סימן א - השלבים בטהרה · שלב ד' - הרחקות
סעיף 1: התנהגות הבעל והאשה בימי טומאת הנדה
אסור נדה מהתורה הנו חמור וענשו כרת. מרגע שראתה דם-וסת הנה טמאה, וצריכה להמתין שיפסיק דמה, תעשה ''הפסק בטהרה'', תספר ''7 ימים נקיים'', תטבול במקוה, ורק אחר-כך תהיה טהורה לבעלה.
מלבד אסור של יחסי אישות, שנאמר: ''ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה'', יש אסור כל קרבה אחרת, כמו: לישון במטה אחת אפילו בבגדים, נשוק, חבוק, נגיעה, מסירה מיד ליד וכדומה.
א) דבור
לא ישחק ולא יקל ראש עם אשתו נדה, ולא ירבה עמה בדברים בטלים, כדי שלא יבואו להרגל עברה. אבל מותר לדבר אתה בדברי משא ומתן, צרכי הבית ודברים הנחוצים בנחת ובנעימות.
ב) נגיעה
מותר להתיחד עמה בחדר אחד או בבית אחד.
מותר לשלח לה מתנות תכשיטים או פרחים.
אסור לנגוע בה אפילו באצבע קטנה, וימנע לנגוע גם בבגדים שעליה.
לא ימסר לה ולא יקבל מידה שום חפץ, אלא יניח לפניה ותקח לבד.
מותר לעזר לה להרים עגלת תינוק כבדה, שאינה יכולה להרימה לבד, ויזהר שלא יגע בה. וכל זה כאשר אי אפשר להסתיע באחרים.
במדה וצריך, מותר לזרק חפץ מידו לידה. ובלבד שלא יהיה דרך שחוק והתול.
ג) אכילה
אם אוכלים לבדם יחד על שלחן אחד, יעשו הכר ושנוי, כגון: לשים על השלחן חפץ מסים ביניהם, או כל אחד יאכל על מפה נפרדת, או ישבו ברחוק גדול ביניהם. אם יש אתם אנשים נוספים מותר בלי שנוי.
לא יאכלו מצלחת אחת או קערה אחת משתפת גם כשיש אנשים אחרים עמהם.
כאשר כל אחד נוטל מקערה משתפת לצלחתו, ואחר-כך אוכל מהצלחת, מותר ואינו נחשב אכילה מקערה אחת משתפת.
אסור לשתות משירי כוס שלה בפניה, אבל שלא בפניה מותר. ומותר להעביר את שירי המשקה לכוס אחרת ולשתות בפניה, ואין בזה אסור משום חבה. ולאשה מותר לשתות משירי כוסו של בעלה בפניו.
אין אסור לאכל משירי מאכל שאכלה אשתו, אפילו בפניה, וכן לאשה מותר לאכל משירי מאכל של בעלה בפניו.
ד) שכיבה במטה.
אסור לבעל לשכב או לשבת על מטת אשתו נדה, גם כשאינה שוכבת במטתה, וגם כשאינה נמצאת בחדר, אבל לשבת על כסא המיוחד לה מותר, אפילו בפניה.
ספה או מטה שאינה מיחדת רק לאשה בלבד, מותר לבעל לשכב עליה אפילו בפניה.
מותר לאשה נדה לשכב על מטת בעלה שלא בפניו.
אסור לבעל לכסות את אשתו בשמיכה, אפילו כשהיא ישנה, אלא יעיר אותה ותתכסה לבד.
אסור לישון במטה אחת, אפילו היא רחבה מאד, ואינם נוגעים זה בזה, גם אם הם בבגדיהם, ואפילו יש חפץ שמפסיק ביניהם אסור.
יש לישון בשתי מטות נפרדות עם שמיכות נפרדות, ולהשאיר ביניהן רוח כך שגם השמיכות לא יגעו זו בזו.
כאשר אחד מבני הזוג שוכב במטה והשני לא נמצא, אין אסור אם המטות נוגעות זו בזו.
ה) ישיבה יחד.
מותר לבעל ולאשתו נדה לשבת על ספסל אחד, אפילו שאינו קבוע ומתנדנד, ובלבד שלא יגעו זה בזו או זה בלבושה של זו.
מותר לבעל ולאשתו לנסע במכונית או עגלה או ספינה, אפילו לטיול, ולשבת זה ליד זו, גם כשהם נוסעים לבדם. ויזהרו לא לגעת זה בזו ולא זה בלבושה של זו, וטוב לשים חפץ ביניהם.
ו) ראיה, שמיעה וריח.
מותר לבעל להסתכל באשתו נדה בבגדי צבעונים ותכשיטים שעליה, בפניה ובמקומות הגלויים שבה, אפילו שנהנה מראיתו. אבל לא יסתכל דרך הנאה במקומות הצנועים שבה, שדרכה לכסות אותם, כמו: רגליה, זרועותיה מהמרפק ומעלה, ובשאר חלקי-גופה, שרגילה לכסותם.
מותר לשמוע קול אשתו כאשר שרה, וכן לשיר יחד אתה זמירות שבת.
טוב להמנע מלהריח בכוונה מבושם ששמה על עצמה.
מותר לבעל להיות נוכח בחדר הלדה, כדי להשגיח ולעודד את אשתו בלי לגעת בה אבל אסור להסתכל באותו מקום בעת יציאת הולד.
טוב שתייחד לה בגדים לימי נדתה, ואפילו הם בגדים נאים. ודי בבגד אחד, כמו חולצות או חצאיות וכדומה.
מותר לאשה להתקשט גם בימי נדותה, כדי שלא תתגנה על בעלה.
ז) תורה ותפלה.
חייבת האשה להתפלל ולברך כמו בשאר הימים בשם ומלכות, וכן ללמד ולעסוק בדברי תורה כרגיל, ומותרת לנגוע בספרי הקדש.
מותר לאשה נדה להכנס לבית-הכנסת לעזרת נשים, וכן להתפלל ליד הכותל המערבי בירושלים, ולנגוע ולנשק את אבני הכותל.
כאשר שמה צמר גפן באותו מקום, ונתמלא דם, ויש בו ריח לא טוב, אסור להתפלל או ללמד דברי תורה עד שתסירנו. אבל טמפון שספוג דם, ובלוע בגופה והדם לא יצא החוצה ואין ריח, מותר.
ח) מלאכות הבית.
עושה את כל המלאכות כרגיל: בשול, אפיה, צרכי הבית, עריכת השלחן, הגשת מאכלים ומשקים לשלחן.
אסור לאשה נדה למזג לבעלה את כוס היין במים בפניו, אבל יכולה למזג לו לכוס את כל המשקים: מיץ, קפה, תה, יין מבקבוק וכו'.
אסור לבעל לשלח לאשתו נדה כוס יין, גם כשנמצאת בחדר אחר, וגם כוס של ברכה לא ישלח לה כשהוא מיחד לה. אבל כוס קדוש, וכן כוס של ברכה שהוא ובני ביתו שותים ממנה, מותר לה לשתות ממנה.
אסור לה לצקת מים על בעלה לרחץ פניו ידיו ורגליו, וכן אסור לבעל לצקת מים עליה.
אסור לה להציע את מטת בעלה בפניו, אבל שלא בפניו מותר. והאסור הוא להציע דוקא סדינים וכסויי המטה לפני שהולך לשכב עליה, שזה דרך חבה. וגם לבעל אסור להציע מטת אשתו נדה.
מותר להציע כרים וכסתות במטת בעלה בפניו, שזה טרח ואין בזה משום חבה. ולאחר שקמים מהשנה, מותר לה להציע את הסדינים, ומכסה-המטה של בעלה, כדי שהבית יהיה מסדר ונאה, אפילו בפניו.
ט) במקום חולי.
כאשר הבעל חולה תשוש-כח, ורתוק למטה, אפילו חולי שאין בו סכנה, אם אין משהו אחר שיסעד אותו בחליו מלבד אשתו, שהיא נדה. מותר לה לעזר לו, לסומכו, להקימו, להשכיבו, להאכילו ולהשקותו, להלבישו ולהנעילו, וכן להושיט מידה לידו, אבל על ידי חציצת-בגד, מבלי לגעת בבשרו. כשאין בררה מותר גם לגעת בבשרו. ואם זה חולי של סכנה, ואין משהו אחר, מותר לסיע לו בכל, וגם לגעת בבשרו אם צריך.
כאשר אשה חולה, והיא נדה, אסור לבעל לסעד אותה בחוליה, שמא יתגבר עליו יצרו. וצריך לשכר אחות, שתסייע לאשתו החולה. אם אין מי שיסעד אותה מלבד בעלה, רשאי למסר מידו לידה על-ידי חציצת בגד, מבלי לגעת בבשרה, וכן לסיע בהנעלה וחליצת מנעלים, אבל יש להחמיר שלא להשכיבה ולהקימה, כיון שיש בזה נגיעה ממש. ואם זה חולי של סכנה, ואין משהו אחר, מותר לסיע לה בכל דבר שצריכה.
אשה שצריכה להבדק, תעדיף מטעמי צניעות להבדק אצל רופאה, אפילו שהרופאה בשכר, ויש רופא גבר בחנם. וכשאין בררה תבדק אצל רופא, ויהיה בעלה עמה, ותשמר על כללי הצניעות.
שלב ה' - הכנות לטבילה במקוה.
אמבטיה אינה מקוה!!!
צריכה לטבול במקוה כשר על-פי ההלכה, העומד בפקוח של רבנות מוסמכת.
סעיף 1: הכנות לטבילה במקוה
מכללי הצניעות, שתסתיר האשה זמן טבילתה מאחרים בין גברים ובין נשים, חוץ מבעלה, באופן שלא ירגישו בה בני אדם בין בהליכתה למקוה ובין בחזרתה משם.
ההכנות לטבילה במקוה כוללות ארבעה שלבים:
א) הסרת דברים חוצצים.
ב) חפיפת שער וסרוקו.
ג) רחיצת הגוף.
ד) בדיקה ועיון בכל חלקי הגוף.
כל אשה תעשה את ההכנות לטבילה סמוך לזמן הטבילה בנחת ובמתינות. תתחיל בהן מבעוד יום, ותעסוק בהן כשעה עד חשיכה, כדי שתגיע מוכנה כראוי לטבילה.
כאשר יש חשש, שבבית הטבילה תאלץ להזדרז בהכנות, בגלל שיש נשים אחרות הממתינות בתור, עדיף שתעשה את ההכנות בביתה בנחת.
סעיף 2: ארבעה שלבי ההכנה לטבילה
א) הסרת דברים חוצצים.
תסיר מעליה את כל התכשיטים: טבעות, עגילים, צמידים, שרשראות, סכות ראש, סכות נוי, גומיות או סרטים שקושרת בשערה. כמו-כן תסיר: עדשות מגע שאינן קבועות, שנים תותבות נשלפות, וכל דבר שנמצא עליה ונתן להסירו.
תנקה היטב את גופה. מהלכלוך שהצטבר במקום שבו היו התכשיטים, ובמקומות אחרים בגופה, כגון: באף, בזויות העינים, באזנים, בין אצבעות הידים והרגלים, ובשאר חלקי-הגוף.
תגזז צפרני ידיה ורגליה עד מקום חבורן עם בשר-האצבעות, ותנקה שם. רצוי לגלח את שער בית השחי ושער-הרגלים, ויש נוהגות להסיר את שער-הערוה.
יש להסיר את האפור מהפנים, השפתים, העינים והצפרנים. אם טבלה עם אפור שלם, צפרנים נקיות עם לק שלם או צפרנים מדבקות או ריסים מדבקים שלמים, בדיעבד אינם מהוים חציצה, אבל טבלה עם איפור שנפגם, ריסים, צפרנים ולקה חלקיים, הרי הם מהוים חציצה, וצריכה לטבול שוב.
במקרים שיש בגופה תפרים, גבס, תחבושות מתדבקות לזמן ארך או לזמן קצר, מה שנתן להוריד מעליה תסיר לפני הטבילה, ואם לא נתן להסירם, תשאל חכם כיצד לנהג.
תנקה ותצחצח שניה היטב, ואם יש שיורי מאכל התקועים בין השינים, תסירם על-ידי קיסם או חוט דנטלי, רק תזהר שלא ישארו חלקי-חוט קרוע או שביבי קיסם בין השינים.
ב) חפיפת שער וסרוקו.
תחפף ראשה במים חמים, כיון שמים קרים מסבכין את השער. ובעוד שערה לח תסרק שערותיה היטב במסרק או במברשת שער, להפרידן למנע קשרים והתדבקות.
טוב להשתמש בשמפו ובסבון המרככים ומפרידים את השער, ומקלים על הסרוק.
אשה שיש בראשה קשקשים, תסיר אותם בעזרת תכשירים עוד קדם לכן, ותנקה עד כמה שאפשר, והנותרים אינם חוצצים.
צבע שצובעות בו נשים את שערן אינו חוצץ. אם שרשי השער אינם צבועים אזי טוב שתשלים את הצבע גם שם, או שתסיר את הצבע לגמרי. ובדיעבד אם קשה לה הדבר יש להקל.
יש להסיר כנים ובצי כנים עד כמה שאפשר והנותר אינו חוצץ.
שערות שנדבקו בפצע שבראש מחמת דם או תרופה על הפצע, יש לשטף ולהפריד השערות.
קשר בכל שערה בודדת מהוה חציצה. אולם, שתי שערות ויותר הקשורות יחד בקשר אחד אינן מהוות חציצה, וטוב להפרידן.
ג) רחיצת הגוף.
צריכה לרחץ ולשפשף היטב כל גופה, ולנקותו מכל הצטברות של לכלוך, משחות, שאריות אפור, צבעים ומלמולי זעה.
יש לשטף היטב במים חמים את ''בית הקמטים'', שהם קפלי הבשר והעור שבגוף, כמו: בית השחי, מפסעה, תחת הדדים ובפטמות, בין אצבעות הרגלים והידים, הטבור, אחורי האזנים. וכן את מקומות ''בית הסתרים'', שהם החללים שבגוף, כמו: אזנים, נחירי האף, הפה, מקומות הצנועים שבגוף, כדי להסיר שירי לכלוך, לחות, צואה, צמר גפן וניר טואלט שהצטברו שם.
ד) בדיקה ועיון בכל חלקי הגוף.
בסיום החפיפה והרחיצה, חיבת האשה לבדק עצמה היטב בראיה ובמישוש בכל חלקי גופה, לודא שלא נותר עליה שום דבר חוצץ.
תבדק עצמה אם צריכה להתפנות לשרותים, ולא תתאפק. ובדיעבד אם היתה צריכה להתפנות וטבלה אינו מעכב.
תעזר במראה, ואחר כך בבלנית במקוה, לבדק שלא נותר עליה שום דבר שחוצץ.
סעיף 3: רשימת חפצים שיש להביא למקוה.
* מגבת.
* סבון.
* ספוג רחצה.
* שמפו ומרכך שער.
* מסרק רגיל ומסרק סמיך.
* מברשת ומשחת שנים, קיסמי שנים וחוט דנטלי.
* מספרים ומברשת לצפרנים.
* מקלוני צמר גפן לאזנים.
* אצטון וצמר גפן להסרת לכה.
* לבנים נקיים.
סעיף 4: הטבילה בזמנים השונים.
א) בימי החול .
זמן הטבילה הוא בסוף היום השביעי ל ''7 ימים נקיים'' לאחר צאת הכוכבים שזה עשרים דקות אחר שקיעת החמה. לדוגמא: אם ההפסק בטהרה נעשה ביום שני לפני שקיעת החמה, הרי הטבילה תהיה בלילה, במוצאי יום שני בשבוע שאחריו.
יש לקים את מצות הטבילה בזמנה. ובמיֻחד ביום הטבילה צריך להרבות אהבה ואחוה, ולהמנע מכל מחלקת שעלולה לגרר לריב ומדנים בין בני הזוג.
אם אי אפשר לטבול בלילה בגלל סכנה, חשש להתקררות ולמחלה, או שיתגלה זמן טבילתה לשכניה או לבניה, אין להקדים את הטבילה ליום השביעי ביום. אבל יכולה לטבול ביום השמיני ביום ולא תתראה ולא תתייחד עם בעלה לפני חשכה.
ב) בליל שבת או בליל-יום-טוב.
תעשה את ההכנות לטבילה ביום ששי מבעוד יום, ותסיים אותן לפני שקיעת החמה.
במקוה שהמים בו חמים או פושרים, צריכה לטבל דוקא בזמן של בין השמשות של ליל שבת, שהוא תוך 13 דקות זמניות לאחר שקיעת החמה (בימי החרף שהיום קצר הן רק 11 דקות שעון).
אם לא טבלה בזמן של בין השמשות של ליל שבת, רשאית לטבול גם לאחר מכן, ולא תדחה את הטבילה ליום אחר.
תזהר לא לחלל שבת. לכן, אסור להסתרק, ויש לנגב השער בעדינות ולא בחזקה, כדי שלא לעבר על אסור סחיטה.
ג) במוצאי-שבת או במוצאי-יום-טוב.
תתחיל את ההכנות לטבילה רק אחר צאת השבת, ולאחר מכן תטבול. את הבדיקות תעשה ביום שבת כרגיל.
ד) בליל יום הכפורים או בליל תשעה-באב.
אין לטבול בליל יום הכפורים ובליל תשעה באב, כיון שתשמיש המטה אסור. לכן תדחה את טבילתה למחרת בלילה, שהוא מוצאי-הצום. בשאר צומות וימים טובים מותר לטבול כרגיל.
כאשר חל ליל תשעה באב בשבת, הצום נדחה ליום ראשון. לכן מותרת לטבול כרגיל, כיון שתשמיש המטה מותר בשבת זו.
ה) הנהגות בימי אבלות.
אשה הנמצאת בשבעת ימי אבלה, לא תטבול, כיון שאבל אסור ברחיצה ובתשמיש המטה.
כאשר הבעל נמצא בשבעת ימי אבלו, מותרת לטבול, כדי שתוכל לסיע ולהושיט לו דברים, אבל הבעל אסור בתשמיש המטה.