אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק טו · הלכה טז

הלכה ט

כו' כשם שנאמן לומר כו' כך נאמן לומר זה בני ממזר כו'. הנה התוס' פרק עשרה יוחסין דע"ד ע"א ד"ה כשם הקש' וז"ל וא"ת מנ"ל לר"י הא בשלמא זה בני בכור דין הוא שיהא נאמן דהוי טוב לולד אבל לפוסלו אמאי נאמן ותי' משם הרב אליהו דה"ט דנאמן משום דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר כו' וקאי יכיר אתרוייהו יע"ש וראיתי להרב ע"י ז"ל לקמן בדע"ח הקשה דא"כ היכי אמרינן לקמן במתניתין דהאומר זה בני ממזר ר"י אומר נאמן ואמרינן התם בגמרא כדתניא כו' והיכי מייתי מבן גרושה לענין ממזר דאנא אמינא דדוקא בן גרושה שאינו פוסלו לבא בקהל נאמן לא לעשותו ממזר ובשלמא לתי' הא' שכתבו התוספות ניחא אכן לתירוץ הרב אליהו קשה דיליף דנאמן לומר זה בני ממזר מדכתיב בן השנואה יכיר ולדידיה לא מוכח אלא לבן גרושה ותירץ דצ"ל דר"י סבירא ליה דיש ממזר מחייבי לאוין כמ"ש התוספות לקמן א"ד יע"ש והן דברים תמוהים שהרי אי ס"ל לר"י כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין ע"כ ס"ל דקרא דכי תהיין מיירי בחייבי עשה או בבעולה לכ"ג אליבא דרבי סימאי כדאיתא פרק האומר דס"ח וא"כ אכתי הדרא קושיא לדוכתא דכיון דקרא לא מיירי אלא בחייבי עשה דאין בהם משום ממזרות היכי יליף מינה לענין ממזר ואף למ"ש הריטב"א ז"ל בחידושי יבמות מכ"י פ"ב דהא דר"פ דקאמר דקרא דכי תהיין כו' מוקמינן לה בחייבי לאוין לרבנן או בחייבי עשה לר"ע פליגא אההיא דאמרינן בס"פ האומר גבי נכרית ולדה כמוה מנ"ל אמר קרא כי תהיין לאיש וילדו לו כל היכא דקרינן כי תהיין קרינן ביה וילדו לו דדרשינן כל היכא דהויא בה הויה לשום אדם כגון חייבי כריתות ומיתות ב"ד קרי' ביה וילדו לו וכל היכי דלא קרינן ביה כי תהיין לשום אדם דהיינו שפחה ונכרית לא קרינן ביה וילדו לו וכיון דמוקמי' לה אפי' בחייבי כריתות ואצטריך להאי דרשא תו ליכא למדרש מיניה ההיא דר"פ א"ד יע"ש וא"כ כיון דמוקמינן ליה לקרא בחייבי כריתות אם כן שפיר שמעינן מינה דנאמן לומר זה בני ממזר שהרי קי"ל יש ממזר מחייבי כריתות מ"מ אכתי קשה לר"פ דס"ל דכי תהיין לא מיירי אלא בחייבי לאוין לרבנן או בחייבי עשה לר"ע אם כן היכי יליף מניה ר"י לענין ממזר ולכן נראה ליישב דר"י הכי יליף דכיון דנאמן לומר זה בני בן גרושה ה"ז בא לפוסלו בקהל כהונה דכיון דמשוי ליה לבנו חלל אם נשאת לחללה או לבת ישראל אליבא דר"י דס"ל בת חלל זכר פסולה לכהונה הרי היא פוסלת לבת בנה מלבא בקהל כהונה ה"נ נאמן לומר זה בני ממזר לפוסלו בקהל כנ"ל ודע שכפי דברי הריטב"א ז"ל הללו נראה ליישב מה שהקשה הרב ל"מ ז"ל פ"ב מה' נחלות על מ"ש רבינו ז"ל בדין י"ג וז"ל היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנשואיה והקשה הרב ז"ל שהרי בגמ' מוקמינן דקרא דכי תהיין בחייבי לאוין דתפסי בה קדושין ואנן קי"ל דאין ממזר אלא מחייבי כריתות דאם כן היכי יליף מינה רבינו ז"ל לענין ממזר יע"ש אכן כפי דברי הריטב"א ז"ל שכתבנו הנה נכון שרבינו ז"ל פסק כסתמא דתלמודא דמוקמי לקרא דכי תהיין בחייבי כריתות ומיתות בית דין וזה על דרך שכתבתי לעיל פי"ב מה' אלו דרבינו ז"ל נפקא ליה דולד נכרית כמוה מקרא דכי תהיין וכמ"ש הרב ע"י ז"ל יע"ש ודוק:
מעשה חושב (שב) והיכי מייתי מבן גרושה לענין ממזר כו' ה"ז בא לפוסלו בקהל כהונה כו' ה"נ נאמן לומר זה בני ממזר לפוסלו בקהל. אני תמה מאי צריך לדוחק הזה כי היכי דנאמן לפוסלו בקהל כהונה כו' דאין לו טעם והרי באמת דקושיא מעיקרא ליתא דאטו בן גרושה מפורש טפי בקרא מבן ממזרת דהא שנואה דקרא מתוקמא בחייבי לאוין דקרינן בהו תהיין לר"פ ומה לי חייבי לאוין דגרושה לכהן מה לי ממזרת לישראל הא שניהן חייבי לאוין נינהו ואי משום דלאו דגרושה אינו שוה בכל הא ר"פ יליף מקרא דכי תהיין דכל חייבי לאוין אפילו השוים בכל אית בהו הוי' וא"כ הא חזינן דהאמינתו תורה לומר שאמה של בתו ממזרת היתה ובנה ממזר וממילא ידעינן תו דאפי' אם יאמר דבן אחותו הוא שילדה ממנו נמי מהימן והבן ממזר מחייבי כריתות ושפיר תנן במתניתין האומר בני זה ממזר נאמן דהיינו בכל האופנים בין שהוא בן ממזרת ובין שהוא בנו מחייבי כריתות:
ומלבד הדוחק שבתירוץ הגאון המחבר ז"ל לא הועיל בזה לכאורה שהרי הא דנאמן באומר בני זה ממזר הלכה הוא ונמצא דפוסלו ואת כל זרעו אחריו לקהל משא"כ בבן גרושה דאם נשא ישראלית וילדה בת ונשאת אותה הבת לישראל וילדה בת הבת הזו כשרה לכהונה וכן הוא באה"ע סי' ז' סעיף ט"ז ונמצא שאין פוסל כל זרעו אחריו לכהונה. והא דנקט הש"ס כשם שנאמן לומר בני זה בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה כו' ולא נקט בני זה בן ממזרת י"ל משום דרע"ק נמי מודה בזה ואליבא דר' סימאי די"ל דר' יהודה נמי ס"ל כותי' אליבא דרע"ק ולא כר' ישבב ור' יהודה עצמו כרבנן ס"ל ולא כרע"ק אלא דר' יהודה נקט כשם כו' אליבא דכ"ע ודוק:
(שג) והקשה הרב ז"ל שהרי בגמ' מוקמינן קרא דכי תהיין בחייבי לאוין דתפסי בה קדושין כו' וא"כ היכי יליף מינה רבינו ז"ל לענין ממזר. גם אני כוונתי לקושיא זו אבל יישבתי לעצמי דלק"מ למ"ש לעיל דלר"פ ילפינן מתהיין דקדושין תופסין בחייבי לאוין ושנואה למקום חייבי לאוין וממזרת בכללן וא"כ ממילא מפורש בקרא דבכור ממזר נוטל פי שנים דבכור בן השנואה יכיר כתיב וממילא נמי ה"ה ממזר מחייבי כריתות באומר בני זה בן אחותי בכורי ואי משום דמשים עצמו רשע שבא על חייבי כריתות הא בחייבי לאוין נמי משים עצמו רשע (ואפשר דבאומר בני זה ממזר לא שייך משים עצמו רשע די"ל דרוצה בתשובה שלא להכשילו לבוא בקהל וחייב לגלות אע"פ דממזר שנטמע במשפחתו א"צ לגלותו ה"ט כיון דכבר נטמע ומשפחה שנטמעה נטמעה אם לא דנימא למ"ש המוהרי"ט ליישב להרמב"ם דספק ממזר מותר בישראלית ובממזרת ולא קשה עליו קושית הרשב"א אפשר דספק ממזר כספק ערלה בח"ל דאפי' היודע שהוא ערלה ודאי א"צ להפריש האוכלו ואפי' לספק עליו מותר כמ"ש הר"ן ספ"ק דקדושין) וכיון דאמרינן בפ"ש דיבמות דממזר הוי לכל דבר אין לחלק בין בן ממזרת לבן חייבי כריתות לענין בכורה נמי ואע"פ שהי' מקום לחלק קצת ולומר כיון דתנן בפ"ק דחגיגה איזהו מעוות שאינו יכול לתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה בן ומשמע מזה דדוקא על ערוה ולא על ממזרת היינו משום דבערוה הוי מעוות טפי דאלו היתה נבעלה לכשר לה היה בנה כשר משא"כ בממזרת. אולם י"ל דאכתי אינו משים עצמו רשע באומר בני זה בן אחותי הוא משום די"ל דצריך לגלות הדבר כדי שלא יקח זה הבן את אחותו מאמו ומה"ט גופי' גם באומר בני זה בן ממזרת נמי אינו משים עצמו רשע בזה אע"פ שנאמר דמטעם ממזרת א"צ לגלות משום דהוי כערלה בחוץ לארץ מ"מ משום שלא ישא את אחותו מאמו צריך לגלות והא דכתב הר"נ בפ"ג דקדושין דחידוש הוא שחידשה התורה להאמין לאב היינו בזה שהאמינתו אע"פ שהוא עד א' אבל לא מה שהאמינתו לומר בני זה ממזר אע"פ שמשים עצמו רשע בזה דז"א משום דלא אמרינן בזה אין אדם משים עצמו רשע כיון דצריך להציל בזה את בנו מאיסור שלא ישא את אחותו מאמו. ועי' בנמוק"י פ' י"נ דמביא בשם הריטב"א דהא דנאמן האב לומר בני זה ממזר ולא אמרינן דמשים עצמו רשע בזה משום דמיירי באומר שוגג הייתי וא"כ לפ"ז נמי אין חילוק בין אומר שהוא בן ממזרת או שאומר שהוא בנו מאחותו או משאר חייבי כריתות ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה