שמחת יום טוב· רבי אריה לייב צינץ
פרק שני · דף כב:
בתוס' בד"ה דנפישא בלישה פירש"י וב"ה מתירין משום דאמר ר"א כו' ולא נהירא דא"כ הו"ל לאתויי כו' עכ"ל אין לשון זה בפירש"י משום דאמר ר"א. לכן נראה דכאן פליגי ב"ש וב"ה דבחול דרכו לאפות פת הרבה. וס"ל לב"ה שגם ביו"ט אין צריך לשער שלא יאפה יותר מכדי צרכו כיון דאפילו ירבה באפיה הפת נאפה יפה. וב"ש ס"ל שצריך לשער כמה יצטרך לו ביו"ט שלא יאפה יותר מן השיעור. וראב"ש ס"ל אפילו א"צ רק לפת אחד. וזהו לא מוכח מדברי ב"ה שבודאי מרבה באפיה לחול שיודע שא"צ ליו"ט רק א':
בגמרא מאי אריא פסח כו'. ויש לדקדק נימא דקמ"ל אפילו בפסח שאם ישאר יבא לידי חימוץ כגון שכבר לש העיסה. וקמ"ל רבותא לב"ש דמ"מ אין אופין. וצ"ל דקשיא ליה אדרבה לישמעינן שאר יו"ט כחא דהתירא ורבותא לב"ה. ומשני תנא בפסח קאי. לכן לא חש לרבותא דב"ה. כיון דאיכא רבותא מיהת לב"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' פסחים (דף ל"ז) דבפ' ערבי פסחים לא משני תנא בפסח קאי. ולמ"ש ניחא כיון דשם ליכא רבותא לשום מ"ד לא שייך לשנויה הכי. ודו"ק:
בגמרא אמר רב אסי מחלוקת לגמר אבל להריח דברי הכל מותר. ומסקנא דלהריח פליגי ולגמר ד"ה אסור. ויש לתמוה על פירש"י בכתובות (דף ו') שפירש אהא דפריך אלא מעתה יהא מותר לעשות מוגמר ביו"ט פירש"י לגמר הכלים. ואמאי לא פירש כמסקנא דהכא להריח. מיהו בתר עיון דברי רש"י נכונים דס"ל כמ"ש הר"ן דלהריח הוה הנאת הגוף והנאת הגוף כאוכל נפש הוא. וא"כ קשיא ליה לרש"י מאי קשיא ליה אי אמרינן מתוך אפילו לא אמרינן מתוך יהיה מותר דהא הנאת הגוף כאוכל נפש ממש הוא. ולזה פירש"י דהקושיא מלגמר הכלים. דבלא מתוך לא קשיא ליה. די"ל כס"ד דרב אסי הכא דאין עושין מוגמר היינו לגמר הכלים דלא שייך אוכל נפש ביה. ומשני דבעינן דבר השוה לכל נפש. וא"כ ממילא להריח אסור. דאע"ג דהנאת הגוף כאוכל נפש. מ"מ בעינן שוה לכל נפש. וכדפריך מנזדמן לו צבי ביו"ט. ודברי רש"י נכונים בכוונת מכוון מכוונים. ודו"ק:
ומה שהקשתי על הר"ן בבעילה למה אמר מכח מתוך הא אוכל נפש הוא שהנאת הגוף הוא. אפשר ליישב כיון דאפשר לבעול בהטיה וא"צ לחבלה לא מקרי החבלה להנאת הגוף רק מתוך שייך ביה שלא יצטרך להשגיח דווקא לבעול בהטיה ולא יטרח עצמו בכך. ושייך בזה מתוך אבל לא הוה אוכל נפש ממש כיון דהחבלה א"צ כ"כ להנאת הגוף. ודו"ק. עיין בסמוך: