אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק טו · הלכה כא

הלכה יח

דין תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל כו'. זה מבואר פרק עשרה יוחסין דאמרינן דה' קהלי כתיבי חד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל ולכאורה היה נראה דדוקא גבי ממזר הוא דשרינן ממזר ספק וקהל ספק משום דאיכא בהו יתורא דקהל אבל גבי עמוני ומואבי כיון דלית לן יתורא דקרא אפי' עמוני ספק וקהל ספק אסור ד"ת וכן מוכח מההיא דפרק תפלת השחר דכ"ח דאמרינן בו ביום בא יהודה גר עמוני א"ל מאי אני לבוא בקהל כו' א"ל ר"י וכי עמון ומואב במקומן הם עומדים כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות וכל דפריש מרובא פריש ומה"ט מסיק התם דהתירוהו לבא בקהל הרי משמע דדוקא משום טעמא דכל דפריש מרובא פריש הא לא"ה אי הוה ספק שקול היו נאסרים כולם ולא אמרינן עמוני ודאי הוא דלא יבא הא עמוני ספק יבא כדאמרינן גבי ממזר וכ"כ הרב אליהו רבה דמ"ט ע"ד וע"פ זה הקשה דכיון דתרי קהלי יתירי נינהו מי אמר לך דהנך דיתירי דממזר נינהו דנידרוש להו לענין ממזר אימא דהנך דיתירי דעמוני ומואבי נינהו ונדרוש להו לענין עמוני ומואבי ותי' דשמא קבלה היתה בידם דהנך דיתירי דממזר נינהו ולדרש' דממזר גופיה הוא דאתא יעיין שם והנך רואה כמה מהדוחק בתי' זה ולכן נראה ודאי דאף בעמוני ומואבי וכל הני דרשינן ודאי הך דרשא בקהל ודאי הוא דלא יבא וכן עמוני ודאי הוא דלא יבא והיינו טעמ' דכיון דכת' רחמנ' תרי קהל למשרי קהל ספק ולא ידעינן אהי מינייהו קאי דרשינן ליה אכולהו דהי מנייהו מפקת והיינו נמי משום דדרשי' כולהו קהלי דכתיבי באוריית' בקהל ודאי דומיא דאינך ומאי דנקט בגמרא ממזר בשתוקי לאו משום דדווקא ממזר בשתוקי הוא דשרי אלא משום דמתניתין לא קתני אלא ממזר בשתוקי גרידא נקט תלמודא הכי וא"נ משום דעמוני ומואבי בז"הז ליתיה דכבר בא סנחריב ובלבל כל העולם ומה שהכריח הרב ז"ל מההיא דפרק תפלת השחר דצרכינן לטעמא דכל דפריש נראה דאין ראיה כלל דמשום הכי אצטריכו לטעמא דכל דפריש לענין שיהא מותר לבא בקהל אפילו מדרבנן דאי הוה ביה ספק שקול אע"ג דמן התורה שרי אפילו הכי מדרבנן מיהא אסור דומייא דממזר ושוב ראיתי להתוספות ז"ל פרק הערל דע"ח שמבואר מדבריהם כמ"ש וזה שכתבו בד"ה מצרי ב' במאי יטהר וז"ל וא"ת ישא שתוקי דהא ר"י אית ליה פרק עשרה יוחסין בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא והבן נמי יהא מותר לבא בקהל דממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא יע"ש הנה מבואר מדבריהם כמ"ש דקהל דכתיב גבי מצרי דרשינן נמי בקהל ודאי כו' דומיא דממזר וכנראה שאשתמיטתיה מהרב ז"ל מיהו עיקר דבריהם שכתבו דהא ר"י ס"ל בקהל ודאי כו' תמוהים הם בעיני דלמאי הוצרכו לזה הא אפילו בממזר ודאי מותר לבא ואע"ג דר"י ס"ל דקהל גרים לא אקרי קהל הא אמרינן פרק עשרה יוחסין דאפילו ר"י לא קאמר אלא בגר הראוי לבא בקהל אבל בגר עמוני ומואבי דאינן ראוים לבא בקהל מודה וא"כ בפשיטות הי"ל להקשות דישא שתוקית ואפילו אי לא ס"ל לר"י הא דקהל ודאי אפי' הכי גר מצרי מותר לישא אשה ושמא דהוצרכו לזה למ"ש בתר הכי והבן יהא מותר לבא בקהל דממזר ודאי כו' דהיינו משום דדריש רבי יהודה הא דקהל ודאי דתרי קהלי כתיבי ודו"ק:
הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך מ"ש ראי' מתוס' יבמות דף ע"ח ד"ה מצרי שני לכאורה אין ראי' דשם מקשה התוס' דישא שתוקית והוא קהל ספק אבל אין ראי' להפך דלמא המצרי הוא ספק דתהי' מותרת הישראלית בו אמנם מצאתי במהדורא בתרא של מהרש"א דביאר להדי' דכיון דהפסוק לא יבא בקהל לך קאי גם אמצרי ודרשינן קהל ודאי ה"ה להיפך דקהל ספק ג"כ יבא ע"ש:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה