הוכחות לאמיתות התורה
מתן תורה
בשנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה לבריאת העולם (לפני יותר מ 3320 שנה), ביום שבת קודש, ו' בסיון, רעש העולם והזדעזע. בורא עולם הופיע בהר סיני ונתן תורה לעמו ישראל. מעמד זה נחקק באומה הישראלית לא כאירוע הסטורי מרשים שהפך לנחלת העבר, אלא כאירוע מרכזי שעליו מתבססים כל חיינו בעבר, בהווה ובעתיד.
כתוב בתורה: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן".
מעמד קבלת התורה בהר סיני נעשה בפרסום גדול מאוד. נכחו בו כל עם ישראל, למעלה משלושה מליון אנשים, נשים וטף. וכל העולם ידע והרגיש את קיומו. הקב"ה לא נתן את התורה למשה לבדו, שהוא יעביר את התורה לעם ישראל, אלא התגלה בעצמו לעיני כל ישראל. מדוע?
נאמר בספר החינוך: "האמת הברורה במין האנושי, היא מה שהסכימה עליו דעת רוב בני האדם שבעולם. וכבר הסכימה דעת כולם להאמין עדות אנשים. וברבות המעידים על הדבר שיעידו עליו, אז יתאמת העניין יותר בעיני שומעיו. ובהיות המעידים מועטים, יפול קצת ספק בדבר לפיקחים... כל שכן כשרצה האלוקים לתת תורה לעמו ישראל, נתנה להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים , מלבד טף ונשים רבים, להיות כולם נאמנים על הדברים... נמצאת תורתנו בידנו תורת אמת, מפני שש מאות אלף עדים נאמנים!"
נרחיב את הדברים:
כל אחד יודע שקיימת יבשת אמריקה! גם אם הוא לא ביקר בה מעולם ולא ראה אותה, הוא יודע בברור שהיא קיימת, שכן אנשים רבים מעידים על הדבר. אין זה נקרא שהוא "מאמין" שיש יבשת אמריקה, אלא "יודע", אע"פ שלא ראה בעיניו. כמו כן, אין ספק בכך שהתרחשה בצרפת, לפני מאתיים שנה, "המהפכה הצרפתית". אע"פ שלא ראינו אותה בעינינו, מכל מקום אנו יודעים נאמנה על התרחשותה. ומדוע נחשב שאנו יודעים, אע"פ שעיננו לא ראו?
כל סיפור היסטורי המסתמך על מספר גדול של אנשים, כ- 50,000 איש או יותר, שהשתתפו באירוע מסוים או ראו אותו, יהפך ללא ספק לעובדה היסטורית שאין עליה עוררין, מפני שכל אותם אנשים שהיו עדים לסיפור יעידו על התרחשות האירוע וגם יספרו זאת הלאה לדורות הבאים. כך נוצרה למעשה ההיסטוריה בעולם.
לא נבוא ונאמר: אולי ההיסטוריונים המציאו ובדו מליבם את המהפכה הצרפתית, בעוד שהיא כלל וכלל לא התרחשה במציאות, שכן באותו רגע שבו היו קמים היסטוריונים כאלה, מיד העולם היה מכחיש אותם. שום היסטוריון לא יצליח לשכנע מיליארדי בני אדם להאמין לסיפור המוני שלא היה. אפשר לנסות לזייף ולהשתיל בהיסטוריה סיפורים בדויים שכביכול התרחשו לפני מספר מצומצם של אנשים, אך בשום אופן לא ניתן להשתיל בהיסטוריה אירועים המוניים או דמויות ציבוריות שלא היו, כי לא ניתן לשכנע אלפי בני אדם להאמין שהם עצמם היו עדים לאירוע שלא התרחש כלל. לכן אנו מקבלים כעובדה שהיה מלך בשם אלכסנדר מוקדון והיו פרעונים במצרים. הכלל הוא: תופעה שמעידים עליה מיליוני אנשים - הרי היא עובדה!!
המסורת ההיסטורית שלנו, עם ישראל, בנויה באופן חזק ומוצק הרבה יותר. היא איננה עדות של אדם אחד, ולא של 50,000 איש, אלא עדות על אירועים שהתרחשו לעיני אומה שלמה, יותר מ- 3 מיליון איש!
הדור הבא ידע שהדברים אכן התרחשו, מפני שהוריו היו עדי ראיה ישירים וסיפרו לו, והם יספרו לבניהם, וכך עוברת המסורת היהודית הלאה מדור לדור. אין אנו מאמינים באמונה עיוורת שהיה מעמד הר סיני, אלא יודעים זאת בבירור. גם בהיסטוריה העולמית אין הכחשה למעמד זה, אלא אדרבה, "מתן תורה לישראל" היא העובדה המקובלת ביותר בכל העולם, אפילו הנצרות והאיסלם לא ערערו על מעמד זה, אלא אדרבה, הסתמכו עליו בתור הגילוי המשכנע ביותר להמצאות האלוקים ולהשגחתו על העולם. התנ"ך הינו המסמך המקובל בכל העולם כולו, בקרב כל העמים, ומהווה יסוד לדתות רבות.
לעומת זאת, להבדיל, שאר הדתות מבוססות על עדות ראיה של אדם אחד! כגון: דת האיסלם בונה את אמונתה על כך, שבהיות מוחמד יחידי ללא עדים, פגש במידבר את המלאך גבריאל, אשר ציוה לו לשנות את הדת - חוקי העולם הקדומים, ולהנהיג חוקים חדשים. דת זו נפוצה זמן רב לאחר מוחמד, על ידי חסידיו שיצאו בכח הזרוע והרגו כל מי שלא קיבל את דתם. איש לא ראה את מוחמד פוגש את המלאך גבריאל. זוהי אמונה עיוורת! לך תאמין לסיפור של אדם אחד שאולי הוא מטורף, או שקרן, כזבן, רמאי, בדאי ואולי נוכל... "אמונה" כזו היא השערה בלבד, אותו מאמין משער שהמספר אינו כזה. גם מציאות של מיליוני נוצרים בעולם, המאמינים בדתם, אינה דבר בעל משקל, כי אינה מוכיחה שהתאמת להם הדבר, אלא רק שהם קבלו על עצמם "להאמין" למייסדי הדת, שאף הם השתמשו באלימות- עינויים, מסעות צלב, אינקוויזיציה וכדומה כדי "לשכנע" באמיתות דתם שאינה מתבססת על הוכחות ועדות נאמנה.
אולם היהדות, להבדיל, שונה לחלוטין. אין צורך ב"אמונה עיוורת" כדי לקבל את אמיתותה. ההתגלות לעם ישראל בסיני הוא אירוע הניתן לאימות לפחות כמו כל אירוע גדול אחר. (מתוך הספר חג השבועות בהלכה ובאגדה)
תגליות מדעיות
לוח השנה העברי
אם יציעו לך לקנות כתב יד עתיק, מספרד או מאיטליה, שתאריך כתיבתו הוא- 10 באוקטובר 1582, אל תקנה אותו, אפילו במחיר מציאה. כתב יד זה אינו אותנטי, הוא מזויף! איך אפשר לקבוע זאת מבלי לראות ולבדוק? - פשוט מאוד, אין תאריך כזה!
לוח השנה האזרחי (הנוצרי), מבוסס על שנת החמה. מייסדי הלוח הזה לא ידעו בדיוק את משך אורכה של השנה, והלוח שלהם צבר פיגור גדל והולך לעומת עונות השנה. בשנת 1582 החליטה הכנסייה לתקן את הפיגור, בכך שאחרי 4 באוקטובר עברו מיד אל ה- 15 בו, ובכך מחקו מהלוח 10 ימים שתאריכיהם אינם קיימים כלל.
גם הלוח "המתוקן" לקוי הוא, ולפני האו"ם מונחת זה עשרות שנים הצעה של לוח חדש שיתקן אותו. כיום, המכשור המדעי מודד בדיוק את מחזור השמש. גם מחזור הירח נמדד בדייקנות בעזרת פריזמת זכוכית שהניחו על הירח האסטרונאוטים האמריקאים.
לוח השנה העברי מתבסס על הלבנה (הירח מקיף את כדה"א במשך כ-29.5 יום, שנים עשר חודשים הינם כ-354 יום), תוך כדי שמירה על שנת החמה (365.4) יום. לכן ישנם חודשים מלאים וחסרים, ומדי כשלוש שנים, שנה מעוברת. כדי שלוח השנה העברי, שהינו מורכב מאוד, יהיה גם מדויק צריך לדעת את הזמן המדויק בו מקיף הירח את כדה"א, וכן את הזמן המדויק בו מקיף כדה"א את השמש (אם יש סטייה קלה, כעבור אלפי שנים יכול להיות פיגור של עשרות ימים).
קר סגאן, המדען הראשי של סוכנות החלל האמריקאית, פרסם בספרו את הזמן המדויק של מחזור הירח המקיף את כדור הארץ, שנקבע בעזרת שעון אטומי, פריזמת זכוכית שהניחו אסטרונאוטים על הירח, קרן לייזר הנשלחת מן הארץ אל הפריזמה וטלסקופים רבי עוצמה. אי אפשר להגיע לתוצאה מדויקת בלי המכשירים האלה אשר נתחדשו בשנים האחרונות בלבד. התוצאה: 29.530589 יממות.
בגמרא (ראש השנה כה.) ישנו מעשה מתקופת הסנהדרין, בה קבעו את החודש עפ"י ראיית הלבנה: "פעם אחת נתקשרו השמים בעבים, ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחודש. כסבורים העם לומר ראש חודש וביקשו ב"ד לקדשו, אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג (73) חלקים". הבה נחשב: השעה מחולקת ל- 1080 חלקים , לכן 2/3 השעה הינם 720 חלקים, ועוד 73 חלקים שהם: 0.734259 שעות, ובתירגום ליממה: 0.03059 יממות, נוסיף עוד 29.5 (עשרים ותשע יום ומחצה) וקיבלנו: 29.53059 (ההפרש הוא חלקיקי שניה).
כיצד ידעו רבן גמליאל ואבותיו מידע זה, וכי חכמי ישראל השתמשו בטלסקופ, קרן לייזר, פריזמה על הירח ושעון אטומי?!
איך ידעו בדייקנות כזאת את הזמנים האסטרונומיים שהלוח העברי תלוי בהם? מי גילה להם את מה שלא ידעו המלומדים של העולם העתיק?
התשובה פשוטה: הבורא שציוה בתורה מצוות הצמודות לעונות השנה, וגם לתאריכים מוגדרים בחודש, הוא גם סיפק את הידע הדרוש לקיים מצוות אלה כהלכה!
נדידת היבשות
בשנת 1915 הגיאולוג הגרמני אלפרד לות'ר וגנר הוציא לאור ספר בשם "מוצא היבשות והאוקיינוסים". בספר זה העלה וגנר תיאוריה בה בעבר הרחוק היתה בכדור הארץ יבשה אחת גדולה בלבד, אשר במשך הזמן התפצלה לשבע יבשות מרוחקות זו מזו. כהוכחה לדבריו הצביע על הדמיון המדהים שבין קווי החוף של היבשות כאילו היו חלקי פאזל שנפרדו זה מזה. מאז הלכו והתרחבו המחקרים והדעות התומכות בתיאוריה זו, ומאמרים מדעיים רבים אשרוה לחלוטין.
למעשה, לנו כיהודים תיאוריה זו אינה חדשה כלל:
בספר בראשית בפרשת מעשה הבריאה נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן". משמע שבתחילה היתה רק יבשה אחת. וכן כתוב במפורש בספר הזוהר הקדוש: אמר ר''י, ז' רְקִיעִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּנֶגְדָם בָּרָא ז' אֲרָצוֹת. וְתָאנָא, אֶרֶץ אַחַת מַמָּשׁ, הוֹצִיאוּ הַמַּיִם, וּמִמֶּנָּה נִתְהַוּוּ ז' אֲרָצוֹת.
מנין ידע כותב ספר הזוהר שבתחילה היתה רק יבשה אחת, בלי להתבונן על צורת היבשות באמצעות מפות ותצלומי אויר?
מנין ידעו לפני אלפיים שנה על שבע יבשות, כאשר את יבשת אמריקה גילו לפני כ- 500 שנה, אוסטרליה לפני כשלוש מאות שנה ואנטרקטיקה רק לפני כמאה וחמישים שנה?
כדור הארץ
כיום כולנו יודעים שהעולם עגול ויש בו כח משיכה (גרביטאציה) המושך למרכז הכדור, וכן יודעים אנו שהשמש מאירה בחלל החיצון מחוץ לכדוה"א ובלילה אינה "הולכת לישון" בתוך הים. אולם עד לפני כחמש מאות שנה, חשבו "מדעני העולם" שהעולם הינו שטוח ומכוסה בכיפה, הלא היא כיפת השמים, שבתוכה נמצאים הכוכבים. לפני כאלפיים שנה חשבו "המדענים" עפ"י המיתולוגיה היוונית ש"משטח העולם" עומד על גבי שלושה פילים ענקיים העומדים על גבי צב ענק מימדים, אשר תזוזה קלה של אחד מהם עלולה לגרום לרעידת אדמה.
מדהימה רמת הדיוק אשר בספר הזוהר שנכתב לפני כאלפיים שנה:
וּבְסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, פָּרִישׁ יַתִּיר, דְּהָא כָּל יִשׁוּבָא מִתְגַּלְגְּלָא בְּעִגוּלָא כַּכַּדּוּר, אִלֵּין לְתַתָּא, וְאִלֵּין לְעֵילָּא, וְכָל אִינּוּן בִּרְיָין מְשַׁנְיָין בְּחֶזְוַויְיהוּ מִשִׁנוּיָא דַּאֲוִירָא. כְּפוּם כָּל אֲתַר וַאֲתַר, וְקַיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא.
תרגום: "כל העולם מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למעלה, ואלו למטה, וכל אלו הבריות משונות במראיהן משינוי האויר, כפי כל מקום ומקום, וקימים במקומם כשאר בני האדם".
ועַל דָּא אִית אֲתַר בְּיִשּׁוּבָא, כַּד נָהִיר לְאִלֵּין, חָשִׁיךְ לְאִלֵּין, לְאִלֵּין יְמָמָא, וּלְאִלֵּין לֵילְיָא. וְאִית אֲתַר דְּכוּלֵיהּ יְמָמָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לֵילְיָא, בַּר בְּשַׁעֲתָא חֲדָא זְעֵירָא. וְהַאי דְּאָמַר בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי, וּבְסִפְרָא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הָכִי הוּא. דְּהָכִי כְּתִיב, (תהלים קלט) אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ. וּכְתִיב, (תהלים קד) מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'. וְעַל דָּא, כֹּלָּא שַׁפִּיר. וְרָזָא דָּא אִתְמְסַר לְמָארֵיהוֹן דְּחָכְמְתָא, וְלָא לִמְפָלְגֵי תְּחוּמִין, בְּגִין דְּאִיהוּ רָזָא עֲמִיקָא דְּאוֹרַיְיתָא.
תרגום: "ועל זה יש מקום בעולם כאשר מואר לאלו, חשוך לאלו. לאלו יום, ולאלו לילה. ויש מקום שכולו יום ולא נמצא בו לילה, חוץ משעה אחת קטנה. ומה שכתוב בספרים הקדומים, ובספרו של אדם הראשון כך הוא. שכן כתוב וכו'... וסוד זה נמסר לבעלי החכמה".
בקטע קצר וקולע זה של הזוהר נכללות מספר ידיעות נכבדות:
א. העולם בצורת כדור, ולא כהבנת האנושות באותה תקופה שהעולם שטוח.
ב. כדוה"א אינו עומד במקומו בקביעות, אלא סובב על צירו.
ג. גם בחלק העליון וגם בחלק התחתון גרים בני אדם.
ד. כולם עומדים באופן רגיל, גם אלו שלמטה (כח המשיכה).
ה. כאשר בחלק אחד של העולם יש אור, בחלקו השני יש חושך, וכן להיפך.
ו. יש מקום שמואר זמן רב, והלילה קצר ביותר (גרינלאנד).
מניין ידע רב המנונא סבא כל זאת?
הוא מציין מקור לדבריו - ספרי קדמונים וספרו של אדם הראשון.
ארכיאולוגיה
אם בעבר היו חוקרים שטענו שכל הדמויות והסיפורים המובאים בתנ"ך הינם פרי דמיון, הרי שלאחרונה, עם תגליות הארכיאולוגיה טענתם מופרכת. הארכיאולוג ד"ר יואל אליצור התייחס לאותם חוקרים וכתב: "לא התגלה שום ממצא בעל משמעות המצביע על סתירה כלשהי. להפך, דווקא המחקרים בשנים האחרונות מחזקים את הקשר בין הממצא החומרי שנתגלה בשנים האחרונות למקרא. נדמה שהבעיה נובעת מפרשנות שגויה של הממצא הארכיאולוגי, לעתים הדבר נובע ממגמתיות של החוקר, שאף מוכן להתעלם מנתונים ארכיאולוגיים, כדי לבסס את פרשנותו ואת תפיסת עולמו".
תיבת נח
בולטת העובדה שלכל התרבויות (בחלקים שונים של הגלובוס) יש מסורת בדבר מבול גדול שהחריב את כל העולם מלבד אותם שהיו בתוך "ספינה". מסורת זו נתגלתה גם בכתבים ארכיאולוגיים בבבל (שירת גילגאמש), הודו (מאנו), סין (דה יו), אסקימוסים, אינדיאנים (ירוקואיס) ובמכסיקו (שבט המאיה). תוכן הדברים בכל התרבויות דומה לתיאור המופיע בתנ"ך (מלבד שמות האנשים והאמונה באלילים), לכן אין ספק שהמקור לכולם משותף.
בספר בראשית נכתב: "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט". בכפר ארמני קטן בשם בייזיס, שלמרגלות הרי אררט, ספרו התושבים שרועה אחד העפיל על ההר וראה אניית עץ תקועה. בשנת 1883 משלחת תורכית אישרה שבימי הקיץ חרטום של אנייה נזדקר מתוך הקרחון הדרומי.
בשנת 1955 החוקר הצרפתי פרנאר נאווארה טיפס על ההר. כשהגיע לגובה של כ- 4200 מ' נתקל לפי תיאורו באוניה שאורכה כ- 150 מ' , קבורה בתוך הקרח, והצליח להוריד משם קורה בצורת זווית. בשנת 1970 נשלחה דוגמה מהקורה לבדיקות במעבדות איזוטופים, שם העריכו את גילה לכ- 5000 שנה (לפי דעת חז"ל המבול היה בשנת 1658 לבריאת העולם (בשנת 2102 לפנה"ס)).
כיצד "טיפסה" ספינה גדולה וכבדה 4200 מ' על הר מושלג?
לפי התורה הכל מובן. מי המבול כיסו את ראשי ההרים כמו שכתוב: "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים". התיבה שטה מעל הרי אררט וכאשר יבשו המים "נתקעה" שם. לפי זה גם מובן כיצד נמצאו צדפים, שלדי דגים ושאר מאובנים ימיים על הרים גבוהים ברחבי העולם, הרי המבול שטף את כל העולם.
יציאת מצרים
ההיסטוריון המפורסם ג'ון ברייט כתב: "אין כמעט ספק בכך שהישראלים הקדמונים היו עבדים במצרים ויצאו משם בדרך מופלאה כלשהי. בזמננו כמעט ואין מי שיחלוק על כך".
בשנת 1828 רכש מוזיאון ליידן בהולנד פפירוס שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות במצרים, הוא נקרא פפירוס איפובר ומספרו הקטלוגי 344.
בשנת 1909 תורגם הפפירוס ע"י האגיפטולוג א.ה. גרדינר. מרוח הדברים של הכותב ניכר בעליל, שאין הוא כותב שירה או נבואה כלשהי לעתיד, אלא תיאור עצוב וכואב של מאורעות יוצאי דופן, שהוא עד להם.
פרופסור עמנואל ווליקובסקי עמד על הקשר המדהים בין הכתוב בו, למפורש בתורה על יציאת מצרים. הוא מנתח בספרו את הפפירוס ומצביע על הדמיון בין מבנה הקטסטרופות, כפי שמתאר אותן המצרי אפובר, לבין הנאמר בספר שמות. הפרטים זהים במקרים רבים.
להלן מעט דוגמאות מתוך הפפירוס המונה עשר מכות:
"מכות בכל הארץ. דם בכל מקום";
"הנהר הוא דם";
"האנשים נרתעים מלטעום, בני אנוש צמאים למים";
"אלה הם מימנו זהו אושרנו! מה נעשה? הכל חרב".
"כל החיות לבם בוכה, הבקר גועה".עצים הושמדו"; "
"אמנם כן, שערים עמודים וקירות נאכלו על ידי האש";
"מצרים בוכה, ארמון מלוכה בלא רווחיו בלא פירות בלא תבואה, אשר לו הם שייכים החטה השעורה האוזים והדגים";
"אין למצוא פירות ולא ירק... רעב".
"אמנם כן, בני הנסיכים הושלכו לעבר הקירות";
"בתי הסהר חרבו"; היתה צעקה גדולה במצרים"; "הכל נהרס".
לאחרונה מצאו חוקרים שרידים של מסעות בני ישראל במדבר סיני. הארכיאולוגים גילו עקבות של רבבות אנשים שהשאירו אחריהם קברים רבים ובתים ללא אופי ארכיטקטוני מיוחד. ואולם, לא נמצאו שרידי מזון ולא כל סימן למאגרי מים כלשהם, דבר המובן רק לפי התורה, שהרי עם ישראל אכלו במדבר מן, שירד בדרך נס משמים, ושתו מבארה של מרים שבדרך נס התלווה עמם.
נבואות שהתגשמו
אם יקום אדם ויאמר שבחנוכה הקרוב עתיד לרדת גשם, ודבריו אכן יתקיימו, אין זה אומר שהוא נביא. נבואה אמיתית הינה חיזוי מראש של התרחשויות עתידיות שאינן הגיוניות, כגון נפילת בנייני התאומים ב- 11 בספטמבר וכדומה.
ספר התנ"ך מלא בנבואות שונות ומשונות ולא הגיוניות שהתרחשו במדוייק במהלך ההיסטוריה. הקב"ה שולט בכל ההיסטוריה ומנהיג את העולם מעבר למושגי הזמן. רואה את העתיד כמו שרואה את העבר, כי הזמן הנו אחד מבריותיו, ההיסטוריה בידו כחומר ביד היוצר והוא מטה אותו לכל אשר יחפוץ.
חורבן האימפריה הבבלית
העיר בבל היתה בירת האימפריה הבבלית העתיקה ששלטה על עמים וארצות. ישעיהו וירמיהו מתנבאים, בניגוד להגיון, שהעיר בבל תחרב ולעולם לא תיבנה:
"וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם". (ישעיהו נא', יט'-כ')
"וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם יְהוָה". (ירמיהו נא', כו') .
במשך ההסטוריה רבים ניסו לבנות מחדש את העיר בבל, האחרון שבהם היה סדאם חוסין ימ"ש.
נבואות אירועי הגלות
נאמר בספר ויקרא: "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה: וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי. אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וכו'... וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה."
א. ערי ישראל על בתיהם יחרבו.
ב. בית המקדש יחרב.
ג. אויבנו, אשר יכבשו את הארץ, לא יצליחו להפריחה מחדש (כפי שאכן היה, עד שהיהודים שעלו לארץ הפריחו את השממה).
ד. אנו לא נשאר במדינת גלות אחת, אלא נתפזר באומות.
ה. לאחר הזריה (פיזור), לא נמצא מנוח, נהיה נרדפים.
ובספר דברים (כח', סד'-סח') נאמר: "וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן. וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת (בדיוק כך היה לאחר חורבן בית שני, שחלק מהיהודים הורדו למצרים באניות ושם נמכרו לעבדים) בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה."
מאז גלו ישראל מעל אדמתם, לא מצאו מרגוע לנפשם. התורה מדגישה את פחד הקיום וחוסר בטחון החיים. ואכן זה אפיין במשך תקופות ארוכות את מצב היהודים בגלות. חייהם היו תלויים להם מנגד, הם היו משוללי זכויות ונתונים לחסדם של המלכים והשליטים, שהיו לרוב שונאי ישראל מושבעים. הפחד מפני העתיד ודאגת המחר מילאו את לבבם כל הימים, כל יום יכול היה להביא עמו גזירות וצרות חדשות. לעולם לא יכלו לדעת מה ילד יום. התקיים בהם מאמר הכתוב: " וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ". לתופעת האנטישמיות אין הסבר מלא המניח את הדעת והתפרצותה היא לעיתים קרובות חסרת פשר ונעדרת הגיון.
נצחיות עם ישראל
לפי כללי ההיסטוריה, היה צריך העם היהודי להעלם ח"ו כבר מזמן מהמפה, הרי לא עבר דור שלא ניסו להשמיד את עם ישראל, גופנית או רוחנית, אויבנו אומרים: "לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד" .
למרות האנטישמיות, הגלויות, האינקוויזיציה והשואות, בעוד עמים שונים ואימפריות גדולות נעלמות מן העולם, עם ישראל שורד בניגוד להגיון.
"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם."
רוב העמים שנעלמו מעל המפה, לא נעלמו בגלל השמדתם הטוטאלית. הסיבה העיקרית היא היטמעות, התבוללות. והרי ככל שמדובר בקבוצה קטנה יותר, כך סיכויי ההישרדות בגלות נמוכים יותר. ישנה הבטחה על נצחיות עם ישראל, גם לאורך הגלות. לפי ההגיון כדי שעם ישראל ישרוד בגלות, היה צריך להיות עם רב, אבל אומרת לנו התורה , נגד כל כללי ההיסטוריה: "וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה", ובהמשך: "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".
אתם תהיו המעט שבכל העמים, קבוצה קטנה, ואעפ"כ תשארו קיימים לנצח.
לדעת מומחים, עם ישראל הקיים אלפי שנים, היה צריך למנות כיום מאות מליונים. הרדיפות, הפוגרומים, מוקדי האש והשואות שליוו אותו לאורך תקופות ארוכות בגלות, וכן ההטמעות וההתבוללות, מנעו את גידולו הטבעי והפיכתו לעם מרובה אוכלוסין. מה שהתורה הודיעה, התקיים במדוייק.
היטיב לתאר הסופר האמריקאי מארק טווין: "המצרים, הבבלים והפרסים עלו ומלאו את העולם בשאון הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר והם שקעו, בלו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא נשרף באש של עצמו ועתה הם יושבים בצל או אבדו בכלל.
היהודי ראה את כולם, והוא היום מה שהיה מאז ומעולם. אינו מראה סימני שקיעה, לא תשישות של זקנה, אין האטה בכישוריו, וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מה סוד נצחיותו?"
"כולם בני תמותה בעולם מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מה סוד נצחיותו?... אמנם לפי הקריטריון המטריאליסטי צריכה היתה אומה זו מזמן לעבור מן העולם. קיומה היא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזירה קדומה" (הפילוסוף נקולאי ברדייב)
הצופן התנכי
רבי משה קורדובירו (מגדולי המקובלים, חי לפני כחמש מאות שנה) כתב בספרו 'פרדס רימונים': "ידיעת סודות תורתנו הקדושה הוא ע"י הצירופים, והגימטריאות, והתמורות, וראשי תיבות, וסופי תיבות, ותוכי תיבות, וראשי פסוקים, וסופי פסוקים, ודילוג אותיות, וצירוף אותיות. ועניינים אלו נשגבים ונעלמים וסודם נשגב, ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם כי יתחלפו עפ"י דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית, ועל זה נאמר: ארוכה מארץ מידה".
הרב הגאון חיים מיכאל דב וייסמנדל זצ"ל (שעסק בתקופת שואת אירופה בהצלת יהודים) החל לספור ולחשב אותיות בתורה וגילה מבנים מתוכננים המוצפנים בתוך התורה ורוכזו בספר 'תורת חמ"ד'. נביא כאן דוגמא אחת מתוך רבות:
הרמב"ם, רבי משה בן מימון היה אחד מגדולי הראשונים, הוא פעל במצרים וחיבר את הספר "משנה תורה" העוסק בתרי"ג (613) מצוות, הרב וייסמנדל מצא שדבר זה רמוז בתורה. בספר שמות בפרשת בא, בפסוק המדבר על משה, כתוב 'רמבם' בראשי תיבות. בדילוג של 49 אותיות מהמילה משה, מופיעה המילה תורה, ובמרחק של תרי"ג (613) אותיות מהאות מ' של משה הנ"ל, מגיעים לאות ת' של המילה תורה, המופיעה בדילוג של 49 אותיות:
מדהים שבין המילים "משנה" ל- "תורה" המרומזות בדילוג ישנו הפסוק: "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה", המדבר על תאריך יד' בניסן בו נצטוו לשחוט את קרבן הפסח. תאריך זה הוא גם יום הולדתו של הרמב"ם.
כל זאת ועוד עשה הרב וייסמנדל לפני השואה ללא עזרת מחשב.
המתמטיקאי הנודע פרופסור אליהו ריפס, הפיסיקאי דורון ויצטום ואיש המחשבים יואב רוזנברג ערכו מחקר מקיף בנושא זה. הם ערכו עפ"י האנציקלופדיה ליהדות טור של גדולי ישראל, בו נרשמו שמותיהם או כינויים המקובלים, במקביל הם רשמו טור בו נרשמו תאריכי לידתם ופטירתם, לרשימה המקורית הוסיפו עוד כמיליון שמות ותאריכים חסרי משמעות. בעזרת תוכנת מחשב מיוחדת המזהה דילוגי אותיות, הם נתנו הוראה למחשב לחפש את השמות ואת התאריכים בדילוגי אותיות בספר בראשית.
את אותה הבדיקה הם ערכו גם על ספרים אחרים שהיו כקבוצת ביקורת כגון טקסט של ספר בראשית שאותיותיו עורבבו באקראי, ולהבדיל הספר 'מלחמה ושלום' מתורגם לעברית. התוצאות נבדקו עפ"י מדדים סטטיסטיים שנקבעו מראש, ככל שמרווח הדילוג גבוה יותר, סימן הוא שהתוצאות אקראיות.
התוצאות היו מדהימות רמת ההתכנסות בספר בראשית היתה מעל ומעבר לכל פרופורציות (1:62,500), בעוד בשאר הספרים ההתכנסויות היו קלושות ביותר, הצירופים המתאימים נמצאו רק בספר בראשית.
הם פרסמו מאמר בכתב עת יוקרתי לסטטיסטיקה (Statistical Seience. 1994 Vol/ 9), כמה מדענים, שהמסקנות העולות מהמחקר הטרידה אותם מאוד, פרסמו מאמר נגדי באותו כתב העת, הם טענו שהשמות הותאמו לתוצאות והתאריכים הומצאו, כדי שהניסוי יצליח, הם גם ניסו להוכיח, שתופעה זו של הצפנה בדילוג, חוזרת לכאורה גם בספרים אחרים.
פרופ' ריפס וחבריו חזרו על הניסוי עם רשימה חדשה של שמות ותאריכים שהוכנה ע"י פרופ' שלמה זלמן הבלין, מומחה לביבליוגרפיה, גם הניסוי הזה הצליח בצורה יוצאת מן הכלל.
הרולד גאנז, מפצח צפנים מסוכנות הבטחון של ארה"ב NSA נחשף למאמר שפרסמו פרופ' ריפס וחבריו. עבודתם עוררה בו נוגדנים של ממש. הוא החליט לבדוק עבודה זו מן המסד ועד הטפחות. הוא הכין תוכנה משלו והריץ הכל במחשב שלו, צמרמורת חלפה בגופו, התוצאות היו מדוייקות.
גאנז החליט לערוך בעצמו ניסוי חדש, הוא בדק אם השמות והכינויים משתי הרשימות של השמות מהניסויים הקודמים נפגשים עם פריטים ביוגראפיים אחרים, ההצלחה היתה אדירה, המובהקות הכוללת של התוצאות היתה: 1:166,666. גאנז הציג את עבודתו בכנס הבין לאומי ה-18 לזיהוי תבניות.
פרופ' רוברט אומן (מגדולי המתמטיקאים בעולם, חבר באקדמיה למדעים ארה"ב) כתב: "מבחינה סטטיסטית זהו הרבה מעבר לנדרש בדרך כלל. אמות המידה המחמירות ביותר שהוחלו אי פעם הן בין 1 ל- 1000, התוצאות של ריפס משמעותיות לפחות ברמה של 1 ל- 100,000. פשוט לא רואים תוצאות כאלה בניסויים מדעיים רגילים. הצופן התנ"כי הוא פשוט עובדה".
באמצעות דילוגי אותיות מוצפנים בתורה אירועים שונים כגון: קריסת מגדלי התאומים, שואת אירופה, מעבורת החלל קולומביה, אסון הצונאמי ועוד. בכולם ישנו קשר מובהק בין המיקום בו נמצאו בדילוג מינימאלי ובין עוד עשרות מילים נוספות בדילוג הקשורות לאותו אירוע.
אם אכן התופעה אינה מקרית, מי הצפין את כל המידע הזה בתורה? כיצד הצפין, וכיצד יכל לדעת מה יקרה אלפי שנים לאחר מתן תורה?!
כל זה מוכיח מעבר לכל ספק, שכתיבת ספר התורה היתה ע"י משה רבנו מפי הגבורה מאת בורא עולם השולט בהסטוריה.
במרכז (ספר ויקרא) מתקבל שם ה' בדילוג של 7 אותיות, ובתחילתם ובסופם של שאר הספרים נמצאת המילה "תורה" בדילוג קבוע של 49 אותיות, כשכולם פונים אל שם ה' (בבמדבר ובדברים הדילוג "תורה" הוא למפרע).