אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק טו · הלכה ט

הלכה ד

גר שנשא בת ישראל כו' הולד יש' לכל דבר. כתב ה"ה ז"ל בדין הקודם וז"ל אבל אם היה ישראל גמור אחד מהם אסור בממזרת וזה פשוט שאם גר הוא שבא על ב"י לא גרע מגוי כו' הנה הר"ן ז"ל פרק עשרה יוחסין דע"ד ע"ב כתב וז"ל גר מותר בממזרת כר"י מיהו דוקא עד עשרה דורות וכדאית' בגמ' לקמן וכתב' הרמב"ם ז"ל בגר שנשא גיור' דוקא ולא ידעתי מנין לו דאע"ג דגוי הבא על ב"י הולד ישראל התם ה"ט לפי שא"א לו להתייחס אחר אביו דלמשפחותם לבית אבותם בישראל הוא דכתיב אבל זה שאביו ישראל למה לא יתייחס אחר אביו והרי כאן יש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וצ"ע א"ד יע"ש וכן נראה דעת התוס' ז"ל שלא כדעת רבינו ז"ל ממ"ש שם בד"ה והרי גר וז"ל ונראה לפרש הרי גר שנשא בת ישראל שהבת מותרת לכהן ומותרת בממזר כראב"י יע"ש וראיתי להרב ע"י שהק' וז"ל וקשה היכא הוזכר זה בדברי ראב"י דהוא מותר בממזרת ושמא כיון דהולד הולך אחר הזכר הוי גר דעד עשרה דורות הוי גר ומותר בממזרת א"ד והנה הרב ז"ל כתב זה בדרך שמא ואשתמיט מיניה שדבר זה במחלוקת הוא שנוי בין רבינו והר"ן ז"ל וא"כ מבואר הוא שדעת התוס' ז"ל כדעת הר"ן ז"ל ולדעת רבינו צ"ל דמאי דקאמר בגמ' והרי גר שנשא בת ישראל דכהן מותר לישא בתו ומותרים לבא זה בזה אגר עצמו דוקא קאי דמותר לישא ממזרת ולא אבת גר כדעת התוס' והיינו דקא פריך דמדקתני מתניתין כל שבתו אסורה לכהן מותרים לבא זה בזה והאי מותרים אכולהו קאי בין אגר עצמו בין אבתו וא"כ כי דייקינן הא ממזרת אסור אכולהו נמי משמע דכיון שבתו מותרת לכהן איהו נמי אסור בממזרת ואהא פריך והרי גר כו' דהא גר עצמו מותר לישא ממזרת אע"ג דבתו מותרת לכהן וראיתי להרב חלקת מחוקק סימן ד' ס"ק כ"ג שהקשה לדעת הר"ן מהא דגרסינן בפ' האומר אמתניתין דקתני כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר פרכינן וכללא הוא והרי גר שנשא ממזרת ויש קדושין ואין עבירה והולד הולך אחר הפגום דתניא כו' ומשני תנא אי זו למעוטי והדר פרכינן ואי זו ותו לא והרי חלל שנשא ישראלית כו' והרי ישראל שנשא חללה כו' והולד הולך אחר הזכר ומדלא פרכינן והרי גר שנשא ישראל' ולא שייך תי' דתי' בגמ' תנא כל מקום לאתויי גר שנשא בת ישראל דאכתי ק' דניתנייה בהדייא כדפריך התם אלא ש"מ דהולד הולך אחר הפגום ואסור בממזרת את"ק יע"ש ולדידי חזי לי לומר דמשום הכי לא פריך והרי גר שנשא בת ישראל דהולד הולך אחר הזכר משום דלא מצי למתנייה בהדי הנך דהוה משמע דהולד הולך אחר הזכר לגמרי ופסולה לכהונה דומיא דאינך דהולך אחר הזכר לגמרי ומתני' ס"ל כראב"י דאמר דכל שאמו מישראל כשרה לכהונה דלא כר"י דס"ל דבת גר זכר כבת חלל זכר שהרי אוקימנא למתני'' כרבי דוסתאי דאמר בנות ישראל מקוה טהרה לחללים וא"כ בבת גר זכר נמי ודאי דלרבי דוסתאי כשרה לכהונה דומיא דבת חלל זכר ואע"ג דהתם אוקימנא למתניתין כר"י דס"ל דגר מותר בממזרת ור"י ס"ל דבת גר וגיורת כשרה לכהונה וא"כ כי הוה תני מתניתין גר שנשא בת ישראל הולד הולך אחר הזכר לא הוה משתמע מינה דפסולה לכהונה שהרי אפי'' שדינן ליה בתר הזכר כשירה לכהונה לר"י הא ל"ק דאי' למימר דמתניתין ס"ל כר"י בחדא דגר נושא ממזרת ובחדא כראב"י דבת גר וגיורת פסולה לכהונה ותדע דלמאי דמוקמינן התם לחד תי' למתניתין כר"י דס"ל גר נושא ממזרת צ"ל ג"כ דלא ס"ל לגמרי כר"י שהרי ר"י ס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין כדמוכח בפ' ארבע מיתות ואלו מתניתין סבירא לה דקדושין תופסין בחייבי לאוין וכמ"ש הריטב"א ז"ל שם יע"ש ועוד נ"ל לומר דמש"ה לא הדר פריך לה מגר שנשא בת ישראל משום דאיכא למימר דתנא כל מקום לאתויי כדמשני אקושי' דוהרי ישראל כו' ולא תקשי לן דליתנייה בהדייא משום דכיון דפלוגת' היא שהרי לר"י דס"ל גר לא ישא ממזרת לא מצי למיתנייה הולד הולך אחר הזכר דלא נפ"ל מידי דאפי' שדינן ליה בתר הזכר הרי אסור לישא ממזרת וא"כ משו"ה לא תני לן בהדייא וכ"כ הרב החידו' שם אהא דמשני התם דמתניתין ר"י היא ותנא כל מקום דסיפא לאתויי וז"ל אי קשייא וליתנייה בהדייא כדמקשינן לקמן י"ל משום דבפלוגתא היא לא תני לה בהדייא אלא מכללא דמ"מ אבל גבי ישראל שנשא חללה דד"ה היא ק"ל דליתנייה בהדייא יע"ש ודוק מיהו אין להקשות לדעת רבינו מהא דפרכינן וכללא הוא והרי גר שנשא ממזרת כו' ולא פרכינן מגר שנשא בת ישראל דאין הולד הולך אחר הזכר די"ל ודאי דתלמודא ניחא ליה להק' מגר שנשא ממזרת דקתני ברייתא בהדייא דהולד הולך אחר הפגום ולא מגר שנשא בת ישראל שלא בא מפורש בברייתא בהדייא ובמאי דמשנינן דמתניתין ר"י היא דגר לא ישא ממזרת מתרצא נמי הא דכיון דס"ל דגר אסור בממזרת א"כ לא שייך לומר דאין הולד הולך אחר הזכר דאסורה בממזר שהרי אפי' שדינן ליה בתר הזכר אסור כנ"ל האמנם זו היא שקשה בעיני ואשתומם על המראה איך נעלם מעיני הר"ן וה"ה ז"ל סוגייא ערוכה פרק הבע"י דכ"ז דגרסינן התם בעא מיניה ר"י מרבי אושעי' פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה ופרכינן למאן אי לר"י בין בקדושתיה קאי כו' לא אכלא ואי לר"י בין בקדושתיה קאי כו' אכלה דהא אמר גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה ואי לאו בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל אלא אליבא דהאי תנא דתנן ראב"י אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שיהא אמה מישראל והכי קא מבעייא ליה כשרות איתוספ' בה ואכלה או קדושה איתוספת בה ולא אכלה ת"ש כו' אלא לאו ראב"י היא וש"מ כשרות איתוספת בה ואכלה ופרש"י ז"ל וז"ל אליבא דהאי תנא קא מיבעיא ליה לר"י וכגון שאמו מישראל כשרות איתוספת בה דראויה לכהונה ולאו קדושה לאיקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא ואכלה ממ"נ כו' או דילמא קדושה איתוספת בה וקהל איקרי ואסור' לפצוע דכא ולא אכלה ל"א מפי המורה בת גר וגיורת קא מיבעייא ליה אליבא דראב"י מאי כשרות איתוספת בה בהך דאמה מישראל לאיקרוייה קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל הוא ואכלה שמותרת לפצוע דכא והאי לאו בקדושתיה קאי דתתסר עליה משום כהונה או דילמא קדושה איתוספת בה לינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסור לפצוע דכא ולשון ראשון נראה עיקר כנ"ל הנה מבואר שדין זה שכתבה רבינו לפי פרש"י בעייא דר"י הוא דמיבעייא ליה אי בכלל קהל היא ואסורה לפצוע דכה או לאו בכלל קהל היא ומותרת לפצוע דכא או לממזר ופשטי' לה דלאו בכלל קהל היא גם הריטב"א ז"ל שם בשיטה כ"י כ' כפרש"י ז"ל וז"ל כשרות איתוספת בבת גר זו שאמה ישראל ואכלה פירוש כשרות דפסילי כהונה בלחוד איתוספת לאחשיבה חללה ליפסל לכהונה אבל לא איתוספת בה קדושה לא חשובה קהל ועדיין היא מותרת לממזר ולפצוע דכא דכיון דאביה גר בתריה שדינן ליה וקהל גרים לא איקרי קהל ופשטינן להיתרא וכן הלכתא א"ד יע"ש ולפי פי' המורה שכתב רש"י ז"ל בבת גר שנשא ישראל פשיטא ליה לתלמודא דחשיב קהל ובבת גר וגיורת דוקא הוא דקא מיבעיא ליה וא"כ תימא על ה"ה ז"ל שכתב שזה פשוט שאם גר הוא כו' ואיך כתב שזה פשוט בדבר שזה תלוי בפירוש ההלכה שלדעת רש"י ז"ל בת גר שנשא ישראל פשיטא ליה לתלמודא דלא איקרי קהל וא"כ הי"ל לה"ה לומר שרבינו ז"ל מפרש כפי' המורה ושרש"י ז"ל חולק עליו גם על הר"ן ז"ל ג"כ יש לתמוה איך כתב שלא ידע מנין לו והניח הדבר בצ"ע דממ"נ אי הר"ן ז"ל מפרש ההיא דפ' הבע"י כפרש"י א"כ הי' לו להקשות עליו דתלמודא פשיט לי' להדיא להיתרא ואי ס"ל כפי' המורה א"כ מאי ק"ל מנין לו שהרי לפי' המורה מבואר בסוגייא הנז' דבת גר שנשא ישראל איקרי קהל ואסורה לפצוע דכא ולממזר כדעת רבינו ז"ל וצ"ע ואין להקשות לפרש"י דבאמו מישראל הוא דקא מבעיא ליה לר"י אמאי קאמר בגמרא דאליבא דר' אליעזר בן יעקב דוקא הוא דקא מיבעייא ליה ואמאי ל"ק דאליבא דר"י ג"כ דס"ל דבת גר וגיורת כשרה לכהונה באמה מישראל מבעייא ליה לר"י מי אמרי' דאיתוספ' בה קדושה לאיקרוייה קהל או לא די"ל דס"ל לתלמודא דדוקא לראב"י דס"ל דאמה מישראל דאיתסופת בה כשרות לינשא לכהונה הוא דאיכא לספוקי כיון דס"ל דאמה מישראל תוסיף תת כחה לה לינשא לכהונה ה"נ איתוספת בה קדושה אמנם לר"י לא שמעי' ליה מידי באמה מישראל דאיתוספת בה מילתא שהרי אפי' בבת גר וגיורת מכשירה לכהונה אלא דאכתי קשה דאמאי ל"ק דבבת גר וגיורת מיבעייא ליה דר"י אליבא דר' יוסי מי אמרי' דכיון דאיתוספת בה כשרות לינשא לכהונה איתוספת בה קדושה לאיקרוייה קהל וכי קאמר ר"י דקהל גרים לא איקרי קהל ה"ד בגיורת עצמה וכדקתני בברייתא גר נושא ממזרת דברי ר"י דמשמע דמיירי בגר עצמו שנתגייר או דילמא כשרות דוקא איתוספ' בה אבל קדושה לא"ב וכי קאמר גר נושא ממזרת אפי'' בבת גר וגיורת קאמר וכדמבעייא ליה השתא באמה מישראל אליבא דראב"י מה"ט דאיתוספת בה כשרות וי"ל דהא לא מצינן למימר דבבריית' קתני בהדייא פרק עשרה יוחסין דגר עד עשרה דורות מותר בממזרת ומסתמא ודאי הך ברייתא ר"י היא דלא שמעינן ליה בהדייא דקאמר גר נושא ממזרת אלא ר"י ודוק האמנם לפי' המורה ז"ל דס"ל דבת גר וגיורת הוא דקא מבעייא ליה אליבא דראב"י אי חשיבא קהל ק"ל טובא דמאי קמיבעייא ליה שהרי כיון דלר"י דס"ל דבת גר וגיורת כשרה לכהונה ואיתוספת בה כשרות אפי"ה ס"ל לתלמודא דלא חשיבא קהל וכדפריך אי לאו בקדושתיה קאי הא אמר קהל גרים לא איקרי קהל א"כ מהיכא תיתי לן לומר דלראב"י בת גר וגיורת איתוספ' בה כשרות לאיקרוייה קהל הרי מקו' דר"י נפקא והשתא ומה לר"י דס"ל דבת גר וגיורת איתוספת בה קדושה לכהונה אפי"ה ס"ל דלא איתוספת בה כשרות לאיקרויי' קהל כ"ש לראב"י דס"ל דלא איתוספת בה קדושה לכהונה דודאי ס"ל דלא חשיבא קהל וליכא למימר דהיא גופא מיבעייא ליה לראב"י אי ס"ל דקהל גרים איקרי קהל כר"י או לא איקרי קהל כר' יוסי דא"כ אדמבעייא ליה בבת גרים תבעי ליה בגיורת עצמה ותו דא"כ לא הו"ל לתלמודא למיבעי בהאי לישנא אי כשרות איתוספת בה כו' ובפשיטות היל"ל מי ס"ל לראב"י קהל גרים אקרי קהל או לא ותו דא"כ כי פשטינן לה מברייתא דקתני מנין לפצוע דכא כו' שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כו' היינו לומר דראב"י ס"ל דקהל גרים לא אקרי קהל וכיון שכן אכתי תקשי ליה דלראב"י כיון דס"ל דקהל גרים לא איקרי קהל דלא מייתר ליה קהל יתירה לרבויי גרים כדס"ל לרבי יאודה א"כ ל"ל נפש יתירא וכדפריך מה"ש לר' יוסי אלא ודאי דלפי' המורה כי מיבעייא ליה לר"י אליבא דראב"י היינו לומר דאפי'' ס"ל לראב"י כר"י דקהל גרים לא איקרי קהל היינו דוקא בגיורת עצמה אבל בבת גרים מיבעייא ליה אי כשרות איתוס' בה או לא וכיון שכן הדק"ל וראיתי להתוס' פ' יש מותרות דפ"ד ע"ב ד"ה אי נסיב כי אורחייהו שכתבו בתוך דבריהם וז"ל וא"ת אמאי לא נקט דליהוי קאי אתרוייהו כגון מצרי ב' שנשא ישראלית ומצרית א' והשתא אחד מהם ישראל גמור כו' וי"ל דבן הישראלית ממצרי ב' אין חשיב כישראל לענין קהל אלא חשיב קהל גרים עכ"ל הנה מבואר שדעתם ז"ל כדעת רש"י דבת גר שנשא ישראל לא חשיב קהל אך יש לתמוה על דבריהם מעיקר' בקו' מאי הוו סברי דאי הוו ס"ל בקו' כפי' המורה א"כ הי"ל בתי' להזכיר סוגייא דפ' הבע"י על דל שפתיהם ולומר שהעיקר כפירש"י ולא לומר כן מסברא דנפשייהו וראיתי להרב ח"ה ז"ל במ"ב דנ"ט ע"ב שהק' לדבריהם וז"ל ויש לדקדק דמשמע דבן מצרי ג' לישראל דודאי חשיב ישראל גמור לענין קהל וא"כ אכתי תקשי אמאי לא נקט בכה"ג דליהוי קאי אתרוייהו כגון מצרי ג' שנשא ישראל ומצרית א' דהשתא א' מהם כו' וכמ"ש בקו' יע"ש שהניחו בצ"ע ולע"ד לא ידעתי מאי פשיטותיה דהרב ז"ל במצרי ג' שנשא ישראל לומר דהבן חשוב כישראל גמור אי משום דהותר לבא בקהל וע"כ לא כתבו התו' אלא במצרי ב' דלא הותר לבא בקהל הילכך בנו שהותר לבא בקהל חשיב כגר הא ליתא שהרי לדעת רש"י והתו' פ' עשרה יוחסין אפי' בשאר גרים דעלמא דהותרו לבא בקהל ס"ל דלא חשיב קהל וכן לדעת הר"ן ז"ל מבואר דס"ל דמ"ש גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מיירי אפי' בגר שנשא ישראל שלא כדעת רבינו ז"ל וא"כ מבואר הוא שהתוס' ז"ל בפ' יש מותרות ה"נ ס"ל ועיין בס' יש"ש למס' יבמות פ' הנז' סימן ג' שתמ' על דברי התוספות הנז' וז"ל ותימ' הוא שהרי עמוני ומצרי ב' אפי'' בתו כשרה לכהונה לכתחיל' מאחר דאיכא צד ישראל כדאית' בהערל אלמא דיצ' מכלל גרים ק"ו במה שאסור לישראל וכן דעת הרמב"ם דהיכא דאיכא צד ישראל דאסור ויצא מכלל גרים א"ד יע"ש והנה מבואר שאף להרב ז"ל אשתמיט מיניה סוגייא דפ' הבע"י שכתבנו גם הקו' שכתב פריכא איהי שהרי בת גר וגיורת לרבי יוסי יוכיח דכשירה לכהונה ולא יצא מכלל גרים כדאמרי פרק הבע"י. עוד ראיתי להרב ח"ה מהדורא הנז' דברים תמוהים שכתב על מ"ש התוספ' שם בתחילת דבריהם וז"ל לא שנשא בו שניה וג' שלישית דא"כ ב' מותרות כו' דהא קסבר קהל גרים לא אקרי קהל כתב וז"ל ולפי פירש"י ז"ל שכתב דג' ישראל הוא ואסור בשניה ה"ה דשלישית ישראל היא ואסורה לב' כמ"ש במ"ק נראה דלא תקשי ליה הא דקאמר מותרת לאלו גיורת ולא משום דקהל גרים לא איקרי קהל דהיינו דוקא גר או גיורת שנתגיירו עצמן כיון שנולדו בגיותם לא איקרי קהל אבל מצרי ג' שנולד בקדושה אלא דאבותיו גרים היו שפיר מיקרי קהל ואסור בשנייה א"ד יע"ש ואתמהה איך אישתמיט מיניה ברייתא ערוכה פרק עשרה יוחסין דקתני גר עד עשרה דורות מותר בממזרת גם מסוגייא דפ' הבע"י מבואר דבת גר וגיורת לא אקרי קהל ולדעת רש"י שם אפי' בבת גר וישראל דינא הכי כי על כן דברי רש"י שכ' דמצרי ג' אסור בשניה הם דברים תמוהים וצ"ע ומכלל האמור שכתבנו מבואר הוא שדעת רבינו שהוא מפרש כפי' המורה שכתב רש"י וכפי זה צ"ל דמ"ש בפ"ז מה' תרומות דפצוע דכא שנשא בת גרים מאכילה בתרומה מיירי בבת גר וגיורת כפי' המורה וסמך אמ"ש בפט"ו מה' איסורי ביאה וע"פ האמור מקום אתנו ליישב מ"ש רבינו ז"ל ריש פרק ט"ז מה' אלו דאפי' פצוע דכא כהן מותר לישא גיורת כו' ואפי' נתינה או אחת מן הספיקות הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו בו לא על הספיקות ולא על הנתינים אבל אסור בממזרת ודאית כו' ותמה עליו הרשב"א בחי' פרק הערל דף ט"ו ע"ב וז"ל ולא ירדתי לסוף דעתו שהוא ז"ל נראה שסובר דאין איסור הנתינים ד"ת וזהו כסברא הראשונה דרבא דאמר דלא תתחתן בגיותן הוא דכתיב וכיון שכן מנ"ל להתיר פצוע דכא בגיורת ומנ"ל דלאו בקדושתיה קאי דהא רבא לסברא קמא הוה ס"ד למימר דבקדושתיה קאי ואסור בגיורת א"ד יע"ש גם ה"ה ז"ל נרגש בקו' זו ונדחק בישובה כמו שיראה הרואה אכן כפי מ"ש שדעת רבינו ז"ל ע"כ לפרש סוגייא דפרק הבע"י כפי' המורה דבריו ז"ל נכונים דס"ל דאע"ג דפשיטותא דרב ששת אזדא לה מכח מאי דדחי רבא ברי"ה קי"ל דפצוע דכא מותר לישא גיורת ולאו בקדושתיה קאי מכח סוגייא דפ' הבע"י דפשיטא להו לר"י ולרב הושעיא דלאו בקדושתיה קאי כמ"ש רש"י ז"ל לפי פירוש המורה גם מברייתא מפשטינן מינה לבעייא דר"י צ"ל ע"כ דס"ל דלאו בקדושתיה קאי זה הנראה לי אמת ויציב בדעת רבינו ודרך אגב אומר שיש לתמוה בדברי רבינו במ"ש דפצוע דכא מותר לישא ס' ממזרת והדבר תמוה דמאחר שלדעתו ז"ל פצוע דכא אסור בממזרת ודאית א"כ איך הותר לו הספק הא ממ"נ אסורה לו שאם היא ממזרת הרי אסורה לו ואם היא כשרה אסורה לו משום קהל ישראל ונראה שדעתו ז"ל כמ"ש מוהרימ"ט ז"ל חי"ד סימן א' דמה שהתירה תורה ס' ממזר לגמרי התירתו מתורת ודאי ולא מתורת ס' ואפי' לישא ממזרת וישראלי' כאחד דהוו תרתי דסתרן אהדדי התירתו תורה משום דכל שהוא ס' הו"ל כקהל בפ"ע ולא חשיב קהל וא"כ מה"ט כתב רבינו דפצוע דכא מותר לישא מן הספקות וזה ראיה נכונה לדברי מוהרימ"ט ז"ל האמנם אכתי תמיה לי מילתא במ"ש ה"ה ז"ל בפ' זה דין י"א ד"ה פנויה ובדין כ"ו ד"ה הטבילוהו דס' ממזר אסור לישא ממזרת ודאית ד"ת והרב אליהו רבה ד"נ עשה לו סמוכות מדברי רבינו וכ' דס"ל לרבינו דלר"א דס"ל דודאן בספיקן אסור לאו היינו משום דעשו מעלה ביוחסין אפי' בפסולי יוחסין כמ"ש הר"ן אלא ה"ט דר"א משום דס"ל דקהל ספק איקרי קהל ולא דריש קהל יתירא למעוטי קהל ספק ומש"ה ממזר ס' אסור לישא ממזרת ודאית ד"ת מכח ספק דשמא אחד מהם אינו ממזר יעש"ב והדבר תמוה דאם הדבר כן איך כתב רבינו ז"ל דפצוע דכא מותר לישא מן הספיקות והלא ק"ו הדברים דכיון דבממזר ודאי אע"ג דלכשת"ל דשני ממזרים אין כאן איסור כלל אפי"ה אסרתן תורה משום ספק כ"ש וק"ו דס' ממזר אסור לפצוע דכא ד"ת שהרי ממ"נ אסורה לו וקהל ס' הא אמרינן דלר"א איקרי קהל אלא משמע ודאי שדעת רבינו דאפי' לר"א ג"כ ע"כ ס"ל דד"ת ס' מותר בממזרת משום דקהל ספק לא איקרי קהל ולא אסר ר"א אלא משום מעלה עשו ביוחסין ומש"ה ס"ל לרבינו דפצוע דכא מותר לישא מן הס' דכיון דאינו אלא מדרבנן לא גזרו כמו שלא גזרו בנתינים וכ"ת עוד היום תקשי לרבינו ז"ל למה מותר פצוע דכא בס' הא ממזר ודאי אסור מדרבנן לישא ספק ממזרת אע"ג דמותר בנתינה וא"כ פצוע דכא נמי אע"ג דמותר בנתינה בס' יהא אסור מדרבנן דומיא דממזר וכבר ראיתי להרב בית שמואל סימן ה' ס"ק ב' שנתקשה בזה ואפשר לומר דס"ל לרבינו ז"ל דכיון דטעמא דר"א משום דעבוד מעלה ביוחסין מסתברא דדוקא בפסולי יוחסין כגון ממזרת ונתינ' עבוד מעלה על הספיקות אבל פצוע דכא דלאו פסולי יוחסין הוא אלא פסולי הגוף לא עבוד מעלה על הספיקות האמנם לדברי ה"ה דס"ל דס' ממזר אסור ד"ת בממזרת ק"ט כמ"ש וכבר כתבתי בפ"ט מהלכות טומאת מת מה שיש לתמוה עוד על דברי הרב המגיד ז"ל הללו וצ"ע ועל דברי התוספות שכתבנו לעיל הלא מראש ונראה לפרש כו' ראיתי להרב ע"י שהקשה וז"ל וקשה דא"כ כיון דמהך קו' נייד היכי מוקי רב נתן בר הושעיא דהק' כל שכהן אסור לישא בתו דאכתי קושי' קמייתא במקומה קיימא והרי גר שנשא בת ישראל כו' יע"ש ולע"ד נראה ליישב ע"פ מ"ש הרב ח"ה ז"ל שם דהא דפריך ותו הא מותר אסור והרי גר כו' סיומא דקו' קמייתא דקאמר והרי אלמנה כו' הוא משום דקושי' דהא מותר אסור גרידא ל"ק כלל דאיכא למימר דמתניתין ה"ק כל האסורים לבא בקהל מותרים לעולם לבא זה בזה הא מותר אית בהו אסורים בממזרת ואית בהו מותרים בממזרת כגון גר אלא מעיקרא פריך והרי אלמנה כו' ובתר הכי קאמר ותו הא מותר אסור כו' כלומר דלא תימא דקו' דהרי אלמנה לכ"ג ל"ק דאיכא למימר דמתניתין ה"ק כל האסורים אית בהו מותרים ואית בהו אסורים וא"כ דייקינן מינה הא מותר לעולם אסור ואהא פריך ותו כו' נמצא דכולה חדא קו' היא את"ד יע"ש וא"כ לפי דבריו נתיישבה שפיר קו' הרב ע"י ז"ל דרב נתן בר הושעיא משום קו' קמייתא דהרי אלמנה לכ"ג הוא דנייד לאוקומא דה"ק כל שכהן אסור לישא בתו כו' דמהשתא ל"ק ליה מאלמנה לכ"ג וממילא נמי ניחא קו' דהא מותר אסור דאיכא למימר דה"ק כל שבתו אסורה לכהן לעולם מותרים זה בזה הא כל שבתו מותר אית בהו אסורים ואית בהו מותרין והיינו דפריך ליה תלמודא והרי ישראל כו' ותו הא מותר אסור וסיומא דקו' קמייתא הוא כקו' דמעיקרא ודוק עוד בענין זה ראיתי לעמוד אמ"ש התוס' פ' עשרה יוחסין דף ע"ה ד"ה ור' ישמעאל וז"ל וצ"ל דהיינו מחששא דילמא ממזר בן ישראלית ישא כותית שהיא גויה גמורה כו' ובתוס' רי"ד כתב וז"ל ק"ל כיון דאמרינן גרי אריות הם מאי נפ"מ כו' אי מתחתן ממזר דידהו בגוים והילכך צריך לפרש דהאי דאסרינן ליה כגון אם פירשו מדרכי הגוים ורוצים להתגייר א"נ י"ל אותו הדור היו גרי אריות אבל אחרי כן נתגיירו וחזרו להיות כישראל כו' יע"ש ויש לדקדק עליו במ"ש דמאי נפקא מינה אי מתחתן ממזר דידהו בגוים ומאי קו' הא כיון דס"ל דגוי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר א"כ הו"ל ישראל ממזר ואסור בגויה כמ"ש התוס' וכ"כ בתוספ' רי"ד בעצמו ס"פ האומר דלא תתחתן בישראל כתיב ואפילו ממזרים הוזהרו בו ויש ליישב דס"ל דכיון דטעמא דלא תתחתן משום הסרת בנו הוא כדכתיב כי יסיר את בנך כו' ה"ט ליתיה אלא בישראל גמור שאביו ואמו מישראל אבל גבי כותי הבא על ב"י אע"ג דהולד חשיב כישראל ממזר אפי"ה מותר לישא גויה דלא שייך טעמא דכי יסיר דבלא"ה הוא מוסר ועומד שהרי נטמע בין הכותיים ומסתמא הוא למוד בדרכי אביו מיהו מ"ש דצ"ל דמאי דאסרינן ליה כגון אם פי' כו' וא"נ דאותו הדור דוקא היו גרי אריות ק"ט דאכתי מאי נפ"מ הא קי"ל דגר מותר בממזרת וכבר ראיתי להריטב"א ז"ל שם שתב כפירוש תוספות רי"ד משם י"מ וכתב דר"א כר"י ס"ל דגר אסור בממזרת יע"ש אכן לדברי תוס' רי"ד ק"ט שהרי לעיל מזה סמוך ונראה כתב וז"ל ר"א אומר ספיקן בספיקן אסור נראה שאנו צריכים לומר דס"ל לר"א דקהל גרים לא איקרי קהל שאם לא כן במי יתחתנו הספקות וצ"ע:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה