שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק יח · הלכה ב
וכן הבא על הפנויה כו' לא נעשה זונה. פ' הבע"י ודלא כר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה וראיתי להרב מש"ל ז"ל שנסתפק אי לגמרי משוי ר"א ביאה זו דפנוי לביאות אסורות דקי"ל דאפי' נבעלה באונס ושלא כדרכה עשאה זונה או לא והוכיח מדברי רש"י ז"ל פרק אלו נערות ד"ל ע"א ד"ה בעולה לכ"ג דס"ל דאפי' באונס עשאה זונה וכתב עוד דלענין שלא כדרכה ליכא למיפשט מינה משום דלא מצי לאוקמה ההיא דפרק א"נ כשבא עליה כ"ג שלא כדרכה שהרי כתב רבינו פ"א מה' נערה דליכא קנס כי אם בבא עלי' כדרכה וכן נראה דעת רש"י ז"ל פ' בן סורר ומ"מ נראה שהדין דין אמת א"ד יע"ש ולא ידעתי אמאי לא הוכיח כן מדברי רש"י ז"ל דפרק האומר דף ס"ח ע"א ד"ה בבעולה לכ"ג שכתב וז"ל וליכ' לאקשויי הא זונה היא כו' דבעילת פנויה לאו זונה היא ומדלא מוקי לה בנבעלה באונס או שלא כדרכה מבואר דלר"א עשאה זונה דכאן לא שייך תי' ז"ל כמובן עוד ראיתי לו ז"ל שהקשה לדברי רש"י ז"ל דפרק א"נ דאמאי לא מוקי לה בממאנת דמשום בעולה איכא ומשום זונה ליכא כיון שנבעלה לשם אישות וכדאמרי' בהדיא בפרק הבע"י דנ"ט וכתב וז"ל וסבור הייתי לומר דטעמיה דרש"י דלא אוקמא בממאנת מן הארוסין ונבעלה שלא כדרכה משום דס"ל כהרי"ף ז"ל דכל ביאה דאחר ארוסין עושה אותה כנשואה לגמרי כו' וכיון שדינה כנשואה אע"פ שלא נבעלה אין לה קנס כמ"ש רבינו ז"ל כו' יע"ש ויש לדקדק עליו דאכתי מה יענה הרב ז"ל למ"ש רש"י ז"ל בשמעתין דאמאי לא מוקי לה בממאנת וכן ראיתי להרב החידושין ז"ל שכ"כ ואולם אחר ההתבוננות נראה דבדברי רש"י ז"ל דשמעתין אין כאן מקום קושי' כלל משום דבשמעתין קיימינן אקרא דכי תהיינה לאיש וא"כ איך אפשר לאוקמי קרא בממאנת הא נשואי קטנה דרבנן הם ומדאוריית' אין כאן נשואין כלל ואדרב' על הרב החידושין ז"ל יש לתמוה איך כ"כ וכ"ת השתא דאתית להכי אם כן ההיא דפרק א"נ נמי מיתבא שפיר שהרי התם נמי אקרא דולו תהיה לאשה קיימינן דפליג שמעון התימני ור"ש בן מנסיא דשמעון התימני ס"ל דאתא למעט אשה שאין בה הויה ור"ש בן מנסיא ס"ל דאתא למעט אשה שאינה ראוי' לקיימה ואם כן איך אפשר לאוקמא בממאנת הא ממאנת דרבנן היא ואצטריך קרא לדרבנן הא ליכא למימר דודאי ר"ש בן מנסיא דדריש אשה הראויה לקיימה לאו מיתורא דקרא הוא דדריש הכי לומר דקרא אתא למעט אשה שאינה ראויה לקיימה דהיינו בעולה לכ"ג כי היכי דנימא דאצטריך קרא לדרבנן אלא ממשמעותא הוא דנפק' ליה תהיה לשון קיום כמ"ש רש"י ז"ל שם וא"כ איכא למימר שפיר דקרא אתא למעט חייבי לאוין וכיוצא מטעמ' שאינן ראויין לקיימן אלא דכיון דקפיד קרא לומר דבעינן ראויה לקיימה ממילא ממעטינן נמי בעולה לכ"ג לדידן דתקנו רבנן נשואין בקטנה וליכא לאו דזונה אלא עשה מטעמ' דאינה ראויה לקיימה האמנם ראיתי להרב מש"ל ז"ל פ"א מה' נערה הלכה ה' שכתב דברים סותרים למ"ש שכתב שם אחר שהכריח דעת רבינו ז"ל דסביר' ליה דאפי' באיסורין דרבנן לא ישאנה מסוגיא דפרק רא"נ דאמרינן ממזרת ונתינה א"ב כו' וז"ל וכ"ת אם כן מה הקשו בגמר' לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מאי בינייהו ונדחקו בזה הרבה ולא מצאו אלא בעולה לכ"ג ומאי דוחקי' אימא דאיכ' בינייהו נתינה דהא פשיט' דאף ר"ע מודה דקדושין תופסין באיסורי דרבנן הא ל"ק כלל משום דהתם בקראי פליגי דשמעון התימני סביר' ליה דקרא אתא למעט אשה שאין לו בה הויה ור"ש בן מנסיא קאמר דאתא למעט אשה שאינה ראויה אלמא בכונת הכתוב פליגי ואיכ' נפקותא ד"ת בינייהו א"ד יע"ש ואם כן לפי דעתי ז"ל לא ידענ' מאי ק"ל הכא אדברי רש"י ז"ל דלוקמא בממאנת והניח דבריו בצ"ע הא ממאנת דרבנן ואצטריך קרא לדרבנן אתמהה עוד הקשה הרב הנזכר וז"ל וא"ת לר"א דאית ליה פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה האי דאצטריך רחמנ' לומר גבי כ"ג והוא אשה בבתוליה יקח למעט בעולה האי בעולה דמיעט רחמנא ה"ד אלימא בעולה דהיתרא כגון שנתקדשה ונבעלה ת"ל משום אלמנה או גרושה ואי דנבעלה בזנות ת"ל משום דעשאה זונה ובשלמא א"ת דנבעלה באונס או שלא כדרכה לא עשאה זונה ניחא דאצטריך קרא להכי אכן כפי מ"ש דאפי' באונס עשאה זונה קרא ל"ל ודוחק בעיני לומר דלא אתא קרא אלא למעט מוכת עץ את"ד יע"ש וכונתו מבוארת דליכא למימר דאצטריך קרא לממאנת וכדאמרינן בפרק הע"י דנשואי קטנה אינן אלא מדרבנן כמ"ש אך מ"ש דדוחק הוא לומר דאצטריך קרא למעט מוכת עץ לא ידעתי איך עלה בדעתו ז"ל לומר כן שהרי בפ' הע"י אמרינן דר"א דס"ל דבוגרת כשרה לכ"ג דריש בתוליה ואפי' מקצת בתולים ואייתר ליה בבתוליה למעוטי נבעלה שלא כדרכה הרי בהדיא דקרא אצטריך לר"א למעוטי בעולה שלא כדרכה וא"כ הדק"ל ושוב ראיתי להרשב"א ז"ל שם שהק' כן והניחו בצ"ע ולדעתי נראה דל"ק דמצינן למימר דקרא אצטריך למעוטי היכא דנבעלה בקידושין ונמצאו קדושי טעות כגון קדשה ונמצא איילונית וכיוצא דמשום בעולה איכא ומשום זונה ליכא כיון דנבעלה לשם קידושין דפשיט' ודאי דלא גרע מממאנ' ותלמודא דקאמר משכחת לה בממאנת חדא מנייהו נקט וה"ה קדושי טעו' אלא מיהו אכתי קשה למאי דפריך התם בפ' הע"י אמאי דמשני ורב דאמר כר"א אי כר"א מאי אירייא משום בעול' כו' דאדפריך לרב דאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה תיקשי ליה אדר"א גופיה דלמאי אצטריך קרא דבבתוליה למעוטי נבעלה שלא כדרכה ת"ל משום זונה ואי ס"ל דקרא אצטריך למעוטי נבעלה בקדושי טעות א"כ מה"ט נמי לא תיקשי לרב ואפשר ליישב ע"פ מ"ש הרב החידושין ז"ל משם רבו ז"ל דמשכחת לה בעולה דלא הויה זונה בכ"ג דקא קני בתולה בביאה דזונה לא הויא דלשם קדושין בעל ובעולה הויא משום דבגמר ביאה קונה כדאסיקנא בפ"ק וא"כ איכא למימר דלר"א ל"ק ליה משום דאיכא למימר דקרא אצטריך למעוטי דכ"ג שקדש בביאה שלא כדרכה דמשום זנות ליכא כיון דלשם קדושין בעל אמנם לרב דאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ק"ל שפיר דלישנא דרב משמע בהדיא דנבעלה מאחר שלא כדרכה קאמר דפסולה לכהן גדול כנ"ל נכון עוד נסתפק הרב הנז' אם הדבר תלוי דוקא בקדושין דכל שלא קדש' אפי' שמיחדה לעצמו לשם פלגש חשיב' זונה א"ד דוקא כשאינו מיחדה לעצמו אלא דרך זנות בא עליה הוא דעשאה זונה אבל פלגש לא חשיבה זונה כו' יע"ש ומדברי הרשב"א ז"ל נראה לע"ד דס"ל דאפי' בפלגש חשיבה זונה ממ"ש בפרק הע"י וז"ל בבתוליה עד שיהיו כל בתוליה קיימין ק"ל האי שלא כדרכה ה"ד אי בשנבעלה לאיש ת"ל לר"א משום זונה כו' ואי בממאנ' נשואי קטנה דרבנן הן ולא בא הכתוב למעט ביאה שע"י נשואין דרבנן וצ"ע עכ"ל ואם איתא מאי ק"ל אימא דאצטריך קרא למעט פלגש אלא משמע ודאי דסבירא ליה דאפי' פלגש עשא' זונה כנ"ל עוד כתב הרב הנז' ז"ל ולעיקר הקושיא שכתבנו דלר"א למאי אצטריך עשה דבתוליה נראה דלק"מ משום דאיצטריך לעבור עליו בעשה ול"ת ונ"מ דאם נפלה יבמה לכ"ג מן הנשואין דאיכא עשה ול"ת ובעל דכ"ג לא נפטרה צרתה הואיל ולא קנה מה"ת קנין גמור דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אבל אם נפלה מן האירוסין ובא עליה נפטרה צרתה א"ד ז"ל ובאמת שדבריו ז"ל מצודקים עד שיש לתמוה על הרשב"א ז"ל בחי' שהניח קושי' זו בצריך עיון שהרי אצטריך קרא לעבור עליו בעשה ולא תעשה ונ"מ ליבם ואולם אחר החיפוש מצאתי שתירוץ הרב ז"ל לא יתכן לפי מ"ש התוס' ז"ל בר"פ יש מותרות ד"ה והא כוליה פרקין ל"ת הוא וז"ל פי' בקו' כגון ממזרת לישראל וחללה לכהן ואין נראה דבחלל' נמי איכ' עשה דקדושים יהיו אלא אאיסור ממזרת קאי כו' יע"ש והנראה שדעתם ז"ל דאע"ג דבפ"ב דיבמות ד"ך הוה בעי רבא למימר דאלמנה מן הארוסין נמי עשה ול"ת הוא דכתיב קדושים יהיו ופרכינן עלה ממזרת מאי איכא למימר דכתיב והתקדשתם א"ה כל התורה נמי ומסקינן דה"ט גזירה ביאה א' אטו ביאה שנייה וה"נ מסקינן התם דאלמנה מן האירוסין מ"ד פוטרת אתי עשה ודחי ל"ת ומ"ד אינה פוטרת לא אתי עשה ודחי ל"ת כיון דאפשר בחליצה יע"ש הרי מבואר דאלמנה מן האירוסין ליכא אלא ל"ת ועשה דקדושים יהיו לא חשיב עשה ואפ"ה ס"ל ז"ל דדוקא גבי אלמנה לא חשיב עשה דקדושים יהיו עשה משום דעשה דקדושים יהיו לא קאי אלא אאשה זונה וחללה לא יקחו דכתיב גבי כהן הדיוט דסמיך לי' אבל גבי אלמנה לכ"ג בתר דהכי לא קאי וזה מבואר וא"כ לפי דבריהם ז"ל לא יתכן תירוץ זה דאצטריך קרא דבתוליה לעבור עליו בעשה ול"ת ונ"מ שלא יהיה פוטרת צרתה שהרי בלאו הכי איכא עשה דקדושים יהיו ואפשר שזה היתה דעת הרשב"א ז"ל ומכח זה הניח הדבר בצ"ע כנ"ל ודוק עוד כתב הרב הנז' וז"ל ודע דהא דאמרינן דלר"א פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה הוא דוקא לפוסלה לכהן אבל לא נפסלה מן התרומה דלא קרינן ביה כי תהיה לאיש זר כן כתבו התוס' פרק אלמנה לכ"ג דס"ט ד"ה לא פוסלין והוא חדוש גדול בעיני עכ"ל ואני אומר שדברי התוס' במחלוקת הוא שנוי ועיקר דין זה הוא תלוי על מ"ש התוס' בפרק החולץ דמ"ד ד"ה קרא נמי שהקשה משם ר"י דמנ"ל דזונה אסורה בתרומה דאשה זונה לא יקחו כתיב אבל לתרומה לא אשכחן והיה נראה לר"י דמכי תהיה לאיש זר הוא דנפ"ל דזונה אסורה בתרומה כו' והאריכו בענין זה ובס"ד כתבו וז"ל ולעיל בסוף ד"א הביא ר"י דכל הנך דע"י קדושין כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא לא הוי בכלל לאיש זר וזונה דפסולה לתרומה משום דכללה קרא בהדי חללה להכי פסולה כחללה א"ד יע"ש וא"כ נראה דמ"ש בפרק אלמנה לכ"ג דלר"א דס"ל דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה לא מיפסלה לתרומה היינו משום דס"ל כשיטת ר"י דמעיקרא דטעמא דזונה דמיפסלה לתרומה הוא משום דנפ"ל מקרא דכי תהיה לאיש זר ולהכי פנוי הבא על הפנויה דלא קרינן ביה לאיש זר לא מפסלה לתרומה אמנם לפום מסקנת ר"י דס"ל דטעמא דזונה משום דכללה קרא בהדי חללה נראה ודאי דלר"א כיון דפנוי הבא על הפנויה היינו זונה דכתיבה בתורה מפסלה נמי לתרומה כיון דכללה קרא בהדי חללה וזה פשוט גם מדברי הריטב"א בחי' כ"י נראה שדעתו דלר"א מיפסלה נמי לתרומה ממ"ש בפ' ד"א דל"ד גבי ההיא דפרכינן התם והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה הקש' וז"ל ומיהו קשה לוקמא כגון שנבעלה קודם לכן ביאת זנות ולא לפסולים להם דא"כ הרי נפסלה באותו ביאה מן התרומה ואלו מתני' קתני ואם היו כהנות נפסלו מן התרומ' מיהו לוקמא דנבעלה לכשר לה דלא אשכחן בהדיא מאן דאית ליה פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא לר"א ולא קיימא לן כותיה עכ"ד יע"ש עוד כתב הרב הנז' וז"ל שוב ראיתי להרשב"א בתשו' סימן אלף רל"ו שכתב וא"נ הוה מצי לתרוצי הא דרב בשנבעל' באונס וכל שבאונס לא הויה זונה כדאמר רבא כו' נראה שכוון הרב ללישנא דרבה פרק הע"י דנ"ו דקאמר אלמא באונס לא קרינן ביה זונה ותמהני דרבה לא אמרה אלא בא"א שנבעלה דסבירא ליה דכל שלא נבעלה לפסול לה אלא מחמת שהיא אשת איש כל שהוא באונס לא הוה זונה כיון דמותרת היא לבעלה ישראל אבל בעיקר זונה דהיינו שנבעלה לפסול לה פשיטא דאף באונס חשיבה זונה ומשנה שלימה שנינו פ"ק דכתובות אמר"י מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר רי"בן אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תנשא לכהונה הרי מבואר דביאת הפסולים פוסלים אפי' באונס וא"כ הוא הדין פנוי הבא על הפנויה לר"א כו' ושוב ראיתי הדבר מבואר בדברי ה"ה פי"ח מה' א"ב דין ו' ולא ידעתי מה יענה הרשב"א ביום שידובר בו סוגייא דפרק הבע"י ד"ס דאיכא מ"ד דטעמא דראב"י דאית ליה אנוס' חברו הולד חלל משום דס"ל כר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשא' זונה הרי דפשיט' ליה דלר"א אף באונס עשאה זונ' ודברי הרשב"א צריכים תלמוד אלו ת"ד ואנכי הרוא' שזו מחלוקת ישנ' לרבנן קמאי דקמאי הלא המה הרז"ה והרמב"ן במלחמותיו כי הנה הרז"ה ז"ל כתב וז"ל מיהו ע"כ לא פליג רבא אלא באשת ישר' מתוך שהותרה לבעל אבל בשאר חייבי כריתות ובכל נבעלה לפסול לה מודה דאפי' באונס מפסלה ומעשה דתינוקת כו' והרמב"ן השיג עליו דכיון דבשאר חייבי כריתות אפי' באונס נפסלה לכהונה לכ"ע מה נשתנית זו כו' והאריך בדבר ובס"ד כ' אבל מפני שמדברי בעל המאור נראה שלא עלה לו פירוש השמועה כהוגן אנו צריכין לפרש דלישנא דרבה כל חייבי כריתות שנאנסו בכלן כהן לוקה משום זונה וה"ה לאשת ישראל שנאנסה לרב עמרם דלית ליה מגו שכהן לוקה משום זונה וללישנא בתרא דרבא כל באונס לא קרינן ביה זונה הלכך בכולן אין לוקין עליהם משום שמות הללו אלא פסולים לכהונה משום ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' ולכהונה ק"ו מתרומה כדאמרינן התם וכפרש"י ז"ל עכ"ד הנה מבואר שדברי הרשב"א בתשו' הן הן דברי הרמב"ן ז"ל וההיא מעשה דתינוקת דק"ל להרב כבר ישבו הרמב"ן דההיא לאו משום זונה מפסלה דכל שבאונס לא חשיבא זונה אלא משום קרא דובת כהן וכיון שכן גבי פנוי הבא על הפנויה לר"א כיון דלא חשיבה לאיש זר כמ"ש התוספ' פשיטא ודאי דלא מפסלה לכהונה כיון דלא חשיבה זונה ומקרא דובת כהן נמי לא ממעיט וההיא דאנוס' חבירו דק"ל נרא' דלא ק"מ דאיכא למימר דלאיכ' מ"ד התם דטעמא דראב"י משום דס"ל כר"א ס"ל כלישנא קמא דרב' דכל שבאונס קרוי זונה אמנ' ללישנא בתרא דקי"ל כותיה ה"נ דלא מפסל' וזה מבואר ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה ודע שכפי שיטת הרשב"א והרמב"ן מקום יש ליישב מה שהקש' התוספות בפרק החולץ דף מ"ד ע"ב ד"ה ה"נ שהק' למאי דפריך בפ' אלמנה ואימ' נבעל' לפסול לה חייבי כריתות ל"ל קרא דובת כהן לחייבי כריתות כיון דבחייבי כריתות הויא זונה וזונ' אסור' בתרומ' והאריכו ליישב קו' זו ובס"ד הניחו בתימ' לשיטת ר"י שם ע"ש אכן לדברי הרמב"ן יש ליישב דסוגיי' דהתם אתיא כלישנא בתר' דרבא דכל באונס לא חשיב' זונה ומש"ה אצטריך שפיר קרא דכי תהי' לאיש זר להיכא שנבעל' באונס דמשום זונה ליכא ודוק ודע שהרמב"ן כתב עוד בס"ד וז"ל ומסתבר' נמי דרב עמרם כהאי לישנא בתרא דרבי ס"ל לפיכך הוצרך לומר דאפי' נאנסה ברשות בעלה דרחמנ' אפקיה משום טומאה ונמצ' שאין עליה לא שם טומא' ולא שם זנות אפי"ה אסור' לכהונה כו' ובהלכות איתנהו לדרב עמרם ורבה אלמא לא פליגי עכ"ד ונראה שכונתו מבוארת דטעמא דרב עמרם דאמר אשת ישראל שנאנסה אפי' שמותרת לבעלה פסולה לכהונה לאו היינו משום זונה וכלישנא קמא דרבה אלא פסולה לכהונה משום קרא דכי תהי' לאיש זר וכו' מבואר מדברי רש"י ס"פ ד' אחין וכ"כ התוס' שם וז"ל פי' בקו' טעמא דשמעתין משום בת כהן כי תהי' לאיש זר ולזה כוון הרמב"ן ומעתה אני תמיה על ה"ה בפ' א' מה' א"ב דין כ"א שתמה על הר"א וז"ל ואני תמיה בדעת הר"א אחר שהוא סבור כלישנא בתרא למה לא השיגו פי"ח ועוד שממ"ש שם נראה בביאור שהוא סובר שאשת ישראל שנאנסה פסול' לכהונה ונרא' לדעתו שהוא סבור דהא דר"ע לא פליג' אלישנ' בתר' ואי אפשר להולמו דהא ודאי משום זונה א"א שנאנס' פסולה לכהונה כו'. וכן מתבאר מדברי רש"י ז"ל דהא דקתני פסולה לכהונה משום זונה קאמר א"ד והוא תימה שהרי מבואר מדברי רש"י דטעמיה דר"ע משום בת כהן כי תהי' לאיש זר וכמ"ש התוספ' והרמב"ן ועוד יש לתמוה אדק"ל על הר"א תיקשי ליה דברי הרי"ף בהלכות שהביא הא דר"ע ופסק כלישנא בתרא והוא מן התימה איך לא הזכירו על דל שפתיו וצ"ע: