב וז"ל וכן אין בידו למוסרה לזנות כדי שתפסל משום דקא עבר בלאו דלא תחלל את בתך להזנותה הילכך לאו בידו הוא והא דקאמר בידו להשיאה לממזר ופרש"י ז"ל ביד האב להשיאה לו בעבירה שנראה שאע"פ שהוא עובר בלאו שיכול להשיאה לו לא שהאב עובר כלל שהרי לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים אלא הממזר שהשיאה הוא שעובר בלאו עכ"ל והן דברים תמוהים דהא דאמרינן לא הוזהרו כשירות להינשא לפסולים היינו דוקא לפסולי כהונה אבל שאר פסולים שהאנשים הוזהרו מלישא אותן כגון ממזר וכיוצא אף נשים הוזהרו עליהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה כמ"ש רש"י ז"ל לקמן פרק ע"י דף ע"ג והוא מבואר ביבמות פרק יש מותרות ולעיקר קו' עיין בהרב החידושין ז"ל שתי' דלמוסרה לזנות לא זכי ליה רחמנא יע"ש ובמה שאמרו בגמ' הניחא לר' ישבב אי לטעמיה דנפשיה כו' הקשה הרב החידושין ז"ל דלר' ישבב נמי אכתי קשה דבידו להשיאה בעולה לכ"ג דאפילו רב ישבב מודה משום דהוי עשה שאינו שוה בכל כדאיתא פרק אלו נערות יע"ש מה שתי' ולדעתי ל"ק מידי דמבעולה ל"ק לן משום דמצינן לשנויי דמתני' כרבנן דראב"י ס"ל בפ' ע"י ד"ס דבעולה לכ"ג הולד כשר משום דאין חלל מחייבי עשה וכיון דהולד כשר לא נפסלה לכהונה דכל שנושא בתו אתה נושא אלמנותו וכן מבואר בפ' יש מותרות דף פ"ה דלרבנן דראב"י היא נמי לא נפסלה לכהונה יע"ש ודו"ק. ובמאי דאסיקו בגמ' אלא אמר רב אשי רישא כו' ראיתי להר"ן ז"ל שכתב וז"ל וא"ת ליהמניה כי אמר נשבית במגו דאי בעי אמר קדשתיה לפסול לה דמפסלה בהכי ומהימן דהא בנשואין הימניה רחמנא כו' וכתב עליו מוהרימ"ט ז"ל די"ל דהא לא חשיב מיגו משום דלא בעי מרע נפשיה שעשה איסור בידים אלא בעי לאורעי בתו לומר שהיא פגומה שנשבית יע"ש. ויש לדקדק עליו שא"כ היכי פריך בגמ' והרי בידו להשיאה לממזר הא לא חשיב מיגו משום דקא מרע נפשיה ומשים עצמו רשע ושמא מגו דבידו אלים טפי ומהני אפי' במקום שמשים עצמו רשע דומה למ"ש הר"ן ז"ל בסמוך דמגו דבידו אלים טפי ואפי' במקום חזקה יע"ש. והנה מוהרימ"ט ז"ל כתב תי' זה מסברא דנפשיה כאלו היא דבר התלוי בסברא ויש לתמוה עליו דהא מילת' תלמוד ערוך הוא בפ' האיש מקדש ד"ן דאמרינן התם גבי הבא לי מן החלון דאינו נאמן לומר לא היה בלבי על זה במיגו דמזיד הייתי משום דאין אדם משים עצמו רשע וכתבו התוס' בפ"י דמציעא ובפ' חזקת הבתים דל"ג דלאו למימרא דאי אמר מזיד הייתי אינו נאמן דהא פשיטא דנאמן כדאיתא בכריתות אלא דלא חשיב מיגו משום דלא בעי למימר טענה דמשים ע"ר עליה גם בס' הכריתות הביא כלל זה ועיין בהרב יבין שמועה כלל תקס"ה ובהרב ש"ך בכללי מיגו יע"ש וא"כ הי"ל להרב ז"ל לתמוה על הר"ן דמאי ק"ל מאחר דכלל גדול בתורה הוא דאין אומרים מגו במקום שמשים עצמו רשע ולדידי דברי הר"ן ז"ל נכונים דאי משום שמע"ר אכתי יכול לומר קדשתיה והבעלתיה לפסול לה בשוגג שלא נודע לו עד שנבעלה לו דאין כאן מע"ר ובר מן דין נראה דתירוץ מוהרימ"ט ז"ל לא ניתן להיאמר כלל דנהי דקדשתיה לפסול לה כגון ממזר וכיוצא לא מהני משום דמע"ר מ"מ אכתי יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר קדשתיה והבעלתיה לחלל דפסלה ואין כאן מע"ר שהרי לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים הן אמת שקו' זו גם כן קשה לתי' הר"ן ז"ל שתי' דבקדושי ביאת איסור לא אשכחן דהימניה דאכתי יהא נאמן במגו דקדשתי' והבעלתי' לחלל דכיון דאין כאן ביאת איסור משמע ודאי דמהימן שהרי הר"ן ז"ל תלי טעמא משום ביאת איסור וכן משמע מדברי ה"ה ז"ל פי"ח מה' אלו דין כ"ד שכתב משם הרשב"א ז"ל דבעלתיה ביאת איסור לא מהימן כו' יע"ש משמע דדוק' ביאת איסור הוא דאינו נאמן אבל קדשתיה לחלל דאין כאן ביאת איסור מהימן וכן בדין שאם נאמר דביאת איסור לאו דוקא אלא טעמא דמלת' דכל שפוסלה לכתובה ע"י דבורו לא מהימן א"כ ק' קדשתיה וגרשתיה נמי לא יהא נאמן מאחר שפוסלה לכהונה ולתרומה בבת ישראל גם ליכא למימר דמתני' ר"ד היא דאמר בנות ישראל מקוה טהרה לחללים וכדאוקי' לה בגמ' דלתי' דרב אשי תו לא צרכינן להנהו אוקמתי כלל ותו שהרי הרי"ף ורבינו וכל הפוסקים ז"ל פסקו כהך מתני' אע"ג דלא קי"ל כרבי דוסתאי וצ"ע:
הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך מ"ש על הרב המגיד ממשנה דריש פרק יש מותרות ל"ק דרבינו ז"ל לשיטתו דגרס במשנה שם כשר שנשא כשירה כמ"ש במשנה בירושלמי ועיין נמוק"י וחדושי רשב"א ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה