הוכחות לאמיתות התורה · הצופן התנכי
רבי משה קורדובירו (מגדולי המקובלים, חי לפני כחמש מאות שנה) כתב בספרו 'פרדס רימונים': "ידיעת סודות תורתנו הקדושה הוא ע"י הצירופים, והגימטריאות, והתמורות, וראשי תיבות, וסופי תיבות, ותוכי תיבות, וראשי פסוקים, וסופי פסוקים, ודילוג אותיות, וצירוף אותיות. ועניינים אלו נשגבים ונעלמים וסודם נשגב, ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם כי יתחלפו עפ"י דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית, ועל זה נאמר: ארוכה מארץ מידה".
הרב הגאון חיים מיכאל דב וייסמנדל זצ"ל (שעסק בתקופת שואת אירופה בהצלת יהודים) החל לספור ולחשב אותיות בתורה וגילה מבנים מתוכננים המוצפנים בתוך התורה ורוכזו בספר 'תורת חמ"ד'. נביא כאן דוגמא אחת מתוך רבות:
הרמב"ם, רבי משה בן מימון היה אחד מגדולי הראשונים, הוא פעל במצרים וחיבר את הספר "משנה תורה" העוסק בתרי"ג (613) מצוות, הרב וייסמנדל מצא שדבר זה רמוז בתורה. בספר שמות בפרשת בא, בפסוק המדבר על משה, כתוב 'רמבם' בראשי תיבות. בדילוג של 49 אותיות מהמילה משה, מופיעה המילה תורה, ובמרחק של תרי"ג (613) אותיות מהאות מ' של משה הנ"ל, מגיעים לאות ת' של המילה תורה, המופיעה בדילוג של 49 אותיות:
מדהים שבין המילים "משנה" ל- "תורה" המרומזות בדילוג ישנו הפסוק: "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה", המדבר על תאריך יד' בניסן בו נצטוו לשחוט את קרבן הפסח. תאריך זה הוא גם יום הולדתו של הרמב"ם.
כל זאת ועוד עשה הרב וייסמנדל לפני השואה ללא עזרת מחשב.
המתמטיקאי הנודע פרופסור אליהו ריפס, הפיסיקאי דורון ויצטום ואיש המחשבים יואב רוזנברג ערכו מחקר מקיף בנושא זה. הם ערכו עפ"י האנציקלופדיה ליהדות טור של גדולי ישראל, בו נרשמו שמותיהם או כינויים המקובלים, במקביל הם רשמו טור בו נרשמו תאריכי לידתם ופטירתם, לרשימה המקורית הוסיפו עוד כמיליון שמות ותאריכים חסרי משמעות. בעזרת תוכנת מחשב מיוחדת המזהה דילוגי אותיות, הם נתנו הוראה למחשב לחפש את השמות ואת התאריכים בדילוגי אותיות בספר בראשית.
את אותה הבדיקה הם ערכו גם על ספרים אחרים שהיו כקבוצת ביקורת כגון טקסט של ספר בראשית שאותיותיו עורבבו באקראי, ולהבדיל הספר 'מלחמה ושלום' מתורגם לעברית. התוצאות נבדקו עפ"י מדדים סטטיסטיים שנקבעו מראש, ככל שמרווח הדילוג גבוה יותר, סימן הוא שהתוצאות אקראיות.
התוצאות היו מדהימות רמת ההתכנסות בספר בראשית היתה מעל ומעבר לכל פרופורציות (1:62,500), בעוד בשאר הספרים ההתכנסויות היו קלושות ביותר, הצירופים המתאימים נמצאו רק בספר בראשית.
הם פרסמו מאמר בכתב עת יוקרתי לסטטיסטיקה (Statistical Seience. 1994 Vol/ 9), כמה מדענים, שהמסקנות העולות מהמחקר הטרידה אותם מאוד, פרסמו מאמר נגדי באותו כתב העת, הם טענו שהשמות הותאמו לתוצאות והתאריכים הומצאו, כדי שהניסוי יצליח, הם גם ניסו להוכיח, שתופעה זו של הצפנה בדילוג, חוזרת לכאורה גם בספרים אחרים.
פרופ' ריפס וחבריו חזרו על הניסוי עם רשימה חדשה של שמות ותאריכים שהוכנה ע"י פרופ' שלמה זלמן הבלין, מומחה לביבליוגרפיה, גם הניסוי הזה הצליח בצורה יוצאת מן הכלל.
הרולד גאנז, מפצח צפנים מסוכנות הבטחון של ארה"ב NSA נחשף למאמר שפרסמו פרופ' ריפס וחבריו. עבודתם עוררה בו נוגדנים של ממש. הוא החליט לבדוק עבודה זו מן המסד ועד הטפחות. הוא הכין תוכנה משלו והריץ הכל במחשב שלו, צמרמורת חלפה בגופו, התוצאות היו מדוייקות.
גאנז החליט לערוך בעצמו ניסוי חדש, הוא בדק אם השמות והכינויים משתי הרשימות של השמות מהניסויים הקודמים נפגשים עם פריטים ביוגראפיים אחרים, ההצלחה היתה אדירה, המובהקות הכוללת של התוצאות היתה: 1:166,666. גאנז הציג את עבודתו בכנס הבין לאומי ה-18 לזיהוי תבניות.
פרופ' רוברט אומן (מגדולי המתמטיקאים בעולם, חבר באקדמיה למדעים ארה"ב) כתב: "מבחינה סטטיסטית זהו הרבה מעבר לנדרש בדרך כלל. אמות המידה המחמירות ביותר שהוחלו אי פעם הן בין 1 ל- 1000, התוצאות של ריפס משמעותיות לפחות ברמה של 1 ל- 100,000. פשוט לא רואים תוצאות כאלה בניסויים מדעיים רגילים. הצופן התנ"כי הוא פשוט עובדה".
באמצעות דילוגי אותיות מוצפנים בתורה אירועים שונים כגון: קריסת מגדלי התאומים, שואת אירופה, מעבורת החלל קולומביה, אסון הצונאמי ועוד. בכולם ישנו קשר מובהק בין המיקום בו נמצאו בדילוג מינימאלי ובין עוד עשרות מילים נוספות בדילוג הקשורות לאותו אירוע.
אם אכן התופעה אינה מקרית, מי הצפין את כל המידע הזה בתורה? כיצד הצפין, וכיצד יכל לדעת מה יקרה אלפי שנים לאחר מתן תורה?!
כל זה מוכיח מעבר לכל ספק, שכתיבת ספר התורה היתה ע"י משה רבנו מפי הגבורה מאת בורא עולם השולט בהסטוריה.
במרכז (ספר ויקרא) מתקבל שם ה' בדילוג של 7 אותיות, ובתחילתם ובסופם של שאר הספרים נמצאת המילה "תורה" בדילוג קבוע של 49 אותיות, כשכולם פונים אל שם ה' (בבמדבר ובדברים הדילוג "תורה" הוא למפרע).