אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק יח · הלכה ג

הלכה ב

מכאן אמרו גוי או נתין וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה. כתב ה"ה וז"ל ג"ז בכלל נבעלה בעילת זנות וכ"ש משאר חייבי לאוין דהא מספ"ל אי קדושין תופסים ביבמה כו' ויש לתמוה הן על רבינו הן על ה"ה שהרי בפ' קמא דיבמות דט"ו ע"ב אמרינן קא בעו מיני' צרות וקא פשיט להו בני צרות תרתי קבעו מיני' צרות מאי ואת"ל צרות כב"ה בני צרות דב"ה לב"ש מאי למאי נ"מ למפשט ולד מחזיר גרושתו מי קאמרינן ק"ו ומה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסור' שוה בכל אינו דין שבנה פגום א"ד איכא למיפרך מה לאלמנה שהי' מתחללת עצמ' וא"ל צרות מתיר' אני בני צרות אני מעיד לכם כו' ופרש"י וז"ל היא עצמה מתחללת שאם מת כ"ג פסולה להדיוט כו' תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו כו' בתרומה דבי נשא שאין נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקר' לאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר מעיקרא הוא יעיי"ש הרי בהדיא דיבמה שבא עליה זר לא נתחללה בביאה זו מטעמא דלאו זר אצל' מעיקרא הוא וא"כ איך פסק רבינו דעשא' זונה ומהיותר תימא על ה"ה שכתב דזה נלמד מכ"ש דשאר חייבי לאוין דהא ליתא דשאר חייבי לאוין שאני דזר אצלה מעיקרא הוא ומאי כל שכן דקאמר וליכא למימר דרבינו פוסק כריב"ן דקאמר התם בדף י"ד ע"ב היאך הלכ' זו רווחת בישראל נעשה כדברי ב"ש הולד ממזר לדברי ב"ה נעשה כדברי ב"ה הולד פגום לדברי ב"ש ופירש"י דאע"ג דבני חייבי לאוין כשרים לקהל חללים הם לענין כהונה דאתי בק"ו מאלמנה ופליג אדר' יהושע ולית ליה פירכא דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת יע"ש ורבי' ס"ל דטעמא דריב"ן הוא משום דס"ל דמחזיר גרושתו יבמה לשוק היא עצמה מתחללת וס"ל דלא בעינן זר אצלה מעיקרא ולא משום טעמא דלא חשיב להא פירכא כמ"ש רש"י וכן ראיתי בחי' הרמב"ן ביבמות פרק החולץ דמ"ד ע"ב שכתב דטעמא דריב"ן משום דלא משמע ליה היא תועב' אלא לצרה אבל בניה תועבין ואי משום פירכא שכן היא עצמה מתחללת ס"ל דאף זו נמי מתחללת ולית ליה הא דאמרינן פ' אלמנה לכ"ג דבעי' זר אצלה מעיקרא לאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק אלא כל שזר אצלה אפי' יבמה לשוק מתחללת יע"ש והא ליתא שהרי רבינו פי"ט הלכ' ה' כתב דכהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונ' הולד כשר ואי רבינו פסק כריב"ן היל"ל דהולד פגום לכהונ' גם ליכא למימר דס"ל לרבינו כמ"ש עוד הרמב"ן שם דהולד פגום דקאמר ריב"ן מזוהם קאמר משום לעז שהוא מטיפה אסורה אבל לא שיהי' פגום לכהונה ממש ומש"ה לא מסייעינן מינה לרב יוסף בפרק החולץ מדריב"ן עי"ש ומשום הכי כתב דהולד כשר דהא נמי ליתא חדא דאכתי הוה ליה לומר דהולד מזוהם כדקאמר ריב"ן ותו דאי ס"ל כן א"כ מנין לנו לומר דריב"ן ס"ל דיבמה לשוק היא עצמ' מתחללת ופליג אדר"י ואההיא דפרק אלמנה לכ"ג דקאמר דבעינן זר אצלה מעיקרא ואמאי לא נימא דלא פליגי וק"ו דאלמנה נמי לא חשיב ליה משום פירכ' דמה לאלמנ' שכן היא עצמ' מתחללת כדסביר' ליה לר"י אלא דאפי"ה ס"ל דהולד מזוהם הוא ובא מטיפה אסור' והיה אפשר לומר דרבינו פסק כותיה דריב"ן בחד' וכותי' דר"י בחדא דלגבי היא עצמה פסק כריב"ן דהיא עצמה מתחללת ולא בעינן זר אצלה מעיקרא כמ"ש הרמב"ן ולענין הולד פסק כר"י משום דבפרק התנוקת דס"ט אמרינן דשאלו אנשי אלכסנדריא לר"י בת משולחת מהו שתנשא לכהן ופשיט להא מקרא דהיא תועבה ואין בניה תועבין וא"כ ה"נ לענין יבמ' לשוק אע"ג דאיכא ק"ו מאלמנ' אפי"ה הולד כשר משום דאמרינן מחזיר גרושתו יוכיח דהיא עצמה מתחללת והולד כשר ומ"מ הנך רואה כמה מהדוחק בדרך זה דמי הכניסו להרמב"ן ז"ל בתגר זו ולא לפסוק כריב"ן או כר"י לגמרי בקוליהן ובחומריהן ובר מן דין דברי ה"ה אכתי מן המתמיהין שם שהרי כתב ז"ל לעיל מיניה בד"ה מפי השמועה וז"ל ודע שר"מ כשהזכיר נבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו לא הוצרך להוציא המחזיר גרושתו משנשאת דהא ודאי לא פסל לה משום דלאו זר אצלה מעיקרא הוא לפי שלא אמרו זר אלא לתרומה אבל לכהונה כבר נפסלה מחמת שנתגרשה כו' יע"ש הנה מבואר מדבריו דס"ל דהא דאמרי' בפרק אלמנה לכ"ג דבעינן זר אצלה מעיקרא הלכת' פסיקת' היא וכיון שכן תימה על עצמך איך כתב דיבמ' שבא זר אצל' עליה עשא' זונה מק"ו דשאר חייבי לאוין הא יבמה לשוק הוה ליה כמחזיר גרושתו דלאו זר אצלה מעיקרא הוא דבחד מחתא מחתו להו בתלמוד פ"ק דיבמות ותו יש לתמוה על ה"ה שכתב דלא הוצרך להוציא מחזיר גרושתו משום דלא אמרו כן אלא לתרומה דאכתי מה יענה ה"ה ומ"ש רבינו פ"י מהל' תרומות הלכה י' וז"ל ולא הכהנת בלבד אלא אפי' לויה שנבעלה לאסור לה הואיל ועשאה זונה אסורה לאכול בתרומה וא"כ הי"ל לרבינו לפסוק דמחזיר גרושתו לא נפסלה לאכול בתרומה וכבר ראיתי למוהר"ד עראמה שתמה בזה והי' אפשר ליישב דבריו ע"פ מ"ש בשיטה מקובצת כ"י למס' יבמות פ' החולץ דמ"ד אההיא דאמרינן התם תני' המחזיר גרושתו והנוש' חלוצתו כו' וחכ"א כו' כשר' וולד' כשרי' וז"ל היא כשרה לתרומה איירי דלכהן אסור' דגרושה היא ור"ח פי' דקאי אקרובת חלוצתו לחודיה אבל מחזיר גרושה מתחללת לתרומה אפי' לרבנן דאמרי בנה כשר ולא נהירא דלקמן מוכח בהדיא דכשרה לתרומה דבעי' זר אצלה מעיקרא ורבינו מאיר מיישב פי' ר"ח דודאי היא פסולה אפי' לתרומה משום דטומאה כתיב בה ואפי' למאן דמוקי לה בסוטה מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשיטותו ואפי' למ"ד כיון דאיעקר איעקר ה"מ לפטור צרתה אבל היא גופא פשיטא דאהני בה לשון טומאה קצת לאוסרה בתרומ' כו' והא דפריך לקמן ואימא מחזיר גרושתו היינו שתהי' באזהרת לאו בתרומה מקרא דכי תהי' לאיש זר ומשני לאו זר אצלה מעיקרא הוא וליכא לאו ומיהו לעולם אסורה בתרומה מהאי קרא מדאפקיה בלשון טומא' הרא"ש עכ"ל וא"כ איכא למימר שאף דעת רבינו כן ומש"ה לא הוצרך להוציא בפ"ו מה' תרומות המחזיר גרושתו משום דבלא"ה אסור' בתרומ' מדאפקיה בלשון טומאה אלא שדברי ר"ח ור"מ תמוהים לע"ד דכיון דלפי' רבינו חננאל ז"ל היא כשרה דקתני בברייתא אקרובת חלוצתו דוקא קאי א"כ מאי פריך בפרק אלמנה לכ"ג ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו כלומר שתהי' באזהרת לאו מקרא דכי תהי' לאיש זר ואימא ה"נ אלא משמע ודאי דס"ל לתלמודא דהיא כשר' דקתני בבריית' אמחזיר גרושתו נמי קאי ומשום הכי פריך ואימא כו' כמ"ש רש"י שם וצ"ע ועוד יש לדקדק על ה"ה דאכתי הי"ל לרבינו לאשמועינן דמחזיר גרושתו לא עשא' זונה אע"ג דכבר נפסל' לכהונה מחמת שנתגרש' דנ"מ למאי דקי"ל ופסקו רבינו פי"ז הלכה ט' דאש' שהית' אלמנ' וגרושה וחלל' זונה ובא עלי' כ"ג אח"כ לוקה ד' משום דשם זונה פוסל בישראל וא"כ הי"ל לאשמועינן דהמחזיר גרושתו לא עשאה זונה ואם בא עלי' כהן אח"כ אינו לוקה שתים ואפשר שלזה הית' כונת ה"ה במ"ש ומ"מ עדיין הי"ל לבאר כי על כן הנרא' לי אמת בדעת רבינו דס"ל דהא דאמרינן בפרק אלמנ' ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו ומשני לאיש זר אמר רחמנא למי שזר אצל' מעיקרא לאו הלכתא היא ואף תלמודא לא קאמר לה אלא אליבא דחכמים דר"ע בפ' החולץ דס"ל דהמחזיר גרושתו היא כשר' דאהא הוא דפרכינן ואימא נבעל' כו' כמ"ש רש"י ואהא הוא דמשנינן דס"ל לחכמים דר"ע דבעינן זר אצל' מעיקרא אמנם אנן בדידן לא קי"ל כותייהו והיינו כלפי מ"ש הרשב"א שם בראש הסוגי' אהא דאמרינן מנ"המ אמר ר"י א"ר ובת כהן כי תהי' לאיש זר כו' כיון שנבעלה לפסול לה פסל' וז"ל מסתבר' לי דהכא לישנא קייטא נקט והכי קאמר למ"ד אין זונה מחייבי לאוין מנ"ל דמפסלה אבל לדברי חכמים דבפ' הבע"י דגיורת משוחררת ושנבעלה בעילת זנות הויא זונ' וכ"ש לר"מ ן' חרש כו' פשיטא דפסל' משום דהו"ל זונה וזונ' בהדיא כתיבא אלא לר"א דאמר אין זונה אלא כשמה כלומר טועה מתחת בעל' וכאילו אמר תינח לרבנן דהוי לה זונה אלא לר"א מנ"ל כו' א"ד עי"ש וא"כ איכא למימר דהא דאמרינן בגמרא דמחזיר גרושתו לא נתחלל' משום דלאו זר אצל' מעיקרא אינו אלא אליבא דר"א דס"ל אין זונה מחייבי לאוין ונבעל' לחייבי לאוין דפסלה נפ"ל מקרא דכי תהי' לאיש זר הוא דבעינן זר אצל' מעיקרא וכן נמי חכמים דר"ע בפ' החולץ דס"ל דמחזיר גרושתו כשר' ס"ל כר"א דבעינן זר אצלה מעיקרא אמנם לדידן דקי"ל כחכמים דפ' הבע"י דיש זונה מחייבי לאוין ונבעלה לחייבי לאוין נפ"ל מקרא דזונה דכתיבה בהדי' פשיט' ודאי דלא בעי' זר אצל' מעיקרא שהרי לא נפ"ל מקרא דכי תהי' לאיש זר דנדרוש הכי מעת' מתרצתא היא ההיא דפ"ק דיבמות דאיכא למימר דהנהו דבעו מניה דר"י דס"ל דיבמה לשוק לא נתחלל' הוא משום דס"ל דבעינן זר אצלה מעיקרא כר"א וכחכמים דר"ע דס"ל הכי אמנם לפום מאי דקי"ל דיש זונה מחייבי לאוין לא בעינן זר אצלה מעיקרא ועוד י"ל מעין האמור דלרבינו קשיתיה מאי דהק' התוס' פ"ק דיבמות ד"ה נעשה כדברי ב"ש דבסוף נדה מסיק ר"י דולד מחזיר גרושתו כשר משום דהיא תועב' ואין בניה תועבין ולמה לי קרא כיון דמיפריך ק"ו וליכא למימר דאתי למידק אבני יבמה לשוק דהא ר"י ס"ל דבני יבמה לשוק כשרים לכהונה משום פירכא שכן היא עצמ' מתחלל' והתוס' נדחקו בתי' קושיא זו דלר"י איצטריך היא תועב' דלא נימא בניה תועבין משום דכתיב ביה טומא' כעריות עיי"ש ועיין בהרב חי' הלכות ז"ל פ' החולץ דמ"ד מה שהק' שם בפשט' דשמעתתא וכנראה דאשתמיט מיניה דברי התוס' הללו ואולם רבינו ס"ל מכח קו' זו דודאי הנהו דשאלו לר"י ס"ל דמחזיר גרושתו ויבמה לשוק אינה מתחלל' משום דבעינן זר אצלה מעיקרא כדס"ל לחכמים דר"ע בפרק החולץ אמנם ר"י ס"ל דהיא עצמ' מתחלל' ולא בעינן זר אצלה מעיקרא אלא אפי' בסוף לאיש זר קרינן ביה וכדס"ל לריב"ן כמ"ש לעיל בשם הרמב"ן ומשום הכי קאמר להו דולד מחזיר גרושתו כשר מקרא דהיא תועבה ולא משום דמפריך ק"ו כדס"ל אינהו וכן נמי מאי דקאמר ר"י פ"ק דיבמות בני צרות מעיד אני בכם כו' לאו משום דמפריך ק"ו כדס"ל אינהו אלא ר"י לטעמיה אזיל דס"ל דולד מחזיר גרושתו כשר מקרא דהיא תועבה ומשום הכי גבי יבמה לשוק נמי ס"ל דהולד כשר אע"ג דאיכא ק"ו מאלמנה משום דאיכא למימר מחזיר גרושתו יוכיח ונמצא אם כן דרבינו ז"ל פסק כר"י ודחה סוגיא דפרק אלמנה לכ"ג דקאמר דבעינן זר אצלה מעיקרא משום דההיא סוגי' לא אצטריך אלא אליב' דחכמים דר"ע דס"ל דהמחזיר גרושתו כשרה ואהא הוא דפרכינן ואימא כו' ומשנינן דס"ל לחכמים דר"ע דבעינן זר אצלה מעיקר' אמנם אנן בדידן לא קיימא לן כוותייהו אלא כר"י דס"ל דהיא עצמה מתחללת וריב"ן נמי הכי ס"ל כמ"ש ור"ע נמי משמע דהכי ס"ל דלא בעינן זר אצל' מעיקרא דקאמר פרק החולץ דמחזיר גרושתו פסולה וכבר התוס' בד"ה היא כשרה נתקשו בזה ותי' דסוגיא דפרק אלמנה לכ"ג אתיא כרבנן ור"ע ס"ל לא בעינן זר אצלה מעיקרא כדאמרינן בפ"י יוחסין השתא ממזר הוי מיפסיל בביאתו מבעיא א"ד יע"ש אמנם רבינו לא ניחא לי' משום ה"ט שכתבו התוס' שהרי התוס' לקמן בפרקין בד"ה השתא ממזר כו' כתבו משם הר"ש מקוצי דלאו הא בהא תליא דאפשר דליהוי ממזר ואפ"ה אינו פוסל בביאתו והתם לא פריך אלא מכח קרא דכי תבעל יע"ש ואם כן הדרא קו' לדוכתי' דאמאי קאמר ר"ע דפסולה ומשום הכי ס"ל דר"ע נמי פליג וס"ל דלא בעינן זר אצלה מעיקר' אלא אפילו בסוף נמי לאיש זר קרינן ביה ומשום הכי פסק רבינו כותייהו כך נראה לי אמת ויציב בדעת רבינו ובהכי ניחא מה שכתב עוד רבינו בדין ד' הבא על אחת מהשניות כו' כגון הבא על חלוצתו כו' לא עשאה זונה שהרי אינה אסורה לו מן התור' ותמה על דבריו הרב בעל משנה למלך ז"ל בפרק ט' מהל' אלו דין ה' דמשמע מדבריו שאם היה אסורה מן התורה הי' עושה אותה זונה ואמאי והא לא הי' זר אצלה מעיקרא שהרי קודם החליצה הית' ראוי' לו עי"ש שהניחו בצ"ע ולפי מ"ש דבריו ז"ל באו על נכון וראיתי למוהר"י צונצין ז"ל בספר נחלת יהושע סימן י"א שתמה על רבינו ז"ל שפסק דיבמה שבא עליה זר פסלה ופסק פי"ט דהולד כשר ששני דברים אלו יחדיו לא יכונו כיון דס"ל עשאה זונה איכא למילף מק"ו מאלמנה דהולד פגום וניחא ליה דכיון דרבינו ז"ל פסק בפט"ו דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומשמע דלגמרי קאמר אפילו לכהונה א"כ ק"ו פירכא הוא דאיכ' למיפרך נכרי ועבד הבא על בת ישראל יוכיח דאע"ג דאיסורו שוה בכל אין הולד פגום את"ד יע"ש. ולפי מ"ש אין כאן קו' כלל דרבינו ז"ל פסק כר"י דס"ל דהיא עצמה מתחללת ואפ"ה הולד כשר דילפינן ממחזיר גרושתו כמ"ש גם מ"ש דטעמיה דרבינו משום דאזיל לשיטתיה דס"ל כהנהו אמוראי דמכשרי בגוי ועבד לגמרי לא ידעתי מה יענה להטור ז"ל דבסי' ד' פסק דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה כדעת אביו הרא"ש ז"ל ובסי' ז' פסק דהבא על יבמה לשוק אין הולד חלל חזר ובא עליה הולד חלל ועיין במרן הב"י ז"ל דא"כ קשה טובא דכיון דבסימן ז' פסק דהבא על יבמה לשוק עשאה זונה ונתחללה בביאתו הול"ל דהולד פגום מק"ו דאלמנה כדמוכח בגמ' גם אין לומר שדעת הטור ז"ל כמ"ש בדעת רבינו דס"ל דלרבי יהושע היא עצמה מתחללת ואפי"ה אין הולד פגום מק"ו דאלמנה משום דכיון דכתיב היא תועבה ואין בניה תועבין איכא למימר מחזיר גרושתו יוכיח ואם כן איך פסק דנכרי ועבד הולד פסול לכהונה והיינו משום ק"ו דאלמנה כמ"ש הרא"ש ואמאי לא נימא מחזיר גרושתו יוכיח וליכא למימר דהא לא חשיב פירכ' משום דאיכ' למימר מה למחזיר גרושתו שכן תפסי בה קדושין תאמר בנכרי ועבד וכמ"ש הב"ח ז"ל סימן ד' דלא אמרינן עמוני שנשא בת ישראל יוכיח דאע"ג דנתחללה בביאתו אפילו הכי הולד כשר מה"ט ע"ש דהא ליתא דא"כ גבי יבמה לשוק נמי לא חשיב פירכא מה"ט שהרי יבמה לשוק לא תפסי קדושין כמ"ש הטור סימן ו' יע"ש ושמא י"ל דגבי נכרי ועבד לא אמרינן מחזיר גרושתו יוכיח משום דאיכא למימר מה למחזיר גרושתו שכן יש להם היתר לבא בקהל וזה ודאי דוחק ועיין בספר בית שמואל ס"ד סק"ד ודע שהתוס' ז"ל פ' הבע"י דס"א נראה שחולקים על דעת רבינו שדחו פי' רש"י ז"ל שם דאין זונה אלא מחייבי כריתות דלא תפסי בה קדושין אבל מחייבי לאוין דתפסי קדושין לא הויא זונה ועיין במרן הב"י ז"ל סימן ו' שתמה על דבריהם וז"ל ואיני יודע היאך אפשר לדחות ברייתא זו דגר עמוני כו' דקתני בהדיא דחייבי לאוין פסלי מן הכהונה והיינו ודאי מטעם דעשאה זונה כו' יע"ש ועיין בהרב ח"ה ז"ל פ' המגרש דפ"ט ד"ה בעולה שהק' עוד לדבריהם ממתני' דפ"ק דכתובות דקתני ר"י ור"א אומרים דהרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראי' לדבריה דמוכח בהדי' דנפסלה לכהונה מחייבי לאוין כו' דיש ליישב דאתי' כמ"ד דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ואנן לא קי"ל הכי ובהכי יתיישב נמי הך בריית' דגר עמוני כו' דלא תקשי לדברי התוס' כמ"ש הב"י א"ד יע"ש והם דברים תמוהים דמתניתין דפ"ק דכתובות ר"י היא ורבי יהושע ס"ל בהדיא בפ' החולץ דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד דלא כר"ע גם מ"ש דבריית' דגר עמוני אתיא כמ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הוא תמוה שהרי בפרק אלמנה לכ"ג מבואר בהדי' דנפ"ל מקרא דכי תהי' לאיש זר ופרכינן ואימ' נבעלה לפסול לה חייבי כריתות ומשנינן כי תהי' אמר רחמנ' בהנך דאית בהו הויה והדר פרכינן ולר"ע כו' הרי בהדיא דבריית' זו אתיא ככ"ע גם בפ' האומר דס"ד אמתני' דקדשתי את בתי כו' פרכינן והרי בידו להשיאה לממזר ומשנינן כר"ע דאמר אין קדושין תופסין כו' והדר פריך והרי בידו להשיאה לחייבי עשה דתפסי בה קדושין הרי מבואר דאפי' למ"ד קדושין תופסין בחייבי לאוין אפ"ה נפסלה לכהונה מחייבי לאוין דאל"כ מאי פריך אדהוצרך לשנויי דמתני' כר"ע ואדרבה אי נמי דמתני' דלא כר"ע ניחא טפי ותו קשה עליו שהרי בריית' דגר עמוני קתני מצרי בהדי הנך דפסל מן הכהונה ואם כן ע"כ לפי דבריו ז"ל צריך לומר דס"ל לברייתא דאין קדושין תופסין בחייבי עשה כר' ישבב ואלו תלמודא מספ"ל בדר' ישבב אי לאפוקי מדר' סימאי הוא דאתא ובחייבי עשה לכ"ע תפסי קידושין אי טעמא דנפשי' קאמר ואפי' בחייבי עשה לא תפסי ומאי מספ"ל הא מהך בריית' מוכח בהדי' דטעמ' דנפשיה קאמר דאל"כ אמאן תרמייה סוף דבר שדבריו הן מן המתמיהים ולעיקר קו' מרן ז"ל עיין בספר חכמת שלמה בחידושי יבמות דף מ"ד ע"ב ד"ה ה"נ כו' ויתיישב ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה