אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק טו · הלכה יח

הלכה יז

היו העם מרננים כו' ואם נבדקה ואמרה עובר זה מארוסי ה"ז כשר. כתב ה"ה ונראה שהוציא דין זה מלישנא קמא דאתמר ביבמות הבא על ארוסתו כו' פ' רבינו כלישנא קמא כו' עיין בהרא"ש שם שכתב דללישנא דאמרינן פ' ע"י מאי שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולקמן דמוקי לה מאי שתוקי בדוקי כתב דלהך לישנא פליגי רב ושמואל והק' הרב ע"י ז"ל דצריך ליתן טעם למה לא כתב דלהך לישנא נמי מר אמר חדא כו' והיה נראה לע"ד לומר שהכריחו להרא"ש לומר כן מההיא דאמרינן פ' אלמנה לכ"ג דס"ט אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא אבל לא דיימ' מעלמא בתר דידיה שדינן ליה מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל ה"ד אי דדיימא מעלמא אמאי תאכל אלא לאו דלא דיימא מעלמא והשתא אם איתא דלהך לישנא נמי מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי א"כ היכי מוכיח רבא ממתני' דאפילו בשלא נבדקה אמו דבתר דידיה שדינן ליה נימא דמתני' מיירי באומרת שממנו נתעברה וליכא למימר דרבא ס"ל כאידך לישנא דפרק ע"י דקאמר מאי שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו דהשתא כ"ש דאיכא למימר טפי דרב מודה דאם נבדקה אמו נאמנת כיון דאפילו שמואל לא מיירי בהכי כלל אלא משמע ודאי דרבא ס"ל כלישנא בתרא דמאי שתוקי בדוקי דהשתא רב ושמואל בהכי פליגי וכן ראיתי להרב יש"ש ז"ל בפ' הנזכר סימן יו"ד שכתב דההיא סוגייא אתיא כלישנא דפ' ע"י דפליג רב אפי' בנבדקה אמו דאל"כ לא מייתי ראיה ממתניתין כלל יע"ש אלא דכפי זה קשה טובא על רבינו ז"ל שכתב פ"ח מה' תרומות הלכה י"ד מי שנשאת לכהן כו' או שאנס אותה כהן וילדה אוכלת בשביל בנה כו' והוא שלא יצא עליה קול עם אחר אלא הכל מרננין אחריה בזה הכהן והשתא קשה דכיון דקי"ל דהלכה כשמואל דכל שנבדקה אמו נאמנת כמ"ש כאן א"כ אמאי הביא אוקמתא דרבא דמוקי למתני' בדלא דיימא הרי רבא לא הוצרך לאוקמא למתני' בהכי אלא אליבא דרב דס"ל דאפילו ע"י בדיקה לא מהני אמנם לדידן דקיימא לן כשמואל מתניתין כפשטא אתיא אפילו בדיימא מעלמא כדכתיבנא ולומר דרבינו ז"ל מיירי בשלא נבדקה אמו כגון שהיתה חרשת או שוטה זה ודאי דוחק גדול דכל כי האי הי"ל לפרש ומהיותר תימא על מוהרש"ל ז"ל שרצה ליישב דעת רבינו ז"ל שכתב דכל היכא דדיימא מעלמא ודיימא מיניה הולד ס' ממזר וכתב ה"ה ז"ל שפסק כלישנא קמא לחומרא ותמה עליו שהרי רבינו ז"ל אזיל בכל מקום בשיטת הרי"ף לפסוק כלישנא בתרא שכתבו הפוסקים ז"ל (עיין בס' גט פשוט בכללים שבסוף הס') ותי' דכיון דסוגיא דהתם אתיא כלישנא בתרא דפ' ע"י דפליג רב אפילו היכא דבדקו אותה אם כן איכא למימר דרבא דאמר מסתברא מילתיה דרב בדלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא אבל דיימא מיניה ודיימא מעלמא בתריה שדינן ליה מיירי נמי בכה"ג בבדקו אותו אבל בלא בדקו מודה ורבינו פסק כלישנא בתרא ומש"ה כתב דאי לא נבדקה הולד ספק ממזר דאי נבדקה נאמנת את"ד יע"ש ואתמהא דכפי דבריו אם כן אמאי כתב רבינו ז"ל בה' תרומות והוא שלא יצא עליה קול דהיינו אוקמתא דמוקי רבא ללישנא קמא והיל"ל דאפילו בדדיימא מעלמא כאוקמתא דרבא ללישנא בתרא גם מה שתי' עוד שם מלבד שדבריו דחוקים הרואה ירא' שאשתמיט מיניה דברי רבינו הנזכר ולמאי דאקשינן עלה על דברי רבינו ז"ל שבתי וראה דטעות היא בידי שהרי תלמוד ערוך פ"ק דכתובות די"ג דפרכינן התם לר"י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה מדתניא בד"א בעדות אשה בגופה אבל בעדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי ומתרצינן מאי שתוקי שמשתקין אותו מידי כהונה שאינו עובד עבודה ואינו אוכל בתרומה דדוקא להכשיר את הולד הוא דנאמנת משום דאית לה חזקה דכשרות דמסייע לה אבל להחזיקו בכהן דליכא חזקה דמסייע לה לא ולפי זה כי אמרינן במתניתין מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג אומר נאמנת לאו למימרא שהיא נאמנת לגמרי להחזיקו בכהן אלא נאמנת להאי מילתא שלא נבעלה לפסול לה וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשובה סימן מ"א והרא"ש בתשובה כלל פ"ב סימן א' ובכלל ל"ב סימן ט"ז יע"ש וא"כ צדקו דברי רבינו ז"ל שכתב אוקמתא דרבא דמתני' מיירי בדלא דיימא מעלמא משום דהך אוקמתא אליבא דכ"ע היא ואפילו לשמואל דקי"ל כותיה משום דמתני' דהתם איירי לענין דחשבינן ליה כהן ודאי ואוכלת בשביל בנה ולהא ודאי אינה נאמנת לכ"ע להחזיקו בכהן ומעתה מ"ש מוהרש"ל דסוגיא דהתם אתיא כלישנא בתרא דשמעתין דפליג רב אפילו בבדקו את אמו דאל"כ לא מייתי ראיה ממתני' כלל מבואר הוא שאין לדברים הללו שחר כלל דאפילו נימא דרב ס"ל שבדקו את אמו נאמנת כשמואל היינו דוקא להכשירו לבא בקהל אבל להחזיקו בכהן לכ"ע אינה נאמנת ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה סוגיא זו ודו"ק ומ"מ דברי רבינו ז"ל שפ' כלישנא קמא כמ"ש ה"ה ז"ל יש בהן מן הקושי כמו שתמה מוהרש"ל ז"ל שהרי דעת רבינו ז"ל לפסוק בכ"מ כלישנא בתרא כדעת הרי"ף ומהיותר קשה מ"ש ה"ה ז"ל בפ"ב מה' יבום הלכה ד' שהביא שם דעת הרשב"א שכתב בתשובה דהלכה כלישנא בתרא דאפילו בדיימא מיניה ודיימא מעלמא שדינן ליה בתריה וכתב עליו ובזה נראה להחמיר דהי"ל ספק דאורייתא ונקטינן חומרי דלישני ע"כ מבואר מדבריו דאם היה באיסור דרבנן לית דין צריך בשש דקי"ל כקולא דלישנא בתרא דספק דרבנן הוא וכיון שכן תיקשי ליה דהיאך כתב רבינו דהולד ספק ממזר ואסור בבת ישראל הא כגון דא אפי' ללישנא קמא איסורא מדרבנן הוא דמדאורייתא ספק ממזר מותר לבא בקהל וא"כ הו"ל למינקט כקולא דתרווייהו לישני ותו קשה שהרי כתב הר"ן ז"ל שם דאפשר דהלכה כלישנא בתרא דסוגיא דפ"ק דכתובות אתיא כי ההיא לישנא וכיון שכן ממילא יגדל התימא על רבינו מה ראה על ככה דשבקיה לכלליה לפסוק כלישנא קמא מאחר דסוגיא דפ"ק דכתובות נמי אתיא כותיה גם הרא"ש ז"ל בתשו' כלל פ"ב סימן ח' כתב דאבי העזרי פסק כלישנא בתרא משום דבפ"ב דקדושין לא מייתי אלא האי לישנא יעיין שם וראיתי למוהר"ר י"ט ן' יעיש הובאו דבריו בספר בני אהרן סימן ס"א דע"ג ע"ב שכתב שמה שהכריחו להרא"ש לומר דסוגיא דשמעתין אתיא כלישנא בתרא הוא ממאי דאמרינן מאי שתוקי שמשתקין אותו מנכסי אביו ופרכינן פשיט' ומשנינן בדתפס והשתא אי ס"ל כלישנא קמא דהתם דרב מיירי בדיימא מיניה ומעלמא אמאי מפקינן מיניה ה"ז ספק והמע"ה וכתב שלא מצא לו הכרח אחר לומר דסוגיא דע"י אתיא כלישנא בתרא כי אם זה יעויין שם ואחר המחילה לא דק בזה כלל דכפי דבריו לא הו"ל לאבי העזרי לומר משום דבפ"ב דקדושין לא מייתי אלא האי לישנ' ומאי מייתי דקאמר הלא תלמודא לא מייתי כאן שום לישנא והיל"ל משום דסוגיא דפ"ב דקדושין אתיא כותיה אלא כונתו מבוארת למה שהביא סוגיא דידן מימרא דרב ושמואל בארוסה שעיברה כדקאמר דאתמר ארוסה שעיברה כו' דהיינו ודאי כלישנא בתרא דהתם דאלו לישנא קמא מתני לפלוגתייהו בבא על ארוסתו וזה פשוט וכן מבואר בתוס' רי"ד יע"ש וליישב דעת רבינו נראה לע"ד על פי מ"ש מוהרי"ט ן' יעיש ז"ל שם ליישב דברי הרא"ש בתשובה דמיהדר טובא אליבא דאביי כנראה לכאורה דחש לה אע"ג דמשנה שאינה צריכה כיון דקי"ל בכוליה תלמודא דהלכה כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם וכתב דהיינו דמספ"ל להרא"ש דכיון דהכא לא אמר רבא זה מסברא דנפשיה אלא תלה דינו ממתניתין דילדה תאכל בתרומה שאמר מנא אמינא לה כו' ואביי הקשה לו דמשם אין ראיה דמתני' בדלא דיימא כלל ורבא לא השיב לו וגם התלמוד לא השיב בעדו יש מקום להסתפק דילמא רבא גופיה חזר בו וחש לדאביי להחמיר ואין כאן מחלוקת בין אביי לרבא וכתב עוד שכן נ"ל דעת רבינו שמשון שכתב הרא"ש באותה תשובה דס"ל דאביי ורבא לא פליגי מדהקשה מההיא עובד' דארוס וארוסתו דפ"ק דכתובות דקאמר רב יוסף למאי ניחוש חדא דהא קא מודה ללישנא קמא דפ' אלמנה לכ"ג דקאמר אביי דאפילו בדלא דיימא מעלמא הולד ספק ממזר ואי אביי ורבא פליגי הכא מאי קו' נימא דרב יוסף אתי כרבא דקי"ל כותיה לגבי אביי אלא משמע דסבירא ליה להרא"ש דאביי ורבא ל"פ א"ד יעיין שם והנה למה שהקשה לדברי הרא"ש דמאי ק"ל נימא דרב יוסף אתי כרבא עד שמכח זה הוכרח לומר דס"ל דרבא חזר והודה לאביי אחר המחילה לא ירד לכונתו ז"ל שכונתו מבוארת להק' מאביי גופיה דקאמר בפ"ק דכתובות א"ל אביי לרב יוסף ובהא כי לא מודה מי מכשר ר"ג כו' משמע שאביי לא הקשה לו לרב יוסף אלא למאי דקאמר ועוד האמר רב יהודה כו' אבל במאי דקאמר חדא דהא קא מודה כו' הודה לו אביי דשפיר קאמר ואמאי הא ללישנא קמא דפרק אלמנה לכ"ג אפילו בדלא דיימא מעלמ' ודיימ' מיניה ס"ל לאביי דהולד ספק ממזר וזה דבר מוכרח שהרי ה"ה כתב דסוגיא דפ"ק דכתובות אתיא כלישנא בתרא ובודאי שכונתו להא דארוסה וארוסתו שכתב רש"י ז"ל דס"ל להרב המגיד מכח קו' הר"ש ז"ל דההיא דרב יוסף אתיא כלישנא בתרא והשתא תיקשי ליה להרב ז"ל דמי הכריחו לה"ה לומר דסוגיא דהתם אתיא כלישנא בתרא אמאי לא נימא דאתיא כלישנ' קמא וכרב' דקי"ל כותיה ובדברי ה"ה ז"ל ליכא למימר דס"ל דאביי ורבא לא פליגי כדעת ר"ש שהרי מבואר מדבריו שם דפליגי אלא ודאי כמ"ש ודו"ק ומ"מ לדעת הרא"ש ז"ל שכתב ליישב ההיא דפרק קמא דכתובות אליבא דלישנ' קמא דהתם מיירי שאמר הארוס שהיה רגיל אצלה תמיד וההיא דבא על ארוסתו מיירי באומר הארוס שלא בא עליה אלא פעם א' יע"ש ק"ל טובא דא"כ אמאי הוצרך אביי לדחוקי ולומר דמתניתין מיירי בשהיו שניהם חבושים בבית האסורים ואמאי ל"ק דעדיפ' מינה דמתני' מיירי בשהיתה רגילה אצלו וצ"ע כעת ואיך שיהיה נקוט מיהא מדברי מוהר"ר יו"ט הנז' דיש לאומר שיאמר דאביי ורבא לא פליגי ואף רבא חזר והודה לדברי אביי ואף שהרב ז"ל יחס סברא הלזו לדעת הר"ש ז"ל ולא כן אנכי עמדי כמ"ש מ"מ לא נפלא' היא ליחס סברא זו לדעת רבינו ז"ל ונמצא א"כ שרבינו ז"ל פסק כלישנ' בתרא ממש ומש"ה כתב דכל דדיימא מיניה ומעלמא הולד ספק ממזר ודו"ק ודע שהתוספות ז"ל שם בד"ה אבל דיימא מיניה כתבו דהא דאמרי דדיימא מיניה ומעלמ' שדינן ליה בתריה פי' דיימא מיניה שבא עליה בודאי ודיימא מעלמא היינו שם רע אבל אי דיימא מיניה בש"ר גרידא אפילו רבא מודה דלא שדינן ליה בתריה והכריחו הדבר ממאי דמייתי ראיה רבא ממתניתין דילדה תאכל בתרומה ואם איתא מאי ראיה מייתי שאני התם דבא עליה וכ"כ הרשב"א והריטב"א ז"ל בחי' אך מדברי התוספות פ"ד דסוטה דכ"ז ע"א ד"ה רוב בעילות נראה דס"ל דללישנ' בתר' אליבא דרבא אפילו בדיימ' מיניה בש"ר גרידא שדינן ליה בתריה כמבואר שם ובבא עליה ודיימ' מעלמ' אפילו אביי מודה דשדינן ליה בתריה ומלבד שדבריהם ז"ל סותרים למ"ש בפ' אלמנה קשה טובא דמה יענו לקו' דהכא דא"כ מאי מייתי רבא ראיה ממתניתין דילדה תאכל בתרומה שאני התם דבא עליה ודאי דבהא אפילו אביי מודה ואולי דס"ל דרבא בהדרגות הוא דמייתי דכיון דבפנויה דעלמא כל היכא שבא עליה אחר שדינן ליה בתריה אע"ג דלהאי איסור' ולהאי איסור' ממילא איכא למשמע בארוס דכיון דלהאי היתר' ולהאי איסור' שדינן ליה בתריה אף על גב דלא בא עליה ודאי ודו"ק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה