שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק טו · הלכה יז
ארוסה שנתעברה כו' הרי הולד בחזקת ממזר. פ' אלמנה לכ"ג דס"ט ופרק עשרה יוחסין דע"ז ופסק כשמואל דהולד שתוקי וראיתי להתוס' שם באותו פ' דע"ג ע"א ד"ה מאי איכא שהקשה וז"ל תימא דמשמע כו' הא אם היינו יודעים דמאארוסה היא ודאי איכא לחזוקי בממזרת כו' עד מ"ש שאם היה מן הארוס לא הי' משליכתו וראיתי להרב ח"ה ז"ל שם שכתב וז"ל וליכא לאקשויי כיון דארוסה נמי בארוס תולה והולד כשר למה השליכתו כמו א"א די"ל דמ"מ אף שהולד כשר היא בושה לתלות בארוס דהוי דרך זנות דומיא דפנויה שזנתה שהשליכתו משום גנאי אף שהולד כשר מה שאין כן בתולה בבעלה א"ד ולא הבינותי דבריו דאם כן איך כתבו התוס' ז"ל שאם אנו יודעים שהיא מארוסה מחזקינן ליה בודאי ממזר אכתי ניחוש שמא נתעברה מארוס ומחמת בושה השליכתו ומידי ספק ממזר לא נפקא והדרא קו' לדוכתא דאם כן איך קאמר בגמרא כיון דאיכא פנויה כו' דמשמע שאם היינו יודעים דמארוסה היא הוי ודאי ממזר ושרינן ליה בממזרת: ולעיקר קושייתו יש ליישב דא"נ דארוסה נמי בארוס תולה לה ונאמנת לומר דמארוס נתעבר' היינו לדידן דקי"ל דהלכה כאבא שאול דהיה קורא לשתוקי בדוקי כדקאמר בגמ' לקמן אמנם ת"ק דאבא שאול משמע דפליג עליה וס"ל דאינה נאמנת ומשום הכי רבא דקאי הכא את"ק דמתניתין קאמר שפיר מאי איכא מיעוט ארוסות כו' והתוס' ז"ל ל"ק להו אלא למאי דמשמע בגמ' דאי ידעי דמארוסה היא הוי ממזר ודאי דאפי' אי ידעי' בודאי דמארוסה היא מידי ספק לא נפקא והולד שתוקי לכ"ע כדאמרינן לקמן דף ע"ה ארוסה שנתעברה הולד שתוקי ועי"ל והוא הנכון דדוקא בא"א קאמר בגמר' דלא חיישינן לה דא"א בבעלה תולה לה ויכולה לומר שמבעלה נתעברה ואין הבעל יכול להכחישה דלא קים ליה בגוה אבל בארוסה אע"ג דיכולה לתלות בארוס ונאמנת לומר שנתעברה ממנו אפי"ה הרי הארוס מכיר בשקרה דקים ליה בגוה שלא נתעברה ממנו וא"כ איכא למימר דמשום הכי השליכתו כי אינ' רוצה להכחיש ארוסתה ותו דאפי' למאי דקי"ל כאבא שאול היינו דוקא היכא שמת הארוס או הלך למ"ה אבל כל שארוס מכחיש אותה ואומר דלא נתעברה ממנו אינה נאמנת כמ"ש הרא"ש ז"ל ספ"ק דכתובות וא"כ משום הכי השליכתו משום דיודעת היא שהארוס יכחישנה והולד ממזר וזה פשוט כתב הרא"ש שם וז"ל כתב בה"ג בסו"ה גיטין אהא דאמרי' התם אין חוששין לממזרות ה"ד כגון אשה שהלך בעלה למ"ה וילדה דלא חייש לממזרות דאמרינן דילמא אתא בעלה בצנעא (או ע"י שם) ושמש ומקשו עלה מהך דשמעתין כו' וי"ל דשאני הכא דאי אתא בעלה ושמש לא היתה משליכתו כו' ואינו מקובל לי זה התי' דנשי לאו דינא גמירי ואין דין זה ידוע שיאמינוה שבא בעלה בצנעא והשליכתו מפני הבושה כו' יע"ש ויש לי לדקדק עליו דאכתי תקשי ליה לדידיה קו' התו' ז"ל דהיכי קאמר בגמ' מאי איכא מיעוט ארוסות כו' דמשמע דאי ליכא למיתלי אלא בארוס הוי ממזר ודאי ולא ספק ואמאי הא קי"ל דארוסה שעיברה הולד שתוקי וליכא למימר כתי' התוס' דשאני הכא דאיכא ריעותא שהשליכתו שאם היה מן הארוס לא היתה משליכתו דה"נ נימא דנשי לאו דינא גמירי דהלכה כאבא שאול דאמר דנאמנת לומר שמארוס נתעברה ואדרבא בהא איכ' למימר טפי דנשי לאו דינא גמירי כיון דבמחלוקת היא שנוי וסבורה היא שלא יאמינוה ומש"ה השליכתו ויש ליישב דבשלמא בהלך בעלה למ"ה איכא למימר שפיר דנשי לאו דינא גמירי ואין דין זה ידוע שיאמינוה כיון שאין הבעל לפנינו שיודה לדבריה מה שא"כ בארוסה דמסתמא הארוס הוא בעיר אין לומר דנשי לאו דינא גמירי דהלכה כאבא שאול דאם איתא שמהארוס נתעברה מסתמא ודאי שהארוס ג"כ יודה לדבריה ובהא ודאי ליכא למיחש כלל לכ"ע ולא צרכינן לדאבא שאול כלל וכדאמרינן ספ"ק דכתובות למאי ניחוש חדא דהא קא מודה ועוד האמר שמואל הלכה כר"ג כנ"ל והנה המתבאר מדברי הרא"ש שלדעת בה"ג תלינן שבא בעלה על ידי שם ולא חיישי' לממזרות כלל וכן מבואר ג"כ ממה שהקשה מההי' דרבא תוספאה ומ"ש דאי ליכא למיתלי אלא באותן שהלכו בעלי' למ"ה הוי ממזר ודאי ולא ספק לאו למימרא דלבה"ג ז"ל הוי ספק ממזר אלא כונתו ז"ל לומר דלדעת בה"ג דס"ל דתלינן שבא בעלה ע"י שם א"כ הכא דאיתחזק ריעותא שהשליכתו היל"ל דלפחות ספק ממזר הוי ושלא כדעת הפריז שכתב בסי' ד' שלדעת בה"ג ספק ממזר הוי ולית' וכבר השיגו בזה בספר בית שמואל וזה פשוט ודעת רבינו ז"ל נראה שחולק לדעת בה"ג ממ"ש בפרק זה דין י"ט וז"ל אמר האב אינו בני או שהיה בעלה במ"ה ה"ז בחזקת ממזר ע"כ ואלו לדעת בה"ג תלינן שבא ע"י שם וכ"כ הטור ז"ל סי' ד' שרבינו חולק על בה"ג ויש לתמוה על ה"ה שכתב וז"ל או שהיה בעלה במ"ה פשוט הוא והוא תימא איך כתב פשוט הוא בדבר שבמחלוקת הוא שנוי ואולי נאמר דסובר ה"ה ז"ל שאף בה"ג לא כתב כן אלא דוקא היכא שאומרת שבא וכתי' שני שכתבו התוס' ורבינו ז"ל מיירי בשאינה אומרת כלום כגון שמתה או שהיתה אלמת ומש"ה כתב שפשוט הוא עוד יש לדקדק על מ"ש ה"ה שם וז"ל ומ"ש אם אמר מגוי ועבד נתעברה הולד כשר הטעם ממה שכבר נזכר למעלה שהיא נאמנת בשתוקי להכשיר וה"ה שיכולה ודאי לתלות בגוי דהא ולד זה ספק מגוי וכשר ספק מישראל וממזר ובכל ספק היא נאמנת להכשיר ע"כ הנה מבואר כונתו ז"ל דס"ל דאפי' לא טענה איהי מגוי ועבד נתעברתי הולד ספק ממזר ומש"ה נאמנת לומר כן וכן מדוקדק מדברי רבינו שכתב אמר האב אינו בני כו' ה"ז בחזקת ממזר ולא כתב ה"ז ממזר משמע דאינו אלא בחזקת ספק ממזר וכמ"ש בדין שלפנינו הרי הולד בחזקת ממזר ואסור בבת ישראל ובממזרת ע"כ הרי דלשון בחזקת ממזר ר"ל ספק ממזר ולפי זה מ"ש רבינו וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר אינו בני ויהיה ממזר ודאי צ"ל ע"כ דמיירי בשהיא טוענת שממנו נתעברה דהתם ודאי לא תלינן לומר שמא מגוי ועבד נתעברה כיון שהיא טוענת בהיפך אבל כל שהיא אינה טוענת כלום כגון שמתה וכיוצא אז הולד ספק ממזר דחיישינן שמא מגוי ועבד נתעברה ויש לתמוה על הרב בית שמואל סי' ה' ס"ק נ"ב שכתב שממ"ש הטור ז"ל אבל האב שאמר על העובר שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי נראה שחולק על רבינו וס"ל דכל שלא טענה איהי שמכותי ועבד נתעברה הולד ממזר ודאי והוא תימה שלשון זה שכ' הטור הוא ממש לשון רבינו שכתבנו ועכ"ל כמ"ש דהתם מיירי בשהיא טוענת שממנו נתעברה וכן מבואר מדברי מרן שכ' ומ"ש רבינו האב כו' כל זה לשון הרמב"ם פ' ט"ו הנה מבואר דס"ל שדברי הטור ורבינו הם שפה אחת ודברים אחדים ועיין בתשובות למוהר"א אלפאנדארי ז"ל הובאו דבריו בס' בני דוד פ' זה אך זו היא שקשה בעיני לדעת רבינו דס"ל דכל שהיא אינה טוענת הולד ספק ממזר דחיישינן דמגוי ועבד נתעברה דא"כ תקשי ליה מ"ש בשמעתין מאי איכא מיעוט ארוסו' ושהלכו בעליהן למ"ה דמשמע דאי ליכא למיתלי אלא באותן שהלכו בעליהן למ"ה הולד ממזר ודאי ולא ספק ואמאי ניחוש שמא מגוי ועבד נתעברה ואף שהולד כשר השליכתו משום גנאי דומיא דפנויה שזנתה שהשליכתו משום גנאי ומה גם הכא בא"א שהיא נאסרת על בעלה בביאת גוי כהסכמת רוב הפוסקים ורבינו ז"ל מכללם דאיכא למימר דמש"ה השליכתו כדי שלא תיאסר על בעלה ובדוחק י"ל דאע"ג דקי"ל דגוי ועבד הבא על ב"י הולד כשר ורבא גופיה הכי ס"ל פרק החולץ דמ"ד ע"ב אפי"ה הכא לרווחא דמילתא קאמר דאפילו מאן דס"ל גוי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר אפי"ה ד"ת אסופי כשר כנ"ל:
ואם הכחישה הארוס כו' כן הוא דעת הרא"ש ספ"ק דכתובות דהא דנאמנת להכשיר את הולד היינו כשהארוס שותק כגון שהלך למ"ה וכיוצא אבל כל שהארוס מכחישה ואומר שאינו ממנו הולד ממזר והאי דקי"ל כר"י דאמר נאמן אדם לומר זה בני ממזר גם דעת הטור ז"ל סימן ד' מבואר כן וכן מבואר גם כן מדברי הריטב"א ז"ל שכתב הנ"י ס"פ אלמנה לכ"ג יע"ש זולתי דעת תוס' רי"ד ז"ל שכתב בפרק ע"י דאפילו כשהארוס מכחישה היא נאמנת ומתניתין דהאומר זה בני ממזר נאמן מיירי בשאין האשה מכחישתו כגון שמתה כו' יע"ש ונראה שסברא דחויה היא נגד כל הפוסקים שכתבנו ותמהני על הרב ש"ך ז"ל י"ד סי' ש"ה ס"ק כ"ג דמספ"ל מילתא אי הא דר"י דאמר נאמן אדם לומר זה בני ממזר הוי אפילו כשהיא מכחישתו והוכיח כן מדברי הרב תה"ד ז"ל ולבסוף העלה הדבר בצ"ע ותמהני עליו איך אשתמיט מיניה להקת הנביאים שכתבנו דס"ל דאפילו במכחישתו נאמן זולתי לדעת תוספו' רי"ד ומ"מ נראה דבנדון שלו פטור מפדיון הבן מאחר שלדעת תוספו' רי"ד היא נאמנת גם לדעת בה"ג ור"ת שכתב מרן ז"ל סימן ד' ס"ל דדוקא בדאיכא הכרת בכור הוא נאמן לשוויה ממזר אבל בלא"ה אינו נאמן גם לדעת ריא"ז שכ' בשה"ג אמתני' דזה בני ממזר ס"ל דדוקא באו' זה בני וממזר הוא נאמן אבל באומר אינו בני אינו נאמן וא"כ מצי למימר קים לי כהנך רבוותא והמע"ה כנ"ל להל' ועיין בש"הג ספ"ק דכתו' שהביא ס' תוס' רי"ד הללו וכתב עליו ואני אומר שלא האמינוה חכמים אלא כשהיא טוענת טענת ברי ואין מי שיכחיש אותה כגון שמת הארוס אבל אם הארוס טוען כנגדה פסולים מספק יע"ש ועיין בס' בני יעקב סי' יו"ד מה שהקשה עליו שדבריו סתרי למ"ש בפ' ע"י אמתני' דזה בני ממזר וז"ל דעל בנו דוקא האמינתו תורה ולא על שאינו בנו להוציאו מחזקת כשרות ותי' דע"כ לא קאמר ריא"ז הכי אלא דוקא גבי א"א שבעלה מצוי עמה ובא להוציאה מחזקת כשרות לומר שהוא ממזר שאינו בנו אבל גבי ארוסה דאיכא רגלים לדבר דבעלה אינו רגיל עמה כי מכחיש לה ואומר שלא נתעברה ממנו פסול מס' יע"ש ותמהני עליו דלמה הוצרך לחילוק זה שכפי מ"ש שם לעיל מזה דע"כ לא אמרה ריא"ז אלא באומר זה בני ממזר שהוא בחזקת כשרות אבל בעובר דלית ליה חזקת כשרות אפילו אמר אינו ממני נאמן והכריח כן מסוגייא דהתם יש ליישב שפיר דמ"ש ריא"ז ספ"ק דכתובות מיירי בעובר וכמדוקדק בלשונו שכתב והיא אומרת שמהארוס היא מעוברת ואע"ג דבעובר ס"ל לריא"ז דנאמן האב לגמרי ואלו בכתובות כתב דפסול מספק י"ל דס"ל דמתניתין דזה בני נאמן מיירי בשאינה מכחישתו כס' תוספות רי"ד ז"ל אבל במכחישתו ספיקא הוי ואמנם מדברי מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' מ"ה מבואר דס"ל שלדעת ריא"ז ז"ל אפי' בעובר ואפילו בארוסה שאין הבעל רגיל אצלה אינו נאמן והולד כשר ולפי דבריו ז"ל נמצאו דברי ריא"ז סותרים ודוק: