אור ברסלב
שער הזהב לטהרה סימן א - השלבים בטהרה

שער הזהב לטהרה

סימן א - השלבים בטהרה

שלב א' - ימי הראיה

סעיף 1: ימי הנדות

נדה היא אשה שיצא דם מרחמה, ומאותו זמן והלאה הנה נדה. כדי להטהר עליה להמתין 4 ימים עד שתהיה נקיה לגמרי מדם ומפליטת זרע שברחמה, ואם ממשיכה לראות דם לאחר 4 ימים, תמתין עד שתהיה נקיה לגמרי. ולאחר מכן עליה לעשות:

א) הפסק בטהרה.

ב) לספר 7 ימים נקיים.

ג) לטבול במקוה טהרה.

רק לאחר הטבילה במקוה טהרה היא טהורה לבעלה.

אשה כל זמן שלא טבלה במקוה טהרה כדין, הנה נדה גמורה, גם אם אינה רואה דם, והבא עליה חיב כרת. כמו כן צריכה היא לשמר על כל דיני הרחקות שיבארו בהמשך (פרק ראשון שלב ד')

אם הרגישה ביציאת הדם מרחמה, הרי היא נדה מהתורה, אפילו רואה טפת דם קטנה ביותר, גם אם סבת הראיה היא בגלל סיבה, כמו: קפיצה, התרגשות פתאומית, חימוד מחמת שראתה חיה או עוף שמתעסקים זה עם זה וכו'.

ראתה כתם על גופה או על בגדה או על הסדין, ולא הרגישה ביציאתו מרחמה, הרי היא טמאה נדה מדרבנן וזאת כאשר הכתם גדול מעט מכגריס (גדול משטח עגול בקטר 2 ס''מ).

סעיף 2: סוגי הראיות הגורמות טמאת נדה.

א) הרגישה שנפתח רחמה ובדקה ומצאה דם, טמאה מהתורה.

ב) הרגישה רעד וזעזוע בגופה, ומצאה אחר כך דם, טמאה מהתורה.

ג) הרגישה זיבת דבר לח באותו מקום, ומצאה דם, טמאה מדרבנן.

ד) הכניסה עד הבדיקה בעמק באותו מקום, ומצאה עליו דם, ספק טמאה מהתורה.

ה) קנחה עצמה בעד הבדיקה מבחוץ באותו מקום, ומצאה עליו דם, טמאה מדרבנן. (על פי תנאי טמאת כתם ).

ו) מצאה כתם על גופה, בגדה או הסדין, ולא הרגישה ביציאתו, טמאה מדרבנן. (על פי תנאי טמאת כתם) הנה למעשה חייבת כל אשה לנהוג בכל הדינים והרחקות, בין אם היא טמאה מהתורה ובין מדרבנן. אלא לפעמים כשיש ספיקות, יש הבדל ביניהם, ודוקא על פי הוראת חכם.

שלב ב' - הפסק בטהרה.

סעיף 1: הלכות הפסק בטהרה

ביום שהפסיקה לראות דם, לפני שקיעת השמש, צריכה לעשות בדיקה הנקראת ''הפסק בטהרה''.

הזמן המתאים לבדיקה הוא משעתים וחצי לפני שקיעת החמה (זמן מנחה קטנה) ועד שקיעת החמה. וטוב לעשות את בדיקת ''הפסק בטהרה'' בתוך חצי שעה קדם שקיעת החמה.

במקרים מיחדים נתן לעשות את בדיקת ''הפסק בטהרה'' בשאר שעות היום. אבל לכתחלה יש להקפיד שיהיה סמוך לשקיעת החמה.

אם עשתה בדיקת ''הפסק בטהרה'' בבקר, צריכה לחזר ולעשות שוב בדיקה לפני שקיעת החמה. ואם עבר היום ולא חזרה לבדק שוב, מועילה בדיעבד הבדיקה שעשתה בבקר.

אשה שמשך זמן ראית הדם אצלה קצר, מ - 4 ימים, או שנטמאה מחמת כתם, עושה ''הפסק בטהרה'' ביום הרביעי סמוך לשקיעת החמה. ואם רוצה לעשות ''הפסק בטהרה'' מיד כשמפסיקה לראות דם, יכולה לקנח עצמה באותו מקום בעמק יפה יפה, בעזרת מוך או בגד רך, כדי להפליט את הזרע. או תשטף עצמה בפנים באותו מקום במים חמים או תשב באמבטיה מלאה מים חמים. וטוב שתעשה את שניהם, קנוח בבגד ושטיפה במים חמים. ולאחר-מכן תעשה בדיקת ''הפסק בטהרה''.

אם עברו 4 ימים מיום ששמשה עם בעלה עד היום שרוצה לספר ''7 ימים נקיים'', ביום שמפסיקה לראות דם יכולה לעשות בדיקת ''הפסק בטהרה'', ואינה צריכה לשבת באמבטית מים חמים או לעשות שטיפה פנימית במים חמים וקנוח, כיון שאין זרע ברחמה שצריך להפליטו.

בלא בדיקת ''הפסק בטהרה'', אין האשה יכולה להתחיל לספר ''7 ימים נקיים''.

אם נמצא דם על עד הבדיקה של ''הפסק בטהרה'', יכולה האשה לשטף את אותו מקום היטב ולנגב, להמתין מספר דקות (3 עד 5 דקות), לקחת עד בדיקה אחר נקי, ולעשות בדיקה נוספת. וכן שוב ושוב עד שתמצא שעד הבדיקה יוצא נקי, וזאת עד שקיעת החמה.

כאשר עד הבדיקה מכאיב לה, מותר ללחלח אותו במים לפני הבדיקה.

בשעת הדחק אם אין לה בד לבן לבדיקת ''הפסק בטהרה'' יכולה בדיעבד להשתמש בבד צבעוני בכל צבע מלבד הצבעים אדם ושחר, ובלבד שתעיין בו היטב אחר הבדיקה, לראות שאין עליו רשם אדמימות כלל.

אשה שארע לה ששכחה לעשות בדיקת ''הפסק בטהרה'' לפני שקיעת החמה, תעשה בדיקה זו מיד בזמן של בין השמשות, שהוא תוך 13 דקות זמניות מזמן שקיעת החמה, (בימי החרף שהיום קצר הן רק 11 דקות שעון), ובדיקה זו מועילה לה בדיעבד. ותזהר להבא לעשות את בדיקת ''הפסק בטהרה'' עד שקיעת החמה.

סעיף 2: אופן בדיקת ''הפסק בטהרה''.

א) תרחץ כל גופה או לפחות באותו מקום וסביבו יפה יפה.

ב) תכרך על אצבעה בד לבן נקי רך וסופג הנקרא ''עד בדיקה'', תכניס אותו פנימה באותו מקום עמק ככל האפשר, ותסובב אצבעה תוך שנוגעת בדפנות סביב.

ג) בזמן הבדיקה טוב לעמד כאשר רגל אחת על הרצפה, ורגל שניה על כסא או שרפרף.

ד) עד הבדיקה העשוי מבד לבן רך, נקי וסופג, צריך להיות בדוק שאין עליו שום כתם, וטוב שיהיה בגודל של בערך 8 ס''מ על 8 ס''מ. ואם נח לה תשתמש בעד בגודל אחר, ובלבד שתבדק עצמה היטב.

סעיף 3: ''מוך דחוק''

לעולם נכון שתעשה לכתחלה לאחר בדיקת ''הפסק בטהרה'', בדיקה נוספת הנקראת ''מוך דחוק''. ובדיקה זו מוציאה מידי כל ספק.

לאחר שעד הבדיקה של ''הפסק בטהרה'' יצא נקי, מעט לפני שקיעת החמה, יש להכניס באותו מקום, בד אחר כמו זה של ה''הפסק בטהרה'' או צמר גפן נקי, שיהיה בפנים כל זמן בין השמשות עד מעט לאחר צאת הכוכבים. דהיינו, זמן של כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה.

אשה שמוך דחוק גורם לה שריטות כאבים והוצאת דם באותו מקום, רשאית לעשות ''הפסק בטהרה'' בלבד, בלא ''מוך דחוק''. אבל תבדק עצמה בפנים היטב בעד הבדיקה מעט לפני שקיעת החמה.

כאשר האשה נמצאת מחוץ לביתה, טוב שתחזיק בתיק מספר ''עדי בדיקה'' כדי שתוכל לבדק עצמה, ולא תהיה דחיה בשלבי טהרתה.

שלב ג' - ספירת 7 ימים נקיים

סעיף 1: הלכות ספירת 7 ימים נקיים

תחלת ספירת ''7 ימים נקיים'' היא למחרת היום בו עשתה ''הפסק בטהרה. עליה לספר 7 ימים שלמים ורצופים.

מיד לאחר בדיקת ''הפסק בטהרה'' תלבש בגדים נקיים ובדוקים עד סוף ''7 ימים נקיים''. מנהג טוב שהבגדים הסמוכים לבשרה יהיו לבנים ונקיים, וכן תציע את מטתה בסדינים לבנים נקיים.

אשה שעלולה לראות כתמים היוצאים מגופה בלא הרגשה, תלבש בגדים צבעוניים נקיים, כדי להציל עצמה מטמאת כתם. (פרוט דיני כתמים פרק שני סימן ד')

במשך ''7 ימים נקיים'' תעשה כל יום 2 בדיקות, אחת בבקר ואחת אחר-הצהרים לפני שקיעת החמה.

אם בדקה רק פעם אחת ביום הראשון ופעם שניה ביום השביעי ובשאר הימים לא בדקה, בדיעבד רשאית לטבול ולהטהר, כיון שהמינימום ההכרחי הוא בדיקה אחת ביום הראשון ואחת ביום השביעי. (בנוסף על בדיקת ''הפסק בטהרה'' המובא בשלב ב' סעיף 1)

אשה נדה מחמת שראתה דם בהרגשה, שהחסירה ב''7 ימים נקיים'' אחת משתי הבדיקות החיוניות הללו, ובדקה רק פעם אחת ביום הראשון או רק פעם אחת ביום השביעי, חיבת לחזר ולספר מחדש ''7 ימים נקיים''.

אשה הטמאה טמאת כתם בלא הרגשה, ועשתה הפסק בטהרה, וב''7 ימים נקיים'' בדקה עצמה רק פעם אחת ביום הראשון או רק פעם אחת ביום השביעי, בדיעבד רשאית לטבול ולהטהר. וטוב שתשאל חכם.

אם הבדיקות גורמות לה שריטות וכאבים המביאים לדמום, רשאית לכתחלה לבדק רק שתי בדיקות אלו, פעם ביום הראשון ופעם ביום השביעי.

אשה שעשתה בדיקת ''מוך דחוק'' כל זמן בין השמשות לאחר בדיקת ''הפסק בטהרה'', ושכחה לבדק ביום הראשון ובדקה רק ביום השביעי, המוך הדחוק נחשב כבדיקה ביום הראשון. ולכן נחשב שבדקה פעם ביום הראשון ופעם ביום השביעי, ובדיעבד יכולה לטבול ולהטהר.

אם שכחה לעשות בדיקה לפני שקיעת החמה ביום הראשון או ביום השביעי של ''7 ימים נקיים'', (לא בדיקת ''הפסק בטהרה'' ו''מוך דחוק'' שדינם מבאר לעיל בשלב ב' סוף סעיף 1) יכולה לבדק עצמה בזמן בין השמשות. ויכולה אפלו לבדק עצמה עד שעה אחרי שקיעת החמה, שהוא זמן בין השמשות לרבנו תם. ותזהר להבא לעשות את כל הבדיקות לפני שקיעת החמה.

אשה שלא בדקה עצמה ביום הראשון, והבדיקה היתה באחד מהימים הבאים של ''7 ימים נקיים'', אותו היום שבדקה בו נחשב כיום הראשון, וממנו תתחיל לספר ''7 ימים נקיים''. ואם עשתה בדיקת ''מוך דחוק'' כל זמן בין השמשות לאחר בדיקת ''הפסק בטהרה'' ולא בדקה עצמה ביום הראשון, נחשב לה כאלו בדקה ביום הראשון, ויכולה להתחיל לספר ''7 ימים נקיים'' מהיום הראשון.

במשך ''7 ימים נקיים'' דינה של האשה כדין נדה גמורה, וצריכה להקפיד על כל דיני ההרחקות שיפרטו בהמשך (בפרק זה שלב ד'), עד שתטבל ותטהר.

אם ראתה מראה-דם-טמא באחד מ''7 ימים נקיים'', תעשה ''הפסק בטהרה'', ותספר ממחרת ''7 ימים נקיים'' מחדש.

אם ראתה מראה-דם שהוא בספק, ואינה יכולה להראותו לחכם באותו היום, תעשה בדיקת ''הפסק בטהרה'' ובדיקת ''מוך דחוק'' של בין השמשות באותו יום, וכן תמשיך לעשות את בדיקות ''7 ימים נקיים'' כרגיל. וכשתראה לחכם, אם יטהר את המראה, הרי היא ממשיכה בספירת ''7 ימים נקיים'' שהחלה בהם קדם. ואם החכם יטמא את המראה, אזי ה''הפסק בטהרה'' ובדיקת ''מוך דחוק'' החדשים שעשתה עולים לה, ומתחילה לספר ''7 ימים נקיים'' מיד למחרתם.

אשה שלא טבלה בזמן בסיום ספירת ''7 ימים נקיים'' אלא המתינה מספר-ימים נוספים, יכולה לטבול ולהטהר, ואינה צריכה לספר ''7 ימים נקיים'' מחדש.

סעיף 2: הנהגות ביום השביעי לקראת הטבילה.

משך כל היום השביעי עד הטבילה, תמנע מלהתעסק בדברים דביקים, כגון: בצק, דבק, שעוה, משחת נעלים, צבעים ומשחות, כיון שהם מהוים חציצה בטבילה.

תמנע ביום השביעי מלאכול בשר, תירס או כל דבר אחר שעלול להתקע בין השנים ולהוות חציצה בטבילה.

שלב ד' - הרחקות

סעיף 1: התנהגות הבעל והאשה בימי טומאת הנדה

אסור נדה מהתורה הנו חמור וענשו כרת. מרגע שראתה דם-וסת הנה טמאה, וצריכה להמתין שיפסיק דמה, תעשה ''הפסק בטהרה'', תספר ''7 ימים נקיים'', תטבול במקוה, ורק אחר-כך תהיה טהורה לבעלה.

מלבד אסור של יחסי אישות, שנאמר: ''ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה'', יש אסור כל קרבה אחרת, כמו: לישון במטה אחת אפילו בבגדים, נשוק, חבוק, נגיעה, מסירה מיד ליד וכדומה.

א) דבור

לא ישחק ולא יקל ראש עם אשתו נדה, ולא ירבה עמה בדברים בטלים, כדי שלא יבואו להרגל עברה. אבל מותר לדבר אתה בדברי משא ומתן, צרכי הבית ודברים הנחוצים בנחת ובנעימות.

ב) נגיעה

מותר להתיחד עמה בחדר אחד או בבית אחד.

מותר לשלח לה מתנות תכשיטים או פרחים.

אסור לנגוע בה אפילו באצבע קטנה, וימנע לנגוע גם בבגדים שעליה.

לא ימסר לה ולא יקבל מידה שום חפץ, אלא יניח לפניה ותקח לבד.

מותר לעזר לה להרים עגלת תינוק כבדה, שאינה יכולה להרימה לבד, ויזהר שלא יגע בה. וכל זה כאשר אי אפשר להסתיע באחרים.

במדה וצריך, מותר לזרק חפץ מידו לידה. ובלבד שלא יהיה דרך שחוק והתול.

ג) אכילה

אם אוכלים לבדם יחד על שלחן אחד, יעשו הכר ושנוי, כגון: לשים על השלחן חפץ מסים ביניהם, או כל אחד יאכל על מפה נפרדת, או ישבו ברחוק גדול ביניהם. אם יש אתם אנשים נוספים מותר בלי שנוי.

לא יאכלו מצלחת אחת או קערה אחת משתפת גם כשיש אנשים אחרים עמהם.

כאשר כל אחד נוטל מקערה משתפת לצלחתו, ואחר-כך אוכל מהצלחת, מותר ואינו נחשב אכילה מקערה אחת משתפת.

אסור לשתות משירי כוס שלה בפניה, אבל שלא בפניה מותר. ומותר להעביר את שירי המשקה לכוס אחרת ולשתות בפניה, ואין בזה אסור משום חבה. ולאשה מותר לשתות משירי כוסו של בעלה בפניו.

אין אסור לאכל משירי מאכל שאכלה אשתו, אפילו בפניה, וכן לאשה מותר לאכל משירי מאכל של בעלה בפניו.

ד) שכיבה במטה.

אסור לבעל לשכב או לשבת על מטת אשתו נדה, גם כשאינה שוכבת במטתה, וגם כשאינה נמצאת בחדר, אבל לשבת על כסא המיוחד לה מותר, אפילו בפניה.

ספה או מטה שאינה מיחדת רק לאשה בלבד, מותר לבעל לשכב עליה אפילו בפניה.

מותר לאשה נדה לשכב על מטת בעלה שלא בפניו.

אסור לבעל לכסות את אשתו בשמיכה, אפילו כשהיא ישנה, אלא יעיר אותה ותתכסה לבד.

אסור לישון במטה אחת, אפילו היא רחבה מאד, ואינם נוגעים זה בזה, גם אם הם בבגדיהם, ואפילו יש חפץ שמפסיק ביניהם אסור.

יש לישון בשתי מטות נפרדות עם שמיכות נפרדות, ולהשאיר ביניהן רוח כך שגם השמיכות לא יגעו זו בזו.

כאשר אחד מבני הזוג שוכב במטה והשני לא נמצא, אין אסור אם המטות נוגעות זו בזו.

ה) ישיבה יחד.

מותר לבעל ולאשתו נדה לשבת על ספסל אחד, אפילו שאינו קבוע ומתנדנד, ובלבד שלא יגעו זה בזו או זה בלבושה של זו.

מותר לבעל ולאשתו לנסע במכונית או עגלה או ספינה, אפילו לטיול, ולשבת זה ליד זו, גם כשהם נוסעים לבדם. ויזהרו לא לגעת זה בזו ולא זה בלבושה של זו, וטוב לשים חפץ ביניהם.

ו) ראיה, שמיעה וריח.

מותר לבעל להסתכל באשתו נדה בבגדי צבעונים ותכשיטים שעליה, בפניה ובמקומות הגלויים שבה, אפילו שנהנה מראיתו. אבל לא יסתכל דרך הנאה במקומות הצנועים שבה, שדרכה לכסות אותם, כמו: רגליה, זרועותיה מהמרפק ומעלה, ובשאר חלקי-גופה, שרגילה לכסותם.

מותר לשמוע קול אשתו כאשר שרה, וכן לשיר יחד אתה זמירות שבת.

טוב להמנע מלהריח בכוונה מבושם ששמה על עצמה.

מותר לבעל להיות נוכח בחדר הלדה, כדי להשגיח ולעודד את אשתו בלי לגעת בה אבל אסור להסתכל באותו מקום בעת יציאת הולד.

טוב שתייחד לה בגדים לימי נדתה, ואפילו הם בגדים נאים. ודי בבגד אחד, כמו חולצות או חצאיות וכדומה.

מותר לאשה להתקשט גם בימי נדותה, כדי שלא תתגנה על בעלה.

ז) תורה ותפלה.

חייבת האשה להתפלל ולברך כמו בשאר הימים בשם ומלכות, וכן ללמד ולעסוק בדברי תורה כרגיל, ומותרת לנגוע בספרי הקדש.

מותר לאשה נדה להכנס לבית-הכנסת לעזרת נשים, וכן להתפלל ליד הכותל המערבי בירושלים, ולנגוע ולנשק את אבני הכותל.

כאשר שמה צמר גפן באותו מקום, ונתמלא דם, ויש בו ריח לא טוב, אסור להתפלל או ללמד דברי תורה עד שתסירנו. אבל טמפון שספוג דם, ובלוע בגופה והדם לא יצא החוצה ואין ריח, מותר.

ח) מלאכות הבית.

עושה את כל המלאכות כרגיל: בשול, אפיה, צרכי הבית, עריכת השלחן, הגשת מאכלים ומשקים לשלחן.

אסור לאשה נדה למזג לבעלה את כוס היין במים בפניו, אבל יכולה למזג לו לכוס את כל המשקים: מיץ, קפה, תה, יין מבקבוק וכו'.

אסור לבעל לשלח לאשתו נדה כוס יין, גם כשנמצאת בחדר אחר, וגם כוס של ברכה לא ישלח לה כשהוא מיחד לה. אבל כוס קדוש, וכן כוס של ברכה שהוא ובני ביתו שותים ממנה, מותר לה לשתות ממנה.

אסור לה לצקת מים על בעלה לרחץ פניו ידיו ורגליו, וכן אסור לבעל לצקת מים עליה.

אסור לה להציע את מטת בעלה בפניו, אבל שלא בפניו מותר. והאסור הוא להציע דוקא סדינים וכסויי המטה לפני שהולך לשכב עליה, שזה דרך חבה. וגם לבעל אסור להציע מטת אשתו נדה.

מותר להציע כרים וכסתות במטת בעלה בפניו, שזה טרח ואין בזה משום חבה. ולאחר שקמים מהשנה, מותר לה להציע את הסדינים, ומכסה-המטה של בעלה, כדי שהבית יהיה מסדר ונאה, אפילו בפניו.

ט) במקום חולי.

כאשר הבעל חולה תשוש-כח, ורתוק למטה, אפילו חולי שאין בו סכנה, אם אין משהו אחר שיסעד אותו בחליו מלבד אשתו, שהיא נדה. מותר לה לעזר לו, לסומכו, להקימו, להשכיבו, להאכילו ולהשקותו, להלבישו ולהנעילו, וכן להושיט מידה לידו, אבל על ידי חציצת-בגד, מבלי לגעת בבשרו. כשאין בררה מותר גם לגעת בבשרו. ואם זה חולי של סכנה, ואין משהו אחר, מותר לסיע לו בכל, וגם לגעת בבשרו אם צריך.

כאשר אשה חולה, והיא נדה, אסור לבעל לסעד אותה בחוליה, שמא יתגבר עליו יצרו. וצריך לשכר אחות, שתסייע לאשתו החולה. אם אין מי שיסעד אותה מלבד בעלה, רשאי למסר מידו לידה על-ידי חציצת בגד, מבלי לגעת בבשרה, וכן לסיע בהנעלה וחליצת מנעלים, אבל יש להחמיר שלא להשכיבה ולהקימה, כיון שיש בזה נגיעה ממש. ואם זה חולי של סכנה, ואין משהו אחר, מותר לסיע לה בכל דבר שצריכה.

אשה שצריכה להבדק, תעדיף מטעמי צניעות להבדק אצל רופאה, אפילו שהרופאה בשכר, ויש רופא גבר בחנם. וכשאין בררה תבדק אצל רופא, ויהיה בעלה עמה, ותשמר על כללי הצניעות.

שלב ה' - הכנות לטבילה במקוה.

אמבטיה אינה מקוה!!!

צריכה לטבול במקוה כשר על-פי ההלכה, העומד בפקוח של רבנות מוסמכת.

סעיף 1: הכנות לטבילה במקוה

מכללי הצניעות, שתסתיר האשה זמן טבילתה מאחרים בין גברים ובין נשים, חוץ מבעלה, באופן שלא ירגישו בה בני אדם בין בהליכתה למקוה ובין בחזרתה משם.

ההכנות לטבילה במקוה כוללות ארבעה שלבים:

א) הסרת דברים חוצצים.

ב) חפיפת שער וסרוקו.

ג) רחיצת הגוף.

ד) בדיקה ועיון בכל חלקי הגוף.

כל אשה תעשה את ההכנות לטבילה סמוך לזמן הטבילה בנחת ובמתינות. תתחיל בהן מבעוד יום, ותעסוק בהן כשעה עד חשיכה, כדי שתגיע מוכנה כראוי לטבילה.

כאשר יש חשש, שבבית הטבילה תאלץ להזדרז בהכנות, בגלל שיש נשים אחרות הממתינות בתור, עדיף שתעשה את ההכנות בביתה בנחת.

סעיף 2: ארבעה שלבי ההכנה לטבילה

א) הסרת דברים חוצצים.

תסיר מעליה את כל התכשיטים: טבעות, עגילים, צמידים, שרשראות, סכות ראש, סכות נוי, גומיות או סרטים שקושרת בשערה. כמו-כן תסיר: עדשות מגע שאינן קבועות, שנים תותבות נשלפות, וכל דבר שנמצא עליה ונתן להסירו.

תנקה היטב את גופה. מהלכלוך שהצטבר במקום שבו היו התכשיטים, ובמקומות אחרים בגופה, כגון: באף, בזויות העינים, באזנים, בין אצבעות הידים והרגלים, ובשאר חלקי-הגוף.

תגזז צפרני ידיה ורגליה עד מקום חבורן עם בשר-האצבעות, ותנקה שם. רצוי לגלח את שער בית השחי ושער-הרגלים, ויש נוהגות להסיר את שער-הערוה.

יש להסיר את האפור מהפנים, השפתים, העינים והצפרנים. אם טבלה עם אפור שלם, צפרנים נקיות עם לק שלם או צפרנים מדבקות או ריסים מדבקים שלמים, בדיעבד אינם מהוים חציצה, אבל טבלה עם איפור שנפגם, ריסים, צפרנים ולקה חלקיים, הרי הם מהוים חציצה, וצריכה לטבול שוב.

במקרים שיש בגופה תפרים, גבס, תחבושות מתדבקות לזמן ארך או לזמן קצר, מה שנתן להוריד מעליה תסיר לפני הטבילה, ואם לא נתן להסירם, תשאל חכם כיצד לנהג.

תנקה ותצחצח שניה היטב, ואם יש שיורי מאכל התקועים בין השינים, תסירם על-ידי קיסם או חוט דנטלי, רק תזהר שלא ישארו חלקי-חוט קרוע או שביבי קיסם בין השינים.

ב) חפיפת שער וסרוקו.

תחפף ראשה במים חמים, כיון שמים קרים מסבכין את השער. ובעוד שערה לח תסרק שערותיה היטב במסרק או במברשת שער, להפרידן למנע קשרים והתדבקות.

טוב להשתמש בשמפו ובסבון המרככים ומפרידים את השער, ומקלים על הסרוק.

אשה שיש בראשה קשקשים, תסיר אותם בעזרת תכשירים עוד קדם לכן, ותנקה עד כמה שאפשר, והנותרים אינם חוצצים.

צבע שצובעות בו נשים את שערן אינו חוצץ. אם שרשי השער אינם צבועים אזי טוב שתשלים את הצבע גם שם, או שתסיר את הצבע לגמרי. ובדיעבד אם קשה לה הדבר יש להקל.

יש להסיר כנים ובצי כנים עד כמה שאפשר והנותר אינו חוצץ.

שערות שנדבקו בפצע שבראש מחמת דם או תרופה על הפצע, יש לשטף ולהפריד השערות.

קשר בכל שערה בודדת מהוה חציצה. אולם, שתי שערות ויותר הקשורות יחד בקשר אחד אינן מהוות חציצה, וטוב להפרידן.

ג) רחיצת הגוף.

צריכה לרחץ ולשפשף היטב כל גופה, ולנקותו מכל הצטברות של לכלוך, משחות, שאריות אפור, צבעים ומלמולי זעה.

יש לשטף היטב במים חמים את ''בית הקמטים'', שהם קפלי הבשר והעור שבגוף, כמו: בית השחי, מפסעה, תחת הדדים ובפטמות, בין אצבעות הרגלים והידים, הטבור, אחורי האזנים. וכן את מקומות ''בית הסתרים'', שהם החללים שבגוף, כמו: אזנים, נחירי האף, הפה, מקומות הצנועים שבגוף, כדי להסיר שירי לכלוך, לחות, צואה, צמר גפן וניר טואלט שהצטברו שם.

ד) בדיקה ועיון בכל חלקי הגוף.

בסיום החפיפה והרחיצה, חיבת האשה לבדק עצמה היטב בראיה ובמישוש בכל חלקי גופה, לודא שלא נותר עליה שום דבר חוצץ.

תבדק עצמה אם צריכה להתפנות לשרותים, ולא תתאפק. ובדיעבד אם היתה צריכה להתפנות וטבלה אינו מעכב.

תעזר במראה, ואחר כך בבלנית במקוה, לבדק שלא נותר עליה שום דבר שחוצץ.

סעיף 3: רשימת חפצים שיש להביא למקוה.

* מגבת.

* סבון.

* ספוג רחצה.

* שמפו ומרכך שער.

* מסרק רגיל ומסרק סמיך.

* מברשת ומשחת שנים, קיסמי שנים וחוט דנטלי.

* מספרים ומברשת לצפרנים.

* מקלוני צמר גפן לאזנים.

* אצטון וצמר גפן להסרת לכה.

* לבנים נקיים.

סעיף 4: הטבילה בזמנים השונים.

תוכן העניינים

שער הזהב לטהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה